שאלה
האם פנים חדשות חייבים שהחתן יכיר אותם או גם מי שלא מכיר?
תשובה
פנים חדשות – צריך שיהיו אנשים מכובדים שראוי להוסיף בשבילם במאכלים ובתבשילים. כמו כן שיהיו אנשים ששמחים בבואם ובנוכחותם, אפי' אין החתן מכירם.
ובלבד שלא יהיו הפנים חדשות אנשים שאינם מכובדים כלל, ושאין שמחים בהימצאם שם, שבמקרה כזה אין לברך בגינם ז' ברכות.
מקורות
בעניין גדר פנים חדשות והמסתעף
בגמ' כתובות (ז:), איתא ת"ר מברכים ברכת חתנים בעשרה כל שבעה, אמר רבי יהודה והוא שבאו פנים חדשות. וראה להר"ן כתובות (ג'. ד"ה ומשמע), שכתב דהטעם דמברכים את כל השבע ברכות כשבאו פנים חדשות, הוא משום שיש לברך את השבע ברכות בתחילת הנישואין, וכשיש פנים חדשות בימי השבע ברכות, לדידהו כהתחלת נישואין דמי .
והנה נחלקו הרא"ש והרמב"ם באיזה אופן נקרא פנים חדשות. דהרמב"ם הלכות ברכות (פ"ב הל' י') כתב: "אבל אם היו האוכלין אחרים שלא שמעו ברכת נישואין בשעת נישואין, מברכין בשבילם אחר ברכת מזון שבע ברכות, כדרך שמברכין בשעת נישואין. והוא שיהיו עשרה, וחתנים מן המנין". מאידך הרא"ש בפ"ק דכתובות (סי' י"ג) כתב שבאו פנים חדשות שלא אכלו עד עתה, אפילו היו שם בשעת החופה. ע"כ.
ומבואר שלדעת הרמב"ם רק אם לא שמעו הברכות בשעת נישואין מקרי פנים חדשות. ואילו לדעת הרא"ש, אף אם היו בשעת החופה ושמעו את הברכות, אם לא אכלו יחד בסעודת החתן והכלה מקרי פנים חדשות, ומברכים בשבילם ז' ברכות.
ובביאור מחלוקתם כתבו האחרונים, דיש לחקור, אם הסיבה לברך את כל הז' ברכות הוא מפני השמחה שיש לחתן בביאת האורחים, ומשום כך היכא שבאו פנים חדשות שלא היו בחתונה יש לברך, מאחר שביאתם גורמת לשמחה. והיינו משום דהשמחה היא עיקר סיבת הברכה. או שהטעם שמברכים שבע ברכות, הוא משום שיש חיוב על המסובים שיברכו את החתן והכלה, ועל כן היכא שהמסובים בירכו כבר בשעת החופה, אין עליהם חיוב להמשיך ולברך פעם נוספת, אולם כאשר בא מישהו חדש שלא היה בחתונה, הרי שעדיין לא בירך את החתן והכלה, וא"כ מוטל עליו לברך בסעודה שבשאר הימים, ואם אינו רוצה לברך אז שאחרים יברכו בשבילו.
ונפק"מ במקרה שהיו הפנים חדשות בשעת החתונה ושמעו את הברכות תחת החופה, אלא שלא אכלו אח"כ יחד עם החתן והכלה בסעודת החתונה.
דאם נאמר שעיקר החיוב הוא לברך את החתן והכלה ,בכה"ג ששמעו רק את הברכות, אין לברך יותר, משום שהם כבר השתתפו בברכות שתחת החופה. וכך הוא דעתו של הרמב"ם. אבל הרא"ש ס"ל דסיבת החיוב הוא משום השמחה שעושים לחתן ולכלה, ולכן אף ששמעו את הברכות בשעת החתונה, מ"מ אם לא אכלו איתם אז ועכשיו באו לסעודה, הרי שמתווספת השמחה מחמתם, ומשום כך כתב הרא"ש שיש לברך בשבילם.
