שאלה

בית שלא בדקו חמץ ולא עשו בדיקה
מה צריך לעשות כדי לשמש הבית בפסח?

תשובה

מי ששכח לעשות בדיקה לפני החג, עושה בדיקה בחג, ואפילו בשביעי של פסח.
את הבדיקה בחול המועד יש לעשות בנר.
אם מצא חמץ בחול המועד אם עשה מכירה ולא פרט את מקום החמץ, אין לו לשרוף אלא יצניע אותו, ואם לא סומך על מכירת חמץ לגבי חמץ בעין, או שכתב באיזה מקומות יש חמץ יבער אותו, ובשביעי של פסח כופה עליו כלי ושורפו ביום ראשון כלומר לאחר החג (ושבת השנה).
לאשכנזים אם מצא חמץ בשיעור כזית מברך לאחר בדיקת החמץ, ואם לא לא יברך, ולספרדים לא מברך משום סב"ל.

מקורות

איתא בגמ' פסחים דף י עמוד ב "וחכמים אומרים: לא בדק אור ארבעה עשר – יבדוק בארבעה עשר, לא בדק בארבעה עשר – יבדוק בתוך המועד, לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד. ומה שמשייר יניחנו בצינעא, כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו".
ופסק הטור סי' תל"ה "לא בדק בליל י"ד יבדוק ביום י"ד באיזו שעה שיזכור מהיום, לא בדק כל יום י"ד יבדוק בתוך הפסח, לא בדק בתוך הפסח יבדוק לאחר הפסח, שלא יכשל בחמץ שעבר עליו הפסח שהוא אסור בהנאה, ועל הבדיקה שלאחר הפסח לא יברך כלל", כלומר שבבדיקה שבתוך פסח מברך.
וביאר הב"י " ופירשו התוספות (ד"ה ואם) בתוך המועד היינו מתחלת שבע עד סוף הפסח ולאחר המועד יבדוק כדי שלא יתערב לו חמץ של איסור בשל היתר ויאכלנו וכן פירשו הרי"ף (ד:) והרמב"ם (חו"מ פ"ג ה"ה), ואף על גב דאחר הפסח לא מיתסר אלא מדרבנן כי היכי דקנסוהו לאסרו ואפילו בהנאה עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה, להצריכו אף בדיקה. וזה שלא כדברי רש"י שפירש דיבדוק בתוך המועד היינו בשעה ששית ויבדוק לאחר המועד היינו לאחר הביעור עד שתחשך ומשמע דמשתחשך ואילך לא יבדוק, וכתב הר"ן (ד"ה ובודקין) שטעמו דכל היכא דענוש כרת מודו רבנן דאפילו מחזר עליו לשרפו חיישינן דילמא אתי למיכל מיניה, וכתבו הר"ן והרב המגיד שאין דברי רש"י נכונים", כלומר דנחלקו רש"י והתוס' אם בתוך הפסח יש חיוב בדיקה או לא, והכריע הב"י כדעת רוב הראשונים שבעי בדיקה, ועל החשש של רש"י שמא יאכלנו כתבו התוס' שמתוך שמחזר עליו לשרפו וודאי שלא יכשל לאכלו.
והוסיף הב"י "ועל הבדיקה שלאחר הפסח לא יברך כלל. כן כתב הרמב"ם (שם ה"ו), וכתב הרב המגיד שהטעם מאחר שהוא אוכל חמץ ואינו בודק אלא להבדיל בין חמץ זה שעבר עליו הפסח לחמץ אחר, היאך יברך על ביעור חמץ. אבל בתוך הרגל שהוא מצווה שלא יראה שום חמץ ברשותו ודאי יש לו לברך ודבר ברור הוא זה עכ"ל", כלומר דהכריע גם דבעי ברכה על הבדיקה שבתוך הרגל.
וכך כתב בשו"ע סעי' א' "לא בדק בליל י"ד, יבדוק ביום י"ד באיזו שעה שיזכור מהיום. לא בדק כל יום י"ד, יבדוק בתוך הפסח. לא בדק בתוך הפסח, יבדוק לאחר הפסח, כדי שלא יכשל בחמץ שעבר עליו הפסח שהוא אסור בהנאה; ועל הבדיקה שלאחר הפסח לא יברך", כלומר דעל בדיקה שבתוך הפסח מברך, והוסיף המג"א בס"ק א' שגם בשביעי של פסח יש לבדוק ופשוט.
הט"ז בס"ק ב' הביא תחילה דברי המגיד משנה והוסיף " ולפ"ז נראה דאם ביטל קודם הפסח ובא בתוך הפסח לא יברך על הבדיקה, כיון דגם זה אינו עובר על בל יראה כיון שכבר ביטלו, ואין הבדיקה אלא כדי שלא יאכלנו, אלא די"ל כיון דאינו אוכל חמץ כלל הוה הבדיקה חיובית מחמת איסור אכילה, וספק דבריהם להקל כנ"ל. וכ' ברוקח אפי' בדיקה שאחר המועד תהיה בנר אפי' ביום".
