שאלה
טבעת נישואין עשוייה מזהב משובצת יהלומים מה דינה לעניין קידושי אישה?
תשובה
ניתן לקדש בטבעת עם חריטה ובלבד שיקח את הכלה לחנות וישמו (מלשון הערכה) את הטבעת בפניה כך שתדע את מחירה המדויק.
וטוב יותר שיקדש בטבעת פשוטה כמנהג אבותינו הקדושים ויתן לה את הטבעת הנ"ל בחדר יחוד או אחרי הקידושין.
מקורות
כתב מרן הרב בשו"ת מאמר מרדכי כרך ב אורח חיים סימן כב "בענין טבעת קידושין שיש בה חריטה, לכאורה יש לחלק בין אם יש בה חריטות של ציצים ופרחים, כי לפי דברי התוס' בקידושין (דף ט' ע"א ד"ה והלכתא) שהטעם הוא משום שהיא לא יודעת מהו שווי האבן, א"כ גם בטבעת זהב לא נקדש כי אין היא יודעת מהו שווי הזהב, ושם הסבירו התוס' מפני שיש בה אבנים טועה הרבה, ולפי"ז אין נ"מ אם הטבעת חרוטה או לאו, אבל אם היא באמת חרוטה בציצים ופרחים והיא חושבת שיש לזה ערך חשוב, א"כ הוי כאבנים שאין לקדש בהם מבלי שומא, אולם, כבר רש"י במחלוקת רבא ורב יוסף אם צריכים שומא או לא, הסביר (דף ז' ע"ב ד"ה אי דאמר) שכאן איירי שהוא אמר לה התקדשי לי בחמישים זוז והרי אלו בדמיהם, ומשמע שאם אמר לה התקדשי בזה, ולא הזכיר שווי הוי מקודשת אליבא דכ"ע, וכן לשון סתם השו"ע (אה"ע בסי' ל"א סעי' א' – ב'), ורק סברת י"א האחרונה שהיא סברת הר"ן לדעת ר"ת שאפילו לא אמר שוב חמישים אלא סתם יש בזה מחלוקת, עיין שם. עיין להרמב"ם (הל' אישות פ"ז הל' י"ח) ולתוס' ר"י הזקן (קידושין דף ט' ע"א ד"ה והלכתא) מ"ש לפרש את דברי הרמב"ם. אבל בעוונות הרבים בזמננו שאנו רואים שהחתן והכלה הולכים יחד לחנות תכשיטים לבחור יחד את טבעת הנישואין, הרי שהכלה יודעת מראש כמה שווה הטבעת, א"כ אפילו בטבעת שהיא משובצת יהלומים, תהא מקודשת, מאחר והשומא כבר ידועה לה, ואין לומר שהיא חוששת שמא המוכר הטעה אותו או אותה, אלא שכיום לא נהגו לקדש בטבעת עם אבן אף על פי שיש אפשרות לקדש, ע"י כך שלפני הקדושין ישומו אותה שלושה בקיאים, ויאמר לה זה שוה כך וכך והיא תסכים, ויקדש סתם הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדמו"י, או אפילו אם יאמר לה הריני מקדש במאה זוז והטבעת בדמיהן הוי מקודשת, אלא כאמור לא נהגו כן. ועיין באוצה"פ (סי' ל"א ס"ק ט') אם אמר לה התקדשי לי בכל דהו ונתן לה טבעת עם אבנים, ועיין בנחלת שבעה (במחודשים סי' י"ב אות י"ב) שהקשה שנקדש היום בטבעת עם אבן ונשאל לעדים אם היא שוה פרוטה, כמובא ברמ"א שם, משמע מדבריו שמועיל, עיין שם. ולכאורה הרי המפרשים (ראה ח"מ שם ס"ק ו', וב"ש שם ס"ק ה') הקשו מה מועיל מה ששואלים את העדים אם הטבעת שוה פרוטה, הרי האשה יודעת שהטבעת שוה יותר, ובפרט כיום שהיא הולכת עם הבחור או עם משפחתו לחנות ויודעת את המחיר, הוי כמו שנפסקה ההלכה בחו"מ (סי' רכ"ז סעי' כ"ב) שהמוכר חפץ ששווה מנה לחבירו ואומר לו שהחפץ שווה זוז. אעפ"כ יש בזה הונאה כי הוא אומר ידעתי ששוה יותר מזוז, ולהשביח דעתי אומר כן והוי אונאה, א"כ גם כאן הרי היא יודעת ששווה יותר מזוז ולפיכך אין לקדש בטבעת עם אבנים טובות ולומר שהיא שווה זוז כדברי הנחלת שבעה המובא לעיל. מסקנא דדינא, טבעת שחרט עליה שם או תאריך שאינו מעלה את ערך הטבעת, מותר לקדש בה. טבעת שיש בה חריטה של פרחים או פסים בצורה של אומנות יש להזהר מלקדש בה, אא"כ הלכה הכלה לחנות ויודעת מהו מחירה, ויודעת שהטבעת אינה שוה יותר בגלל החריטה היפה. לסיכום: אין היום לשנות המנהג אלא יש לקדש לכתחילה רק בטבעת כסף או זהב בלי אבנים כלל ועיקר ולא לשנות ממנהגי אבותינו הקדושים".
העולה למעשה
ניתן לקדש בטבעת עם חריטה ובלבד שיקח את הכלה לחנות וישמו (מלשון הערכה) את הטבעת בפניה כך שתדע את מחירה המדויק.
וטוב יותר שיקדש בטבעת פשוטה כמנהג אבותינו הקדושים ויתן לה את הטבעת הנ"ל בחדר יחוד או אחרי הקידושין.