שאלה
האם חתן יוכל לברך את אחד משבע הברכות הן בחופה והן בשבעת ימי המשתה?
תשובה
א- ברכת האירוסין – יש שנהגו שהחתן עצמו מברכו, אולם ברוב עדות ישראל אחר מברך ולא החתן. אולם את ברכות הז' ברכות לכו"ע יש לתת לאחר לברכם ולא החתן.
ב- במקום שאין אדם הבקי לברך את הז' ברכות כדבעי, יברכם החתן בעצמו.
מקורות
ברכת האירוסין וז' ברכות אם נאמרת ע"י החתן או ע"י אחר
הנה הרמב"ם בהלכות אישות (פ"ג הל' כ"ג), פסק:
"כל המקדש אשה בין על ידי עצמו, בין על ידי שליח, צריך לברך קודם הקידושין הוא או שלוחו, ואחר כך מקדש, כדרך שמברכין קודם כל המצות". וכו'. שמעינן דברכת האירוסין יכול החתן לברכה. ובהגהות מיימוניות (אות ס'), כתב דכך היה המנהג בא"י שהמקדש עצמו מברך ברכת האירוסין, אך במקומם אין המקדש מברך אלא אחר.
והביאו הש"ע והרמ"א דעות אלו למעשה (אב"ע סי' ל"ד),: "כל המקדש אשה, בין ע"י עצמו בין ע"י שליח, מברך, (הוא או השליח), (טור) וי"א דאחר מברך, (סמ"ג והגהות מיימוני) וכן נוהגין".
ובטעם הדבר שאחר מברך לחתן מצינו בפוסקים כמה טעמים לכך: א- שלא יראה כיהורא מצד החתן (מרדכי כתובות סי' קל"א, בשם רב שר שלום גאון). ב- בכדי שלא לבייש חתן שאינו יודע לברך תיקנו שאחר מברך בשביל כולם, ואם אין אחר יברך הוא (פרישה ב"ש ס"ק ב'). ג- מתוך שהחתן טרוד לא יכוון ליבו לברכות (ספר המנהיג).
וראה בטיב קידושין (ס"ק ב'), שהביא סמך לזה מהתוס' בכתובות (ז, ב ד"ה שנאמר), שלמדו דמברכין על ידי שליח ממה דיליף במסכת כלה מקרא דויברכו את רבקה (בראשית כד, ס), ואליעזר שליח היה, ואם כן קרא דויברכו את רבקה ולא בירך אליעזר שהיה שליח [דעל כרחך ברכה דאליעזר לא חשיב שהיה קודם הריצוי] משמע דאחר מברך, וכן משמע הלשון מברכין ברכת חתנים בבית חתנים וברכת אירוסין בבית אירוסין, ולא קתני המארס האשה מברך כדתנן העושה סוכה לעצמו פרק לולב וערבה (מו, א) ופרק קמא דפסחים (ז, ב) משמע דלא קאי דוקא על החתן. ע"כ. (וראה בשו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' קי"ד מה שפלפל בזה ליישב דעת הרמב"ם).
וראה עוד בספר מעשה רקח (הלכות אישות פ"ג הל' כ"ג), דביאר דהעיקר שהחתן יברך בעצמו, והעיד שנוהגים כך. אך למעשה הליץ בעד המנהג שאחר מברך וביאר ההבדל בין ברכה זו לברכת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו שרק האב מברך ולא אחר, וז"ל:
"הוא או שלוחו. כן עיקר דמצוה בו יותר מבשלוחו. והסמ"ג ז"ל כתב דיש מקומות שנוהגים שהחתן בעצמו מברך ברכת אירוסין (וכן מצאתי המנהג פה טראבליס יע"א) ומ"מ בשאר כל מקומות נוהגים שהחזן או הרב המסדר שאר ברכות הוא מברך ברכת אירוסין ג"כ, וכתבו ז"ל הטעם שלא לבייש את מי שאינו יודע.
וקצת קשה דלמה לא חשו לזה בברכת להכניסו שמברך אבי הבן דוקא, ואף אם אינו יודעה מלמדין אותו כנהוג ומעשים בכל יום, והרי גם הקדושין הוא עצמו עושה המצוה, וק"ו הדברים שהרי במילה על הרוב אין האב בעצמו מל את בנו, ואפ"ה הוא עצמו מברך, מכל שכן הקדושין שהוא בעצמו מקדש, אם לא שנאמר דברכת להכניסו היא קצרה ובקל יתלמד, משא"כ ברכת אירוסין שהיא ארוכה קצת.
ועוד י"ל דבקדושין יש לחוש פן יתבייש מבני אדם כי חתן דומה למלך, ולפי מעלתו תתרבה חרפתו ויותר יתבייש מכלתו על שאינו יודע אפילו ברכה אחת, ויש לחוש לפירוד הלבבות, וגדול השלום, משא"כ בברכת להכניסו שכבר הם נשואים, וגם על הסתם אין האשה שם במקום המילה ממש ומנהגן של ישראל תורה היא". עכ"ל. אמנם האידנא יש שנהגו בקהילות מסוימות כדברי הרמב"ם הללו שהחתן הוא שמברך ברכת האירוסין ובפרט כשהוא בקי.