והנה נחלקו עוד הרא"ש והרמב"ם בדין פנים חדשות, אם צריך שיהיו בני אדם חשובים שמרבים את השמחה בשבילם, או שעצם הגעתם הוא סיבה לברך השבע ברכות. ודעת הרא"ש (סימן י"ג) דמיירי בבני אדם שראוי להרבות השמחה בשבילם. ואילו הרמב"ם (שם), כתב בסתמא שיש פנים חדשות מברכים בשבילם .ומשמע דמברכים כל היכא שבאו פנים חדשות שלא היו בשעת הנישואין, ואינו לעיכובא אם לא מרבים השמחה בשבילם.
וראה בספר שבע ברכות למעשה לידידי הרה"ג ישראל נקי שליט"א, דכתב לבאר בזה דנראה דאזלי לשיטתייהו, דהרא"ש דס"ל שטעם הברכה הוא משום ריבוי השמחה, ולכן נקט, שאף שהיו בשעת הברכות שבחופה, כל זמן שלא היו בסעודה הוי פנים חדשות, דעכשיו שבאים לסעודה מתווספת כאן שמחה שלא הייתה מקודם לכן, ולכן נקט גם שהפנים חדשות יהיו אנשים כאלה שמרבים השמחה בשבילם. אולם בדעת הרמב"ם מבואר שהכל תלוי אם אותו פנים חדשות שמע הברכה או לא שמע, והיינו שאין נפק"מ מזה שיש שמחה מחמת הסעודה, ולכן כל זמן שהיה בחתונה ושמע הברכות, כבר לא חשיב פנים חדשות. ומינה דגם היכא שהוא אדם שלא מרבים השמחה בשבילו, אם לא שמע הברכות בשעת החתונה, הוי פנים חדשות ומברכים בשבילו שבע ברכות.
ולענין דינא הנה השו"ע (סעי' ז'), הביא את ב' הדעות וכתב שפשט המנהג כדעת הרא"ש. ומאידך המהרש"ל נקט כדעת הרמב"ם, וכן פסקו הט"ז (ס"ק ד') והב"ש (ס"ק ח') בשמו.
וראה בספר מעשה רוקח פ"ב מהל' ברכות (הל' י') דכתב דדעת השו"ע כדעת הרמב"ם. וכן איתא בפרי האדמה (ח"א דכ"ג סוף ע"ד) .אולם צ"ע ע"ז שהרי השו"ע כתב ע"ד הרא"ש וכן פשט המנהג. ומשמע, דלמעשה ס"ל כוותיה. וכן איתא בבית יוסף (בבדק הבית), דהמנהג הפשוט כדעת הרא"ש. וכן מבואר ממש"כ השו"ע אח"כ (סעי' ח'), דפנים חדשות היינו בנ"א שמרבים בשבילם. וזהו כדעת הרא"ש והטור שמרבים בשבילם באכילה. וכן העיר ע"ז בספר ישא ברכה (על רי"ו דף קט"ו). וה"ד באוה"פ (ס"ק ל"ז).
ובאמת חזינן שהמנהג כדעת הרא"ש, וכמש"כ השו"ע, וכדאיתא בכנה"ג (הגהב"י אות ט') .ובסידור בית עובד (דיני ב"ח אות י"ב). ובחופת חתנים (סי' ט' אות י"ג), בשם סידור תפילה זכה (דף רי"ד), שכן המנהג בליוורנו. ובחינא וחסדא (ח"א דף ק"י) כתב, דכן נהגו באיזמיר. ובעץ חיים (דף ק"ע ע"ב), כתב שכן מנהג תימן .ובהליכות שבא (סי' ז' עמ' קס"ד), כתב שכן מנהג מרוקו. וכן איתא בעוד רבים מהפוסקים, שנקטינן למעשה כדעת הרא"ש, וכפי שהובא באוה"פ (שם).
בגדר פנים חדשות האם צריך שיכירם החתן או המשפחה
נפקא לן דלמעשה בעינן שיהיו הפנים חדשות מרבים השמחה בביאתם והשתתפותם, אך באנשים שאינם כאלה אין לברך ז' ברכות. ומעתה יש לברר המנהג שנתפשט האידנא, שכשאין פנים חדשות למניין השבע ברכות, קוראים לאחד שאין לו שום הכרות עם החתן ועם המשפחה, ופעמים שאף לא משתתף בסעודה כלל, ולא טועם מידי, האם שפיר דמי לצרפו כפנים חדשות או לא.
