שאלה

האם באירועים המונים כגון לווית ל"ע שישנם 60 ריבוא, האם יברך ברכת חכם הרזים?

תשובה

אין לברך על שישים ריבוא אלא בארץ ישראל, וכשרואה את כל השישים ריבוא.

מקורות

איתא בגמ' ברכות נ"ח ע"א "ואמר רב המנונא: הרואה אוכלוסי ישראל, אומר: ברוך חכם הרזים. אוכלוסי נכרים אומר: בושה אמכם וגו'. תנו רבנן: הרואה אוכלוסי ישראל אומר: ברוך חכם הרזים. שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה. בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית, אמר: ברוך חכם הרזים".
כתב הרמב"ם הלכות ברכות פרק י הלכה יא "הרואה ת"ר אלף אדם כאחד, אם עכו"ם הם אומר בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה, ואם ישראל הם ובארץ ישראל אומר ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם חכם הרזים", כלומר דדוקא כשישראל ביישובן מברכים עליהם, דומיא דבן זומא,.
אמנם הטור בסי' רכ"ד סתם "הרואה ס' ריבוא ביחד מישראל אומר בא"י אמ"ה חכם הרזים", ולא התנה שבעינן שיהיה כן בארץ ישראל, וכן נראה דס"ל להרי"ף מכך שהשמיט שאין אוכלסא בבל.
וכתב הב"י "ומדברי הרמב"ם (פ"י הי"א) נראה שאינו מברך על אוכלוסי ישראל אלא אם כן הם בארץ ישראל, וכתב ה"ר מנוח (ספר המנוחה שם) שלמד כן מדאיתא בגמרא (שם) בן זומא ראה אוכלוסא בהר הבית אמר ברוך חכם הרזים משמע דוקא בארץ ישראל ע"כ. ולא נהירא דמעשה שהיה כך היה, ועוד דא"כ אימא נמי דוקא בהר הבית, אלא ודאי אין משם ראיה כלל, ואפשר שכתב כן מדאמר עולא אין אוכלוסא בבבל, והוא מפרש דאפילו אם יראה אוכלוסא בבבל, אין להם דין אוכלוסא לברך עליהם. וקשה מעובדא (נח:) דרב חנינא בריה דרב איקא דבריך ארב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע ברוך חכם הרזים, אף על גב דבבבל הוו, ואפשר דסבר הרמב"ם דההיא פליגא אעולא, ופסק כעולא דמיקל בברכות, ועוד י"ל שהוא מפרש דההוא עובדא לאו למימרא דבריך, אלא לומר שהיו חשובים בעיניו כששים ריבוא, ואילו היו בארץ ישראל היה ראוי לברך ברוך חכם הרזים", והנה מדברי הב"י נראה שמצדד שאף לא בארץ ישראל יש לברך, רק שמנסה ליישב דברי הרמב"ם, וראה ברא"ש פ"ט סי' ח' שהביא שאין אוכלסא בבבל וכתב המעדני יו"ט דקמ"ל דס"ל להרא"ש כדברי הרמב"ם.
ולמעשה כתב השו"ע סי' רכ"ד סעי' ה' "הרואה ששים רבוא מישראל ביחד, אומר: בא"י אלהינו מלך העולם חכם הרזים; ואם הם עובדי כוכבים וגלולים, אומר: בושה אמכם חפרה יולדתכם הנה אחרית גויים מדבר ציה וערבה (ירמיה נ, יב)", כלומר דפסק כדברי הטור שאפי' לא היו בארץ ישראל מברך עליהם, וכפשטות הסוגיה, וכן למד הכה"ח בס"ק ט"ו.
ובעולת תמיד ס"ק ד' כן נקט שכתב "הרואה ששים רבוא וכו'. גם זה מבואר שם. וכתב הב"י דאין חילוק בין אם רואה בארץ ישראל או במקום אחר בחוצה לארץ חייב לברך. והטעם לברכה זו, מפני שאין דעתם שוות ואין פרצופיהן שוות והקב"ה יודע מה בלב כל אחד ואחד, וכן פירש רש"י [נח ע"א ד"ה חכם] חכם הרזים היודע מה בלב של כל אחד ואחד", אולם המגן גיבורים ס"ק ז' כתב "ששים ריבוא. ודוקא בארץ ישראל וששים רבוא ביחד אבל על חכם גדול אין לברך, הרמב"ן במלחמות וע' א"ר וצל"ח", כלומר דמיד מחלוקת לא יצאנו.