אמנם כל המבואר לעיל הוא בברכת האירוסין דדיינינן אם את הברכה יברך החתן או אחר, אך בז' ברכות הנאמרות בחופה ובשבעת ימי המשתה נראה דהוא מוסכם לכו"ע שאחר מברך בשבילו וכן מדוקדק מלשון הרמב"ם (פ"י הל' ג'), דכתב: "וצריך לברך ברכת חתנים בבית החתן קודם הנישואין". וכן בהל' ד' – ה' עיי"ש. וראה בשו"ת חיים שאל (ח"ב סי' ל"ח אות נ"ז), דכתב:
"צריך לברך ברכת חתנים וכו' אין ראוי שיברך החתן עצמו ז' ברכות לפי שז' ברכות הם שבח לשם יתעלה וברכ' לחתן והכלה וישראל ולכן הראוי שיברך אותם הגדול שבנמצאי' ואין ראוי שיברך אותם החתן לפי שהם ברכה לו ואין ראוי שיברך אדם ברכה כזו לעצמו והרמב"ם כעס על החתן שבירך ברכות אלו לעצמו. כן כתב רבי' אברהם בן הרמב"ם משם מר אביו. חידושים שבס' מעשה רקח בתחילתו בדף ראשון. וידעתי שגדול אחד בירך ז' ברכות לעצמו. ואני בעניי אמרתי דנעל' ממנו דברי הרמב"ם ז"ל ושהוא ז"ל הקפיד על זה". עכ"ל.
וכן כתב בערוך השלחן (סי' סב סעי' ט'), לבאר החילוק בין ברכת האירוסין לז' ברכות, שברכת האירוסין הוי ברכת המצוות ולכן יברכה החתן עצמו, דעל העושה המצוה לברך, משא"כ ברכות השבע ברכות הוא כשבח והודיה לה' יתברך, וברכת הצלחה לחתן ולכלה, ולכן ראוי שאחרים יברכו אותו. וראה עוד באוצר הפוסקים (סי' ס"ב ס"ק ט'), דכתבו כן משם המהרי"ל ומהרא"ם אלתר מגור.
ועיי"ע בנהר מצרים (דיני חופה אות ד') דכתב דכן המנהג פשוט שאין החתן מברך אלא אחר. ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סי' קי"ד), הביא המקורות לזה וז"ל:
"והמקור לזה, בדברי התיקוני הזהר (תקונא עשיראה), שכתב שם בזה"ל והא אינון בחופה, צריכין עמא קדישא למיקם בעמידה קדמיהון עם חזן לברכא לון, בז' ברכאן, ולקדשא החתן בקדמיתא בקדושין, ובעמדם עמא קדישא וחזן לברכא לון וכו' עכ"ל, הרי דכתב כן רק על שבע ברכות, דמברכו לון, החזן עם עמדם של עמא קדישא, ולא כתב כן על ברכת אירוסין, ועי' בכנה"ג (סי' ס"ב בביאור הטור אות י"ד), שכתב, נוהגים שחכם הקהל או הגדול שבקהל אם אין חכם בקהל מברך ז' ברכות, ונ"ל הטעם מפני שגדול המברך, ועוד שמצינו שהקב"ה בירך ברכת נישואין לאדם וחוה עיין שם".
כשאין אחר שיכול לברך מלבד החתן
אתה הראת לדעת – כי את הז' ברכות לכו"ע יברך אחר ולא החתן מהטעמים המבוארים לעיל. אמנם במקום שאין מי שיברך, או אחד שבקי לברך כדבעי מלבד החתן, אפשר לתת לחתן עצמו לברך את הז' ברכות. כן כתב השדי חמד (מערכת חופה וקידושין אות י"ח). וכן מבואר להדיא במרדכי כתובות (סי' קל"א), וז"ל: "הכי אמר רב שר שלום גאון מקום שאין בקי לברך ברכת אירוסין או נשואין אלא החתן בלבד מברך לעצמו, אבל אם יש אחר לברך, אל יברך החתן, משום דמיחזי כיוהרא. כן מצא רש"י בתשובת הגאונים מ"א גי' מ"י". עכ"ל.
וראה עוד בשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' ק"ס), דהביא ראיה לזה מהמר"ם שיף (גיטין נ"א.), דבגמ' שם איתא מעשה בארוס וארוסתו שנשבו לבין העכו"ם, ואמרה לו בבקשה ממך אל תיגע בי שאין לי כתובה. וביאר המהר"ם דמשום אסורה כלה בלא ברכה לא קאמרה ליה משום שיכול היה לברך בעצמו. ואף שהרמב"ם ומרן החיד"א כתבו דאין ראוי לעשות כן, הני מילי לכתחילה, אבל בדיעבד שפיר דמי.
העולה מן האמור
א- ברכת האירוסין – יש שנהגו שהחתן עצמו מברכו, אולם ברוב עדות ישראל אחר מברך ולא החתן. אולם את ברכות הז' ברכות – לכו"ע יש לתת לאחר לברכם ולא החתן.
ב- במקום שאין אדם הבקי לברך את הז' ברכות כדבעי, יברכם החתן בעצמו.