הנה כתב השו"ע (סעי' ח'),: י"א שאינם נקראים פנים חדשות אלא א"כ הם בני אדם שמרבים בשבילם. ומשמע שצריך שיהיו אנשים חשובים שמרבים בשבילם בסעודה. וזה כדעת התוס' במסכת כתובות (ז:). והרא"ש (סי' י"ג), וכ"כ הטור (סי' ס"ב) .
אמנם דין זה אינו מוסכם לכו"ע, דבשטמ"ק (כתובות ז:), הוכיח דאין הברכה תלוי בריבוי הסעודה שכתב דא"צ שידעו בני הסעודה מהבאים כדי שיכינו יותר בעבורם, אלא אף אם באו פתאום אל המשתה ולא הרבו בשבילם מידי, אפילו הכי פשיטא ודאי דמברכין, וכיון שכן מה לי הראויין להרבות בשבילם או אינם ראויין. ע"כ. ומבואר מזה דעצם זה שבאו לסעודה אנשים שלא היו בחתונה, הוי פנים חדשות ומברכים בשבילם. ואזיל השטמ"ק (שם) לשיטתו בהא דאיתא דשבת חשיב פנים חדשות, וכתב שהטעם אינו משום ששבת גורם לריבוי השמחה, אלא משום דא"א שלא יבא בשבת אחד שלא היה שם אתמול ,הרי שתליא באורחים, שהם עצמם גורמים לריבוי השמחה, אע"פ שאין להם נכבדות כ"כ שירבו סעודה בשבילם. והוסיף עוד שכן משמע גם מלשון רש"י (שם ד"ה והוא), שכתב שבאו אל המשתה, ומשמע שביאתם אל המשתה גורמת את השמחה. עיי"ש.
מיהו התוס' במס' כתובות (ז: ד"ה והוא), ס"ל דפנים חדשות משמע שיהיו בני אדם המרבים בשבילם השמחה יותר. ואף שבאו פתאום, מ"מ שמחים עמו החתן ובני החופה. ומה דאיתא במדרש דשבת הוי פנים חדשות, היינו דהשבת עצמו הוי פנים חדשות שמרבים בסעודה לכבוד השבת. ע"כ. וכן הוא דעת הרא"ש דאייתינן לעיל. ועל כן מאי דאיתא בטור ובשו"ע דלא מקרי פנים חדשות אלא אם מרבים בשבילם, הוא כדעת התוס' והרא"ש שמרבים בשבילם בסעודה שהוא הסימן לריבוי השמחה שנעשית מחמתם. וכן איתא בבית חדש (ס"ק ו'), שכ"כ הר"ן (ב:) בשם ר"ת. ובהגהות מיימוניות (ברכות פ "ב אות ה ). ובמרדכי כתובות (סי' קל"ג). והוסיף הב"ח דמאחר ועיקר הטעם הוא משום שמתרבה השמחה על ידם, אם כן אין צריך להרבות מאכלים בפועל, אלא כל זמן שהם בני אדם חשובים שראוי להרבות לכבודם מקרי פנים חדשות ומברכים ע"ז ז' ברכות. וכ"כ הח"מ (ס"ק י"ג), והב"ש (ס"ק י'), ובחינא וחסדא ח"א (דף קי"א ע"א). וראה עוד בקצש"ע (סי' קמ"ט סעי' ה'), ובהערת מרן הרב אליהו זצ"ל (ס"ק ו'), דכתב שטוב לחזר אחרי בני אדם חשובים שמרבים אוכל בשבילם. והוא כמש"כ בבא"ח (שופטים הל' ט"ו) עיי"ש.
