שאלה
האם מותר לעובדת או מתנדבת עם ילדים צרכים מיוחדים כמו אוטיזם, פיגור שכלי משמעותי, בעיות מוטוריות לגעת בבנים לצורכם או לשחק איתם וכו'.
ישנם ילדים עם פיגור בגיל 14 שהם כמו ילדים בגיל 7 בגובה ובהתפתחות?
תשובה
מותר מדינא לעובדת או מתנדבת עם ילדים צרכים מיוחדים לגעת בבנים לצורכם בגיל 14 ויש לה להיזהר ביותר לגעת רק לצורכם בלבד ולא תחרוג מכך, ואם קשה להזהר בכך כגון שהם לא מודעים לאיסור ויש חשש לנגיעה חמורה כלומר, חיבוק וכדו' יש לאסור לה מדינא אם לא במקום צורך גדול ובתנאי שתעשה כן שלא בקביעות אז יש להתיר.
דינים נוספים :
מקומות עבודה –
לאישה יש לחפש לכתחילה מקום עבודה נפרד ואם אין ברירה וחוששת שתשאר ללא פרנסה אפשר להתיר בתנאי שתדרוש בשבע חקירות שאין חשש לקשר תמידי עם הגברים שמצויין במקום העבודה, ושלא ישבו על שולחן אחד שאז תתקשה להישמר.
וכן מורה למקצועות יכולה במקום צורך פרנסה, ללמד ילדים אף אם הם יותר מגיל תשע בתנאי שאין חשש יחוד ונגיעה, ואם מוצאת עבודה בנקל אם ילדים פחות מגיל תשע מה טוב.
בייבי סיטר –
מותר לבחורה לשמור על ילדים קטנים אף אם יש בהם קטן יותר מבן י"ג ובתנאי שההורים נמצאים בקרבת מקום, ולא כשיוצאים מהעיר.
רפואה –
אישה וגבר יש להם לדרוש רופא בן מינם ואם אין בנמצא או במקום הצורך כגון בחולי גדול יכולים ללכת אישה לגבר וגבר לאישה, ולדינא אף במקום שיש רופא גבר יכול הגבר לילך לאישה אך מצד הצניעות יש להמנע. וכן הדברים אמורים לענין בדיקות מעמיקות ע"י רופאה שאסור מדינא באופן שאינו חלוש כל גופו.
ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהר.
מקורות
מגע שאינו של חיבה
בש"ך (יו"ד סי' קנז סק"י) כתב שאין לאסור מגע שאינו של חיבה וציין לרמב"ם בס' מנין המצות מצוה שנ"ג שכ' וז"ל הזהיר הכתוב מהקרב אל א' מהעריות ואפילו בלא ביאה כגון חיבוק ונישוק והדומה להם מן הפעולות הזרות והוא אמרו באזהרה מזה איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה כו' וכ"כ הסמ"ג לאוין קכ"ו וכ"כ הרא"ה בספר החנוך מצוה קפ"ח והכתר תורה בלאוין שכ"ט אבל הרמב"ן בהשגות שלו על ספר מנין המצות חלק על הרמב"ם ואומר שאין מלקי' מן התורה אלא בביאה גמורה או בהעראה ע"ש שהאריך והרב ר"י ליאון בספר מגלת אסתר שלו דף קי"ח סתר כל דברי הרמב"ן והעלה כהרמב"ם ע"ש וכתב הש"ך דאף הרמב"ם לא קאמר אלא כשעושה חיבוק ונישוק דרך חיבת ביאה שהרי מצינו בש"ס בכמה דוכתי שהאמוראים היו מחבקים ומנשקים לבנותיהם ואחיותיהם וכן כתב הר' יצחק ליאון שם בהדיא וכן משמע להדיא ממ"ש הרמב"ם ר"פ כ"א מהל' א"ב וז"ל כל הבא על העריות דרך אברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקירוב בשר ה"ז לוקה מן התורה כו' וכן כתב הסמ"ג והכתר תורה שם אלמא דאינו לוקה אלא בדרך תאוה וחיבת ביאה וכתב הש"ך דזה דלא כב"י לקמן ס"ס קצ"ה גבי מישוש הדפק באשתו נדה חולה, עכ"ד.
מבואר בדברי הש"ך שאין לאסור מגע שאינו של חיבה ובפרט במקום שאין חשש בזה כגון ברופא שבעבודתו טריד או באישה מטפלת שבעבודתה טרודה במקום צורך רפואי למטופל כבנידו"ד, ובפרט אם הילדים הם כמו בגיל שבע בגובה ובהתפקחות והתפתחות, למרות שלהלכה לא פלוג רבנן לענין הגיל ואסרו יחוד וכ"ש נגיעה בקטן למעלה מי"ג וקטנה למעלה מי"ב, מכל מקום יש להתיר מדינא במקום הצורך וכפי שיבואר לקמיה בראיות נכוחות.
נגיעת אישה באיש לצורך רפואי
לכאורה יש מקום לדון בשאלה מצד הנגיעה לצורך טיפול רפואי מותרת אפילו בטיפול שלא נוגע להצלת חיים ומותר לאישה לגעת בגבר ולעשות ככל שנדרש לצורך טיפול רפואי.
