שאלה

מידי שנה באזכרה בבית העלמין, האבא של המנוח הי"ד מתעקש לומר את נוסח הקדיש בתרגום לעברית (לא בארמית) "יתגדל … שמו הגדול בעולם וכו'".

הוא כנראה חושב שיש בזה אולי עניין של בהירות הלשון לטובת הציבור הכללי. לא שייך בכלל לגשת ולדבר איתו על זה.

האם עונים לכזה קדיש?

(בקרוב האזכרה ובכל שנה יש מבוכה בזה).

תשובה

אין לשנות מנוסח הקדיש המקובל, כמבואר בדברי הזוהר הקדוש ויש להבהיר לאביו שעיקר התועלת לנשמה היא באמירתו בארמית שאז מכניע את החיצוניים.
ולגבי אם שומע קדיש בלשון עברי ראה בגוף התשובה.

מקורות

איתא בזוהר פרשת תרומה דף קכט עמוד ב "ובכל קדושה דשכינתא אתיא לאו איהו אלא בעשרה דכתיב (ויקרא כב) ונקדשתי בתוך בני ישראל וגו' בני ישראל אינון לשון הקדש ודאי ולא שאר עמין דאית לון לישן אחרא, ואי תימא הא קדושתא דקדיש דאיהו תרגום אמאי לאו איהו ביחיד, ת"ח קדושתא דא לאו איהו כשאר קדושאן דאינון משלשין, אבל קדושתא דא איהי סלקא בכל סטרין לעילא ותתא ובכל סטרי מהימנותא ותברא מנעולין וגושפנקן דפרזלא וקליפין בישין (ס"א ודא איהו שבחא דאסתלק ביה יקרא דקודשא בריך הוא יתיר משבחא אחרא ואסתלקותא דא יתיר מכלא מ"ט בגין דאיהו גרים לאתכפייא סטרא אחרא ולאסתלקא) לאסתלקא יקרא דקודשא בריך הוא על כלא ואנן בעינן למימר לה בלישנא דסטרא אחרא ולאתבא בחילא תקיף אמן יהא שמיה רבא מברך בגין דיתבר חילא דסטרא אחרא ויסתלק קודשא בריך הוא ביקריה על כלא, וכד אתבר בקדושתא דא חילא דסטרא אחרא קודשא בריך הוא אסתלק ביקריה ואדכר לבנוי ואדכר לשמיה, ובגין דקודשא בריך הוא אסתלק ביקריה בקדושתא דא לאו איהי אלא בעשרה, ובלישנא דא על כרחיה דסטרא אחרא אתכפיא ואתתבר חיליה ואסתלק יקרא דקודשא בריך הוא ותבר מנעולין וגושפנקן ושלשלאן תקיפין וקליפין בישין ואדכר קודשא בריך הוא לשמיה ולבנוי, זכאין אינון עמא קדישא דקודשא בריך הוא יהב לן אורייתא קדישא למזכי בה לעלמא דאתי", כלומר שיש עניין מיוחד לאומרו בלשון ארמי כי רק כך מכניעים את הסטרא אחרא.
וביאר כה"ח (סי' נ"ו ס"ק י"ב): "והטעם הוא לפי שהם מצד הפנים והם מדברים בלשון הקודש שהוא בחינת הפנים אך הקליפות הם נאחזים באחוריים והם מבינים בלשון תרגום שהוא אחוריים, ובהיותנו אומרים השבח הגדול והקדוש הזה של הקדיש בלשון תרגום שהם מבינים אותו אז הם נכנעים ואינם עולים למעלה, עכ"ל. וכן כתב בפרי עץ חיים שער הקדישים פרק ד', סולת בלולה בהקדמתו לסימן נ"ו, יפה ללב אות א'. ועוד עיין בשלמי צבור דף פ"ב ודף פ"ג פירוש הקדיש והטעם שיש בו תיבות בלשון הקודש ותיבות בלשון תרגום יעו"ש. ועוד עיין מה שכתבתי בזה בתשו' בסה"ק באר מים חיים יעו"ש". וע"ע מאמר מרדכי (לימות החול פרק י"ב סעי' א'-ב'), מאמר מרדכי (צרור החיים פרק ט"ז).
