שאלה

אדם שהתחייב לתרום ס"ת אם ילד לו בן זכר, וב"ה נולד,

האם יש עניין שיכתבו את הס"ת מהתחלה לשמו של הילד או התורם, או שאין עניין כזה?
והאם יש מעלה בזה, או עדיף לתרום ס"ת כתוב שיוכלו לקרוא בו במיידי?

שאלה נוספת אותו אדם גם רוצה לתרום ס"ת לעילוי נשמת אימו. האם חייב שני ס"ת או שיוצא ידי חובתו בספר אחד?

תשובה

א. הנודר ספר תורה לשם דבר מסוים יכול לכוין לשם עוד כמה דברים אחרים כגון לעילוי נשמת וכיוצא בזה ועולה לו לכאן ולכאן דאמרינן נר לאחד נר למאה וכן לענין קדיש ולימוד משניות ואין בזה גריעותא.
ב. הרוצה לקנות ספר תורה לשם כל מטרה שהיא נראה שבעצם קנין הספר לאותו מטרה מהני ואם באפשרותו שתחילת הכתיבה תהיה לשם אותה מטרה אמרינן בזה מהיות טוב אל תקרי רע.

מקורות

וזו תשובתי הרמתה:
נראה שהמקור לדברים מונח בדברי הראנ"ח (סימן עז) והוזכרו דבריו בשדי חמד (מערכת אבלות אות קנד) וז"ל: ומעתה כל שאמר קדיש פעם אחת לרב אשי ואין צריך לומר שאם אמר כל י"ב חדש כפי מה שאומרים שבאותו פרק מת אביו של יוסף והיה אומר קדיש כל הי"ב חדש ומכוין בו לצואת הזקנה גם כן הרי קיים תנאו בזה ואף על גב דבלאו הכי הוה צ"ל קדיש בעד אביו מכל מקום זכרון אחד עולה לכאן ולכאן וכל כי האי גוונא כתבו החבורים במי שקבל עליה להתענות ב' וה' וחל ב' וה' בתעניות צבור שיוצא ידי נדרו על ידי אותם תעניות ועולים לו לכאן ולכאן. ובספר בן איש חיל דרושים (דרוש ב לשבת הגדול) הביא דברי מהראנ"ח והוסיף ואין לומר דגם בנידון המהראנ"ח זה שקיבל ממון מן האשה בעבור שיאמר הקדיש בעבורה ונמצא זה ע"י הממון נתחייב לומר קדיש שלם וכיון שהוא מתכוין בקדיש בעבור אביו גם כן נמצא אינו אומר קדיש שלם שיהיה כולו בשביל האשה זה אינו דלעולם הוא אומר קדיש שלם בעבור האשה ובעבור אביו כיון שהתועלת נעשית שלימה בשביל האשה ובשביל אביו למה הדבר דומה לראובן שיושב בחושך ורוצה לקראת בספר לאור הנר ואמר לשמעון תביא לי נר מבית אחר כדי שאקרא לאורו ואני אתן לך שכר טרחך דינר אחד וכן עשה והביא את הנר באותו חדר וקרא ראובן לאורו אך באמת גם שמעון היה לו צורך באור הנר וגם הוא ישב וקרא לאור הנר ההוא היתכן לומר שיגרע שכרו ולו יתן לו ראובן דינר שלם זה לא יתכן יען כי ראובן אין לו חפץ בגוף הנר כי אם רצה בתועלת שיש לו ממנו וכו' וכן הוא ענין זה של הקדיש שנתנה לו האשה מעות שיאמר קדיש בעבורה כונתה היא בשביל התועלת המגיע לה מן הקדיש ומנא לן לומר דאין מגיע לה תועלת שלימה מן הקדיש אם מכוין בו על אביו גם כן. עוד כתב שם לפשוט הספק ממה שאמרו בגמרא (מנחות צט ע"ב) אמר רבי יוחנן משום רשב"י אפילו לא קרא ק"ש שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש ספא התורה הזה מפיך הרי קריאה אחת עולה לכאן ולכאן. וכן עפ"ז פשט עוד ספק באם עשה קימה בפני חמשה זקנים שנכנסו ביחד שנחשבת לו המצוה לחמשה מצות של קימה שעולה לו בשביל כל זקן וזקן. ועוד עפ"ז יבורר ספיקו של הרב סמא דחיי (יור"ד סימן