וכך מצאנו בשו"ע (יו"ד סי' קצ"ה סעי' ט"ו) ז"ל, אם הוא חולה ואין לו מי שישמשנו זולתה, מותרת לשמשו רק שתזהר ביותר שתוכל להזהר מהרחצת פניו ידיו ורגליו והצעת המטה בפניו, עכ"ל. ובהמשך (סי"ז) כתב השו"ע וז"ל, אם בעלה רופא, אסור למשש לה הדופק, עכ"ל. והוסיף הרמ"א בזה"ל, ולפי מה שכתבתי דנוהגין היתר אם צריכה אליו דמשמש לה, כ"ש דמותר למשש לה הדפק אם אין רופא אחר וצריכה אליו ויש סכנה בחליה וכו', ע"כ. ובש"ך (שם, ס"ק כ') כתב להתיר לרופא למשש ולגעת כדרך הרופאים גם שלא במקום סכנה וזה לשונו: וכן המנהג פשוט שרופאים ישראלים ממששים הדופק של אישה אפילו אשת איש או עובדת כוכבים אף על פי שיש רופאים אחרים עובדי כוכבים, וכן עושים שאר מיני משמושים על פי דרכי הרפואה, עכ"ל. וכן כתב בדרכי תשובה (יו"ד סי' קצה סי"ז) וכתב שאף שבבית שמואל אה"ע ריש סי' כ' השיג על הש"ך בזה ופסק להחמיר וכ"כ בתוה"ש ס"ק ט"ו דאין דבריו מוכרחים בפרט דלדעת הרמב"ם דכל קריבה אסור מהתורה יש להחמיר בזה ומהמנהג שכ' הש"ך שהרופאים ממשמשים הדפק של נשים אפי' אשת איש אין ראי' לאשתו נדה דיותר יש לחוש באשתו נדה שלבו גס בה מבאשה אחרת מכל מקום בכו"פ דחה כל דברי התוה"ש ומחזיק בדברי הש"ך לדינא וכתב שדבריו ברורים ושכן נוהגין באשה שיש לה מכה בבטנה וכן במקום תורפה שרופאים רואין אותה ומשמשין בה ללא חשש שיש לסמוך על דין שבעבודתו טריד וכן כתב בסדרי טהרה סקכ"ד ובתו"ד דחה הסד"ט את דברי התוה"ש דבאשתו נדה יש להחמיר יותר מבאשה אחרת משום שלבו גס בה שודאי אין לומר כן שהרי מה שאסרו מדאורייתא משום קריבת ערוה בודאי אשת איש חמורה בזה מאישתו נידה ואין לחלק בין לבו גס בה או לא אמנם בעיקר דברי הש"ך כ' שיש לדון וסיים בזה שלענין דינא במקום סכנה יש לסמוך על הפוסקים המקילין לשמשה וכ"ש למשמש הדפק דשרי, עכ"ד. וכן כתב בערוך השלחן (ס' קצה סע' כו) שפשיטא להתיר בזה שרופא מומחה בודק בכל בית הסתרים וכו' משום שעוסק במלאכתו, ע"ש.
ומבואר דעת הש"ך שבטיפול רפואי, אף כזה שאינו בגדר 'טיפול מציל חיים' מותרת הנגיעה בין אישה לגבר, וכן הדין לכאורה בטיפול שמטרתו לשפר או לייעל תפקוד יש להגדירו כטיפול רפואי ויש לציין בזה שלכתחילה דעת רוב הפוסקים שאם אישה יכולה להיבדק על ידי רופאה יש עדיפות בכך. ויש לדון בזה באישה שהיא עדיין אינה מומחית שהיא בשנת סטז' וכדו' שאין מקום היתר לדינא לפי"ד הערוך השולחן הנ"ל.
דעות האחרונים בהליכת אישה לרופא
ובפוסקים האחרונים נטו להתיר כדעת הש"ך מצד שהרופא בעבודתו טריד ויש להתיר במקום חולי. כן כתב החיד"א (כסא דוד ח"ב דרוש כה עמ' תנד) שיש היתר מצד דבעבידתיה טריד וצורך רפואה ואינו דרך תאוה. וכן כתב למעשה בדרכי תשובה (ס' קנז ס"ק ח) דכיון שאין הרופא והאשה מכוונים לשם תאוה וזנות, רק לצורך רפואה, והרופא באומנותו עוסק, אין צד לאסור כלל. ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ז ס' עג), ובשו"ת זרע אמת (ס' קטז) שבדרך רפואה יש להתיר אף מדרבנן, דבעבידתיה טריד, ובשו"ת בנין ציון (ס' עה). ובשו"ת הרדב"ז (ח"ד ס' אלף עו (ב)) שהביא משמיה הרב כפתור ופרח שהתיר לבעל למשש דופק של אשתו אפי' בחולי שאין בו סכנה ואפי' שיש רופא אחר שאינו בקי וטעמא משום דבעבידתיה טריד וליכא פריצותא דלא אסרה תורה אלא קורבה המביאה לידי ג"ע וכו', ע"ש. ובשו"ת אג"מ (יו"ד ח"ג ס' נד אות א), וכן כתב הגר"מ גרוס שליט"א באום אני חומה (ה"ש אות לז) שיש להתיר במקום חולי ויש לצרף ההיתר שאין זה מגע של חיבה והוי איסור דרבנן, במקום חולי היכא דבעבידתיה טריד מותר בשופי, עכ"ד.
