שאלה

יש ס״ת שצריך תיקון בתפר שלו, שהתפירות רפויות, ואין לו ביריעה הזאת מדבקות. האם יש קפידא על הדבק, שיהיה דוקא כשר, או אפשר להשתמש עם כל דבק פלסטי?

תשובה

חיבור יריעה ליריעה צריך להיות בגידי בהמה דווקא. לתוספת חוזק נהגו לקחת מטלית ולחברה עם דבק אמנם עדיף לא בדבק פלסטיק רגיל שהוא רק מקלקל אבל זה אינו מדיני ס"ת ולכן צריך שהיריעה תהיה מחוברת בלי זה גם, אם אין פסול.
חיבור היריעה לעמודים יש לחבר בגידים אם אין גידים בשעת הדחק ניתן בהדבקה.

מקורות

איתא במסכת סופרים פרק א ה"א "והלכה למשה מסיני שכותבין על עורות בהמה טהורה, ועל עורות חיה טהורה, ותופרין בגידן, וכורכין בשערן", ואיתא בגמ' גיטין "א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן ס"ת שחסר יריעה אחת אין קורין בו", ופירש הרא"ש בהלכות קטנות סי' ט"ז "פירוש שחיבר כל היריעות ותפרן זו בזו ונשארה יריעה אחת שלא חיברה אף על פי שמונחת כאן אין קורין בו עד שיהא כולו מחובר".
וע"כ כתב הטור ביו"ד סי' רע"ח "חסר ממנה אפי' יריעה א' שאינה תפורה עמו אפי' הוא מונחת אצלו אין קורין בו עד שיהיו כל יריעותיו מחוברים יחד".
דין זה פסקו השו"ע בסעי' א' "אין תופרין ספר תורה אלא בגידי בהמה או חיה הטהורים. ולא יתפור כל היריעה מראשה לסופה, אלא יניח בראשה מעט ובסופ' מעט שלא יהיה תפור, וכל השאר יהיה תפור מראש ועד סוף. ויתפור מבחוץ (תרומת הדשן סי' נ')", ובסעי' ד' "אם יריעה אחת אינה תפורה עמו, אפילו היא מונחת עמו, אין קורין בו".
וכתב הפת"ש בס"ק א' "בגידי עיין בס' בני יונה שכתב דצ"ע אם מותר ליקח לתפור מגיד הנשה שאינו מותר בפיך ע"ש. ועבה"ט באורח חיים סימן ל"ב ס"ק ס"ט שכתב בשם (הלכות קטנות) דבני מעים דקים ויבשים כמין חוטים של גידים. גידים גמורים הם ומותר לתפור בהם ספר תורה תו"מ ע"ש (ובתשובת נודע ביהודה תניינא חא"ח סימן ב') חלק עליו וע"ש שהעלה שאין לתפור בגידי עוף טהור ע"ש".
וכתב עוד בס"ק ב' "יניח בראשה בס' בני יונה הביא בשם שו"ת אמרי נועם חי"ד סימן א' דגם אותם המניחים מטלית מאחורי התפר לחזק יותר צריכים ג"כ להניח שיור. וא"צ ליקח דבק כשר לאותן המטליות כיון שאין בו חיוב וכל הנעשה לתוספת חיזוק ואינו מן הדין א"צ להיות מן המותר בפיך ע"ש", וא"כ מה שמחברים בדבק ומטלית אין זה חלק מדיני ס"ת שהרי אין זה בכלל המותר בפיך, אלא מדין חיזוק לגידים.
