שאלה
יש סדר של שילוח הקן או איזה ברכה?
אם יש שתי ביצים בקן אפשר לקיים המצוה בביצה אחת וכשתחזור האם שעוד מישהו יקיים המצוה בביצה השנייה?
תשובה
א. לכתחילה כדאי לקיים מצוות שילוח בידים, ובדיעבד אם שילחה ע"י כוחו כגון ע"י קול יצא.
ב. אסור לכתחילה לזכות בביצים ואם זכה בהם הפסיד את המצוה ואף הפקר לא מועיל.
ג. בחצר פרטית עדיף שיכוין שלא לזכות בביצים.
ד. זמן קיום המצוה הינו בשעה שהאם דוגרת על הביצים שהוא בדרך כלל אחרי הלילה השני בערב בשעת השקיעה ה. בביצים מוזרות (שחורות וכדו') פטור ממצות שילוח.
ה. אם שלחה וחזרה צריך לחזור ולשלחה שוב, ונחלקו הפוסקים אם זה מצווה חדשה או שייכה למצווה הראשונה
עפ"י הסוד שנת השמיטה לא מקיימים שילוח הקן. הרב ע"ה אמר שאם זה באמת קן מזומן- יקיים גם בשמיטה, אבל אם בשביל לקיים את המצווה אדם צריך להפקיר את המקום (כגון שהקן במרפסת\חלון)- ינהג כמקובלים בזה
מקורות
בדברים (כב, ו-ז) נאמר "כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרחים או ביצים והאם רבצת על האפרחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים. שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים"
והנה טעמים רבים נאמרו במצוה זו חשוב לציין את דברי הרמב"ן (דברים כ"ב ו') והחינוך (אות תקמ"ה) שכתבו ששורש מצוה זו יש בה כדי לחזק בלב האדם את מידת הרחמנות, שלא יטול את האם מעל גוזליה, אלא קודם ישלח את האם לחופשי, ורק לאחר שיתרחק מהקן יטול את הגוזלים. (רמב"ן דברים כ"ב ו', חינוך תקמ"ה, ועיין ילקוט מעם לועז דברים ע' תת"ל). ועוד טעמים רבים ואכמ"ל. ועצם ענין זה ששילוח האם הוא בגדר מידת הרחמנות נזכר במדרש בדברים רבה (ו, א): "כשם שרחמיו של הקב"ה על האדם, כך רחמיו על הבהמה… וכשם שנתן הקב"ה רחמים על הבהמה, כך נתמלא רחמים על העופות… שנאמר, כי יקרא קן צפור לפניך". המקיים מצוה חשובה זו של שילוח הקן זוכה לאריכות ימים כמאמר הכתוב (דברים כב, ז) "למען יטב לך והארכת ימים".
אופן קיום המצוה
בגמ' חולין (קמא, ע"ב) הובא: במה משלחה רב הונא אמר ברגליה רב יהודה אמר בגפיה, ע"כ. והנה בחזון איש (יו"ד סי' קע"ה אות ב) כתב שאין נפקותא אם משלחה בידים או שגורם לה לברוח. ולכאורה דבריו צריכים ביאור, שהרי בגמ' נזכר במפורש שלכו"ע משלחה בידיים והמחלוקת כיצד צורת השילוח באופן הזה, ואכן כך מבואר ברש"י על (שם ד"ה במה) שמחלוקת האמרואים נוסבת סביב צורת השילוח לכתחילה אולם בפירוש השני כתב רש"י שהמחלוקת בגמ' איירי במקום שרוצה לתופסה אחר שמשלחה, ודעת רב הונא שאפילו מרט את כנפיה ואינה יכולה לעוף אלא רק לילך ברגלה כיון שכבר קיים המצוה שהלכה כמה פסיעות מותר לו לחזור ולתופסה ברגליה. לעומת זאת רב יהודה מחמיר שצריך לשלחה בכנפיה, כלומר, שצריך לחכות עד שתוכל לעוף שאין דרך השילוח כשאינה יכולה לעוף.