מבואר שכל מקום שאין חשש לנגיעה של חיבה שבעבודתו טרוד אין לחשוש ויש לדמות ולהתיר בכל נגיעת אישה ואיש לצורך רפואי, אולם יש להדגיש מש"כ הפוסקים שבפרוצים לא אמרינן בעבידתיה טריד, כמבואר בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א ס' קמ).
ולפי זה להולכת לרופא יש לשים לב שהרופא אינו פרוץ וכבר שמענו כמה מיקרים קשים בענין זה בכלי התקשורת ולמזהיר והנזהר שלומים תן כמי נהר.
הליכת איש אצל רופאה
ועפ"י דברי הציץ אליעזר, אמרתי לדון בזה כי היום אכשר דרא ורבים מהמטפלים במיוחד בתחום החינוך המיוחד הם נשים, ויש לדון בזה מצד שהטיפול באותם אנשים מיוחדים הוא בגדר רפואי ויש לדמות את הענין לבדיקת איש ע"י רופאה, שנידון בהרחבה בפוסקים.
תחילה יש לדון בעצם דין הליכת איש אצל רופאה דלכאורה שמא הרופאה תהרהר לא חיישינן כל בכך כמובא בש"ך (יו"ד ס' שנב ס"ק ב) שבאשה ליכא הרהור כל כך. ואף אם נרחיק ונאמר שהאישה יכולה להגיע לידי הרהור מכל מקום יעויין בחיד"א בברכי יוסף (יו"ד ס' שלה סע' י) דאפי' אם תבוא האשה לידי הרהור לא חיישינן, דהאשה אינה מצווה על השחתת זרע דלא מפקדא אפריה ורביה וכו', ע"כ. ויש עוד מקום לומר בזה שהרי יצר האישה חלש יותר משל האיש כמובא בפוסקים (עיין בתשובת הרשב"א ח"א ס' אלף קעח ובדרכי משה יו"ד ס' שלה סע' י ובהט"ז שם ס"ק ה) ואם כן לכאורה אין חשש שהרופאה תכוין בזה להנאתה ואולי אפשר לצרף סברת טריד דהבאנו לעיל לגבי רופא ולפי סברא זו אם כן הדבר יותר קל מאשה שהולכת לרופא.
אולם כל זה מצד האישה אולם מצד האיש מ"מ אכתי חיישינן שיגיע לידי הרהור כיון דאינו טריד ויצרו גדול יותר מהאישה כמו שהבאנו בשם הפוסקים לעיל, וכן דעת הגר"נ קרליץ (חוט שני, יו"ד ס' קצה סע' יז אות טז) שאיש ההולך לרופאה הנידון חמור יותר, דברופא י"ל דטריד בעבידתיה ואינו בא לידי חיבה, משא"כ באיש המטופל, זולת אם הוא חולה, ע"ש.
עיסוי רפואי
ולדעות הסוברות שאשה אכן מוזהרת על הרהור, י"ל דאף שברופאה שייך דין בעבידתיה טריד מכל מקום ישנם בדיקות שקשה לסמוך על זה, כמובא בחוט שני (ס' כא עמ' ע שעה"צ אות קפב) גבי עיסוי לרפואה שאסור אף לאשה לעשות כן לאיש, ואין לסמוך על עבידתיה טריד כיון דאפשר לעשות עבודתה וגם להיות שקועים בהרהורי עבירה ואפשר לקיים שניהם, ע"ש. אולם כל זה במקרה מיוחד דקשה לומר שהיא טרודה בעבודתה אולם ברוב הבדיקות אפשר לסמוך לכאורה על סברת בעבדיתיה טריד ברופאה.
חולי מעיים
אולם באופן שכל גופו של האיש חלש וסובל מכאבים הרי הוא טרוד בכאבים וטריד ובכה"ג לא חיישינן להרהור, ומקור הדברים בשו"ע (יו"ד ס' שלה סע' י) שבחולי מעים אין האיש משמש את האשה, אבל האשה משמשת את האיש. והחיד"א בברכי יוסף (שם) לאחר שהעלה דלא חיישינן להרהור מצד האשה משום שאינה מצוה על השחתת זרע וכו', הקשה אמאי לא חיישינן שמתוך שהאשה מתעסקת בבתי גואי אזי יוכל לבוא על ידה לידי הרהור, וביאר דכיון שהוא חולה, אין יצרו מתגבר עליו ותש כוחו, ע"ש. ומוכח מדבריו דדוקא בחולי שמתיש כוחו אמרינן דלא יהרהר.
וכל זה דווקא בחולי גדול ודווקא במקום צנוע שתש כוחו אבל בכאבים קלים חיישינן להרהור אולם במקום שאינו צנוע ובכאבים קלים אין חשש לדינא במקום הצורך אלא מצד הצניעות. וכך הביא להלכה באום אני חומה (ה"ש אות נב).
