שאלה
מזוזה נפלה בחדר המדרגות בבניין מגורים. מחליפים מזוזה. צריכים לברך?
תשובה
חדר מדרגות שפתוח ישירות לבתים חייב במזוזה עם ברכה
אם פתוח לתוך מבואה אם מאחסנים במבואה דברים, או בחדר מדרגות ויש בו ד' על ד' רבוע חייב במזוזה בברכה ואם לאו מניח בו מזוזה בלי ברכה.
חדר מדרגות שפתוח למבואה ואין מאחסנים בו דברים קובעים בו מזוזה בלי ברכה
מזוזה שנפלה – כל זמן שמתעסק בקביעת מזוזה בבית, אם נפלה לא חוזר ומברך. לאחר שסיים לקבוע את המזוזות בבית חוזר ומברך, וכמו כן אם מחליף את המזוזה במזוזה אחרת מברך באופן שחייב כמבואר לעיל.
מקורות
כתוב בגמ' יומא י"א ע"ב "והתניא: בשעריך – אחד שערי בתים, ואחד שערי חצירות, ואחד שערי מדינות, ואחד שערי עיירות, ורפת, ולולין, ומתבן, ואוצרות יין, ואוצרות שמן – חייבין במזוזה. יכול שאני מרבה אף –בית שער אכסדרה ומרפסת – תלמוד לומר בית, מה בית מיוחד לדירה – יצאו אלו שאין מיוחדין לדירה".
כתב הטור ביו"ד סי' רפ"ו "מרפסת שהיא דרך לעלות בה לעליות ובית שער והגינה פטורין ואם בית פתוח לאחד מאלו חייב אף במקום שנכנסין לו מרה"ר חוץ מהמקום שנכנסין לו מהבית", וביאר הב"י "מרפסת שהיא דרך לעלות בה לעליות, ובית שער והגנה פטורים ואם בית פתוח לאחד מאלו חייב וכו'. בפרק קמא דיומא (יא סוע"א) תניא יכול שאני מרבה בית שער אכסדרה ומרפסת תלמוד לומר בית מה בית מיוחד לדירה יצאו אלו שאין מיוחדים לדירה, ובפרק הקומץ (לג:) תניא בית שער אכסדרה ומרפסת חייבים במזוזה. ותירץ הרי"ף בהלכות מזוזה (ו:) דלא קשיא דהתם כשבתים פתוחים לתוכן. והרא"ש כתב (הל' מזוזה סי' טו) שר"י תירץ דחייבים מדרבנן קאמר וכן כתבו רש"י והתוספות בפרק קמא דסוכה (ח: ד"ה ותיהוי) ובפרק קמא דיומא (יא. תוס' ד"ה יכול) וכתבו עוד (תוס' ביומא שם) אי נמי הכא מיירי בבית שער של אכסדרה ובית שער של מרפסת. והרמב"ם (שם ה"ז) כתב כדברי הרי"ף ז"ל: ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם מסכימים לדעת אחת הכי נקיטינן ומכל מקום נכון לחוש לדברי ר"י ורש"י".
ופסק השו"ע סי רפ"ו סעי' ז' "מרפסת, שהיא דרך לעלות בה לעליות, ובית שער והגנה, פטורים. ואם בית פתוח לאחד מאלו, חייבים. ויש אומרים שבית שער חייב אפילו אין בית פתוח לו". וביאר הש"ך בס"ק ט"ו "פטורים. כיון שאינם מיוחדים לדירה".