וכן המג"א הביא בס"ק ב' דברי המגיד משנה ודייק "משמע דאם נתחמץ לו איזה חמץ גמור בפסח מברך בשעת ביעור אבל דבר שאינו חמץ גמור אין מברך עליו, ואם מצא חמץ בביתו צ"ע אם יברך עליו כיון שבטלו קודם פסח, וכבר קיום תקנת חכמים בבדיקה", ואפשר לבאר הספק שלו מצד דס"ל כהט"ז, וי"ל דמדבר היכא שעשה כבר בדיקה ועתה מצא חמץ.
אולם בסי' תמ"ו ס"ק א' כתב "ויבערנו מיד. נ"ל דיברך על ביעור חמץ אף על פי שכבר ביטל מ"מ מברך על תקנת חכמים, וכ"ש אם נתחמצה לו עיסה בפסח שזה לא היה בכלל הביטול שיברך על ביעורה ודוקא בחמץ גמור אבל חטה שנמצאת בתבשיל דאינה חמץ גמור נ"ל דלא יברך עליה".
וביאר המחצ"ש "ויבערנו מיד. נראה לי דיברך כו'. אף על גב דלעיל סימן תל"ה ס"ק ב' הניח דין זה בצריך עיון, מכל מקום צריך לומר בתר דאיבעיא ליה הדר פשטיה דיש לברך. ואין לחלק בין מצאו ביום טוב או מצאו בחול המועד. ועיין בחק יעקב [ס"ק א]", משמע דהבין דבין בדק ובין לא אם מצא עתה אם יש לו לברך ופשט דמברך.
ובא"ר סי' תל"ו ס"ק ג' יישב "אבל בתוך הרגל וכו'. אפילו בטלו מברך (מג"א סק"ב וחק יעקב סק"ה). ומשמע לי טעמו דמג"א כיון שלא בדק עדיין, אבל כשבדק ובטלו דכבר קיים תקנות חכמים אינו מברך על הביעור כשימצא חמץ. ובהכי מיירי מג"א בר"ס תמ"ו. וגיסי הרב [חק יעקב שם] הקשה דברי מג"א אהדדי, והנלע"ד כתבתי. ועוד דספק ברכות להקל", כלומר שהבין דברי המג"א היכא שלא בדק דאז יש לו לברך, אבל אם כבר בדק, החמץ שהיה שם נכלל בכלל הברכה הראשונה.
וע"כ כתב המשנ"ב בס"ק ה' "אבל על הבדיקה שבתוך הפסח צריך לברך, אף על פי שביטלו קודם הפסח, וכ"ש אם נתחמץ לו חמץ גמור בפסח דבודאי מברך בשעת הביעור, שהרי זה לא היה כלל בכלל הביטול, אבל דבר שאינו חמץ גמור כגון שנמצא חטה בתבשיל, וכיוצא בו אינו מברך", וכתב בשער הציון ס"ק י"א "כן מוכח ממגן אברהם וכן כתב החק יעקב ואליה רבה ושאר אחרונים דלא כט"ז שמסתפק בזה".
וכתב המשנ"ב "ואם כבר בדק וביטל כדינו קודם פסח, ומצא חמץ בפסח יש דעות בין האחרונים אם צריך לברך כיון שכבר בדק וביטל כדינו, וקיים תקנת חכמים אפשר דברכה ראשונה שבירך אז קאי על כל מה שימצא אף בתוך הפסח, וספק ברכות להקל", וביאר בשער הציון ס"ק יב "המגן אברהם מסתפק בזה בסימן זה, ובסימן תמ"ו נראה שדעתו דיברך, וכן כתב החק יעקב והמקור חיים והגר"ז, אכן באליה רבה וחק יוסף ופרי מגדים ומגן אלף מצדדים דספק ברכות להקל", כלומר דהבין ספקו של המג"א היכא שכבר בדק ובאמצע פסח מצא, וכדברי הא"ר.
וכתב הכה"ח בס"ק י' "ואם ביטל קודם פסח ובא לבדוק בתוך הפסח, כתב הט"ז ס"ק ב' דלא יברך על הבדיקה כיון דאינו עובר על בל יראה, יעו"ש. אבל החק יעקב אות ה' כתב דאף אם ביטל קודם פסח צריך לברך על הבדיקה שבתוך הפסח אם לא בדק קודם פסח כלל כיון דאסור באכילה ובהנאה מן התורה ואף על פי שאינו עובר בבל יראה יעו"ש. וכן כתב אליה רבה אות ג', חקת הפסח שם, רבינו זלמן אות ב'".