ונראה שבבוגרים בעלי צרכים מיוחדים בגיל האסור בייחוד דהיינו גדול בן י"ג וקטנה בת י"ב, פעמים רבות רמת הפיגור היא גבוה שכל גופם חלוש ביותר ואפשר לסמוך בזה על סברת השו"ע שבעבידתיה טריד ויש להתיר.
ובמקום הצורך (גדר הצורך הוא כפי שנביא בענף הבא) יש להתיר לאיש לילך לרופאה בפרט בבדיקות שטחיות במקומות מגולים דיש לסמוך על הסברות דהבאנו לעיל, ונראה שזה אף במקום דאיכא רופא, אך מצד הצניעות עדיף שילך לרופא.
ועיין באום אני חומה (ח"מ ס' רמג) שנשאל מאיש אחד שיש לו רופאת שיניים במקום קרוב, או רופא שיניים במקום רחוק שיש חשש שיכשל במראות אסורים שסיים בצריך עיון, ע"ש.
ובאמת שנחלקו בזה הפוסקים בשו"ת רבבות אפרים (ח"ח ס' תקצו אות א) גבי איש להתרפא אצל אשה, אזי במקום שאין רופא, יכול להתרפא ע"י רופאה, ע"ש. אולם בשו"ת גבעת שאול (ס' צה) התיר לגמרי לאיש לילך לרופאה, ולא חילק כלל אם יש רופא או לא ובין מקומות מכוסים לגלויים, אך הוסיף בסוף דבריו שאם האיש חושש שיתגבר עליו יצרו, יחוש לעצמו, ע"ש.
בדיקות שטחיות ע"י רופאה
ובאמת הגר"מ גרוס שליט"א באום אני חומה (ב"כ אות ג סע' ה) כתב שאין לאיש לילך לרופאה אלא בתנאים שנזכרו בהליכת אישה לרופא והיינו כשאין רופא או כשאין רופא מומחה וכל זה בתנאי שיודע שאין דעתו קלה בזה דאי לאו הכי יש להחמיר בזה טפי. ודעת הגר"נ קרליץ (חוט שני ס' כא עמ' סד) שכאשר יש רופא והולך החולה לרופאה, מיקרי רשע, שהוי בזה כאיכא דרכא אחרינא ואסור, ע"ש. מכל מקום דעת החזו"א דמותר לכתחילה לאיש לקבל זריקה מאחות ולא אמרינן דהוי דרכא אחרינא ומיקרי רשע, עיין באורחות רבנו (ח"א עמ' רכה) שהביא בשם הרה"ג אברהם הלוי הורויץ זצ"ל שהגרי"י קניבסקי זצ"ל התיר לו לקבל זריקה מאחות כיון דדמיא עליה ככשורא, ואמר לו שאצל מרן החזו"א היו צריכים לעשות פעם זריקה, ולא מצאו איש, ולקחו אשה שעשתה לו את הזריקה, וכתב שממרן החזו"א אין ראיה דודאי דמיא עליה ככשורא. ושוב פעם אחרת התיר לו הגרי"י קניבסקי (להרה"ג אברהם הלוי הורויץ) לקבל זריקה מאחות כיון דבעבידתייהו טרידי וע"ז הוסיף (הרה"ג אברהם הלוי הורויץ) שכמדומה שמע מאחד מבני ביתו של מרן החזו"א, שהורה החזו"א שמותר לכתחילה לאשה להזריק לאיש משום דבעבידתייהו טרידי, ע"ש. אולם בתורת היולדת (פ"ח הערה ג) כתב ששמע בשם החזו"א שמן הדין מותר לאיש לקבל זריקה מאחות, אלא שלכתחילה עדיף שיעשה זאת איש, עכ"ד. מבואר מדבריו שהחזו"א התיר רק במקום הצורך, ולפי זה יש להחמיר לכתחילה בבדיקת איש אצל רופאה כשיש רופא. והנה בשו"ת שבט הלוי (ח"ב ס' קמג אות א) כתב שי"ל שכיון שהדבר נוגע לחלל הגוף ורוב בדיקות דם הם על דרך זה ואם יש צורך בדיקת דם קיל ממישוש הדופק, דבדיקת דם אינה אלא דקירה ועקיצה להוציא דם ואינו דומה למישוש הדופק ולכן העלה להתיר אך כתב "ומ"מ במקום דאפשר בודאי מצוה לעשות ע"י איש. ומכ"ש בדורינו הפרוץ שרוב העוסקות בזה הולכות חשופות בשר, ומ"מ במקום שאי אפשר בענין אחר, נראה דאינו בכלל קרובי עריות", עכ"ל. אולם הגר"נ קרליץ (חוט שני ס' כא עמ' סד) כתב שבדיקת דם, כיון שהאשה צריכה למשש בבשרו כדי למצוא את הוריד, גרע מסתם נגיעה שלא בכוונה ויש לחוש שיבא לידי הרהור וחיבה. והדבר תלוי במציאות אצל כל אחד, שאם אינו מרגיש שום הרהור בזה, אין בזה איסור מן הדין, ע"ש. וכן דעת האורחות רבינו לעיל.
מבואר שאף הדעות המתירות לאיש לילך לרופאה אף במקום שיש רופא לא התירו אלא שיודע בעצמו שלא יגיע לידי הרהור.
