שאלה
אם אפו חלות ושכחו להפריש חלה והחלות לפנינו מה צריך לעשות?
תשובה
בצקים או חלות שמקפיד עליהם מלחברם יחד ואין בהם שיעור חלה בכל אחד לא מפרישים מאחד על השני. –אבל אם יש בהם שיעור חלה מפרישים מאחד על השני ולא צריך שיגעו. אלא מספיק שמוניחים יחד, וה"ה לאחר אפיה ומפרישים בברכה.
ואם לא מקפיד עליהם ואין בכל אחד שיעור חלה יחברם בנגיעה או על ידי כלי אחד (ארון מקרר – מרן הרב בסידור) כמו כן ניתן להניחם בתוך מגבת ולעוטפם יחד ויפריש עליהם חלה בברכה.
מקורות
כתב השו"ע סי' שכ"ז סעי' ה' "אם לא הפריש החלה בצק, אלא אפה הכל, הרי זה מפריש מן הפת".
וכתב בביאור הגר"א ס"ק י' "ספרי הרי שלא הפריש חלה מן העיסה שומע אני שלא יפריש מן הלחם ת"ל מלחם הארץ תרימו כו' וכ"ה במתני' וגמ' בכמה מקומות וערי"ף בפ"ג דפסחים".
סוגי העיסות שמצטרפות
כתב השו"ע סי' שכ"ד סעי' ב' "חמשת מיני תבואה מצטרפין, שאם אין בעיסה אלא חמשת רבעים מחמשתן, מצטרפין. בד"א, כשערבן קמח. אבל אם לש כל אחד לבדו, ואין בו כשיעור, ומדבקו למין אחר, אין מצטרפין אלא בזה הסדר: החטים אין מצטרפין אלא עם הכוסמין, והכוסמין מצטרפין עם כל אחד ואחד. השעורים מצטרפים עם הכל חוץ מעם החטים. שיפון מצטרף עם שעורים וכוסמין, ולא עם שבולת שועל וחטים. שבולת שועל מצטרף עם שעורים וכוסמים, ולא עם חטים ושיפון. ולהרמב"ם, כוסמין ושבולת שועל ושיפון מצטרפים. ואם לש כל מין ומין לבדו, ויש בו כשיעור, ורוצה להפריש ממין זה על זה, אין מפרישין אלא על מינו. כיצד, אין מפרישין חטים על שום אחד מהם, ולא משום אחד מהם עליהם. וכוסמין ושיפון מפרישין מזה על זה, וכן שבולת שועל ושעורים מפרישים מזה על זה. הגה: עירב קב מעיסה עם קב אחר מעיסה שאינו מינו, וחלקו אח"כ והוסיף על כל אחד רובע הקב ממינו, חייב בחלה כיון שלא נצטרפו כשהיו מעורבים. אבל אם עירב קב קמח עם קב קמח ממין אחר על דעת לחלקו (וחלקם) והוסיף על כל אחד רובע הקב ממינו, פטור (טור)".
הסל מצרפן
וכתב השולחן ערוך או"ח סימן תנז סעי' א' לגבי הפרשת חלה מהמצות וז"ל "מפני שצריך לדקדק בשיעור העיסה שלא להרבות בה משום חשש חימוץ, ומוטב שימעט בה, לכן טוב לקרב העיסות יחד בשעת הפרשת חלה שישיקו זו בזו, דשמא יש בהם שלא היה בה כשיעור. ואם אי אפשר להפריש חלה בעודה עיסה מפני המהירות, יפרישנה אחר אפייה מיד, שיתן כל המצות בסל והסל מצרפם לחלה; וזהו הדרך היותר נכון. הגה: ואם היה בו שיעור חלה ושכח להפריש, יפריש אחר כך ואפילו צירוף סל לא צריך".