ט) במי שיש עליו חיוב ללמוד כל יום שמונה עשר פרקים וגם יש עליו חיוב חיוב נדר ללמוד בכל שבת עשרים וארבעה פרקים במסכת שבת דעולה לו לכאן ולכאן וכו' ע"ש בהמשך דבריו ותרווה נחת. (וע"ע בשו"ת באר משה סימן ס אות ח וכן בשו"ת חלקת יעקב ח"ג סימן קנג שהביאו דברי הראנ"ח והכריעו כדבריו.) חזינן מהנ"ל שבכל דברים שבקדושה אמרינן נר לאחד נר למאה ולימוד או אמירת הקדיש עולים ופועלים אפילו לכמה בני אדם כאחד וממילא גם בנידון דידן שרוצה לתרום ספר תורה גם לכבוד בנו הנולד לו במזל טוב וגם לעילוי נשמת אימו רשאי לעשות כן ועולה לשניהם כדין לימוד משניות ואמירת הקדיש. וצופה הייתי למש"כ בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סימן קמד) גבי סוגיא דידן ורצה לדייק ולהוכיח מדברי המגן אברהם (סימן קלב) שכתב דמי שהוא אבל על אביו ואח"כ מתה אמו יש לו כל הקדישים מדין ל' יום ואפ"ה חולק בשאר קדישים בגין אביו עם שאר אבלים (מהר"ן) ובבאר היטב שם, הביא מהכנסת יחזקאל שהקשה על זה, דא"כ מי שאבל על אביו ואמו, יאמר קדיש כפל משאר אבל, וזה ליתא דזכרון א' עולה לכאן ולכאן וכו' עיין שם. ורצה לדייק מדברי הגמרא שיש יתרון באמירת קדיש על אדם אחד מאשר על שני בני אדם וכן רצה להוכיח מדברי הנודע ביהודה (תנינא אור"ח סימן ח) אמנם המעיין יחזה שפיר דאין הדברים מוכחים דיים בעוד שהדברים ברורים כשמש בדברי הראנ"ח והעתיקו הפוסקים הנ"ל דבריו בפשטות ללא שום עוררין. וכן ראיתי בשו"ת אגרות משה חיור"ד סימן נד שרצה לומר דיש יתרון מעלה לומר קדיש על אדם אחד ולא על שניים והתעלם מהפוסקים המובאים לעיל וכן השיג על דבריו בשו"ת באר משה (ח"ד סימן טו). וע"כ הדבר ברור שזכרון אחד עולה לכאן ולכאן בכל הדברים הנכרים לעיל ודי בזה. ב.
ולגבי מה ששאל האם יש חיוב או ענין שהספר יכתב מתחילתו למטרה שלשמה הוא נועד או שמא סגי אפילו בגמר הכתיבה והעיקר הוא בעצם הכנסתו לביהכנ"ס אמנם לא מצאתי מקור מפורש לשאלתו אבל בעמדי בזה מצאתי בפתחי תשובה יורה דעה סימן רע ס"ק ז שהביא מספר משנת חכמים בקונטרס מעלת המידות דף קלו שכתב גבי היוצא י"ח מצות כתיבת ספר תורה הוא דדוקא אם קנה ס"ת מהני כיון דקנין כספו הוא ולהכי אם הניחו לו אבותיו שבא לו בלא טורח כלל אינו יוצא ומצוה לכתוב משלו וה"ה אם אחר כתב בשבילו דאינו יוצא מה"ט. ומוכח דאם קנה ספר תורה מהני לצאת י"ח המצוה אע"פ שלא היה נכתב מתחילה בשבילו ואולי יש להביא ראיה קצת לנידון דידן שעיקר הענין הוא שהקניה תהיה לעילוי נשמת או לידת הבן ובזה יצא י"ח המצוה. ויל"ע ודו"ק

העולה מהאמור:
א. הנודר ספר תורה לשם דבר מסוים יכול לכוין לשם עוד כמה דברים אחרים כגון לעילוי נשמת וכיוב"ז ועולה לו לכאן ולכאן דאמרינן נר לאחד נר למאה וכן לענין קדיש ולימוד משניות ואין בזה גריעותא.
ב. הרוצה לקנות ספר תורה לשם כל מטרה שהיא נראה שבעצם קנין הספר לאותו מטרה מהני ואם באפשרותו שתחילת הכתיבה תהיה לשם אותה מטרה אמרינן בזה מהיות טוב אל תקרי רע.