טיפולים שונים
הנה טיפול עינים עיין האורחות רבנו (ח"א עמ' רכה) שצידד להתיר מכמה טעמים, ע"ש. וכן מובא לענין סייעת לרופא שיניים בחוט שני (ס' כא עמ' סד) שאותן נשים העושות שאר פעולות כגון שאיבת רוק וכד', אין לחוש בזה כיון שאין כאן נגיעת בשר להדיא, ואף אם לפעמים תהיה נגיעה, היא נגיעה שלא בכוונה, ע"ש.
גדר צורך רפואי
בהלכה מצאנו הגדרות רבות באדם שנחשב חולה שיש בזה דרגות שונות להלכה ולמעשה כפי שניתן למצוא בדיני חולה באורח חיים סימן שכ"ח שיש חולה שיש בו סכנה ויש חולה שאין בו סכנה ויש מיחוש בעלמא, ועוד רבות. ובשו"ת ציץ אליעזר (חי"ב סי' מה) כתב הגדרה בדיני חולה שכל אדם שעפ"י חוות דעת רפואית צריך טיפול רפואי או כל טיפול אחר נחשב בגדר חולה הגם שאין בו סכנה מכל מקום הרי הוא בכלל חולה, דבריו שם מיירי לענין אדם כבד פה ולשון שציווה לו הרופא שיעשה תקופה ממושכת תרגילים מסוימים בשבת (ובעצם נידון אם מותר לעשות תרגילי גוף בשבת ציין לדבריו בשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' ד', שהביא הסוגיא בשבת ד' קמ"ז ע"א בהא דלא מתעמלין וכו' והביא בשם רש"י שהאיסור בזה משום עובדין דחול וכן שיטת הרמב"ם שהאיסור הוא מפני שהיא רפואה, וכ"כ השו"ע בזה באו"ח סי' שכ"ז סעי' ב' ושכ"ח סעי' מ"ב, והעלתי שיש מקום לאסור הן לבריא והן לחולה).
ואחת הראיות העיקריות דשייכא לנידו"ד בנגיעת אישה באדם בעל צרכים מיוחדים שמוגבל בשכלו היא מה שהביא בציץ אליעזר שם לומר שבחולה כזה לכאורה יש לדון מצד שחיקת סממנים שגזרו על מי שיש לו מיחוש ורק בחולה גמור לא גזרו וכ"כ הרמב"ן וסיעתו שהרמ"א בסי' שכ"ח סעי' ל"ז פוסק כוותייהו, דרק למי שיש לו מיחוש גזרו משום שחיקת סממנים אבל בחולה גמור לא גזרו, וכפי שמסביר המ"ב בס"ק קכ"א ובביאור הלכה ד"ה וכן, מפני דסברי הנהו רבנן דאלו דברים שאין בהם סרך מלאכה הם במדרגה פחותה ממלאכות הנעשים ע"י א"י שמותר לחולה, ומכל מקום כתב בביאור הלכה שם, שאע"פ שדעת הרמב"ן וסייעתו אינו מוסכם ליתר הפוסקים, מ"מ לא נוכל למחות ביד המקילין אחרי שבשו"ע סתם כוותייהו והוא מילתא דרבנן עיין שם, עכ"ד. ולפי"ז כתב הציץ אליעזר שבמקום ספק אי בכלל שייכא הגזירה בודאי יש להורות להתיר זאת אפילו לכתחילה.
ונראה לומר דדון מינה לנידו"ד שכ"ש הכא שיש ודאי שמצב הבוגר ידרדר בלא הטיפול יש לדון את הטיפול לטיפול רפואי ולהתיר במקום הצורך למטפלת לגעת באדם כזה לדינא.
ויש להביא ראיה נוספת להיתר בסוג חולי של אדם בעל צרכים מיוחדים שמוגבל בשכלו שאם לא יקבל טיפול מצבו יחמיר ממה שנחלקו הפוסקים לענין אדם שצווה ע"י רופאו לקחת תרופה מספר ימים ברצף ואם יפסיק יום אחד לא תפעל הרפואה כלום אם מותר לו ליקח בשבת שבשו"ת אגרות משה (חאו"ח ח"ג סי' נ"ג) השיב שאין להתיר הגם שאחרת לא יוכל להרפא בדרך הטבע, ורק במקרה מיוחד של איש כזה שיחלה מצד זה בחולשת העצבים כותב להתיר לקחת ע"י שינוי עיין שם, אבל דבריו בזה רק מצד הסברא, אך בשו"ת ציץ אליעזר (שם) כתב שיש להתיר דאי מצד הסברא יש גם לומר סברא הפוכה שבכגון דא שישאר מנוזק וחולה לא גזרו, עכ"ד.
ונראה שאף באדם בעל צרכים מיוחדים מוגבל בשיכלו שהוא מעל גיל 13 יש לדונו כחולה גם מעצם הענין שאם לא יקבל טיפול באופן סדיר מצבו ידרדר והטיפול התמידי יוסיף לו ומצד זה יש להתיר לאישה מטפלת לגעת לצורך טיפול בלבד, אך תזהר שלא לחרוג מעבר לזה, וזה היתר ברור לענ"ד.
