שאלה
האם יש בעיה להכשיר בשר בתוך האמבטיה בשרותים? מדובר בחלקים גדולים וקשה להכשרים במקום אחר. האם מותר?
תשובה
לכתחילה אין להכניס לבית הכסא בשר שלא הומלח ולמולחו שם, אלא היכא דבדיעבד איתרמי ליה יש להם להדיח הבשר שלש פעמים, שכן יש ללמוד ממש"כ בחידושי רבינו טודרוס הלוי ביומא (עז:) שאם נגע באוכלין בשחרית קודם נט"י, שירחץ המאכל ההוא ג"פ והובא להלכה בדברי האחרונים בס' ארצות החיים (סי' ד סקל"ב), ובשו"ת לב חיים ח"א (סי סז) ועוד.
ובפרט שיש לצרף עוד מש"כ איזה אחרונים שבית הכסא של היום אין בו רו"ר כ"כ, וביותר ללמה דמטו משיה דחכם בן ציון אבא שאול זצ"ל שבית הכסא שלנו דמי לבית הכסא דפרסאי, שאין בזה רוח טומאה, שיש להקל בזה עוד.
וביותר לפי מה שידוע משמיה דמרן הראש"ל רבנו מרדכי אליהו זיע"א שבכל כה"ג יש לסגור האסלה ולהניח עליה מגבת ששפיר דמי.
מקורות
נדרשתי לאשר שאלוני אודות מליחת בשר או עוף באמבטיה אם הדבר מותר לכתחילה, ושמעתי באומרים לי שכך נהג הלכה למעשה הרה"ג רבי ציון חוכיימה זצ"ל, ואמרתי אשנה פרק זה בקיצור לברר מקחו של צדיק, וזה החלי בעז"ה צורי וגואלי.
בענין זה יש לנו לעיין בשני ענינים, הלא המה א. מעצם המליחה אם אפשר למלוח ע"ג דברים אלו ב. אם מותר להכניס אוכלים ומשקים בחדר האמבטיה או בשירותים
מליחה
בענין עצם המליחה אם הדבר מותר, תשובה בקיצור: גרסינן בחולין (קיג.), אמר שמואל אין מניחין בשר מלוח אלא ע"ג כלי מנוקב, וכתב הסמ"ג (לאוין קלז), שגם למלוח על גבי דף פשוט הדבר מותר, ולא רק בכלי מנוקב, והוב"ד בס' הגה"מ (פ"ו אות י), ע"ש. וכתב הרא"ש (סימן מט), המולח צריך שימלח ע"ג כלי מנוקב או על קשין או על עצים, כללו של דבר כל דבר שכששופך מים עליו יוצאים מים לחוץ, אז הבשר מותר למלוח עליו, ע"ש. וכיו"ב כ' מר בריה דרבינא הטור חיו"ד (סי' סט סט"ז).
והנה בשו"ת תרומת הדשן (סי' קעג) כ', שאע"פ שמבואר בדברי האו"ז ח"א (סי' תעד), שאסור למלוח על דף שאינו מדרון, יש לנו לחלק ולומר, שכל דבריו לא נאמרו אלא בדף כזה שלא הוחלק ברהיטני, שבזה יש לחוש שמה נשאר הדם היוצא מן הבשר בין הגומות שנמצאים בדף, אבל בדף שהוחלק ברהיטני, שהוא חלק לגמרי אף האו"ז מודה בה שהדבר מותר למלוח בו, וסיים דבהכי מיירי הגה"מ, ע"ש.
עוד כתוב בסמ"ג (לאוין קלז), שמה שנוהגין העולם למלוח ע"ג כלי כפוי ואין חוששין שהקערה נאסרת, הוא מפני שנשרק הדם ונופל, אבל כשיש בקערה כמין גומא יש לאסור, ע"ש. [אלא שמה שהניח במונח שהכלי נאסר, דע שאי"ז מוסכם בין דברי הראשנים הוב"ד ביתה יוסף חיו"ד (סי' סט סט"ז) ובדברי הש"ע שם, לא עת האסף הקנה, ועח"ל נקי נדר]
ובטעם הדבר שאמרנו שצריך למלוח הבשר באופן שיזוב דמו מיד לחוץ, מתבאר הדבר יפה בדברי הר"ן חולין (מב:) שכ' וז"ל: מדקאמר שמואל אין מניחין, ולא קאמר אין מולחין, משמע דלא מיבעיא שאסור למלוח בשר בכלי שאינו מנוקב, אלא אפילו להניחו שם אסור, ומיהו היינו דוקא כשיצא מידי כל דמו, ועדיין לא הודח, לפי שיש לחוש שיבלע מן הדם שעל פניו, דאע"ג דאכתי פלט ציר ליכא למימר דאיידי דטריד למפלט לא בלע, כדאמרינן בסתם מליחה, לפי שכאן שהדם מתכנס תחתיו כיון שהכלי אינו מנוקב, וכהאי גוונא ודאי בלע, אע"ג דפלט ציר, וכיון דבלע אין לו תקנה במליחה, שאין המלח מוציא דם הבא ממקום אחר כל שאינו מוציא דם של עצמו, אבל אם הניחו בכלי שאינו מנוקב קודם שיצא מידי דמו, אפילו תאמר שבלע הבשר מדם שפלט, כשיחזור וימלחנו בכלי אחר מנוקב יפליטנו המלח, כשם שהוא מפליט דם של עצמו, כמו שכתבתי בשם ה"ר יונה. עכ"ל. ודפח"ח.