ובערוך השולחן (סי' ס"ב סעי' כ"ו), סיכם הדברים בטוטו"ד וז"ל: "ולכן י"א שאינם נקראים פנים חדשות אא"כ הם בני אדם חשובים שמרבים בשבילם מאכל ומשתה, ואפילו אם עכשיו אין מרבים בשבילם אלא שראוים לזה הוה פנים חדשות [ב"ח וב"ש], והטעם דכיון דבעינן שמחה חדשה, אין נחשבת כחדשה אם אינם חשובים, אבל כשהם אנשים חשובים נתוסף שמחה יתירה לבני החתונה וראוי לומר ז' ברכות, וא"כ אף אם לא הרבו מאכל ומשתה בשבילם מה בכך, ולאו בריבוי המאכל תלוי אלא בכבוד האנשים החדשים שראוי להרבות בשבילן, אבל לדעת הרמב"ם ז"ל, אפילו אם הפנים חדשות הוא אינו חשוב מברכין בשבילן כמ"ש". עכ"ל.
וע"ע בשו"ת רב פעלים (ח"ד סי' ו') לגאון עוזנו מרנא רבי יוסף חיים זיע"א שכתב: דהפנים חדשות צריכים שיהיו חשובים קצת שבני החופה שמחים על ביאתם, ולא מאותם הבזויים שבני החופה קצים בהם ויושבים אצל השולחן לאכול על אפם ועל חמתם של בני החופה דלא ניחא להוא כלל. וי"א דסגי לפנים חדשות באדם אחד, ופה עירנו בגדאד המנהג פשוט להקפיד שיהיו שנים ולא סגי להו בחד, וכל אלו הם דברים פשוטים. ע"כ.
מיהו בספר יד אהרון (סימן סב הגה"ט אות כג) בשם מהר"י הלוי אחי הט"ז בתשובה (סימן לז), וכ"כ בס' בירך את אברהם (דיני ב "ח אות ל ), בדעת הרמב"ם, דס"ל דבעינן שכל העשרה יהיו פנים חדשות. ועיין בב"ח (ס"ק ט'), שדעתו בדעת הרמב"ם שא"צ עשרה לפנים חדשות. והובא לדינא בחלקת מחוקק (ס"ק ט'), וסיים שהוא פשוט. וכ"כ הבית שמואל (ס"ק ז'). אם כי שלדעתם סגי באחד לפנים חדשות וכמש"כ הר"ן, ולא ראו מש"כ רבינו אברהם בשם אביו דס"ל דבעינן שנים לפנים חדשות . וכ"כ בחינא וחסדא ח"א (דף קיא ע"א), בדעת הרמב"ם.
והוסיף עוד בחינא וחסדא (שם) גבי עניים דחשיבי פנים חדשות, מאחר ושמחים החתן והכלה שקיימו מצוה בהאכלת עניים.
ניהדר לדברי הרמב"ם פ"ב מהלכות ברכות (הל' י) שכתב: אבל אם היו האוכלין אחרים שלא שמעו ברכת נישואין בשעת נישואין, מברכין בשבילם אחר ברכת המזון שבע ברכות כדרך שמברכין בשעת נישואין. ומשמע דאף אם לא מרבים בשבילם, אם לא שמע הברכות בשעת הנישואין הוי פנים חדשות. וכ"כ רבה של קושטא הגאון ר' אליהו בן חיים בשו"ת מים עמוקים (ח"ב סי' מ"ה), בדעת הרמב"ם, דלא סבירא לי כדעת התוס' וסיעתו דבעינן לבני אדם שמרבים בסעודה בשבילם, אלא ס"ל דמה שמברכים לפנים חדשות הוא מפני שלא שמעו הברכות בשעת הנישואין ואפילו אין מרבים בשבילם. ודייק מלשון הרמב"ם שכתב מברכים בשבילם, וקאי על הפנים חדשות, דמשום שלא שמעו הברכות שבשעת הנישואין מברכים עכשיו בשבילם. עיי"ש. וכן איתא בתפארת יעקב (ס"ק י"ג) .ובערוך השולחן (שם סעי' כ"ג – כ"ו) אליבא דהרמב"ם. עיי"ש.