וכתב הא"ר בס"ק ה' "ס' ריבוא וכו'. משמע דס"ל כרמב"ם [פ"י הי"א] דאין מברך חכם הרזים על חכם גדול, ובטעם הדבר טרח הב"י וב"ח [סעיף ג] ולחם חמודות [פ"ט אות כז] דחה אותם, ותימא שאני מצאתיו להדיא במלחמות ה' לרמב"ן [מד ע"א] דין זה ושני הטעמים, ולפ"ז נראה נמי דדווקא בארץ ישראל מברך אששים רבוא, ודו"ק כי קצרתי", דהיינו ששם כתב הרמב"ן במלחמות שמה שאמרו לו שיברכו עליו לא שיברכו בפועל אלא שכוונתם כדי לכבדו.
וע"כ הסיק הכה"ח שם כדברי הא"ר "נראה משום דקיימא לן ספק ברכות להקל ובחוצה לארץ יברך בלתי שם ומלכות". וכן דעת מרן הרב.
אם יש חיוב לראות את כולם
הנה הבא"ח בספרו בניהו כתב שמכך שהגמ' השמיע שבן זומא "ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית, אמר: ברוך חכם הרזים", כלומר שעמד במקום שיכול לראות את כולם כאחד, ומה שהביאו בשם המלבי"ם אינה ראיה, דאינו בא מצד דין אלא שהיה נס שם, מצד שכולם נכנסו בהר הבית, ואפשר שלעולם בעינן שיצטרכו לראות כולם ודו"ק.
והנה לכאורה יש לדייק כן מהרמב"ם והשו"ע ששינו מלשון הגמ' הרואה אוכלסין, וכתבו הרואה שישים ריבוא כלומר דבעינן לראות כולם.
והנה בירושלמי נדרים פרק ג ה"ב איתא "נידרי הבאי אמר אם לא ראיתי בדרך הזו כעולי מצרים… איפשר שלא עבר בה כעולי מצרים. אלא כן אנן קיימין בראייה אחת. והא לוליינוס מלכא כד נחת לתמן נחות עימיה מאה כ' ריבוין. אלא אכן אנן קיימין בראייה אחת", משמע דלא שייך לראות בראיה אחת כל השישים ריבוא, וכן ביאר הקרבן העדה "ופריך אפשר שלא עבר. בדרך זה כעולי מצרים בתמיה הא אפשר שעברו כל כך בני אדם ולמה תנן שהוא נדרי הבאי: אלא. הכא במאי עסקינן באומר שראה בראייה אחת בדרך הזה עם רב כעולי מצרים וזהו מן הנמנע", וממילא כשהגמ' מחייבת לברך ברואה שישים ריבוא זה ברואה חלק מהם.
אמנם בנימוקי יוסף נדרים דף ח עמוד א כתב "ובירושלמי [הל"ב] נמי על עולי מצרים תמהו דהא אפשר דעברו שם ופריקו כינן קימי בראיה אחת, ומיהו כתב הריטב"א ז"ל בשם רבותיו ז"ל דלאו דוקא א"א דהוא הדין כל הפלגה רבה אף על פי שאפשר, והכל טעם אחד הוא שענין ההיתר בנדרים אלו לפי שהכל יודעים שאין מדברים כן בדוקא אלא להפלגה, ולא שיהיה דעתו לאסור עליו הפירות, כשאמר קונם שאם דעתו לאסרם עליו היה אוסר בלא תנאי זה דתנאי זה ידוע וברור הוא שאינו כן ולא ראה כן. ובזה תירץ הריטב"א ז"ל חלוף הנוסחאות שהזכירו כאן עולי מצרים ולא הזכירו גמל פורח ובמס' שבועות [דף כט א] הזכירו ההפך שהתנא רצה כאן לרמז שאין הענין משום שא"א במציאות אלא משום הפלגה וגוזמא ולפיכך לא פי' טרוף ולא בעולי מצרים ראיה אחת שהיה דבר דלא אפשר", כלומר שישנה אפשרות לראות שישים ריבוא, רק שכיון שהכא נשמע כגוזמא אינו נדר.
דין זה פסקו השו"ע סימן רלב סעיף ד "נדרי הבאי כיצד, כגון שאמר: קונם ככר זה עלי אם לא ראיתי כיוצאי מצרים", וכתב עליו הט"ז בס"ק ז' "והא אפשר שראה כן דהא איתא בא"ח סי' רכ"ד סעיף ה' הרואה ששים רבוא מישראל ביחד וכו' אלא על כרחך לו' דמה שהוא אומר בדרך הזה היינו שמפורסם הוא שלא היו שם ס' רבוא באותו דרך, אבל לגירסא דכאן קשה מגמרא שזכרנו", אמנם השו"ע יכול ליישב כמו הירושלמי, אמנם מ"מ מדברי הט"ז נשמע שצריך לראות את כל השישים ריבוא כדי לברך.
והנה בחוט השני ברכת הודאה עמ' קפ"ט שמה שעמד למעלה, זה כדאי שיכול לראות את הריבוי, אבל לעולם לא צריך לראות את כל השישים ריבוא, וכן דעת הגר"ח קנייבסקי.
למעשה מידי סב"ל לא יצאנו.
העולה
אין לברך על שישים ריבוא אלא בארץ ישראל וכשרואה את כל השישים ריבוא.