ונראה שהחזו"א נקט כפירוש השני שברש"י ולכן כתב שאין להחמיר לשלחה בידים, אולם למעשה בשו"ע (יו"ד סי' רצ"ב ס"ד) כתב בתו"ד וז"ל, אלא ישלחנה מיד עם כנפיה כדי שתוכל לפרוח, ע"כ. ובביאור הגר"א כתב שהשו"ע נקיט ואזיל כפירוש השני ברש"י, אך ציין שהרמב"ם חולק. עכ"ד אכן ברמב"ם (הל' שחיטה פי"ג ה"ה) כתב וז"ל, וכיצד משלח האם אוחז בכנפיה ומפריחה, ע"כ. מבואר שסבר כרב יהודה וכפי' הראשון ברש"י שיש להחמיר לשלחה בידיים דווקא, עכ"ד. וזה דלא כהחזו"א. וכן כתב בשו"ת חתם סופר (או"ח סי' ק) שציין את דעת רש"י בפירוש השני שא"צ שילוח בידים אך כתב למסקנה שיש לחשוש לשיטת הרמב"ם שצריך לשלחה בידים דווקא וזאת ע"י שיאחזה בכנפיה ואם לא נהג כן נמצא שהתאכזר שלא לצורך. אך הבן איש חי (תורה לשמה סי' רע"ח) כתב בדעת הרמב"ם שכוונתו שרק לכתחילה בעינן שילוח בידים אך בדיעבד מועל אף על ידי כוחו בלבד. ובערוך השולחן (שם ס"ו) כתב שלרש"י בפירוש השני אף שילוח ע"י קול מועיל.
ויש להדגיש שהגם שמובא בשו"ע (סי' רצב סעי' י) ז"ל, היתה מעופפת אם כנפיה נוגעות בקן חייב לשלח, אין כנפיה נוגעות בקן פטור, עכ"ל. ולכאורה אם הגביהה האם את עצמה יוצא שנפטר משילוח, וזה אינו שהרי בש"ך (סק"ה) מבואר שכל הדין שאין כנפיה נוגעות בקן פטור הוא דווקא שהגביהה עצמה מאליה אבל אם הגביהה עצמה ע"י האדם שמשלחה עדיין אינו נפטר ממצוות שילוח.
וכאן המקום להביא מה שכתב בשו"ת בנין ציון החדשות (סי' יד) שפעם שאל את זקנו הגאון מו"ה אברהם בינג זצ"ל אם מותר לקיים מצוות שילוח ע"י שיגביה האם מעל הבנים ויפריח אותה, והשיב לו שאסור משום שמיד כשמגביה את האם עובר בלאו ד'לא תיקח האם' אלא שצריך לקיים את המצווה בדרך של גירושין עד שתפרח מאליה, עכ"ד.
זכייה בביצים – שילוח בחצר פרטית
הנה ברור שמצוות שילוח צריכה להיות מתוך הפקר או בחצר שאינה משתמרת והכלל בזה הוא כל שאינה בגדר 'מזומן' ע"י הגבהת האם. וכך איתא בגמ' איתא בגמ' חולין (קמא ב) שיוני שובך ועליה וצפרים שקיננו בטפיחים בתוך הכתלים ובבורות שבחצירו המשתמרת, חייב בשילוח רק כל זמן שלא הוגבהה האם מעל הבצים כלל מאז שהטילה אותם, שעדיין לא זכתה לו חצירו המשתמרת, (והסברא בזה כמו שנכתוב לקמן שאסור לאדם לזכות בביצים לפני שיקיים מצוות שילוח, ובנוסף חצירו לא זכתה לו), אבל אם הוגבהה האם מעל הבצים (שבאותו רגע מותר לו ליטול את הביצים) זכתה לו חצירו, ולכן גם אם תחזור האם תחזור האם לקן אין בזה מצות שילוח משום שהוי בגדר מזומן.