וכתב הקול יעקב שבשעת הדחק "יש אומרים דבשעת הדחק שאין להם גידים ואין להם במה לקרות, תופרין בחוטי פשתן את היריעות זו בזו, וקורים בו עד אשר יהיה להם גידים לתופרו כהלכתו, וכשיהיה להם גידים אסור לקרות בו עד שיתפרוהו כהלכתו בגידים. ואם אין להם רק חוטי משי, יכולים גם כן בשעת הדחק לתפור בו. אבל חוטי פשתן עדיף ממשי, כי המשי יוצא מן התולעים שהם טמאים. קסת הסופר (סימן י"ז אות ג' בלשכת הסופר), מלאכת שמים (כלל י"ד אות ב' בחכמה), אניה דיונה (פרק ל"ז אות ב'), אמרי שפר (כלל ט"ז אות ט"ו). אבל בשלחן גבוה (אות ו') משמע, דלדעת מרן ומור"ם אפילו בשעת הדחק ואין לו גידים ואתי לבטולי מתלמוד תורה, פסול אם לא תפרו בגידים, ולא התיר רמ"א לתפור במשי בשעת הדחק אלא דוקא העמודים, משום דקילי מתפירת היריעות, עי"ש".
דין תפירה לעמודים כתב השו"ע ביו"ד סי' רע"ח סעי' ב' "ישים בספר תורה שני עמודים, אחד בראשו ואחד בסופו, ומה ששייר גליון בראשו ובסופו יכרוך על העמודים ויתפרנו בגידים, וישאר בין העמוד לדף שתי אצבעות. (ובשעת הדחק, שאי אפשר לתפרה בגידין, אם נתפרה במשי סביב העמודים, קורין בה. מיהו אם אפשר לתקנה בגידין, אף על פי שכבר נתפרה במשי, אין קורין בה עד שיתקננה)".
וכתב הש"ך בס"ק ב' "ויתפרנו בגידין. אבל אסור לדבק היריעות בדבק סביב העמודי' כי כשיהיה הדבק ימים רבים הדבק מתייבש ומתרפה מעל העמודים, כ"כ מהרי"ו בדינים והלכות סי' ס"ג ובד"מ מסיים בה בשמו מיהו בשעת הדחק שרי ולא נמצא כן במהרי"ו שם".
וכתב הבית הילל ס"ק א' "ובשעת הדחק שאי אפשר לתופרה בגידין אם נתפרה במשי סביב העמודים קורין בו. משמע דווקא סביב העמודים ולא ביריעה, אבל בתרומת הדשן [סימן נא] משמע דאף ביריעה כשר בשעת הדחק, ע"ש".
וכתב הפת"ש בס"ק ג' "סביב העמודים עיין בדגול מרבבה שתמה על הרמ"א דבתה"ד שם מיירי לענין תפירת היריעות להדדי אבל לענין העמודים אפילו לא נתפרו כלל בהיריעה ואין שם במה לתפור כשר ע"ש וכן השיג עליו בספר בני יונה והעלה דאם הוציאו ס"ת שאין לה עמודים כלל יוציאו אחרת שיש לה עמודים אם נמצא שם אחרת ואם לא נמצא שם אחרת קורין מזו אבל אם יש לה עמודים אלא שלא נתפרו העמודים עם היריעות ומכ"ש אם נתפרו במשי אף שיש שם אחרת שתפורין בגידין אין להוציא אחרת משום פגם הראשונה וכיון שכן פשיטא דס"ת בלי עמודים אסור לאחזה ערום דלא כמו שראיתי נוהגין כל זמן שאין עמודים לס"ת אין חוששין לאחוזה ע"ש [ועיין (בתשו' חתם סופר סי' רע"ו) ג"כ מענין זה שנשאל מאין הרגילות שנוהגים הסופרים לתפור היריעות בעמודי ס"ת בחתיכות קלף ולא בגידים. והביא שם דברי הדגמ"ר ובני יונה הנ"ל והוסיף להביא ראיה דהעמודים אינם מעכבין ולכן נתפרים אפילו במשי (שהוא דבר טמא שיוצא מהתולעה וכמ"ש רבינו בחיי פ' תרומה) וכתב ומ"מ הואיל ואנו מדמים לא נעשה מעשה לכתחלה לתפרם במשי ואפילו בפשתן אבל