והנה בספר פרי האדמה (ח"א דכ"ג סוף ע"ד) כתב שגם השו"ע ס"ל כדעת הרמב"ם, דהא לעיל בסעי' ז' כתב השו"ע ברישא בסתם דאם האוכלים אחרים שלא שמעו הברכות בשעת נישואין מברכים בשבילם וכו'. והוא כדעת הרמב"ם. אך יש להשיב ע"ד בזה, דלכאו' מדברי השו"ע יותר משמע דס"ל כהרא"ש, שהרי לאחר שהביא דברי הרמב"ם בסתם, הביא דברי הרא"ש בזה הלשון, ויש אומרים דאף אם שמעו הברכות, אם לא אכלו שם מברכים בשבילם ,וסיים "וכן פשט המנהג". הרי שהכרעתו כדברי הרא"ש. וכן העיר ע"ד בספר ישא ברכה (על רי"ו דף קט"ו), ה"ד באוה"פ (ס"ק ל"ז).
ועוד ראיה דהנה בסעי' ח' כתב השו"ע: י"א דאינם נקראים פנים חדשות אא"כ הם בני אדם שמרבים בשבילם. ושינה מדברי הרמב"ם שכתב מברכים בשבילם, דלשון מרבים בשבילם יותר משמע שמרבים במאכל ומשקה לכבוד הפנים חדשות דבזה יש ריבוי שמחה , וזהו ממש כדברי הרא"ש. וגם הטור כתב שמרבים בשבילם .וביאר הב"ח (שם), דכוונתו כדעת אביו הרא"ש דהוא משום שמרבים בסעודה .
ראיה נוספת מהא דכתב השו"ע (שם), דשבת הוי פנים חדשות בסעודה ראשונה ושניה, ולא בסעודה שלישית, וסיים וכן פשט המנהג. ומשמע דס"ל כהרא"ש דהשבת גורמת לשמחה ולכן א"צ פנים חדשות, דאילו לדעת הרמב"ם, גם בשבת בעינן פנים חדשות שלא שמעו הברכות בשעת הנישואין, וכמבואר בשטמ"ק כתובות (ז:). וכ"כ להדיא התפארת יעקב (ס"ק י"ג ,(דלדעת הרמב"ם גם בשבת בעינן שיבואו פנים חדשות, וראיה לזה דהרמב"ם בהלכות לא הזכיר הא דשבת ויו"ט הוי פנים חדשות.
ולמעשה הגם שמדברי השו"ע משמע כדעת הרא"ש, מ"מ המנהג לברך לפנים חדשות אף שאין מרבים בשבילם, וכמש"כ בסידור בית עובד (דיני ב"ח אות י"ג), דבערי הקודש נהגו שלא לברך ז' ברכות אלא בדאיכא שנים לפנים חדשות, ואפילו שאינם מרבים בשבילם, והוא המנהג הנכון. ע"כ. וכ"כ הפני יצחק אבולעפיה (ח"א מע' ברכות סי' ק"ג). ובחופת חתנים (סי' ט' אות י"א) כתב שכן מנהג ליורנו. וה"ד גם באוצר הפוסקים (ס"ק מ).
חזינן דפנים חדשות צריך שיהוו אנשים שמתרבית מחמתם השמחה, והם בגדר מכובדים שראויים שירבו בשבילם מנות, ועל כן אין צורך שהחתן או משפחתו יכירום דוקא, אלא כל שהם נכבדים ומוסיפים שמחה בנוכחותם שרי לברך בגינם שבע ברכות. אך בוודאי שאין ראוי להביא לשם כך סתם אנשים שאינם מכובדים, ובלבד שיברכו, שזה אינו, דבעינן ריבוי שמחה וליכא, כמבואר בפוסקים לעיל באריכות.
ודע שמנהג בני אשכנז להסתפק באדם אחד לפנים חדשות, וכמבואר כ"ז בערוך השולחן (שם סעי' כ"ד), עיי"ש. אך מנהג בני עדות המזרח פשוט דבעינן תרתי לפנים חדשות, וכמבואר בפוסקים המובאים לעיל. ואכמ"ל.
העולה מן האמור
פנים חדשות – צריך שיהיו אנשים מכובדים שראוי להוסיף בשבילם במאכלים ובתבשילים. כמו כן שיהיו אנשים ששמחים בבואם ובנוכחותם, אפי' אין החתן מכירם.
ובלבד שלא יהיו הפנים חדשות אנשים שאינם מכובדים כלל, ושאין שמחים בהימצאם שם, שבמקרה כזה אין לברך בגינם ז' ברכות.