שאלה
עני המהפך בחררה
ראובן ביקש משמעון לתת את המזוזות לסופר א' לצורך בדיקה. שמעון לקח את המזוזות ואמר לראובן אני מכיר את סופר ב' וראובן הסכים לתת לסופר ב' את המזוזות לצורך בדיקה
(תמיד ראובן נותן את המזוזות לסופר א')
האם מותר לב' לקחת את המזוזות לבדיקה ?
תשובה
נראה דיכול סופר ב' לקבל את המזוזות לבודקם, ולא שייך כאן עני המהפך בחררה, וכן כלפי סופר ב' ודאי לא שייך שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב, אך על ראובן נראה דלדעת המהרי"ק יש לחוש לזה (אע"פ שיש לחלק בין המקרים ע"פ הנ"ל, ואכמ"ל) וראה בגוף התשובה.
מקורות
נראה לי דלא שייך כאן דין עני המהפך בחררה, לא מיבעיא אם סופר ב' הינו יותר מומחה מסופר א', אלא אפילו אם שווים נראה דלא שייך כאן והדברים יבוארו לקמן.
הנה מקור הדין של עני המהפך בחררה הוא בגמרא בקידושין דף נט' עמוד א', ושם איתא "רב גידל הוה מהפך בההיא ארעא (ופירש רש"י וז"ל מחזר עליה לקנותה), אזל רבי אבא זבנה, אזל רב גידל קבליה לר' זירא (פירש רש"י וז"ל קבל עליה ,סיפר דברי צעקתו לר' זירא), אזל ר' זירא קבליה לר' יצחק נפחא, א"ל המתן עד שיעלה אצלינו לרגל, כי סליק אשכחיה, א"ל עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו מהו , אמר לו נקרא רשע (ופירש רש"י שיורד לחיי חברו), ואלא מר מאי טעמא עביד הכי, א"ל לא הוה ידענא, וכו'", עכ"ל הגמ', והנה נחלקו הראשונים אם שייך דין זה בהפקר: דעת רש"י והרמב"ן (הובא בר"ן) דשייך בו עני המהפך, אך דעת ר"ת (בתוס' ד"ה עני המהפך) דלא שייך דין זה בהפקר שאינו יכול למצוא במקום אחר, וכל הדין נאמר רק בדבר שיכול למצוא במקום אחר, דאמרינן ליה שילך וישתכר במקום אחר, ומדוע תחזר אחר זה, ודעתו הובאה גם ברא"ש, ובשו"ע ח"מ סי' רל"ז סעיף א' הביא ב' הדיעות, וכתב עליו הרמ"א שם דהעיקר כדעת ר"ת, והנה התוס' הקשו לדעת ר"ת ממשנה ב"ב דף כא: "מרחיקין מן הדג כמלא ריצת הדג", ואע"פ שהוא הפקר, ותי' התוס' ב' תירוצים א' מפני שהוא יורד לאומנותו, ב' דשם מיירי דארב לדג ע"י פתיון, ומכיון שטרח בה אין לו דין מציאה.
מכל הנ"ל נראה דדין של עני המהפך בחררה הוא רק כשהאחד מחזר אחר שכירות או חפץ כלשהוא והשני בא ולוקח לפניו, אך כאן בענינינו הסופר הראשון אינו מהפך בבדיקת המזוזות האלו, יתירה מזה שכאן מיירי שהשני לא בא ולקח מהראשון, אלא הבעלים החליט לשלוח לו במקום הראשון, ובזה ודאי שלא נקרא רשע וא"כ אינו ענין לעני המהפך בחררה.
ולאחר שכתבתי, מצאתי כסברא הראשונה באוצר הפוסקים (אבהע"ז סי' לה' ס"ק מח' אות ב') שהביא מהעצמות יוסף שאם אדם מחזר לשאת אשה, אך לא טרח בזה כלל, אלא שלח שליח לקדשה בשבילו ולבסוף קידשה השליח לעצמו, שאינו נקרא רשע (אלא רמאי), כמו שמבואר בתחילת דף נ"ט שם, וא"כ יצא לנו שכל עוד שסופר א' לא טרח אחר המזוזות הנ"ל לבודקם אין בזה משום עני המהפך בחררה.