וכתב עוד בס"ק י"ב "ואם בדק וביטל ומצא חמץ בתוך הפסח נסתפק מגן אברהם ס"ק ב' אם יברך כיון שכבר קיים תקנת חכמים, ובריש סימן תמ"ו כתב בפשיטות דיברך יעו"ש, וכן כתב חק יעקב אות ה', חקת הפסח שם (והשיג על האליה רבה שכתב לחלק בין כאן לסימן תמ"ו יעו"ש), מקור חיים אות ג', רבינו זלמן ריש סימן תמ"ו, חיי אדם כלל קי"ט אות כ"ז. אמנם דעת האשל אברהם אות ב' שלא לברך משום דספק ברכות להקל, וכן בספר דבר משה חלק אורח חיים סימן ל"א הסכים שלא לברך יעו"ש, והביאו הברכי יוסף אות ג'. ומה שכתב בשו"ת קול אליהו חלק ב' סימן ך' להשיג עליו אינו מוכרח כיעו"ש. ואם אין בו כזית אף לדיעה ראשונה לא יברך. רבינו זלמן שם אות ג', חיי אדם שם. ובשר האלף כתב דאפילו נתחמץ לו חמץ בתוך הפסח אין צריך לברך יעו"ש, והביאו פתחי עולם אות ב'. ועיין עוד מזה לקמן סימן תמ"ו".
ששם כתב השו"ע סי' תמ"ו סעי' א' "המוצא חמץ בביתו, אם הוא בחול המועד יוציאנו ויבערנו מיד. ואם הוא יום טוב, יכפה עליו כלי עד הלילה ואז יבערנו, (לפי שלא יוכל לטלטלו ביום טוב (ריב"ש) גם לשרפו במקומו אסור) (ר"ן)".
שיעור
והשיעור למי שמברך כתב הפמ"ג בא"א ס"ק א' "ועיין סימן תל"ה [ס"ק] ב' הניח בצריך עיון. עיין אליה רבה שם [ס"ק ג] וחק יעקב שם [ס"ק] ה', דכאן מיירי שלא בדק כלל, דלא קיים כלל מצות חז"ל. ומשום הכי עיסה שנתחמצה בפסח דלא היה בכלל הביטול, אף שכבר בדק מברך עתה, דמן התורה חייב לבער… ומהאי טעמא נוקשה ג"כ לא יברך. אבל חמץ גמור אפילו חצי שיעור י"ל דמברך, ועיין חק יעקב אות א'", אמנם בשו"ע הרב קונט"א ס"ק א' כתב "לפי שיש אומרים שפחות מכזית כו'. זהו פשוט, כיון שדעת התוספות ורא"ש ור"ן וטור ופרי חדש סי' תמ"ב שפחות מכזית אין צריך ביעור, פשיטא שיש לחוש לדבריהם שלא לברך ברכה לבטלה, ובפרט שכן הסכים גדול שבאחרונים מהר"י איסרלן ז"ל בכתביו סימן קס"ד, שהביא הב"י בסימן תס"ז (ורמב"ן במלחמות כתב שהיא שיטת רוב ראשונים ז"ל), ועיי"ש מה שדן בדברים, עכ"פ מידי סב"ל לא יצאנו, ולא יברך אם לא ימצא.
למעשה כתב מרן הרב בספרו מאמר מרדכי למועדים וימים "לא בדק קודם הפסח – יבדוק בפסח. ועל בדיקה לאחר ביטול יש ספק אם יברך. לא בדק בפסח – בודק אחר הפסח, אך לא מברך על בדיקה זו",כלומר מדין סב"ל לחוש לשיטת רש"י והט"ז.
וכתב בסעי' הבא "מצא חמץ בפסח – מצא חמץ בביתו בתוך הפסח אחרי שביטל וביער כהלכה קודם הפסח – חייב לבערו. אם אפשר שחמץ זה היה בביתו מקודם לפסח ורק מצאו עכשיו – לא יברך על ביעורו כיון שאפשר שכשביטל את החמץ התכוין גם לחמץ זה. אם זרקו חמץ לתוך ביתו ולא נכלל בביטולו – נחלקו בזה הדעות אם יברך על ביעורו. על כן יברך "על ביעור חמץ" ללא שם ומלכות. עיין מ"ב תל"ה ס"ק ה' כה"ח שם ס"ק י', י"ב ועיין מג"א תמ"ו ס"ק א' שלדעתו יברך על ביעור חמץ וכ"ש אם נתחמץ לו בצק בפסח, ועיין כה"ח תמ"ו ס"ק ד'".
העולה
מי ששכח לעשות בדיקה לפני החג, עושה בדיקה בחג, ואפילו בשביעי של פסח.
את הבדיקה בחול המועד יש לעשות בנר.
אם מצא חמץ בחול המועד אם עשה מכירה ולא פרט את מקום החמץ, אין לו לשרוף אלא יצניע אותו, ואם לא סומך על מכירת חמץ לגבי חמץ בעין, או שכתב באיזה מקומות יש חמץ יבער אותו, ובשביעי של פסח כופה עליו כלי ושורפו ביום ראשון כלומר לאחר החג (ושבת השנה).
לאשכנזים אם מצא חמץ בשיעור כזית מברך לאחר בדיקת החמץ, ואם לא לא יברך, ולספרדים לא מברך משום סב"ל.