שאלה
מי שבירך בורא נפשות ושכח שאכל גם מזונות. האם יברך מעין שלוש ?
תשובה
כיון שהסכמת רוב הפוסקים שברכת בורא נפשות רבות אינה נחשבת לברכה כוללת כמו שהכל, הלכך אין בכוחה לפטור ברכת מעין שלש, וחושבני עוד, שאפילו הפוסקים החולקים בזה, הכא בנדון שלפנינו מודים הם שאינו יוצא בברכת בנ"ר, כיון שהם דברו על מקום שיש בו ספק אזי חישבו לומר שיפטרנו במקום הספק, לא כן במאי דקמן הנה אין חולק שאכל דבר שברכתו מעין שלש וכיון שנפל לזה מי יוציאנו מזה, ולכן הכא לכ"ע מברך גם מעין שלש ואינו נפטר בברכת בורא נפשות רבות.
מקורות
דין זה יש ללמוד ממש"כ הטור חאו"ח (סי' רח ס"ד), לענין האוכל מחמשת מיני דגן שאכלן חיין, שכ' וז"ל: והני מילי שעושה מהן תבשיל, אבל אם אוכל אותם בעין, ל"ש מבושלים ל"ש חיין, אינן חשובים לקבוע להם ברכה, ומברך לפניהם בורא פרי האדמה, ובברכה אחרונה כ' בה"ג בנ"ר, וכ"כ הרמב"ם. והתוס' מסתפקין בה אם היא בנ"ר או מעין שלש. ע"כ כ' שיש ליזהר חטין חיין או שלוקין בעינייהו אלא בתוך הסעודה, שאם אדם מסופק בברכה ראשונה יברך מספק שהכל, דעל הכל אם אמר שהכל יצא, אבל ברכה אחרונה אין לומר אלא כפי מה שנתקנה, עכ"ל. הרי ששפתיו ברור מללו דשאני ברכת בנ"ר מברכת שהכל, שאין אדם יוצא בה בשביל דבר אחר, כמו בברכת שהכל. וכן מתבאר עוד ממש"כ מרן בש"ע שם, שסברת הסתם הביא לנו סברת בה"ג והרמב"ם שברך נפשות, ושוב הביא לנו הביא סברת התוס' שמסתפקין בזה, ומה שסיימו שנכון שלא לאוכלו אלא בתוך הסעודה ויפטרנו בברכהמ"ז. והגם שבה"ג והרמב"ם ס"ל שמברך נפשות, זהו משום דס"ל שכך הוא שורת הדין באכל חטין חיין, שעל דבר זה אין ברכתו מעין שלש, אלא נפשות, אלא שהתוס' הסתפקו בגוף הדין כיצד נוטה שורת הדין, אבל הא מיהא מודו שאם באמת היה דבר שברכתו מעין שלש והוא רוצה להיפטר ע"י בנ"ר, שבזה ודאי שאינו יכל, ואינו יוצא בזה, וזה פשוט ומבואר לכל מעיין ישר, וע"ע בד' המרדכי (סי' קיח), משכ"ב.
אלא שאנוכי הרואה להרב כנה"ג בהגה"ט (סי' רי) שכ', מי שהוא מסופק אם אכל דבר שברכתו האחרונה מעין שלש, או אם אכל כזית מדבר שברכתו האחרונה בנ"ר מה יברך. גם בזה נשאלתי מהחכם הנז', והשבתי לו שהדברים מסופקים אצלי, לפי שראיתי לרבנו יעקב בעל הטורים בסי' רח כ' בשם התוס' וכו'. ואם נפרש דס"ל דאף אם בדיעבד אם אכלן שלא בתוך הסעודה לא יברך אחריהן, דאין לברך ברכה אחרונה אלא כפי מה שנתקנה. מינה דמי שאכל דבר שמסופק בברכתו שלא יברך אחריו וכ"ש אם אכל משבעת המינין ואינו יודע לברך מעין שלש לא יברך אחריו בנ"ר וכו'. ומסתבר דלא כתבו התוס' דיש ליזהר אלא לכתחילה אבל בדיעבד אם אכלם שלא בתוך הסעודה, יברך עליהם ברכה אחרונה. והדעת נוטה דיברך עליהם בנ"ר דשייכא אכל מילי וכש"כ שם, וא"כ ה"נ יברך בנ"ר, עכ"ל. והניף ידו שנית בסי' רח ס"ד בהגה"ט, שכל דברי התוס' לא אמורים אלא לענין לכתחילה אבל בדיעבד שפיר דמי שיוצא בזה יד"ח. וכ"כ בס' בירך את אברהם פריסקו (סי' נא אות ד) בשם הכנה"ג שהוכל דבר שמסופק הוא מה ברכתו, אם מעין שלש או בנ"ר, שמברך בנ"ר ופוטר מעין שלש. גם הגאון רבי אהרן אלפאנדרי בס' יד אהרן (סי' רי בהגה"ט) כ"כ בשמו, וכן הסכים רבנו אברהם הלוי בס' גינת ורדים (כלל א סי' טו) ע"ש. ומצאתי שאף רבנו מרדכי יפה בלבוש (ס"ס רח) הסכים לדברים אלו ע"ש.