ולענין מעשה פסק מרן בש"ע (סימן סט סעיף טז), אין מולחין אלא בכלי מנוקב או על גבי קשין וקיסמין, או במקום מדרון בענין שאם ישפך שם מים יצאו מיד. וכתב מור"ם בהג"ה, ודף חלק ברהיטני שמים זבין ממנו, א"צ להניחו במדרון, אבל אם אינו חלק ברהיטני, צריך להניחו במדרון שיצאו המים ממנו, וכו'. ע"כ לנצרך.
ואע"פ שמצאתי סמוך לחתימה בדברי הכה"ח (סי' סט סקרמ"ו), שכ' בשם הרב זבחי צדק (אות קעו), שכ' בשם הריטב"א בחידושיו לחולין (קיג.), שכלי שהוא גדול הרבה אלא שאינו מנוקב, אין מולחין בו אע"פ שהוא גדול הרבה, ואע"פ שיטהו על צידיו, ג"כ אין למלוח, דחיישינן שמא יפול הבשר וישרה בתוך הדם, ע"ש. מ"מ שאני הכא שהוא כלי מנוקב או חלק באופן שיצא הדם ממנו מיד, ועוד שגם הוא מודה שהעושה כן בדיעבד אין לאסור, וכמבואר בדבריו, ע"ש.
בסיכום: בהא סליקנא ובהא נחיתנא, שמותר למלוח בשר או עוף בתוך אמבטי שהוא חלק ומוטה מעט, כמו שיש לנו כיום, ומה גם שיש חור באופן שהמים הנשפכים שם יוצאים לאלתר ללא עיכוב כלל, ושאין בדבר זה שום ניפתל ועיקש, וכמבואר כל זה בדברינו. ושפיר דמי אף לענין לכתחילה.
פש גבן לברורי אם מותר להכניס אוכלים ומשקים לתוך חדר האמבטיה או השירותים,
מליחה באמבטיה
כ' מור"ם חאו"ח (סי' ג ס"א), ולא ילכו שני אנשים ביחד. גם לא ידבר שם. ע"כ. וכ' הבאה"ט (סק"ב), וכ"ש שלא יאכל, ע"כ. ולענין בית המרחץ כ' הבאה"ט (סי' פד סוסק"ב), הרוצה לשתות בבית המרחץ יברך בחוץ ע"מ לשתות בפנים. ע"כ. וכן מתבאר נמי מדברי המשנ"ב (שם סק"ו) ע"ש.