וכפי שמובא בשו"ע (יו"ד סי' רצ"ב ס"ב) ז"ל: קן המזומן אצלו כגון יונים שדרכן ליגדל עם בני אדם בבתים ואווזים ותרנגולים שקננו בבית פטור אבל יוני שובך ועליה וציפורים שקננו בטפוחים (פי' כלי חרס הבנוי בכתלים אשר שם צפרים יקננו) ובבורות ואווזים ותרנגולים שקננו בפרדס חייב… עכ"ל.
והנה היום מצוי לרוב שמקיימים מצוות שילוח בחצר המשתמרת ובספר 'שלח תשלח' מביא בשם כמה גדולים שנהגו לקיים מצות שילוח בחצר המשתמרת כאשר בעל החצר מכוין שלא לזכות בביצים, ועיין שם שרוצה לחדש שכיון שכיום העולם אינן נוהגין לאכול ביצי יונים וכדו' אף אם לא כיון לזכות מוטל עליו מצות שילוח ולא נחשב 'מזומן', עכ"ד. ועיין בספר "קן ציפור" שמביא ראב"ד ירושלים הגר"ד יונגרייז זצ"ל שנתן עצה כדי שיוכלו לקיים המצוה בחצר המשתמרת, שלפני הטלת הבצים יאמר בעל החצר אני רוצה שחצירי לא יקנה לי הבצים שהיונים יטילו בקן, ובכה"ג לא זכה בביצים ולא הוי מזומן, ומביא שם שאמר ד"ז להגה"ק מסאטמר זצ"ל והסכים לזה, עכ"ד
ונשאלת השאלה אם בכלל מותר לזכות בביצים והנה בגמ' (קמא, ע"ב): אמר רב יהודה אמר רב אסור לזכות בביצים שהאם רובצת עליהם שנאמר שלח תשלח את האם והדר והבנים תקח לך, ע"כ. ופירש"י לזכות בביצים לפשוט ידו תחת האם להחזיק בהם כל קנייה דהפקר זכיה קרי ליה, עכ"ל. ברמב"ם (הל' שחיטה פ"ג הי"ח) כתב וז"ל, אסור לזכות בביצים שהאם רובצת עליהן לפיכך אפילו היתה רובצת על הביצים או על האפרוחים בעלייתו ושובכו אין מזומנין ולא קנה לו חצירו כשם שינו יכול לזכות בהן לאחרים כך לא תזכה לו חצרו בהן ולפילך חייב לשלח, עכ"ל. לכאורה היה אפשר לפרש בדבריו שכתב 'אסור' שיש איסור עשה מהתורה של 'שלח תשלח את האם' לזכות בביצים לפני שמקיים מצוות שילוח האם. וכן ביאר המנחת חינוך ע"ד הרמב"ם בחו"מ (הל' מכירה פכ"ג ה"י). שהקשה על דברי הרמב"ם שכתב בהל' מכירה שם שהוי 'תקנת חכמים' מדברי הגמ' המפורשים שיש איסור 'עשה' בכך, ודחק שהרמב"ם לא התכוון לומר שהאיסור לזכות בהם הוי מדרבנן אלא ענין אחר. וכך מבואר בדברי הטור בחו"מ (הל' מכירה סי' רי"ג) ז"ל, הביצים האפרוחים שהם עתה בשובך לא קנה אותם בעל השובך כל זמן שלא פרחו משום 'לא תיקח האם על הבנים, לפיכך הרוצה להקנות לחבירוח ביצים ואפרוחים שבשובך מטפח על השובך כדי שיגביהו האמהות מעליהם ואחר כך יקנה אותם לחבירו בקנין או אגב קרקע