ובאמת שהרבה יש לתמוה על דברים אלו, שלכאורה העומד לנגדם הם דברי הטור, ומרן בש"ע, שמבואר מדבריהם שאינו יוצא, ומתבאר לעיל שלא נחלקו בה"ג והרמב"ם עם התוס' בדבר זה, וכמבואר, ושו"ר שגם הגאון רבי ישמעאל הכהן בשו"ת זרע אמת (דף צ) כ', שהאומר שברכת בנ"ר פוטר מעין שלש, וכמו שאומרים לגבי ברכת שהכל, שהכל פוטר בכל אינו אלא טועה, שהרי מבואר בדברי התוס' והרא"ש בברכות (לז.), שבברכה הראשונה אם הוא מסופק מברך שהכל, אבל בברכה אחרונה אינו מברך אלא כפי מה שנתקנה, והרבה לדחות דברי הגנת ורדים (כלל א סי' טו) שכ', שברכת בנ"ר פטרה לברכת מעין שלש, ושכן מוכח מדברי הרי"ף. ע"ש. וכ' עליו הזרע אמת שאין דבריו מוכרחים בפירושו להרי"ף, ואדרבה כלפי לייא שמדברי הטור והש"ע מבואר שאין ברכת נ"ר פטרה למעין שלש. ע"ש. גם הגאון רבי דוד חסן בס' מכתם לדוד (דף כה ע"ד) דחה דברי הגו"ר הנ"ל מדברי הטוש"ע הנ"ל. גם הגאון רבי דוד הכהן סקאלי בשו"ת קרית חנה דוד ח"ב (חאו"ח סי' כט) כ', שיש טועים לומר שברכת בנ"ר פטרה לברכת מעין שלש ושאין דבריהם נכונים להלכה, והוכיח כן מדברי התוס' והרא"ש והטוש"ע הנ"ל. ושוב הביא סברת הרב כנה"ג הנ"ל, וכ' עליו דליתא וכאמור. וכן הסכים לדינא רבי מרדכי כרמי במאמר מרדכי (סי' רח סקל"ז), ודחב לדברי הגו"ר, ע"ש. וכ"כ המחצה"ש (סי' רח סקכ"ו) בכוונת המג"א. גם המשנ"ב (סי' רב סקמ"ב וסקנ"ה) כתב כן ע"ש.
והנה אע"פ שהלבוש (ס"ס רח) כ', מי ששתה רביעית יין וכל דבר שהוא ספק אם מברכים אחריו מעין שלש או בנ"ר, לא יכלול בברכה מעין שלש על הספק, אע"פ שאינו מוסיף שם ומלכות, וטוב שיברך בנ"ר וצ"ע. ע"כ. הנה מבואר מדבריו דשפיר דמי מצי לברך בנ"ר על הספק. כבר כתב עליו הרב אליה רבה (שם), שעדיף שלא יברך כלל, דקיי"ל בעלמא ספק ברכות להקל, ומש"כ הכנה"ג ג"כ שבספק יברך בנ"ר בלא טעם וראיה, לא נהירא לי. ונראה שלכך הניח הלבוש דבר זה בצ"ע.
ובחפישה מצאתי בשו"ת תרומת הדשן (סי' ל) שכתב בשם מהר"ם, דהיא דאיכא ספיקא היאך יברך, ברכה ראשונה מברך שהכל, אבל בברכה אחרונה דלית לן ברכה שיצא בה בדיעבד על כל כל דבר צריך לצדד מה יברך לצאת ידי כולם, ע"כ. ואם איתא לדברי הלבוש והכנה"ג וסיעתם, מאי מספק"ל להתה"ד. וכן הסכים חד מקמאי הרמ"ע מפאנו בר"פ כיצד מברכין (לה.) שכ' כן להדיא, שזהו הטעם דקרי הש"ס להרכת בנ"ר בשם ולא כלום (ברכות לז), משום שברכת שהכל פוטרת כל מילי דברכות שלפניהם, וכו'. אבל בנ"ר אינה פוטרת כלום מברכה שלאחריהן, לא במקום ברכהמ"ז ולא במקום ברכה מעין של אפילו שלפירות. ע"כ. מבואר יוצא איפה מדבריהם שאין בברכת בנ"ר כח לפטור ברכה אחריתי.
ומדברים אלו יש לכאורה להתפלא על מש"כ הגאון היח"ס בכף החיים (סי' רב סקע"ט), שברכת בורא נפשות רבות, הרי היא ברכה כוללת, שכמו שאנו אומרים לענין ברכת שהכל שפוטר הכל, כיון שהיא ברכה כוללת, הכי נמי יש לומר גם לענין ברכת בנ"ר שהיא ברכה כוללת, ופוטר בה הכל. ע"ש. ולהאמור נראה שאין דברים אלו מוסכמים לדינא הילכך היה לו לחוש לסב"ל. וצ"ע
מסקנא דדינא
בהא נחיתנא ובהא סליקנא, כיון שהסכמת רוב הפוסקים שברכת בורא נפשות רבות אינה נחשבת לברכה כוללת כמו שהכל, הלכך אין בכחה לפטור ברכת מעין שלש, וחושבני עוד, שאפילו הפוסקים החולקים בזה, הכא בנדון שלפנינו מודים הם שאינו יוצא בברכת בנ"ר, כיון שהם דברו על מקום שיש בו ספק אזי חישבו לומר שיפטרנו במקום הספק, לא כן במאי דקמן הנה אין חולק שאכל דבר שברכתו מעין שלש וכיון שנפל לזה מי יוציאנו מזה, ולכן הכא לכ"ע מברך גם מעין שלש ואינו נפטר בברכת בורא נפשות רבות.