טעם נוסף מצינו במחזור ויטרי סימן פז "לכך תקנו רבותי' קדיש לאומרו בלשון ארמית כדי שלא יבינו המלאכים. שאילו יהיו מבינים בקדיש כשאומ' אותו למטה יבלבלו את כולם ויהיו דוחים אותו מלעלות למעלה לפי כי עצבון רב יש למעלה בשעה שעונין למטה יהא שמיה רבא מברך. אוה"ק במסכת ברכות. אוי לאב שככה מקלסין אותו בניו ודיחקם מעל שלחנו. ומנענע הק' בראשו ואו' אשרי המלך שמקלסין אותו כך בביתו אוי לאב שהגלה את בניו. אוי לבנים שגלו מעל שלחן אביהם. וכשהמלאכי' שומעין את העצב הזה מתבהלין ונרתעין ביניהן. ולאלתר הציבור מתחילין לשון עברית. יתברך וישתבח כדי שיבינו המלאכים שבח משובח שישר' משבחי' לאביהם שבשמי' ולא ירגישו בעצב מחמת מה הוא בא. וכשצריכין לנחמו מזה העצב הופכין הלשון לארמית כדי שלא יבינו. שהכל יודעין שאין נחמה באה אלא על העצב. שנחמה באה על העצבון. ואומ' לעילא מכל בירכת' יתברך. ולעילא מכל שירתא תושבחתא ישתבח. ומכל נחמתא יתנחם אותו עצב של מעלה". כלומר שמפני המלאכים שיתקנאו בקדיש אומרים אותו בלשון ארמי.
ובתוספות מסכת ברכות דף ג עמוד א ד"ה ועונין הקשו מדברי הגמ' בברכות "אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך הקדוש ברוך הוא מנענע ראשו ואומר: אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם", כלומר שמשמע שמלאכי השרת מבינים וז"ל "מכאן יש לסתור מה שפי' במחזור ויטרי יהא שמיה רבא שזו תפלה שאנו מתפללין שימלא שמו כדכתיב (שמות יז) כי יד על כס יה שלא יהא שמו שלם וכסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק ופירושו כך יהא שמי"ה שם יה רבא כלומר שאנו מתפללין שיהא שמו גדול ושלם ומבורך לעולם הוי תפלה אחרת כלומ' ומבורך לעולם הבא. וזה לא נראה מדקאמר הכא יהא שמיה הגדול מבורך משמע דתפלה אחת היא ואינו רוצה לומר שיהא שמו גדול ושלם אלא יהא שמו הגדול מבורך וגם מה שאומרי' העולם לכך אומרים קדיש בלשון ארמית לפי שתפלה נאה ושבח גדול הוא על כן נתקן בלשון תרגום שלא יבינו המלאכים ויהיו מתקנאין בנו וזה אינו נראה שהרי כמה תפלות יפות שהם בלשון עברי אלא נראה כדאמרינן בסוף סוטה (דף מט.) אין העולם מתקיים אלא אסדרא דקדושתא ואיהא שמיה רבא דבתר אגדתא שהיו רגילין לומר קדיש אחר הדרשה ושם היו עמי הארצות ולא היו מבינים כולם לשון הקודש לכך תקנוהו בלשון תרגום שהיו הכל מבינים שזה היה לשונם", כלומר שהטעם הוא מפני שזה השפה שהבינו בזמנם, ולכך נתקן בלשון ארמית.