ובהיותי בזה הראוני מה שכתב בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' רלד) בשאלת נגיעה בין אימא לבן חורג יותר בן י"ד מפגר קצת, והרופאים מיעצים כדי לפתח כשרונותיו צריך להראות לו חיבה מיוחדת ובפרט שאימו בחייה היתה מראה לו אהבה בחיבוק ונישוק, אם מותר לאימו לנשקו לפני השינה, ותחילה רצה לדמות לדברי הש"ך הנז' במשמוש הדופק באישתו נידה לרפואה דמותר שזה משמוש היד ולא חיבוק ונישוק דהוי קרבה האסורה כמובא בבח"מ סי' כ"א דלא התירו נשוק באחותו בת ג' היינו שם דאין לבו נקפו עליה ואינו אפילו מגונה כמפורש באה"ע סי' כ"א סי' ז' דה"ל רק לידידת קרבת משפחה. אבל הכא הוי איסור אשת איש לפנינו, דאם אינו הומה ונוקף עליה עכ"פ מגונה הוי, ואם נוקף והומה איסור גמור יש אפילו בלא כוונת עבירה דהומה ונוקף מביא לידי עבירה מלבד האב לבתו, דאין לבו נוקף בגדר אהבת אישות, וכתב במסקנתו לאסור בקביעות משום שידוע שבמפגרים קצת מתעורר בהם כח התאווה ביותר והרופאים המייעצים לתת לו אהבה ע"י חיבוק ונישוק הולכים בזה במחשבה פסולה, אך כתב שבדרך שאינה של קביעות יש להתיר חיבוק ונישוק ויש לסמוך בזה ע"ד הש"ך הנז', עכ"ד.
ונראה לעניות דעתי שלמרות שאסר כל דבריו אמורים רק במקום שיש חשש אמיתי לנגיעת חיבה של איסור כגון באימא ובן (חורג) שמצוי שם יום יום ויושנים באותו בית, אולם במוסד שהולך יום יום וחוזר הביתה ויש שם הרבה אנשים מצויים, בפרט כשאין זה נגיעה של חיבה יש להתיר לכתחילה. וכנים הדברים שהרי יש לומר דאם התיר השבה"ל אף בחיבוק ונישוק לצורך כד' הש"ך כ"ש בנגיעה שאינה של חיבה בקביעות, ובפרט שהפעילות הזו חשובה להתפתחותו ובריאותו הנפשית כפי שביארנו לעיל.
יחוד –
ברם נראה, שיש כאן שאלה מהותית גם מצד היחוד בנידו"ד.
ובזה מובא ברמב"ם (פכ"ב מאיסו"ב ה"י) וז"ל, תינוקת מבת שלש ולמטה ותינוק בן תשע ולמטה מותר להתייחד עמהן שלא גזרו אלא על יחוד איש הראוי ואשה הראויה לביאה עכ"ל.
וכן פסק השו"ע (אה"ע סי' כ"ב סי' י"א) ז"ל, תינוקת שהיא פחותה מבת שלשה ותינוק פחות מבן תשע, מותר להתייחד עמהן, שלא גזרו אלא על יחוד אשה הראויה לביאה ואיש הראוי לביאה, עכ"ל.
ועיין בספר ים של שלמה (קדושין פ"ד סי' כ"ב) שהביא לשון הסמ"ג (ל"ת קכ"ו) שלא גזרו על יחוד עד שיהא האיש בן י"ג והאשה בת שלש ותמה עליו היש"ש דאי בעינן באיש בר עונשין באשה נמי תבעיא בת י"ב שנים ויום אחד ואי לא בעי בר עונשין בזכר תאסר מבן ט' שנים וכתב שיש לבאר דהסמ"ג ס"ל דעכ"פ צריך שיהא אחד בר עונשין האיש או האשה ובלא זה אין איסור יחוד וכ"כ הב"ח (אבהע"ז סי' כב) שגדול בן י"ג וי"א אסור להתייחד עם קטנה בת ג"ש וי"א וגדולה בת י"ב וי"א אסורה להתייחד עם קטן בן ט' וי"א ולפ"ז במקום שאין אחד מהן שהוא בר עונשין כלומר גדול בן יג וגדולה בת יב ממילא אין איסור משום יחוד כה"ג ומותר.
יחוד עם פנויה
והנה ביחוד עם פנויה עיין בשו"ת חקרי לב (חאה"ע סי' י"ז) שדן בזה בהרחבה אי יחוד פנויה נדה אסור מה"ת, ובתחילת דבריו רצה לתלות הדבר בפלוגתא של ראשונים, ולבסוף דאסור מהתורה לכ"ע, עכ"ד. אולם בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו סי' מ' קונ' איסורי יחוד פרק ח) כתב בשם שו"ת נו"ב (מהדו"ת חאה"ע סי' ל"ז) שהוא מדרבנן וכתב שפלא שנעלם מעינו של הנו"ב דברי שו"ת ריב"ש (סי' תכ"ה) שסובר בהדיא דיחוד פנויה נדה אסור מן התורה דהנדה הרי היא כשאר העריות ובכללן עיין שם. והכי מבאר נמי בפשיטות בספר הזכרונות למהר"ש אבוהב ז"ל בה' נדה, אולם בציץ אליעזר שם הכריע שיחוד עם פנויה נידה הוי דרבנן, ובפרט אם היא גויה, והוכיח כן מדברי הט"ז באה"ע סי' כ"ב סק"א, ועוד ראיות עיי"ש.