וכתב הט"ז בס"ק ז' "פטורים. דכתיב ביתך מה בית שהוא מיוחד לדירה אף כל שהוא לדירה יצאו אלו שאינן לדירה: ומ"ש בית שער הוא בית קטן אצל שער החצר שהשומר יושב שם: ומ"ש וי"א שבית שער כו' הוא דעת ר"י בטור שהוקשה לו תרי ברייתות אהדדי דביומא תנן באלו אכסדרה בית שער ומרפסת דפטורין ובהקומץ תניא דחייבין ותירץ ר"י דבהקומץ מיירי מדרבנן. וא"כ הך י"א קאי גם כן אמרפסת ואכסדרה והטור וש"ע חדא מנייהו נקטו אלא דלפי זה גם בגינה הוה חיוב מדרבנן ואף על פי שבגמרא לא הוזכר גינה אצל אלו מ"מ ס"ל לטור דכחדא נינהו כיון שאין בהם דירה ואינם דומין לבית ואפ"ה חייבו בהן רבנן". וכתב הש"ך בס"ק ט"ז "וי"א שבית שער כו'. צ"ע דהא הי"א אלו גם במרפסת וגינה מחייבין ועב"ח ופרישה", ובס"ק י"ז כתב "חייב. היינו מדרבנן כדאיתא בטור ופוסקים".
וא"כ יוצא שאם החדר מדרגות פתוח לבתים חייב במזוזה בברכה, ואם הוא פתוח למבואה שיש לה דלת או צורת הפתח שלה אז המבואה חייבת בברכה, וחדר מדרגות פטור, אך יש לחוש לשיטת רש"י ולכן יש לקבוע בו אך בלי ברכה.
כתב הרמב"ם הל' מזוזה פ"ו ה"ט "סוכת חג בחג ובית שבספינה פטורין מן המזוזה לפי שאינן עשויין לדירת קבע, שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו החיצונה פטורה מן המזוזה לפי שאינה קבועה, החנויות שבשוקים פטורין מפני שאינן קבועים לדירה".
כתב השו"ע בסעי' י"ב "שתי סוכות של יוצרים, זו לפנים מזו, הפנימית חייבת והחיצונה פטורה". וכתב הש"ך ס"ק כב "כך היה דרך היוצרים בימיהם שהיו להם ב' סוכות זו לפנים מזו ובפנימית היה דר ומצניע קדרותיו הלכך חייבת ובחיצונה היה עושה מלאכתו ומוציא קדרותיו למכור ואינו דר שם הלכך פטורה ולא דמי לבית שער דלעיל דקביע תשמישו משא"כ הכא".
וכתב עוד הרמב"ם (מזוזה פ"ו ה"ח) "לפיכך אחד שערי חצרות ואחד שערי מבואות ואחד שערי מדינות ועיירות הכל חייבים במזוזה שהרי הבתים החייבין במזוזה פתוחין לתוכן, אפילו עשרה בתים זה פתוח לזה וזה פתוח לזה הואיל והפנימי חייב במזוזה כולן חייבין, ומפני זה אמרו שער הפתוח מן הגינה לחצר חייב במזוזה" וראה בכס"מ והביא דין זה בקיצור שו"ע (סי' יא סט"ז)
וביאר ערוך השולחן בסעי' ל"ד "ביאור דבריו דהולך לשיטתו בבית התבן וכו' דכל שאינו לדירת אדם אינו חייב במזוזה והחיוב של שערי חצרות ומבואות ועיירות אינו מפני חיוב עצמן אלא משום שהבתים פתוחים לתוכן כלומר מפני שהרוצה ליכנס לבית מוכרח לעבור דרך עליהן ולכן בית שער אכסדרה ומרפסת והגינה והדיר אם אין הכרח שהבא אל הבית יעבור דרך עליהן כגון שהבית שער עומד לפני החצר וביכולת לבא אל הבית שלא דרך הבית שער כגון שיש בחצר כניסה אחרת אותו בית שער פטור וכן האכסדרה והמרפסת והגינה והדיר אם בהכרח לבא לבית דרך עליהן חייבות במזוזה ואם לאו פטורות ולכן שער הפתוח מגינה לחצר כלומר ואין דרך אחרת לבא אל הבית בלעדן חייב במזוזה [כנלע"ד בכוונתו] ונראה שהיה מפרש מאי דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתיך ובשעריך הכוונה השערים שדרך שם נכנסים לבית ונראה שכן תפס גם בכוונת הרי"ף שלכן תלה בבתים פתוחים לתוכו משום דמקור החיוב הוי רק על הבתים וממילא גם להמקומות שמשם נכנסים להבתים", כלומר דווקא אם מוכרח לעבור דרך חדר מדרגות אז חייב אבל אם יש מעלית לא.
