שאלה
האם אפשר לעשר לימונים שמונחים בכמה שקיות נפרדות או שצריך להוציא את כולם מהשקיות?
תשובה
לכתחילה בין בתרומה ובין במעשר כדאי שיהיו הפירות בתוך סל אחד ונוגעים אחד בשני, אך בדיעבד אינו מעכב, אפילו אם היו בחדר אחד.
מקורות
מקור הדין
משנה (חלה פ"א מ"ט) וז"ל המשנה שם: "החלה והתרומה חייבין עליה מיתה וחומש ואסורים לזרים וכו', ואין ניטלין מן הטהור על הטמא אלא מן המוקף ומן הדבר הגמור האומר כל גרני תרומה, וכל עיסתי חלה לא אמר כלום עד שישייר מקצת".
בברטנורא (וכן בר"ש וברמב"ם) פירשו, שאדם הבא להפריש תרומה גדולה משתי ערימות שונות של פירות, יכול להפריש מאחת מהן בתנאי שיהיה זה מן המוקף, כלומר, ששתי הערימות יהיו סמוכות זו אחת לחברתה, שבכך תהיה התרומה שמפריש סמוכה לכל הפירות שהוא מפריש עליהם, וכן הדין לענין חלה אם יש לאדם שתי עיסות סמוכות יוכל להפריש מהן בתנאי שיהיו סמוכות זו לזו, עכ"ד. והנה מקור דין מוקף אם הוא מהתורה או מדרבנן רוב הראשונים נקטי שדין מוקף הוא מהתורה כך היא שיטת התוס' (גיטין ל' ע"ב ד"ה וכי נחשדו חברים) הר"ש (בכורים פ"ב מ"ה ור"ש טבול יום פ"ד מ"ז ד"ה ואם היה בו דעת להתנות) הרא"ש (בכורים פ"ב מ"ה) הרשב"א (בחדושיו גיטין ל' ע"ב ד"ה שם ישראל שאמר ללוי ובתשובותיו ח"א סי' קכ"ז וסי' ר"צ) הרמב"ן (גיטין ל"א ע"ב ד"ה מתניתין המניח) והריטב"א (גיטין ל' ע"ב ד"ה וכי נחשדו). ולמדו זאת מהירושלמי (ריש פ"ב מתרומות) שם נלמד דין מוקף מהפסוק האמור בענין תרומת מעשר: "מכל חלבו את מקדשו ממנו " (במדבר כח, כז) משמע שהפירות שמהם מפרישים צריכים להיות ליד שאר הפירות. שיטת רש"י (גיטין ל, ע"ב ד"ה מוקף) שדין מוקף הוא דרבנן והלימוד מהסיפרי אינו אלא אסמכתא. וכ"נ מדברי הראב"ד (על הרמב"ם פ"ג הי"ז)
וכ"כ הרמב"ם (הל' תרומות פ"ג הי"ז, ה"כ) ז"ל, אין תורמין תרומה גדולה אלא מן המוקף כיצד היו לו חמישים סאה בבית זה וחמישים סאה בבית אחר – לא יפריש מאחד מהן שתי סאים על המאה, שנמצא מפריש ממקום על מקום אחר ואם הפריש שלא מן המוקף – תרומתו תרומה, והוא שיהיה המופרש שמור אבל אם היה טעון כדי יין או שמן וראה שהן משתברין ואמר הרי הן תרומה על פירות שבביתי לא אמר כלום, עכ"ל. להלכה הכריע השו"ע: שיש דין מוקף בזמה"ז בשו"ע (סי' של"א סעי' כ"ה) ז"ל, "אין תורמין תרומה גדולה אלא מן המוקף וכו'. והוא שיהיה המופרש שמור, אבל אם היה כדי יין או שמן וראה שמשתברין, ואמר הרי הם תרומה על פירות שבביתי – לא אמר כלום. ונ"ל דבזמה"ז דלאיבוד אזלא מפני הטומאה, תרומתו – תרומה, עכ"ל. הש"ך (ס"ק מ"ט) שם כתב, "דכיון שאין צריכין שיעור מן התורה – אין מפרישין אותה במידה אלא באומד לכוון השיעור שנתנו בו חכמים, ואין יכולים לאמד אלא במוקף יחד. ובדגו"מ (שם על הש"ך) הק' לפי"ד שהרי בזמן הזה שלכתחילה אנו מפרישים כלשהו לתרו"ג ולכאורה בטל דין מוקף. כדברי השו"ע היא שיש דין מוקף, ולא הקילו בזה"ז אלא בכדי יין הנשברים. כך פסק הגר"א (ס"ק ע'), וכ"כ החזו"א (דמאי ט' י"ג).