לתפרה ברצועות העשויות מקלף שפיר דמי דהא איכא דעת בעל העיטור דס"ל דתופרין לכתחלה תפילין וס"ת בקלף ובש"ע א"ח סימן ל"ב ס"ג סומך עליו בשעת הדחק במקום שאין גידין מצויין לתפור בטאלדארו"ש כו' ונראה דמש"ה נהגו הסופרים לתפור העמודים בטאלדארו"ש להראות הלכה שאין העמודים מעכבים ס"ת וכה"ג כתבו התוספות פרק הקורא עומד והכלל מנהג של ישראל תורה הוא עכ"ד עיין שם]".
וכתב הקול יעקב בס"ק ח' "ישים בספר תורה שני עמודים וכו' ויתפרנו בגידים וכו'. וזה הוא למצוה, אבל בדיעבד אם הוציאו ספר תורה שיש בו עמודים אלא שאין העמודים תפורים בו, אפילו איכא ספר תורה אחר בהיכל שתפור כהלכתו, אין להחזיר את שאינו תפור ולהוציא אחרת, משום פגמו של ראשון. מלאכת שמים (כלל י"ד אות י"א בבינה), פתחי תשובה (אות ג'), בית מנוחה (בדיני תפירה אות י"א), עיקרי הד"ט (חלק א' סימן ז' אות ל'). ודלא כבית יהודה (חלק ב' <בתוך ספר בני יהודה> סימן כ"ט). וכן אם אין לו עמודים כלל, אינו מעכב בדיעבד. באר מים חיים (<לרבי חיים נסים רפאל מוצירי, שאלוניקי תקנ"ד> חלק יורה דעה סימן י"ג), מטה יהודה (סימן תרצ"א סוף אות ב' <ד"ה וצריכה עמוד>), חקרי לב (חלק יורה דעה סימן קכ"ד), חתם סופר (חלק יורה דעה סימן רע"ו), פתחי תשובה (שם), בית מנוחה (שם אות ח' יו"ד י"א). ואם יש ספר תורה אחרת שיש בה עמודים, מוציאים האחרת. פתחי תשובה (שם). וכן משמע מדברי מטה יהודה (שם). אבל משאר דברי הפוסקים הנ"ל משמע דאין להוציא אחרת. וכיון שכן פשיטא דספר תורה בלי עמודים אסור לאוחזו ערום. חתם סופר (שם), פתחי תשובה (שם). אבל מדברי השלחן גבוה (אורח חיים סימן תרצ"א אות י"א) משמע דספר תורה בלא עמודים פסול. וכן כתב הרב יפה ללב (חלק (א') [ג'] <בסימן זה> אות א'), דמדברי מרן כאן נראה דסבירא ליה כמאן דאמר שהם לעיכובא, ושכן נראה מדברי התרומת הדשן [סימן נא] שהביא מור"ם בסמוך".
וכתב עוד בס"ק י' "ואם טעו והוציאו ספר תורה שעמודים שלו נתפרו במשי או נדבקו בדבק, וכשעלה לתיבה ופתחוהו לקרות בו הכירו בו שעמודיו תפורים במשי או דבוקים בדבק, אין להוציא ספר תורה אחר ולהחזיר ספר תורה זה, אף שעתה גידים מצויים והיו יכולים לתקנו, כיון שטעו והוציאוהו כשעת הדחק חשיב, מפני פגמו של ספר תורה. בית מנוחה (שם אות יו"ד)".
העולה
חיבור יריעה ליריעה צריך להיות בגידי בהמה דווקא. לתוספת חוזק נהגו לקחת מטלית ולחברה עם דבק אמנם עדיף לא בדבק פלסטיק רגיל רק מקלקל אבל זה אינו מדיני ס"ת ולכן צריך שהיריעה תהיה מחוברת בלי זה גם, אם אין פסול.
חיבור היריעה לעמודים יש לחבר בגידים אם אין גידים בשעת הדחק ניתן בהדבקה.