שאלה
מה דין הכנה משבת ליום טוב על ידי גוי?
תשובה
• אסור להכין משבת ליו”ט כמו שאסור להכין משבת לחול.
• נחלקו הפוסקים האם הכנה ע”י גוי מותר, ויש להחמיר (כפסק המ”ב סי’ שכ”א סע”ק כ”א, ועוד, ועי’ בפנים).
• אם הוא במקום הדחק, כגון שיש סעודת יו”ט גדולה, ואם לא יכין בשבת יצטרכו כל האורחים להמתין, ויש ביניהם אנשים זקנים או קטנים, או שיש שם עניים שמתאבים לאכול, נראה שיש להקל להתחיל להכין הסעודה כבר בשבת. [שבמקום הדחק יש לסמוך על דעות המתירים הכנה ע"י נוכרי. וכשיש עניים עי' שעה"צ תרל"ט סע"ק ס"ז שיש לחוש לאיסור בל תאחר, וע"ש שאין להחמיר על חשבון העניים.]
מקורות
אחד מהאיסורים שאסרו חז”ל בשבת הוא האיסור להכין משבת לחול, או אפילו משבת לשבת הבא או משבת ליו”ט הבא אחריו.
והכי איתא במתני’ שבת דף קי”ג: שאין מציעין המיטות משבת לחול וכן מבואר במתני’ שאין מציעין אותם משבת ליוה”כ. ומזה אפשר ללמוד מק”ו שאסור גם להציע המיטות משבת ליו”ט. וכן איתא התם בדף קיח. לגבי הדחת כלים, שאסור להדיח משבת לחול. וכן נפסק להלכה בשו”ע (או”ח סי’ שכ”ג סע’ ו’) שאסור להכין משבת לחול אף בדבר שאין בו חילול שבת. ובמג”א (סי’ תרס”ז סוסע”ק ג’) כותב להדיא האיסור להכין משבת ליו”ט, שכותב שם בשם המהרי”ל לאסור לגלול הס”ת בשבת לצורך הקריאה של יו”ט.
ובטעם שאסרו חז”ל להכין משבת ליו”ט איתא ברש”י (שבת דף קיד: ד”ה אסור) שהוא משום טירחא, שאסרו חז”ל לאדם לטרוח בשבת לצורך דבר חול. וזה הטעם כותב גם הראב”ד (פכ”ז מהל’ שבת הל’ ז’), וכן במ”ב (סי’ שכ”ג סע”ק כ”ח) מביא טעם זה.
ועתה נתחיל לדון בדין הכנה ע”י נכרי. דהנה כמו שאסור לומר לגוי לעשות לו מלאכה דאורייתא בשבת, כמו”כ אסור לומר לגוי לעשות לו מלאכה דרבנן בשבת. וזה מבואר מהא דמותר רק לומר לגוי לעשות לו מלאכה דרבנן אם הוא במקום הפסד או במקום מצוה. וכדאיתא בשו”ע (סי’ ש”ז סע’ ה’). מדין זה רואין שאם אינו במקום מצוה או הפסד, אסור לומר לנכרי לעשות לו בשבת אפילו איסור דרבנן.
אולם באיסור דרבנן זו של הכנה, שהוא משום טירחא, מצדד הפמ”ג לומר (סי' תקמ”ג א”א סוסע”ק א’, ובעוד כמה מקומות) שכיון שכל האיסור הוא רק משום טירחא, וע”י גוי הרי אין טירחא לישראל, מותר לומר לגוי להכין לו דברים בשבת (שאין בהם איסור שבת אחר) לצורך חול. וכן נוקטים הא”ר (סי’ רנ”ב סע”ק י”ב בא”ד), והדעת תורה (סי’ תמ”ד סע’ א’ ד”ה וע”ע), להתיר הכנה ע”י נכרי בשבת.