וכתב השו"ע סי' רפ"ו "בית שער שפתוח לבית ולחצר, חייב בשתי מזוזות, אחת במקום שפתוח לבית ואחת במקום שפתוח לחצר", וכתב הש"ך בס"ק י"ח "חייב בשתי מזוזות כו'. חוץ מהמקום שנכנסין לו מר"ה, טור" וכתב עוד השו"בית שער העומד בין הגנה לבית, חייב בשתי מזוזות, אחת במקום שפתוח לבית ואחת במקום שפתוח לגנה".
והנה כתב מרן הרב בבית אליהו סעי' ח' "חדר מדרגות חייב במזוזה בפתחיו כדין בית שער אך יש לקובעה בלי ברכה".
משתשמשים בו לאחסון דברים
אמנם אם משתמשים בחדר מדרגות לאחסן דברים נחשב המקום לאוצר ותלוי הדבר אם יש בו ד' על ד' שכתב השו"ע סי' רפ"ו סעי' י"ג "בית שאין בה ד' אמות על ד' אמות, פטור. ואם יש בו כדי לרבע ד' אמות על ד' אמות בשוה, אף על פי שארכו יתר על רחבו או שהוא עגול או בעל ה' זויות, חייב (רמב"ם שם ד"ב)". כלומר שבית שיש בו כדי לרבע ארבע אמות על ארבע אמות (1.92 מטר על 1.92) חייב במזוזה אמנם דעת הרא"ש שדווקא מרובע ארבע על ארבע אמות חייב במזוזה ומשמע מגר"א כהרא"ש ופסק הש"ך ס"ק כ"ג שיקבע אך לא יברך או יברך מזוזה בחדר אחר ויכוון לפוטרה, אמנם הבא"ח שם סעי' י"ט משמע עם ברכה, וכן פסק מרן הרב בקצו"ש סי' י"א הערה י"ב.
נפלה מזוזה
כתב הרמ"א בסי' רפ"ט סעי' א' "והקובע ב' או ג' מזוזות, מברך ברכה אחת לכולן", וכתב הפתחי תשובה סימן רפט ס"ק א' "כתב' בר"י ס"ס רפ"ו (סעי' י') אם הסיר המזוזה לבדקה ודעתו לחזור ולקבעה יש להסתפק אם יברך כשחוזר וקבעה. לשון למודים א"ח סימן ט' והנה אין התשובה הנ"ל לפני וכעת לא ידעתי מקום הספק בזה אמאי לא הוי זה כמו פשט טליתו ע"ד לחזור ולהתעטף בו או בתפילין ע"מ לחזור ולהניחם ע' באו"ח סימן ח' סי"ד בהגה ובסימן כ"ה סי"ב בהגה. ושמא י"ל דהכא לא הוי ע"ד לחזור ולקבעה דשמא ימצא פסול ולכן נסתפק בזה. ונראה דאם נפל המזוזה מעצמו לארץ ורוצה לקבעה צריך ודאי לברך כמו נפל טליתו שם ופשוט הוא".
וכן כתב הקיצור שולחן ערוך סימן יא סעי' ז' "אם נפלה המזוזה מעצמה וחזר וקבעה צריך גם – כן לברך, אבל אם הוא הסירה כדי לבדקה, יש להסתפק אם צריך לברך". עיי"ש בהערה מרן הרב שד לגבי הסיח הדעת (וראה בבא"ח כי תבוא) אך לא העיר מעניין נפילת המזוזה כלום ונראה שמסכים לדעת הקיצו"ש וכמו שכתב בהקדמה.