או בשאר דברים שהמטלטלין נקנין בהם, עכ"ל. וביאר בדרישה (שם) שחכמים תיקנו לאדם הרוצה למכור סחורתו לאחרים שכל מה שיכול הוא לעשות קנין ע"י 'טיפוח' בלבד, כלומר, ע"י שיטפח מעט על הקן ועל ידי כך תוגבה האם מעל הקן ובכך תקנה החצר לבעל השובך, אך ודאי שלקחת את הבנים אסור משום לאו 'לא תיקח האם על הבנים'. שצריך לקיים מצוות שילוח לפני שזוכה בידיים בבנים. וכך מובא בשו"ע (חו"מ הל' מכירה סי' רי"ג ס"ה) ז"ל, הביצים והאפרוחים עצמם שיש בשובך לא קנה אותם בעל השובך כל זמן שלא פרחו ודבר זה תקנת חכמים הוא ומשום 'לא תיקח האם על הבנים נגעו בה לפיכך הרוצה להקנות אפרוחים וביצים אלו לחבירו מטפח על השובך עד שיפרחו האמהות וגבהו מעל הארץ ואחר כך יקנה אותם לחבירו באחד מדרכי הקנאות המטלטלין, עכ"ל. מבואר מכל האמור שיש איסור עשה לזכות בביצים לפני שמקיים בהם מצוות שילוח הקן ורק טיפוח על הקן לצרכי סחורה הותר ופשוט שמי שעושה כן עובר איסור והפסיד את המצוה של שילוח.
והיה מקום לומר שאם זכה הפסיד את המצוה, ואולי י"ל בזה שיפקירם בפני שלושה. אך יעויין בחיד"א בברכ"י (סי' רצב אות ג) שם כתב שהפקר לא מועיל בכדי לקיים מצוות שילוח, והביא ראיה מהגמ' חולין (קלח:) שם מובא במשנה שבמוקדשין פטור מקיום מצות שילוח, ובגמ' מבואר שמדובר במקרה שהחזירם לאפרוחים והקדישם ואחר כך חזר והחזירם, שאף בחולין לא מהני בזה כמו שמובא במשנה אחרת שאם נטל את הבנים והחזירם לקן ואח"כ חזרה האם עליהם פטור מלשלחם, ואם איתא שמהני הפקר לקיום מצות שילוח לקבוע עליהם דין שאינן בגדר 'מזומן' נימא שהפקירם אלא שלא מהני הפקר, ועוד שאם נאמר שהפקר מועיל לקבוע עליהם דין 'מזומן' כל אדם יפקירם ויפטר ממצוות שילוח, עכ"ד.
אולם יעויין בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ה סי' שב) שכתב לחדש, דאף אם כבר זכה בבצים, מ"מ אם חזר והפקירם בפני שלושה, שוב ישנה מצות שילוח, דכיון דהפקירם תו ל"ה מזומן, והביא את דברי הברכ"י שהזכרנו קודם שכתב שאם כבר זכה בבצים לא יועיל אם יפקירם לאחר מכן, שכיון שכבר נקרא עליהם שם מזומן תו לא פקע. אבל מביא שדעת הגרי"י קנייבסקי והגר"מ פיינשטיין זצ"ל שאם הפקיר שוב הדר מצות שילוח, עכ"ד.
זמן השילוח
הנה הזמן הראוי שבו יש לקיים את המצווה הוא בזמן שהאם דוגרת שהוא בדרך כלל בלילה שכאשר הזכר רובץ בודאי שפטור מקיום המצוה.