אבל המג”א והמ”ב חולקים עליהם וסוברים שגם באיסור דרבנן זו, אסור לומר לגוי לעשותו בשבת אלא אם כן הוא במקום הפסד או במקום מצוה. שפוסקים המג”א והמ”ב (סי’ שכ”א מג”א סוסע”ק ז’, ומ”ב סע”ק כ”א) שאסור להדיח בשר לצורך חול אפילו ע”י נכרי אם אינו הפסד גדול ע”ש. וכן אוסר המ”ב (סי’ שי”ט סע”ק ס”ב) להפריד השומן מעל גבי החלב לצורך חול אפילו ע”י נכרי אם לא שהוא במקום הפסד. ואף שבשני מיקרים הללו אין כאן איסור שבת חוץ מאיסור הכנה, ואפילו הכי אוסרים המ”ב והמג”א לצוות לגוי לעשותו בשבת. מבואר שהם סוברים שאף באיסור הכנה שייך האיסור של אמירה לעכו”ם.
והנה אם מדובר כאן בהכנה שהוא לצורך סעודת יו”ט כגון שמבקש מנכרי לשטוף הכלים (באופן המותר) ולסדר השולחן והצלחות וכו’ בשבת לכבוד סעודת ליל יו”ט, היה מקום לומר שאף המחמירים לאסור הכנה ע”י נכרי, כאן יתירו. כיון שהוא שבות דשבות (שאומר לגוי שיעשה איסור דרבנן של הכנה) במקום מצוה, וזה לכ”ע מותר. אולם יש לעיין בזה, שמבואר במ”ב שלא כל מצוה נחשב ל’במקום מצוה’ לגבי הדין של שבות דשבות במקום מצוה המותרת. שבסי’ שכ”ה סע”ק ס’ כותב שרק במקום 'מצוה גמורה' מותר לומר לנכרי לעשות שבות, ואומר שזה כולל רק יין לקידוש ותבשיל חם לסעודת שבת. וכן מבואר גם בשאר פוסקים שם, שרק צרכי שבת כגון יין לקידוש מותרים ע”י נכרי בהיתר של שבות דשבות. ואף שבסי’ רע”ו סע”ק כ’ משמע מדבריו שכל חלקי הסעודה נחשבין ל’צורך מצוה’, מ”מ נראה שדחיית סעודת יו”ט בחצי שעה אינו נחשב ל’צורך מצוה’ כדי להתיר בשבילה שבות ע”י גוי.
עוד סיבה שאין כ”כ פשוט להשתמש כאן בההיתר של ‘שבות דשבות במקום מצוה’ הוא; שנחלקו האחרונים (ועיין בזה בשעה”צ סי’ תרנ”ה סע”ק ב’, ובכף החיים סי' ש"ז אות מ"ד) האם מצוה שאינו שייך לאותו יום שבו הוא עושה ה’שבות דשבות’ גם בכלל ההיתר של שבות דשבות [כגון ביום א' של סוכות שחל בשבת, ורוצה לצוות לנכרי להביא לולב לצורך מחר – באופן שיעבור הנוכרי איסור דרבנן.]
ובמקרה דידן נמי, הרי המצווה של סעודת יום טוב אינו שייך לשבת, שבו הוא עושה השבות דשבות.
וזאת תורת העולה
• אסור להכין משבת ליו”ט כמו שאסור להכין משבת לחול.
• נחלקו הפוסקים האם הכנה ע”י גוי מותר, ויש להחמיר (כפסק המ”ב סי’ שכ”א סע”ק כ”א, ועוד, ועי’ בפנים).
• אם הוא במקום הדחק, כגון שיש סעודת יו”ט גדולה, ואם לא יכין בשבת יצטרכו כל האורחים להמתין, ויש ביניהם אנשים זקנים או קטנים, או שיש שם עניים שמתאבים לאכול, נראה שיש להקל להתחיל להכין הסעודה כבר בשבת. [שבמקום הדחק יש לסמוך על דעות המתירים הכנה ע"י נוכרי. וכשיש עניים עי' שעה"צ תרל"ט סע"ק ס"ז שיש לחוש לאיסור בל תאחר, וע"ש שאין להחמיר על חשבון העניים.]