שאלה
אדם שהיה לו כסף מעשר בבית שלו בתוך מעטפה, הוא שמר כדי לתת אותו שיהיה לו סכום מסוים שאסף עם הזמן, נכנסו גנבים לבית וגנבו את הכסף (אונס גמור) , האם חייב עוד פעם לתת או שנחשב כאילו כבר נתן?
תשובה
נראה שבאופן הזה שנאנס אינו צריך ליתן שוב מעשר כספים.
מקורות
ראשית יש לדון בעיקר דין מעשר כספים האידנא אם הוא מה"ת, או מדברי סופרים. או שמא אינו מתורת מנהג.
א. שיטת התוס' בתענית (ט.) שהוא מה"ת. שכך כתבו וז"ל: הכי איתא בספרי עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה, אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר, רבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים מנין, ת"ל את כל. דהו"מ למימר את תבואתך, מאי כל לרבות רבית ופרקמטיא וכל דבר שמרוויח בו. ע"כ. ואע"פ שלא מצינו ספרי כהאי, מ"מ אהימנותיה דהתוס' סמכינן. כ"כ הרחיד"א חיו"ד (סי' רמט סק"ג) ע"ש. נראה מדבריהם שמעשר כספים דאורייתא לכאורה, גם מלשון המרדכי ב"ק (דף קיז סי' קצב), נראה שהוא סובר דהוי דאורייתא. שכ', דגבי מעשר דגן גופיה כתיב, מעשר דגנך תבואת זרעך, ובירושלמי מפיק מעשר מעות מכבד ה' מהונך, ומראשית כל תבואתך, וכו'. ע"כ. הרי לנו במאי דקמן דס"ל שהוא מה"ת. והניף ידו שנית גם בב"ב (סי' תרנט), בשם ר' טוביה ב"ר אליהו, ואחיו ר' יחזקאל. ע"ש. וכן הסכים בתשב"ץ תלמיד מהר"ם (סי' תצז), וכן מתבאר עוד מדברי האו"ז ח"א (הל' צדקה, סי' יג). וע"ע בשו"ת חת"ס (סו"ס רלב) בשם מהרי"ל, דס"ל שהוא מה"ת. ע"ש. אלא שהמהרי"ל שיכל את ידיו שבתשובתו סי' נד מבואר, דס"ל שהוא דרבנן ועי' בסמוך. גם הגאון חסידא קדישא רבנו חיים בן עטר בס' ראש"ל (סי' רמט דף קג ע"ד), ס"ל שהוא מה"ת, וע' בברכ"י שם מש"כ ע"ד.
ב. אלא שיש אומרים שחיוב מעשר האידנא אינו אלא מדברי סופרים, וכן הסכים בשו"ת מהרי"ל (סי' נו), ומכח זה כ' שאינו יכל ליתן מתנות לאביונים ע"י מעשר, כיון שמעשר הוי תקנה דרבנן חשיב לדבר שבחובה, הרי ששפתיו ברור מללו שמעשר כספים הוי מדרבנן, וכן יש ללמוד ממש"כ איהו גופיה בסי' נד בשם הר"י אופנהיים, ע"ש. ומכאן הרבה מאוד יש לנו לתמוה על מש"כ בשו"ת חת"ס חיו"ד (סי' רלב) בדעת מהרי"ל, שהוא מה"ת, ולהאמור נראה בתר אפכא ממש"כ. וצ"ע. וע"ע בתשובתו לעיל (סי' רלא). ומצאתי שגם הר' חיד"א בברכ"י (סי' רמט סק"ג) ס"ל בדעת מהרי"ל שהוא מדרבנן ע"ש. גם בשו"ת נו"ב קמא חיו"ד (סי' עג), ובשו"ת תשובה מאהבה ח"א (סי' פז), נראה דס"ל שהוא מדרבנן, וכן הסכים בשו"ת חוות יאיר (סי' רכד) בשם הר"ד אופנהיים. וע"ע בדרישה (סי' רמ).