ובהיותי בזה ראיתי שכן כתב בשו"ת זית רענן (ח"א, אבהע"ז ה"א סי' א) שסתם נידות פנויות נידות הן ואסורה ביחוד מדאורייתא כשאר עריות, ובאיסור דאורייתא כבר נתברר לנו דליכא לאפלוגי בין שחוף לכל אדם, עכ"ד. ועיין בשו"ת משנה הלכות (ח"ט סי' רעה) שכתב להתיר בענין יחוד עם שומרי ילדים (בייבי סיטער) כתב שקיי"ל בפתח פתוח לרה"ר לא חיישינן משום יחוד ומיהו בלילה כתבו הפוסקים דאסור להתייחד וציין לדברי הבה"ט בשם כנה"ג לחלק בין חצי שעה ראשונה בלילה דמותר ובין ב' או ג' שעות דאסור והטעם דאז כבר בנ"א מצויים בבתיהם וכ"כ בחכ"א כלל קכ"ו סי' ז' ובעזר מקודש נסתפק בזה ע"ש וצירף להיתר את מה שקיי"ל דאשה שבעלה בעיר אין בה משום יחוד דמרתת ומכאן למד להתיר בבייבי סיטר שהולכין ההורים ומניחים שומרת בבית על ילדיהם וכל עת דעתם על הבית וכמה פעמים קוראים על הטעלעפאן ומדברים עם הילדים וגם לפעמים חוזרים בזמן קצר ופעמים באים בארוכה ופעמים בקצרה כה"ג הו"ל דין פ"פ אפילו בלילה לכ"ע דהרי הטעם שכתב הכנה"ג דבלילה ליכא דין פ"פ מפני שאז כבר בנ"א מצויים בבתיהם וממילא אינו חש שמא יבא מי שהוא בבית כיון שאינו מצוי כ"כ אבל כי כן בדידן הרי ההורים הם בחוץ ועלולים לבא בכל רגע וחושש הבייבי סיטער שמא עכשיו יבא ויותר שכיח שיבואו ההורים מיד משיכנס אדם אחר וגם יש כאן מירתת ולכן כתב שאין מקום לאסור, אבל במקום שלא שייכא כל הני טעמי וכגון שההורים הולכים לעיר אחרת ויודעים שלא יחזרו הלילה וגם ליכא אלא תינוקת חדא או כיוצא בזה נראה ודאי דאסור משום יחוד, עכ"ד. וע"ע בזה בשו"ת שבט הלוי ח"ה סי' רד בענין יחוד עם בייבי סיטר מה שכתב בזה.
מקומות עבודה
אישה בעבודה שמצוין גברים
אגב השאלה אמרתי לעסוק בשאלה קדומה בעסק אישה במקום שמצויין גברים ולמרות שיש היום עבודות נפרדות לגברים ונשים כיום מצוי שגברים רבים עוסקים בתורה ואינם מתפרנסים מיגיע כפיהם ומצוי פעמים רבות שלאישה קיים קושי גדול למצוא עבודה שבה העובדים הם גברים בלבד וראיתי מה שכתב בזה בספר מבית לוי (פסקים מביהמ"ד של הגר"ש וואזנר זצ"ל) שאי אפשר לגזור על הנשים שלא תלכנה לעבוד, אך גם באישה שמוכרחת לעבוד במקום כזה שמצויים בו גדרים יש לה לעשות גדרים בזה ויש לה לדרוש בשבע חקירות אם אין חשש במקום עבודה כזה לקשר תמידי ומלבד זה יש איסור יחוד לכמה פוסקים בנשים עם פרוצים גם עם הרבה, וכן עם אחד שעיסקו עם נשים, וסמך דבריו על מה שכתב בשו"ת הרדב"ז (ח"ג סי' תפא) ז"ל, ומה שיכלנו לתקן שלא ישבו על שלחן אחד לעשות מלאכת הריקים אנשים ונשים כאשר בבתחילה, אלא שהאנשים לעצמם והנשים לעצמן, ועוד שלא תלכנה אלא הזקנות מארבעים שנה ולמעלה, ע"כ. וודאי שדבריו מיירי להתיר באופן שאין חשש יחוד.
וכאן המקום איתי לציין ששאלתי מורה הוראה ידוע ואמר לי שיש להתיר במקום הצורך במקום שאין חשש יחוד לאישה לעבוד במקום שמצויים בו גברים, אך בתנאי שאין חשש לקשר תמידי.