והנה הגאון הראש"ל רבי יעקב ישראל אלגאזי בס' שלמי צבור (דף יח דיני נט"י שחרית אות ג) כ', עוד שאלו בזמן שהמים לחץ בזמן עצירת הגשמים, או בדרך במדבר, אם המים הנותרין מכלי תשמיש הבית שהוליכוהו לבית הכסא, אם נוטלין הידים באותן המים. וגם בזה השבתי דאינו מן הפיסולים שמנו חכמים דפסולים לנט"י, וכו', ואי משום לתא דטומאה, איני רואה שום חשש בזה לפי דברי חכמי האמת, שאמת שטעם הנטילה לאחר היציאה מבה"כ אף דלא נתלכלכו ידיו, הוא מפני רוח רעה הנמצא שם, שנהנה מהליכלוך והטינוף, [ושכן מתבאר מדבר הזוה"ק בראשית דף י] ומיד דאדם נכנס שם שורה על אצבעות ידיו, וכו'. א"כ כל הטומאה הוא מפני הרוח רעה, מה יש לרו"ר בעצים ובאבנים, והיא אינה רודפת רק אחר מקום שיש בו קדושה ליהנות ממנו, דאם באת לחשוש בכך נאמר לו שירחץ גם מלבושיו שנכנס בהם בבה"כ, אבל האמת יורה דרכו דאין מקום לחשוש לכלים לנטול בהן ידיו בשעה"ד. עכ"ל הזהב. והובאו דבריו נמי בס' זכור לאברהם אלקלעי ח"ג (מע' נט"י אות א), ובס' פקודת אלעזר (סי' ג ס"ח דף ה. ד"ה ענין), ובס' זבחי צדק ח"ב (סי' קטז סקמ"ח). ובס' שם חדש ח"ב (דף נ ע"ג). ע"ש. וכן יש ללמוד ממש"כ עוד בס' תורת חיים בב"ב (נח:), שנתן טעם למה שאמרו שהנותן אוכלין ומשקין שתחת המיטה שישן עליה, שהם נטמאו, והטעם משום ששינה הוא אחד משישים במיתה, ולכך נטמאו, ודון מינ לנ"ד שאין טעם זה שאין לחוש לטומאה ע"ש. [אלא שיש הרבה מה לסלסל ולפלפל בעיקר טעמו ממה שאמרו בשבת (ל:) ממעשה דדוד המלך, שאמרו לו חכמים לשלמה בנו הנח כיכר, ואי איתא לטעמיה דהתו"ח מאי אהני לן הנחת כיכר, שהרי זה עצמו נהיה מוקצה ושמא יש לחלק בזה לא עת האסף]
ברם אנוכי הרואה לרבין חסידא רבנו מהר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים ח"א (סי' סו), שהוא נעשה תנא ופליג ע"ד הראש"ל בש"צ הנ"ל, והרבה להוכיח במילין שלא כדבריו, ובראשית דבריו הוכיח שיש חלות טומאה לאוכלין ממה שאמרו ביומא (עז) תני דבי מנשה רשב"ג אומר, מדיחה אשה ידה אחת במים ונותנת פת לתינוק ואינה חוששת [כולמר אינה חוששת לרחיצה ביוה"כ] ופרש"י לפי שרו"ר שורה על הלחם הנקח בידים שלא נטלן שחרית ע"ש. ומזה הוכיח דנגיעת בפת בידים שלא נטלן שחרית שורה עליו רו"ר עוד הוכיח כן ממה שאמר בשבת (קט) יד לגיגית תקצץ משום דשורה רו"ר ע"ז, ע"ש.
ושוב הביא לנו מש"כ הג' הראש"ל הנ"ל בשלמי צבור שאין בזה רו"ר, והקשה עליו ממה שאמרו בנדה (יז) דהאוכל שום שום קלוף ובצל שעבר עליהם הלילה דמו, ומבואר הטעם מפני הרו"ר ששורה עליהם, הרי שיש על האוכלין ענין שרוח רעה שורה עליהם, אף בלא נגיעת אדם, ושוב חילק דדלמא דוקא הני דאמרו עליהם, לא כן בשאר האוכלים.
שוב רצה להוכיח עוד ממה שאמרו בפ' ער"פ (קיב) אוכלין ומשקין ששהו תחת המיטה אפילו מחופין בכלי ברזל רו"ר שורה עליהם, הרי להדיר שרו"ר שורה על האוכלין והמשקין אף בלא שום מעשה אדם, ושכן מתבאר נמי מדברי הירושלמי פ"ח דתרומות והביאו דברי הירושלמי הרי"ף והרא"ש בע"ז, ומפרש הר"ן דהיי"ט משום רו"ר.
אלא שכפי הנראה אי"ז מוכרח לדינא, כי הרמב"ם (פי"ב דרוצח ה"ה) כ', לא יתן תבשיל תחת המיטה אפי' דעוסק בסעודה, שמא יפול בו דבר המזיק והוא אינו רואהו, ע"ש. ש"מ שאם תבשיל זה מכוסה מותר, הרי דלא חש לרו"ר, אולם כבר השיגו ראב"ד ממהיא דהירושלמי הנ"ל, אע"פ שהיה לו להשיגו מההיא דפסחים הנ"ל. איך שיהיה נמצינו למדים שלדעת הרמב"ם אין רו"ר מצוי באוכלין. וכ"כ הלח"מ (פ"ג משביתת עשור ה"ב), ע"ש.