דין מוקף בתרומה בדיעבד
בראשונים למדו שאין דין 'מוקף' מעכב לענין הפרשת תרו"מ אלא לכתחילה, הרדב"ז (תרומות פ"ג הי"ז) למד את זה מהסיפא של המשנה לעיל 'האומר כל גרני תרומה וכל עיסתי חלה – לא אמר כלום עד שישייר מקצת' ולמד מכך הרדב"ז שכל הדין ש'לא אמר כלום' הוא דווקא בדין הסיפא שעושה את כל הגורן תרומה אך בדינים הקודמים של המשנה אין תרומתו תרומה רק לכתחילה ולא בדיעבד, ע"כ. וכן הובא ברמב"ם (פ"ג הי"ז) וכן כתבו המהר"י קורקוס (שם) הכסף משנה (שם) והגר"א בביאורו (יו"ד, סי' של"א ס"ק ס"ט) והביאו ראיה מגמ' ב"ק (קט"ו ע"ב( 'הרי שהיה טעון כדי יין וכדי שמן וראה שהן משתברות, לא יאמר הרי זה תרומה ומעשר על פירות שיש בתוך ביתי ואם אמר – לא אמר כלום, ע"כ. מבואר שכל הסיבה ש'לא אמר כלום' הוא דווקא בדיני הפקר כיון שהיין או הכד משתבר ממילא האדם מפקירו ולא לא אמר כלום, אך אין התייחסות לענין שהפירות אינם סמוכים לכדי היין או השמן, מוכח שאין דין זה מעכב בדיעבד.
דין מוקף בערבי שבתות ויו"ט
בפרט בערבי שבתות וימים טובים מצאנו בגמ' (ביבמות צ"ג ע"א) שר' ינאי הפריש מהפירות שבביתו על פירות שהאריס עתיד היה להביא לו. ובהמשך: "אתא לקמיה דר' חייא, א"ל: שפיר עבדת, דתניא למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים – אלו שבתות וימים טובים".
התוס' (צ"ג ע"ב ד"ה אלא) אומרים שבא הפסוק ללמד שאפשר להפריש תרו"ג "שלא מן המוקף" בערבי שבתות וימים טובים. ויעויין בתשובת הרשב"א (ח"א סי' קכ"ז) שהובאה שאלה כיצד יתכן שעונג שבת דוחה חיוב "מוקף" שהוא מדאורייתא. ומשיב על כך א. שהלימוד המובא בגמ' אינו אסמכתא אלא גזירת הכתוב שיש לפטור בערבי שבתות וימים טובים. ב. שהוי אסמכתא, וחז"ל הם שפטרו מכך בשב ואל תעשה. וכך יש לבאר מדוע דין ערבי שבתות וימים טובים הושמט לגמרי בדברי הרמב"ם, ואף שהוזכרה בגמ' שלדעת הרמב"ם אין דברי הגמ' אמורים להלכה. מוקף במעשר (דין או הידור)
במשנה (ביכורים פ"ב מ"ה) הובא: תרומת מעשר שוה לביכורים בשתי דרכים, ולתרומה בשתי דרכים ניטלת מן הטהור על הטמא, ושלא מן המוקף, כביכורים ואוסרת את הגורן, ויש לה שיעור, כתרומה, ע"כ. מבואר שמותר להפריש פירות עבור תרומת מעשר על פירות מעשר ראשון שאינם סמוכים וכן הדין בביכורים שאינם סמוכים. ודין זה אינו כדין הפרשת תרומה שמצאנו שצריך להיות מן המוקף. ובירושלמי שהובא לעיל מפ"ב מתרומות מבואר שכל לימוד הפסוק 'מכל חלבו את מקדשו ממנו' אף שנאמר על תרומת מעשר, אין דין זה מחייב אלא דווקא בתרומה גדולה אך בתרומת מעשר אין חיוב להפריש מן המוקף. וכן הביאו בפרשנים על דברי המשנה (עיין בר"ש, רא"ש, תוס' ורעק"א) שבתרומת מעשר נאמר (יח, כח) 'מכל מעשרותיכם' אפי' אחד ביהודה ואחד בגליל, ומכך נלמד שהפסוק 'מכל חלבו ממנו' שצריך