ג. אמנם מצינו שיטה שלישית דס"ל שאינה נוהגת אלא מכח מנהג שנהגו, וכ"כ הב"ח (סי' שלא), שאינו אלא מתורת מנהג שהנחילו לנו אבותינו, ע"ש. והסכימו עמו הגאון רבי רפאל שלמה לניאדו בשו"ת בית דינו של שלמה (סי' א), ובשו"ת חוות יאיר (סי' רכד), ובשו"ת שבות יעקב ח"ב (סי' פה), ובשו"ת שאילת יעב"ץ (סי' א), ועוד כהנה רבות לא עט האסף. והסכמת הפוסקים שזוהי שיטה הרווחת, וכן מתבאר נמי ממש"כ בשו"ת חת"ס (סי' רלא), שהללו נוהגים ליתן והללו אינם נוהגים ליתן, ע"ש. גם בשו"ת ציץ אליעזר ח"ט (סי' א פ"א אות יג), שרק מעטים ס"ל שמעשר כספים הוא מה"ת ע"ש. ודעת מרן הרב שמעשר כספים הוא מהתורה וע"ע בשו"ת דברי בניהו חכ"ז (סי' נז), ע"ש.
ד. ומעתה אחר הודיע לנו האלוקים את כל זאת נובין לנ"ד, הנה הפת"ש (סי' רמט סק"א) הביא מש"כ בשו"ת ארבעה טורי אבן (סי' ו), שנשאל אודות אדם שהפריש מעשר מעותיו, והנים אצלו עד עת בא עניים לפתחו, כדי ליתנם להם, וביני וביני אירע שהוציא מעות אלו עבור צרכי עצמו, ואח"כ שלח לו אחד ממקורביו שמשיא בתו שיתן לו סיוע עבור הוצאות בתו בהוצאת החתונה, ושלח לו ע"י ציר נאמן סחורה עבורו, וקרה אונס שנגנבו או אבדו. והשיב שאם לא פשע בזה אינו חייב באחריותו כלל, אבל אם כאן שפשע במה שהוציא המעות לצרכו הרי שחייב באחריותן, ע"ש. הרי מתבאר לנו שאם נגנב או נאנס אינו חייב להפריש שוב. וכן יש ללמוד ממש"כ בשו"ת שיבת ציון (סי' צט), ע"ש. הוב"ד בפת"ש הנ"ל.
ה. אלא שאי"ז מוסכם בין האחרונים, שהגאון החת"ס בחדושיו לחולין (קלא), ס"ל שבמעות של מעשר כספים אם הזיקן או אכלן צריך ליתן אחרים תחתיהם, והיינו טעמא, שבמעשר כספים תמיד חשיבי דקימא בעינייהו, שהרי אם לא יתן היום יתן למחר. ע"ש. ולא ביאר כיצד הדין נוטה בנאנס או נגנב ולכאורה לעמו ל"ש. וכ"כ בס' דרך אמונה (פ"ז ממתנות עניים) בדעת החת"ס. אלא שאי"ז מוכרח לדינא בדעת החת"ס ויל"ע.
ו. ובס' מנחת צבי הל' מעשר כספים סי' יא אות יב), הביא למח' הנ"ל, וכ' שלאורה תליא מילתא בפלוגתת הרב קצוה"ח (סי' רנ סק"ד) והנתיבות המשפט (שם), אם חיוב מעשר הוא חיוב על האדם או על הממון, שדעת הר' קצוה"ח שהוא על האדם, ודעת הנתיבות שהוא על הממון, וכ"ה דעת הגאון רבי אפרים נבון במחנה אפרים הל' צדקה (סי' ב) ע"ש. ודמי למה שאמרו, האומר הרי עלי ואבד או נגנב חייב באחריותן, אבל האומר הרי זו אינו חייב באחריותן.
ז. ונראה כיון שמעשר כספים הוי ממון עניים אע"פ שלא יצאנו מידי מח' הנ"ל, נראה שאין לחייבו ליתן שוב מעשר, שהרי כלל גדול אמרו שבממון הולכים בו להקל, וכן פסקו אמבוהא דספרי בשו"ת מהראנ"ח (סי' קז), ובשו"ת מהרי"א דרבי (סי' תטו), ובשו"ת מהרימ"ט ח"א (סי' כב), ובשו"ת בני שמואל חיון (סי' לה דף פ)שכולם עלו בהסכמה שממון עניים דין חולין יש לו ואזלינן בהו להקל, וכן מתבאר עוד מדברי הש"ך סי' רנט סקי"ד ע"ש.
העולה
נראה שבאופן הזה שנאנס אינו צריך ליתן שוב מעשר כספים.