ובאורחות חיים חלק א דין קדיש ופירושו א הביא בתחילה טעם התוס' והוסיף "ויש נותנים טעם אחר שלפיכך נתקן בלשון ארמי שמצינו בהגדה לעתיד לבא יהיו הצדיקים גדולים מן המלאכים. ואנו מתפללים בקדיש שימהר הקץ שיתגדל השם ויתקדש ואם נאמר אותו בלשון שיבינוהו המלאכי' אפשר שיקטרגו בו כי ידעו כי אז ידל כבודם ויגדל כבוד הצדיקים עליהם. וכן הדין נותן כי המלאכים אין טבעם לעשות רק טוב וכיון שכן אין להחזיק טובה להם אם לא יחטאו אבל הצדיקים המתגרים על יצרם נראה שעתידים לקבל שכר טוב מהם". כלומר שהטעם שלא יקטרגו מלאכי השרת.
.
שבלי הלקט ענין תפילה סימן ח "והקדיש תחילתו בלשון עברי וסופו בלשון ארמי. ומצאתי הטעם בשם ר' שלמה זצ"ל לפי שהשם המיוחד הנכתב ביו"ד ה"א עיקר קריאתו בלשון ארמי וקמוץ הוא כי הוא השם המיוחד לעבודה. ובעולם הבא יקרא בארמית ככתבו שנא' ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. לכן מזכירין אותו בלשון ארמית: תושבחתא ונחמתא. מצאתי בשם ר' שלמה זצ"ל לפי שמצינו שכל שירות ותשבחות שאמר דוד בספר תילים לא אמרן אלא ליום נחמה. וכן אנו אומרים בשבת על כל דברי שירות ותשבחות שאמר דוד בן ישי עבדך משיחך ישתבח שמך לעד מלכנו וכו'. וכאן אתה אומר לעילא לעילא מן כל ברכתא מן כל שירי תשבחות כלומר אתה משובח יותר ויותר מכל תשבחות שאמרו הנביאים ליום נחמה…
ור' בנימין אחי נר"ו כתב שתחילת אמירתו היתה בלשון עברי כמו שאמרנו למעלה ולא עוד אלא כל שעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין אמן יהא שמו הגדול מבורך כו' ובכמה מקומות מצאתי באגדה נמצא בלשון הזה. ובימי שמד גזרו שלא יאמרו שמו הגדול מבורך. לכך הנהיגו לאמרו בלשון ארמי שלא היו האויבים מכירין בו ואף על פי שבטלה השמד לא רצו להחזיר הדבר לישנו בלשון עברי כדי שלא ישתכחו הנסים והנפלאות וכדי לעשות פומבי לדבר. ואין פוחתין מז' קדישין בכל יום. והגאונים ז"ל סמכום על שם שבע ביום הללתיך".
ונפק"מ בין השיטות שלדעת התוס' ניתן לאורמו בעברית, ולדעת האורחות חיים, ומחזור ויטרי ושבולי הלקט אין לאומרו בלשון אחר, וכן ההלכה בפרט שכן מבואר בדברי הזוהר הקדוש.
[אמנם אם שומע קדיש בלשון עברית יענה אמן, דיש בה שבח להקב"ה וכדי לחוש לשיטת התוס'].
ושאלה זו נשאל מרן הרב בשו"ת הרה"ר פ"ט שאלה א' וז"ל "שאלה: האם מותר לאדם, שאינו בקי בלשון הארמית או שקשה לו להגות את המילים בשפה זו, לומר את הקדיש בתרגום לעברית? תשובה: מעלת הקדיש היא באמירתו בארמית שאז התועלת לנפטר היא גדולה, ועל כן, רצוי שכל חברא קדישא תדפיס קדיש מנוקד, כדי שמי שאינו רגיל בו, יאמרו בלי טעויות".
העולה
אין לשנות מנוסח הקדיש המקובל, כמבואר בדברי הזוהר הקדוש ויש להבהיר לאביו שעיקר התועלת לנשמה היא באמירתו בארמית שאז מכניע את החיצוניים.
ולגבי אם שומע קדיש בלשון עברי ראה בגוף התשובה