להיות מן המוקף מורה רק על דין תרומה גדולה. וכן נפסק להלכה ברמב"ם (תרומות פ"ג ה"כ) ז"ל, תרומת מעשר מפרישין אותו שלא מן המוקף שנאמר: מכל מעשרותיכם תרימו תרומה וכו' ות"ח אין תורמין אלא מן המוקף, ואפילו תרומת מעשר, ע"כ. וכ"כ בשו”ע (יו"ד שלא, סע"א) ז"ל, מְעַשְּׂרִין מִמָּקוֹם זֶה עַל מָקוֹם אַחֵר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר מִן הַמֻּקָּף. אֲבָל אֵין מְעַשְּׂרִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ; וְלֹא מִן הַחִיּוּב עַל הַפְּטוּר; וְלֹא מִן הַפְּטוּר עַל הַחִיּוּב; וְאִם עִשֵּׂר, אֵינוֹ מַעֲשֵׂר, עכ"ל.
והקשו המפרשים שלכאורה דין זה סותר את הנאמר בגמ' (גיטין ל, ע"ב) שחברים (ת"ח המקפידים בהלכות מעשרות) אינם חשודים להפריש תרומת מעשר שלא מן המוקף הגמ' דנה באופן שאדם אמר לחברו: "מעשר לאביך בידי, והילך דמיו, חוששין שמא עשאו אביו תרומת מעשר על מקום אחר".
כלומר שאנו חוששים שמא אביו השתמש בפירות שהיה ביד הלווה, כדי להפריש מהם על הפירות שבידו. ושואלת הגמ' וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף. ושם יישבו הראשונים בדרכים שונות קושיא זו. דעת רבינו תם (כמובא בתוס' שם ד"ה וכי) שכוונת המשנה בביכורים שמהתורה תרומת מעשר הוי כביכורים לענין זה שא"צ להפריש מן המוקף אבל מדרבנן גם תרומת מעשר צריכה להפריש מן המוקף.
אומנם בר"ש על דברי המשנה בביכורים שם, כתב לבאר ע"פ רש"י על הסוגיא בגיטין שם שישנו דין נוסף מלבד הדין שתרומת מעשר הוי דרבנן והוא שלענין תרומה דין מוקף הוא שיהיו 'נוגעים' בפירות שהיא מופרשת עליהם, אבל לענין מעשר סגי בכך שתהיה מונחת במקום אחד ואין צריך שיהיו נוגעים, וכן הדין בביכורים. (וכ"כ הראשונים על סוגיא דגיטין שם, עיין ברמב"ן, ריטב"א, חידושי ר"ן, מאירי שם). שיטה נוספת בזה סותרת את האמור והיא שאף בתרומה אין צורך שיהיו נוגעים אחד בשני וסגי שיהיו במקום אחד כ"כ הרא"ש (חלה פ"ד) והרע"ב (חלה פ"ב, מ"ד) וכ"כ בגר"א בביאורו (יו"ד, סי' של"א ס"ק ס"ט). ולשיטה זו צריכים עדיין לפרנס דברי הגמ' בגיטין הנ"ל, ואולי י"ל לפי הדרך נוספת לבאר וכמ"ש הרמב"ם (תרומות פ"ג, ה"כ) שמעיקר הדין מותר להפריש תרומת מעשר שלא מן המוקף כמבואר במשנה, ורק מצד מצוה מן המובחר להפרישה מן המוקף, וזו הסיבה שת"ח נזהרים להפרישה מן המוקף. (עיין בדרך אמונה, שביאר שביאר הכי עפי"ד הש"ך יו"ד סי' שלא סמ"ח). יישוב נוסף הובא בדברי הראב"ד בהשגות על הרמב"ם שם, שכתב שאם הישראל מפריש תרומת מעשר יכול להפריש אף שלא מן המוקף כדברי המשנה, אבל אם הלוי מפריש תרומת מעשר מתוך המעשר ראשון שקיבל צריך להפריש מן המוקף דווקא וטעמו שם, שבדרך כלל הלוי הוא זה המפריש תרומת מעשר, וחכמים גזרו בדבר השכיח ובישראל לא גזרו.