עכ"פ כ' מהר"ח פלאג'י שמתבאר שיש רו"ר על האוכלין גם בלא מעשה ידי אדם, וה"נ בנ"ד שיש רו"ר ששורה על האוכלין שהכניסם לבית הכסא, ודחה מש"כ בשלמי צבור הנ"ל שרצה להוכיח מדברי הזוהר שהרו"ר שורה על אצבעות בנ"א, דש"מ ולא על אוכלין ומשקין, דע"ז כ' שגם על האוכלין ומשקין חל רו"ר, שהרי רו"ר של הלילה שחל על האוכלין ומשקין שלנו תחת המיטה, ואע"פ כן לא חל על גוף האדם, [אלא שיש מקום לומר דלמטוניה דהגר"ח אמאי לא נטמאו משקין של גילוי או מאכלין של גילוי מחמת רו"ר של לילה, א"ו זהו ענין של תחת המיטה גרידא, וה"ט כש"כ התו"ח הנ"ל וצ"ע.] וכזאת וכזאת הרבה להשיב ע"ד הרב שלמי צבור הנ"ל, ע"ש.
ואע"פ שסמוך לחתימה כ" דשאני אוכלין ומשקין שמכניס לתוך פיו משא"כ הלבוש, ומה חילוק יש בין אוהל שעושה ע"י מיטתו על האוכלין לבין מאכלין ומשקין שנכנסו לביה"כ, כ' ע"ז שעדיין צ"י. חזינן דאף הגר"ח אין ולאו ורפיא בידיה, מ"מ הרב חסד לאלפים (סי' ד סק"א) בהגה מבן המחבר, הסכים לדינא שיש לאסור אוכלין ומשקין שנכנסו לחדר בית הכסא ע"ש. וכן העלה ריש גלותא דבבל הגרי"ח בס' עוד יוסף חי (פ' תולדות אות ו), ע"ש. משום שכן ניכר מכלל דבריו שנטה להחמיר בזה. גם בס' מנחת אהרן [להג"ר יעקב פארדו מר בריה דרבינא הרב מכתם לדוד] (כלל ה אות א דף יב) הרבה להחמיר ברו"ר השורה מבית הכסא, עד שכ' שחמור טפי מרו"ר הנמצא בידיו בשעה שישן ע"ש.
ולקושטא דמילתא מה שרצו הרבנים הנ"ל לדמות מילתא למילתא, ומכח זה טימאו האוכלין שבבית הכסא, קושטא קאי שבשו"ת אפרקסתא דעניא (סי' קלג) כ' בזה, שאפילו אם תאמר שהיה חשש בזה לרו"ר, עדיין יש לחלק בין זמננו זה לזמנם, ושאין רו"ר שורה על המאכל, ואע"פ שיש טומאה על המאכל של תחת המיטה, עדיין מי יימר לן שיש לדמות מילתא למילתא בענינים כאלה, ובפרט דשאני התם כש"כ התו"ח ע"ש. וע"ע בשו"ת קרן לדוד (סי' א), ובשו"ת מהר"ם בריסק (סי' י). וע"ע בשו"ת חלק לוי (סי' ג). אלא שאין בזה תפיסה ע"ד הגר"ח פלאג'י הנ"ל, דאה"נ איהו ס"ל שיש לדמות בין הדבקים, וכפי שעולה ממש"כ הגאון רבי אברהם הכהן מסאלוניקי בשו"ת מעט מים ח"א (סי' מז דף עט), ע"ש. אלא שהקשה על דבריו שמבואר מדברי הרמ"א (סי' שסח) שאין לאכול ולשתות בבית הקברות משום קלות ראש, ולדבריהם היל"ל משום רו"ר. ע"ש.
העולה
ולענין הלכה כיון שיש בזה דעות בין הפוסקים לכתחילה אין להכניס לבית הכסא בשר שלא הומלח ולמולחו שם, אלא היכא דבדיעבד איתרמי ליה יש להם להדיח הבשר שלש פעמים, שכן יש ללמוד ממש"כ בחידושי רבינו טודרוס הלוי ביומא (עז:) שאם נגע באוכלין בשחרית קודם נט"י, שירחץ המאכל ההוא ג"פ והובא להלכה בדברי האחרונים בס' ארצות החיים (סי' ד סקל"ב), ובשו"ת לב חיים ח"א (סי סז) ועוד.
ובפרט שיש לצרף עוד מש"כ איזה אחרונים שבית הכסא של היום אין בו רו"ר כ"כ, וביותר ללמה דמטו משיה דחכם בן ציון אבא שאול זצ"ל שבית הכסא שלנו דמי לבית הכסא דפרסאי, שאין בזה רוח טומאה, שיש להקל בזה עוד.
וביותר לפי מה ששמעתי היום משמיה דמרן הראש"ל רבנו מרדכי אליהו זיע"א שבכל כה"ג יש לסגור האסלה ולהניח עליה מגבת ששפיר דמי.