ועיין בספר 'קן ציפור' (עמ' רעד והלאה) שבירר ענין זה עם מומחים, וכתב שם (עמ' רעד) שהזמן הראוי לקיים מצות שילוח הקן הוא לפנות ערב בסביבת שקיעת החמה שאז האם כבר חזרה אל הקן, (וציין שלמרות שכמה פעמים האם מאחרת לחזור, מכל מקום המציאות הרווחת שחוזרת בזמן זה של שקיעת החמה). ובזמן שהקן מוכן למצוה הוא בלילה השני אחרי שהטילה את הביצה השניה בערב בשעה 9-10 אבל בשעה 10-11 הדבר בטוח יותר ואם מתאפשר הדבר כדאי לחכות. אך כמובן שכפי שכתב קודם לכן הזמן הראוי הוא בשעת השקיעה. ועיין שם שכתב שכדאי שיקיים מצווה זו שיש עדיין אור שיוכל לראות מה הוא עושה.
שלחה וחזרה
כתב השו"ע בסעי' ה' "אם רוצה ליקח האם ולשלח הבנים, אינו רשאי. שלחה וחזרה, שלחה וחזרה, אפילו כמה פעמים, חייב לחזור ולשלחה. אבל אם שלחה ונטל הבנים והחזירן לקן וחזרה האם עליהם, פטור מלשלח". וכתב הט"ז בס"ק ז' "וחזרה שלחה. קשה לי כיון שהטור כ' בסמוך דגם ברשותו חייב בשילוח הקן למה יהיה חייב כאן כיון דבשעה ששלחה קודם החזרה היה יכול לזכות בבנים דאז לא היה איסור וממילא זכה לו חצירו אפילו שלא מדעתו והוי ליה מזומן ודמיא לסיפא שאחר זה וצריך לומ' שכאן מיירי שלא ברשותו וצריך עיון אמאי לא פירשו דבר זה בהדיא". יוצא שכל פעם זה חיוב חדש
אולם הש"ך בס"ק ט' כתב "שלחה וחזרה כו'. משמע אפילו שלחה כדין כדי שיצאה מתחת ידו כיון שחזרה אפי' שלחה כן כמה פעמים וחזרה קודם שנטל הבנים חייב לחזור ולשלחה דכיון שלא נטל הבנים עדיין וחזרה עליהם הרי לא תקח האם על הבנים קרינן ביה וכן משמע בש"ס פרק אלו מציאות (דף ל"א ע"א) דהוי דומיא דהשב תשיבם דאע"פ דקיים כבר מצות השבה צריך להשיב כמה פעמים וכן נראה לי דעת הטור, ולא עמדתי על דברי הב"ח שכ' ורבינו מפרש כו' צריך לשלחם עד שתצא מתחת ידו ואם לא יצאה מתחת ידו וחזרה אסור ליקח האם אלא צריך לשלח אפילו ק' פעמים עד שתצא מתחת ידו עכ"ל דנראה אפילו יצאה מתחת ידו צריך לשלחה ק' פעמים עד שלא תחזור", כלומר שזה מהחיוב הראשון
העולה לדינא
א. לכתחילה כדאי לקיים מצוות שילוח בידים, ובדיעבד אם שילחה ע"י כוחו כגון ע"י קול יצא.
ב. אסור לכתחילה לזכות בביצים ואם זכה בהם הפסיד את המצוה ואף הפקר לא מועיל.
ג. בחצר פרטית עדיף שיכוין שלא לזכות בביצים.
ד. זמן קיום המצוה הינו בשעה שהאם דוגרת על הביצים שהוא בדרך כלל אחרי הלילה השני בערב בשעת השקיעה ה. בביצים מוזרות (שחורות וכדו') פטור ממצות שילוח.
ה. אם שלחה וחזרה צריך לחזור ולשלחה שוב, ונחלקו הפוסקים אם זה מצווה חדשה או שייכה למצווה הראשונה
עפ"י הסוד שנת השמיטה לא מקיימים שילוח הקן. הרב ע"ה אמר שאם זה באמת קן מזומן- יקיים גם בשמיטה, אבל אם בשביל לקיים את המצווה אדם צריך להפקיר את המקום (כגון שהקן במרפסת\חלון)- ינהג כמקובלים בזה