מעשר בפירות היתר מכירה
אגב השאלה כיון שהשנה שנת שמיטה דיני מעשר מוגבלים שהרי יבול נכרי פטור לחלוטין ממעשר ולאו דווקא בשנת שמיטה אלא בכל השנים כמובא ברמב"ם (הל' תרומות פ"א ה"י), והשו"ע (יו"ד סי' שלא סעי' ד). וכל זאת בתנאי שכל הטיפול והגידול עד סופו כולל פעולות גמר המלאכה (הקטיף והאריזה בשדה) בוצעו על ידי נוכרים ובבעלות נוכרים, ללא ישראל. אולם בפירות היתר מכירה שגדל בשדה של נוכרים בשביעית והקטיף והאריזה בשדה נעשו על ידי יהודים. חייב בתרו"מ, כפי שפסקו הרמב"ם (הל' תרומות פ"א הי"א) והשו"ע (יו"ד סי' שלא סעי' ד). אך נחלקו בזה הפוסקים אם גמר המלאכה נעשתה בידי ישראל כתב רבי אשתורי הפרחי בספרו (כפתור ופרח פרק מז) שגם בשנת השמיטה יבול נוכרים שגדל בא"י, אם גמר המלאכה נעשה בידי ישראל, שחובה להפריש ממנו תרו"מ – למרות שבדרך כלל יבול שגדל בשמיטה פטור מתרו"מ. אך בשו"ת המבי"ט (ח"א סי' יא) כתב שאין לדמות ופטר יבול זה מתרו"מ. אך הב"י (יו"ד סי' שלא אות יט ד"ה ואין בה תרומות ומעשרות, וכן בשו"ת אבקת רוכל סי' כד) כתב כדברי הכפתו"ו, וכך כתב הרמ"א (יו"ד סי' שלא סעי' יט) ז"ל, "ויש אומרים אם עובד כוכבים מכר פירות בשביעית לישראל, וגמר מלאכתו ביד ישראל, חייבים בתרומה ומעשר וכו', ע"כ.
ובענין הברכה על הפרשה מפירות היתר מכירה באופן זה כתבו הפוסקים שאין לברך על הפרשה מפירות היתר מכירה מחמת שספק ברכות להקל, עיין בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ו בהשמטות עמ' שט). וכ"כ בשו"ת דעת כהן (סי' רל"ט וסי' רמ) ודעת מורינו הגר"מ אליהו (מאמ"ר ושבתה הארץ פי"ח ס"ב) שאין לברך.
העולה לדינא
לכתחילה בין בתרומה ובין במעשר כדאי שיהיו הפירות בתוך סל אחד ונוגעים אחד בשני, אך בדיעבד אינו מעכב, אפילו אם היו בחדר אחד. דינים נוספים:
בשנת שמיטה – פירות הגוי פטורים מתרו"מ. ופירות היתר מכירה חייבים במעשרות אך לא יברך.