כתב השו"ע ביו"ד סי' שכ"ה סעי' א' "שתי עיסות שאין בשום אחת כשיעור, אם נוגעות זו בזו עד שנדבקים מעט זו בזו, מצטרפים, אם הם ממין הראוי להצטרף, כפי מה שנתבאר בסימן שכ"ד. ואם אינם נדבקים, והם בסל אחד, הסל מצרפן ואפילו אחר שנאפה ונעשה פת. ואם נתנם על טבלא שאין לה לבזבז, אינם מצטרפים . הגה: ולכן כשמצרפם בכלי יזהר שלא יצא שום דבר למעלה מדופני הכלי, דהיינו שיהא כל ככר אחד או עיסה למעלה מדופני הכלי (טור). ויש מי שאומר שאם מכסה הפת במפה חשוב כמו כלי לצרפן".
כשיש בכל עיסה שיעור חלה
כתב השו"ע סעי' ב' "אם יש בכל עיסה כשיעור, ורוצה להפריש מזו על זו, אין צריך לא צירוף כלי ולא נגיעה, אלא כיון ששתיהן לפניו מפרישין מזו על זו".
וכתב הש"ך ס"ק ו' "ונראה דבב' עיסות אחת יש בה כשיעור ואחת אין בה כשיעור דינן כב' עיסות שיש בכל א' מהן כשיעור דאפילו נגיעה לא בעי אלא שיהו סמוכות ומפריש מן העיסה שיש בה כשיעור שיעור חלה וגם מפריש עוד ממנה אחד ממ"ח על העיסה שאין בה כשיעור ולא צריך צירוף סל וכיסוי וכדלעיל סי' שכ"ד (סי"א), ב"ח". וראה בבית מאיר שם. וכדברי הש"ך כתב ערוך השולחן סעי' ו'.
אין בהם שיעור חלה
כתב השו"ע סי' שכ"ו סעי' א' "שתי עיסות שיש בשתיהן שיעור החייב בחלה, ואין באחת מהן כשיעור, ונגעו זו בזו ונשכו זו את זו, אם היו של שנים, אפילו הם ממין אחד, פטורים מן החלה, שסתם שנים מקפידים. ואם ידוע שאינם מקפידים על עירוב העיסות, הרי אלו מצטרפות. (ותלמידים הלומדים לפני רב, סתמא אינם מקפידים) (מרדכי פרק כל הבשר), היו שניהם של איש אחד, אם היו ממין אחד כפי מה שנתבאר בסימן שכ"ד, מצטרפין וחייבים בחלה. ואם משני מינים היו, אין מצטרפין, שסתם אחד אינו מקפיד. ואם היה מקפיד שלא תגע עיסה זו בזו ולא תתערב, אפי' היו מין אחד אין מצטרפות. ואם האחת פת קיבר והאחת פת נאה, אפילו הן של אדם אחד, מסתמא מקפיד ואינו מצטרף. הגה: וה"ה שתי עיסות שיש באחת כרכום ובשנית אין בה. וכל זה שאין שיעור בכל אחת, אבל אם יש בהן שיעור, מפריש מאחת על חבירתה אם הן של אדם אחד".
כתב הש"ך ס"ק ג' "אבל אם יש בהן שיעור. אף על פי שאחד פת קיבר והב' פת נאה או שיש בא' כרכום ובשני אין בו מפריש מאחד על חבירו אם הם של אדם אחד אפילו בלא נגיעה ונשיכה אלא שהם לפניו דהא ממין אחד הם וכדלעיל ס"ס שכ"ה".
כתב ערוך השולחן סעי' ז' "וכתב רבינו הרמ"א על הדין שנתבאר וז"ל וכל זה כשאין שיעור בכל אחת אבל אם יש בהם שיעור מפריש מאחת על חבירתה אם הן של אדם אחד עכ"ל ויראה לי דלא קאי זה רק על מין שוה אלא שאחד משונה מהשני כגון שזה קיבר וזה נקי או בשארי הפרישים אבל בשני מינים אין מפרישין מזו על זו וי"א דהא דמפריש מאחת על חבירתה דווקא כשיש נגיעה ונשיכה מזו לזו [ט"ז סק"א] ואף שנתבאר בסי' שכ"ה דכשיש שיעור בכל אחת א"צ כלום זהו בשוין לגמרי אבל במשונות צריך וי"א דגם בזה א"צ [לבוש ונקה"כ] ונראה עיקר כדיעה ראשונה ויראה לי דכל הדינים שנתבארו כאן בנשוך ה"ה בצירוף סל דחד דינא אית להו וכמ"ש בסי' שכ"ה וזה שמצריך של אדם אחד ולא של שני בני אדם זהו כשאחד מפריש בלא דעת השני אבל אם שניהם רוצים מפריש אחת על שתיהן".