אך ממקום אחר אולי היה לדון והוא מדין מכירי כהונה, דהנה בגיטין דף ל' במשנה "המלווה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהם מחלקן, מפריש עליהם וכו'", ובגמ' שם "ואף על גב דלא אתו לידיה (ופירש רש"י בתמיה וכיון דלא מטו לידיה מאן זכי ליה להאי כהן הך תרומה שיקבלנה זה בחובו והאיך יצא ידי חובת נתינה), אמר רב במכרי כהונה ולויה ע"כ, ופירש רש"י במכרי כהונה וז"ל שהם מכיריו ואוהביו ואינו רגיל לתת תרומות ומעשרות אלא לכהן זה, הלכך כיון דמילתא דפשיטא היא דלדידהו יהיב להו, אסחי להו שאר כהנים דעתייהו, והוי כמאן דמטו לידייהו דהני" עכ"ל.
ודין זה נפסק ברמב"ם הלכות מעשר פ"ז ה"ו, ודלא כדעת הירושלמי (שם פרק כל הגט ה"ז) שדחה לאוקימתא זו מהלכה (עיין משנה למלך שתירץ קושיית הירושלמי).
ודין זה מצאנו בב"י יו"ד סי' רס"ד ד"ה כתב המרדכי (לגבי הלכות מילה) וז"ל "כתב המרדכי בס"פ כל הגט (סי' שס"ג) המלוה את הכהן… ומוקי לה במכרי כהונה אע"ג דלא אתא לידיה ולא הופרשה עדין יכול להקנותם וטעמא משום דכל מתנות כהונה חשיבא מתנה מועטת ואסור לחזור כדאמר בפרק הזהב (מט.), ומיהו אם בדיעבד חזר בו חזרה היא וכן פסק מהר"ם בנתינת מצוות דמוהל ובעל ברית, עכ"ל".
מדברים אלה נראה שהמרדכי למד בדין מכירי כהונה שצריך הקנאה או לפחות אמירה, אך מהמהרי"ק שהביא הב"י מוכח דלא כהנ"ל, וז"ל (שם בסוף הקטע) "מדמדמה נתינת מצוה במוהל לההיא דמוקי במכירי כהונה, משמע דכי היכי דאסור לחזור בו לענין תרומה ומעשר ואפי' בהיכרא בעלמא כדפירש רש"י וכמו שמוכיח הלשון, הכי נמי בנתינת מצוות דמוהל אסור לחזור בו היכא שהמוהל רגיל למול בניו, אפי' מן הסתם, וכו'" עכ"ל, ובהמשך כתב הב"י "אבל הרא"ש כתב בתשובה כלל יב' (סי' ב') דאדם הנותן לחבירו בנו למול או לעשותו בעל ברית, נראה לי דבר פשוט שאין לו קיום אלא בתקיעת כף או בקבלת חרם אז כופין אותו לקיים", וכתב עליו בדרכי משה "ואפשר דהרא"ש לא קאמר אלא דהבי"ד לא יוכל לכופו, אבל מ"מ מודה לדברי מהר"ם דאית בה משום שארית ישראל וכו'" עכ"ל.
בשו"ע השמיט דין זה (ואולי ע"פ הבנתו ברא"ש), אך הרמ"א כתב (יו"ד רס"ד סעיף א') ואם נתנו לאחד אסור לחזור בו מיהו אם חזר בו הוי חזרה", וכתב הט"ז (סק"ה) אסור לחזור בו משום שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב כ"כ בית יוסף", אך דין דמהרי"ק באם רגיל לתת לאחד לא יתן לאחר השמיט הרמ"א, אך מצאתי שדין זה הוזכר בכמה אחרונים מהם חידושי רבי עקיבא איגר על הרמ"א שם, ובשו"ת חכם צבי סי' ע' וכן בשו"ת מים עמוקים לראנ"ח ס' ע' (אך שם נראה דהוא שייך רק במצוה כעין מילה ואם כן יש לדון אם בדיקת המזוזות נחשבת מצוה לענין זה וצריך עיון).
ומ"מ נראה מלשון השאלה דמיירי שכבר נתנם לסופר ב', והסופר בא לשאול האם יכול לבודקם בזה נראה שודאי אין האיסור עליו.
מסקנא: מכל הנ"ל נראה דיכול סופר ב' לקבל את המזוזות לבודקם, ולא שייך כאן עני המהפך בחררה, וכן כלפי סופר ב' ודאי לא שייך שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב, אך על ראובן נראה דלדעת המהרי"ק יש לחוש לזה (אע"פ שיש לחלק בין המקרים ע"פ הנ"ל, ואכמ"ל).