ב
כלומר שלומדים מציצית והנה יש לעיין דבציצית
נימוקי יוסף הלכות ציצית דף יב עמוד א כתב "ואם נפלה טליתו שלא במתכוין וחוזר ולובשו ומתעטף בו יש אומרים שאינו צריך לחזור ולברך וכן מצאתי בשם ה"ר יונה זצק"ל אבל מורי ז"ל היה אומר שאף בזו חוזר ומברך אם נפלה מרוב גופו [דה"ל היסח הדעת] ונראה לי כדבריו מהאי עובדא דרב יהודה דמדמי ציצית לתפילין ובתפילין אמרי' דכל זמן דממשמשי בהו מברך והיינו דוקא כשעוקרן ממקום הנחתן ומחזירן למקומן וכן פי' בתוס' וכן פי' ה"ר יונה בשם רבו ה"ר משה ב"ר שניאור ז"ל וכיון דכן ה"ה לציצית עכ"ל הריטב"א ז"ל". וכתב השולחן ערוך סימן ח סעיף טו "אם נפלה טליתו שלא במתכוין, וחוזר ומתעטף, צריך לברך. והוא שנפלה כולה, אבל אם לא נפלה כולה, אף על פי שנפלה רובה, אינו צריך לברך" אמנם כתב השולחן גבוה בס"ק כ"ג שהעולם נהגו בזה מחמת סב"ל לא לברך וכן כתב הכה"ח בס"ק נ"ח וכן פסק מרן הרב במאמר מרדכי פ"ז סעי' כ"א.
ג
אמנם ילמד סתום ממפורש שכתב השו"ע בסי' כ"ה סעי' י"ב "אם מניח תפילין כמה פעמים ביום, צריך לברך עליהם בכל פעם. נשמטו ממקומם וממשמש בהם להחזירם למקומן, צריך לברך". וכתב הכה"ח בס"ק ע"ז "כתב של"ה הא דלא נהיגי האידנא לברך כשנשמטו ממקומן משום דבשעת תפלה מסתמא אינו מסיח דעתו מהם והוי כחולצן על מנת להחזירן. מגן אברהם ס"ק כ"א, סולת בלולה אות ז', רבינו זלמן אות ל"ב, בן איש חי פרשת וירא אות י"ג. ודלא כמו שכתבו אליה רבה אות י"ט וחיי אדם כלל י"ג אות ז', דספק ברכות להקל כאשר יבואר באות שאחר זה. ועוד נראה לי טעם אחר כי כיון שעכשיו אין לובשין כי אם בשעת תפלה בלבד ודעתו ללובשו כל זמן התפלה הויא ברכתו על כל משך הזמן ההוא ואם כן אין לו לברך אם נשמטו ממקומם, וטעם זה יאמר גם על מי שנפל לו טלית מעל ראשו שלא במתכוין בשעת התפלה שאין צריך לברך כיון שבשעת ברכתו היתה כוונתו ללובשו כל זמן התפלה, ועיין מה שכתבנו לעיל סימן ח' אות ח"ן. וכתב הפרי מגדים באשל אברהם אות כ"א אותם שהולכים לפעמים עד חצות בתפילין ומסיחין מהם על פי הרוב אם נשמטו ראוי לברך אלא דלמעט בברכות עדיף עכ"ל. ועיין מחצית השקל ס"ק כ"א". וא"כ נמצינו למדים שבשני תנאים אם נפל לא מברכים א. שבתפילה לא מסיח דעתו מהם ב. כיון שהניחם לזמן מוגדר אבל לא בכל גווני (ומה שכתב הפמ"ג י"ל דהיינו בתפילין כיון שמצווה שלא להסיח דעתו מהם).
חזרנו לנידוננו כיון שסיים להתעסק בקביעת מזוזה הסיח דעתו מתיקונה ולכן אם נפלה צריך לחזור ולברך.
העולה
חדר מדרגות שפתוח ישירות לבתים חייב במזוזה עם ברכה
אם פתוח לתוך מבואה אם מאחסנים במבואה דברים, או בחדר מדרגות ויש בו ד' על ד' רבוע חייב במזוזה בברכה ואם לאו מניח בו מזוזה בלי ברכה.
חדר מדרגות שפתוח למבואה ואין מאחסנים בו דברים קובעים בו מזוזה בלי ברכה
מזוזה שנפלה – כל זמן שמתעסק בקביעת מזוזה בבית, אם נפלה לא חוזר ומברך. לאחר שסיים לקבוע את המזוזות בבית חוזר ומברך, וכמו כן אם מחליף את המזוזה במזוזה אחרת מברך באופן שחייב כמבואר לעיל.