שאלה
האם לכתחילה בעל יכול לתת לאשתו לשתות משיורי אוכלו או שתייתו? והאם יש הבדל אם זה בפניו או שלא?
תשובה
• אסור לבעל לשתות מכוס ששתתה ממנו אשתו בפניה, אבל אם כבר הלכה משם מותר לו לשתות.
• ולגבי שתיה בפניה, אם מישהו אחר שותה ביניהם מותר לו לשתות, וגם אם הורק לכוס אחר מותר לו לשתות, ואפילו אם הוחזר המשקה לאותו כלי ששתתה ממנו.
• ואם הוא אינו יודע ששתתה מכוס אינה צריכה להגיד לו.
• ובנוגע לשיורי מאכל שלה , מסתימת השולחן ערוך משמע שמותר לו לאכול משיורי מאכל שלה אבל לפי הרמ"א, בן איש חי והרב זצ"ל אין חילוק בין אכילה ושתייה ואסור לו לאכול משיורי מאכל שלה.
• ולכולי עלמא מותר לאשה לשתות ולאכול שיורי שתייה ומאכל של בעלה.
מקורות
הטור (סי' קצ"ה סעיף ד') כתב שמותרים לשתות זה אחר זה בכוס אחד, ובסמ"ק (סי' רצ"ג עמ' שכב) כתב שנוהגים להפסיק באדם אחר ביניהם. ופי' הבית יוסף (שם) שמקור הסמ"ק הוא מהיראים (סי' קצ"ב) ושם כתב שלושה קולות בנוגע לאיסור זה, שאם הורק המשקה ששתתה ממנו לכלי אחר מותר לו לשתותו, ואפילו אם החזיר לתוך הכוס ששתתה ממנו מותר. וכן אם שתה הוא תחלה מותרת לה לשתות אחריו. וכן אם שתתה היא והוא אינו יודע מזה, נראה שאינה צריכה להגיד לו אלא מותר לו לשתות מכוס ששתתה היא.
ובבדק הבית כותב בשם אורחות חיים (הל' נדה סי' ט' אות יא) שדווקא שיורי שתייה אסור אבל שיורי מאכל מותר לו לאכול אחריה. אבל הדרכי משה (סי' קצ"ה ס"ק ד') מביא בשם קונטרוס שמצא, שהוא הדין אסור לו לאכול משיורי מאכל שלה, ועוד כתב שם שאם האשה הלכה לאחר שאכלה, מותר לו לאכול משיורי מאכל שלה.
ובשולחן ערוך (יו"ד סי' קצ"ה סע' ד') פסק שלא ישתה משיורי הכוס ששתתה היא. והרמ"א (שם) פירוש שאם מפסיק באדם אחר ביניהם מותר, וכן אם הורק המשקה ששתתה ממנו לכלי אחר מותר לו לשתותו, ואפילו אם החזיר את המשקה לתוך הכוס ששתתה ממנו מותר, או אם שתתה והוא אינו יודע אינה צריכה להגיד לו. וממשיך הרמ"א שהיא מותרת לשתות משיורי שתייה שלו. ואם היא הלכה לאחר ששתתה יש אומרים שמותר לו לשתות משיוריה.
ובסוף סעיף ג' כתב הרמ"א שיש אומרים שאסור לו לאכול משיורי מאכל שלה כמו שאסור לו לשתות משיורי שתייה שלה. ופירוש שם הש"ך (ס"ק ח') שאין זה מחלוקת אלא לכולי עלמא, וזה שהרמ"א כתב בשם יש אומרים, משום שרק מצא את זה בתוך הקונטרוס שמצא. (ולכאורה הוא הדין בנוגע להיתר של 'שתתה מכוס והלכה לה' שמותר לו לשתות משיוריה, שגם בזה כתב בשם יש אומרים, הוא משום שמצא את זה רק בתוך הקונטרוס, ובאמת הוי היתר לכולי עלמא.)
ומסתימת השולחן ערוך נראה שמותר לו לאכול שיורי מאכל שלה ורק אסור לשתות שיורי שתייה שלה, ממה שכתב הדין רק בנוגע לשתייה. אבל הבן איש חי (שנה שנייה פר' צו סוף ס"ק כב) פסק שכמו שאסור לו לשתות משיורי שתייה שלה כן אסור לו לאכול משיורי מאכל שלה. וכן פסק מורנו הרב זצ"ל בדרכי טהרה (פרק ה' אות ל' ול"א).
והטעם שמותר לה לאכול ולשתות משיורי אוכל ושתיה של בעלה, כתב הט"ז (סי' קצ"ה ס"ק ה') [שסיבת האיסור הוא שהוא ירגיל בעבירה אבל] היא לא מרגלא ליה בעבירה ולכן מותר. אבל הגר"א (ס"ק י') פירוש, שמקור האיסור הוא מדברי הגמרא בשבת יג: שמביא מעשה של תנא דבי אליהו שאשה אחת שמת בעלה והלכה לבתי מדרשות ואמרה שבעלה היה צדיק ומת, ואליהו שאל אותה איך התנהג בימי ליבונה, ואמרה שבימי ליבונה בעלה היה אוכל עמה ושותה עמה, ועל זה אמר אליהו ברוך המקום שנהרג, ופירשו (בית יוסף שם) שמדובר שם באכילת ושתיית שיוריה, ופירוש הגר"א שאיירי דווקא שהוא שתה ואכל אחריה (היינו שיורי מאכל ושתיה שלה) ולא שהיא אכלה שיורי בעלה (ולכאורה הראיה שהוא מת ולא היא) ועוד שהמשנה שם כתב לא יאכל זב עם הזבה שדווקא כזה אסור אבל לא תאכל זבה עם הזב לא כתב משום שזה מותר.
למסקנא:
• אסור לבעל לשתות מכוס ששתתה ממנו אשתו בפניה, אבל אם כבר הלכה משם מותר לו לשתות.
• ולגבי שתיה בפניה, אם מישהו אחר שותה ביניהם מותר לו לשתות, וגם אם הורק לכוס אחר מותר לו לשתות, ואפילו אם הוחזר המשקה לאותו כלי ששתתה ממנו.
• ואם הוא אינו יודע ששתתה מכוס אינה צריכה להגיד לו.
• ובנוגע לשיורי מאכל שלה , מסתימת השולחן ערוך משמע שמותר לו לאכול משיורי מאכל שלה אבל לפי הרמ"א, בן איש חי והרב זצ"ל אין חילוק בין אכילה ושתייה ואסור לו לאכול משיורי מאכל שלה.
• ולכולי עלמא מותר לאשה לשתות ולאכול שיורי שתייה ומאכל של בעלה.