וכתב במשנה ברורה ס"ק ז לגבי מצה שנאפתה, "אכן אם יש בכל עיסה שיעור חלה דפסק הרמ"א לקמיה דא"צ צירוף סל ה"ה נגיעה להדדי לא צריך בין כשהם מונחים בסל בין כשהם מונחים בבית דהבית מצרפן ויכול להפריש מזה על זה וזהו דוקא כשהם מונחים בלא כלים אבל אם הם מונחים בכלים צריך לקרב הכלים להדדי ויהיו פתוחים למעלה [דאם הם סתומים אפילו הם מקורבים לא מהני] וכ"ז כשיש בכל עיסה שיעור חלה אבל אם אין בכל עיסה שיעור חלה וצריכינן לצירוף אין להקל אף שהכלים פתוחים ומקורבים להדדי אא"כ יניחם בתוך סל אחד או שיכסה עליהם במפה ועיין בה"ל".
וכתב בשער הציון ס"ק יג "דזה לא מקרי מוקף, ודוקא לכתחלה, אבל בדיעבד אפילו כל כלי מונח בבית אחר והפריש מזה על זה מהני כיון שיש בכל עיסה כשיעור, דענין מוקף הוא רק מצוה לכתחלה, כמבואר ביורה דעה סימן שכ"ה".
וכ"כ הכה"ח בס"ק י"ח "וכתב בספר המנהיג שצריך להפריש חלה מכל מדה ומדה, ואין להקיף כמה עיסות ולהפריש מאחת על כולן כי הסל מצרפן לא אמרו אלא בשלא היה בכל אחת שיעור עיסה ולחומרא אבל לא להקל עכ"ל. והביאו בית יוסף וכתב וכבר הזכיר סברא זו המרדכי בפרק אלו עוברין בשם ה"ר אליעזר ממיץ וכתב שם דספר המצות ואבי העזרי חולקין עליו, וכך הם דברי הטור כאן ובהלכות חלה (ביורה דעה סימן שכ"ה), ואדרבא היקל ביש בכל עיסה שיעור חלה ורוצה להפריש מזו על זו שאינו צריך צירוף סל ולא נגיעה רק בששתיהן לפניו סגי להפריש מזו על זו, וכך הם דברי הרא"ש בפרק קמא דיום טוב, וכן מצאתי בתשובות הרשב"א סימן תתל"ד יעו"ש. וכן פסק בשלחן ערוך יורה דעה סימן שכ"ה סעיף ב' יעו"ש. ועיין שם בביאור הגר"א אות ח' שכתב דג' דינים בזה, אם הם בלא כלי כלל אין צריך אפילו נגיעה ואפילו רחוקים הבית מצרפן, ואם הם בתוך כלי ופתוחים מלמעלה צריכין הקפה והוא קירוב ונגיעת כלים אהדדי, ואם הם סתומים אפילו נגיעה לא מהני יעו"ש. ור"ל שצריך ליקח חלה מכל כלי אם הם סתומים וכמ"ש ביורה דעה סימן של"א סעיף כ"ו לגבי תרומה יעו"ש. מיהו בדיעבד אם נתכוין להם אין צריך להפריש פעם אחרת דלא גרע משני בתים כמו שנכתוב לקמן אות ל"ז יעו"ש".
העולה
בצקים או חלות שמקפיד עליהם מלחברם יחד ואין בהם שיעור חלה בכל אחד לא מפרישים מאחד על השני. –אבל אם יש בהם שיעור חלה מפרישים מאחד על השני ולא צריך שיגעו. אלא מספיק שמוניחים יחד, וה"ה לאחר אפיה ומפרישים בברכה.
ואם לא מקפיד עליהם ואין בכל אחד שיעור חלה יחברם בנגיעה או על ידי כלי אחד (ארון מקרר – מרן הרב בסידור) כמו כן ניתן להניחם בתוך מגבת ולעוטפם יחד ויפריש עליהם חלה בברכה.