מורה לילדים מעל גיל תשע
ובהיותי בזה חשבתי להביא סימוכין להתיר במקום הצורך ממש"כ בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' רלה) בענין אם מותר לאישה ללמד ילדים קטנים מקצועות כמו חשבון וטבע ובפרט כיום שקשה למצוא כוחות הוראה גברים, שלמרות שלכתחילה אישה לא תלמד קטנים מפני אביהן שבאין לבית הספר בכל זאת כתב ללמד זכות על המורות המלמדות בנים בבית הספר של ימינו, מפני שבתי הספר הם מקומות שוקקים במאות רבות של ילדים ומורות ולא נראה בזה חשש יחוד, והביא בזה דאף שבספר ראשון לציון לבעל האוה"ח (יו"ד סי' רמ"ה) שכתב שיש ב' דינים בזה א, דאסור לאשה ללמד אפילו תינוקות שאינם קטנים כ"כ, דהגם דליכא טעמא דיחוד אבותיהם עכ"ז איכא למיחש לדידהו שלא תרגילם לדבר איסור עמה. ב, שמיירי לא כשמלמדת בביתה, אלא במלמדת בבית ספר דידה [ולכן לא מהני בעלה עמה] ואסור משום יחוד, עכ"ד. וכתב הציץ אליעזר שמצאנו בדברי הב"ח (יו"ד סי' רמ"ה) שמבאר בזה להיפך שיש לבאר דברי הרמב"ם מה שבאיש מהני אשתו עמו ולא באשה, מפני דבאיש שאינו מלמד לקטנים אלא בבית הספר שיושבים שם שורות שורות כת לומדי מקרא כת לומדי משנה כת לומדי תלמוד א"כ אין שם יחוד כלל אלא חששא דגירוי בנשים ולפיכך אין איסור אלא באין לו אשה כלל, אבל אשה שאינה מלמדת לקטנים בבית הספר אלא בבית שהיא דרה ושם דווקא ישנו חשש יחוד כשאין בעלה עמה ומשו"ה נקט הרמב"ם בבית הספר גבי איש המלמד תינוקות ע"ש, וכך ביאר הב"ח את דברי הטור (אה"ע סי' כ"ב) וכן כתב הט"ז. משמע מדבריהם שכל חשש יחוד הוא דווקא בביתה ולא בבית הספר דגם באיש החשש הוא משום חשש גירוי דלא שייך באישה, וכן כתבו הב"ח והדרישה בטיו"ד שם ס"ק כ"א וכן בטור אה"ע שם בסק"ו ובפרישה ס"ק כ"ה, וכן הבית שמואל באה"ע שם ס"ק כ"א, דבנשים לא שייך גירוי עיין שם, וכ"כ גם המקנה קדושין פ"ב ע"א ובנתיבות לשבת סי' כ"ב סק"ז עיין שם, ויעוין בספר מחצית השקל על אה"ע שם שמוסיף להסביר דברי הב"ש דגם גבי אביהם של קטנים לא שייך גירוי כיון דהמה באים באקראי בעלמא ע"ש. וכתב הציץ אליעזר 'ועפ"י דברי הב"ח והט"ז הנ"ל פתח פתוח לנו איפוא לסלילת היתר בזה לזמנינו זה באשה כשמלמדת אותם בבית הספר [כשם שנשים חרדיות עובדות בהרבה מקומות ציבוריים ולא רואים בזה משום חריגה מגדר הצניעות ומהכל כבודה וגו'], כי כל כה"ג לא שייך הגזירה של שלא תלמד סופרים [יוצא מכלל זה יחידות המחזיקות גן ילדים בביתם], עכ"ד.
המבואר מדבריו שבמקום שמצויין אנשים רבים אין חשש יחוד בפרט בימינו שבתי הספר שוקקים במאות ילדים ומורות, והמורים אינם מצויים כל כך בבתי ספר הממלכתיים כלל יש להתיר במקום צורך פרנסה.
העולה לדינא,
מותר מדינא לעובדת או מתנדבת עם ילדים צרכים מיוחדים לגעת בבנים לצורכם בגיל 14 ויש לה להיזהר ביותר לגעת רק לצורכם בלבד ולא תחרוג מכך, ואם קשה להזהר בכך כגון שהם לא מודעים לאיסור ויש חשש לנגיעה חמורה כלומר, חיבוק וכדו' יש לאסור לה מדינא אם לא במקום צורך גדול ובתנאי שתעשה כן שלא בקביעות אז יש להתיר.
דינים נוספים:
מקומות עבודה –
לאישה יש לחפש לכתחילה מקום עבודה נפרד ואם אין ברירה וחוששת שתשאר ללא פרנסה אפשר להתיר בתנאי שתדרוש בשבע חקירות שאין חשש לקשר תמידי עם הגברים שמצויין במקום העבודה, ושלא ישבו על שולחן אחד שאז תתקשה להישמר.
וכן מורה למקצועות יכולה במקום צורך פרנסה, ללמד ילדים אף אם הם יותר מגיל תשע בתנאי שאין חשש יחוד ונגיעה, ואם מוצאת עבודה בנקל אם ילדים פחות מגיל תשע מה טוב.
בייבי סיטר –
מותר לבחורה לשמור על ילדים קטנים אף אם יש בהם קטן יותר מבן י"ג ובתנאי שההורים נמצאים בקרבת מקום, ולא כשיוצאים מהעיר.
רפואה –
אישה וגבר יש להם לדרוש רופא בן מינם ואם אין בנמצא או במקום הצורך כגון בחולי גדול יכולים ללכת אישה לגבר וגבר לאישה, ולדינא אף במקום שיש רופא גבר יכול הגבר לילך לאישה אך מצד הצניעות יש להמנע. וכן הדברים אמורים לענין בדיקות מעמיקות ע"י רופאה שאסור מדינא באופן שאינו חלוש כל גופו.
ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהר.