שאלה

מה הדין ספר תורה שעצי החיים יצאו מהתיק שלו. מדובר בתיק ספר תורה ספרדי?

תשובה

ניתן להעלות ולברך בספר תורה זה ואין לצריך להוציא ספר אחר, (כמובן שלאחר שבת יש לתקנו). כיון שיש לו עמודים.
אך צריך להיזהר לא לגעת ביריעה בלא מטפחת.

מקורות

איתא בגמ' בבא בתרא דף יד עמוד א "כדתניא: כל הספרים נגללים מתחלתן לסופן, וס"ת נגלל לאמצעיתו, ועושה לו עמוד אילך ואילך. א"ר אליעזר בר' צדוק: כך היו כותבי ספרים שבירושלים עושין ספריהם".
כתב השו"ע ביו"ד סי' רע"ח סעי' ב' "ישים בספר תורה שני עמודים, אחד בראשו ואחד בסופו, ומה ששייר גליון בראשו ובסופו יכרוך על העמודים ויתפרנו בגידים, וישאר בין העמוד לדף שתי אצבעות. (ובשעת הדחק, שאי אפשר לתפרה בגידין, אם נתפרה במשי סביב העמודים, קורין בה. מיהו אם אפשר לתקנה בגידין, אף על פי שכבר נתפרה במשי, אין קורין בה עד שיתקננה)".
וכתב הש"ך בס"ק ב' "ויתפרנו בגידין. אבל אסור לדבק היריעות בדבק סביב העמודי' כי כשיהיה הדבק ימים רבים הדבק מתייבש ומתרפה מעל העמודים, כ"כ מהרי"ו בדינים והלכות סי' ס"ג ובד"מ מסיים בה בשמו מיהו בשעת הדחק שרי ולא נמצא כן במהרי"ו שם".
וכתב הבית הילל ס"ק א' "ובשעת הדחק שאי אפשר לתופרה בגידין אם נתפרה במשי סביב העמודים קורין בו. משמע דווקא סביב העמודים ולא ביריעה, אבל בתרומת הדשן [סימן נא] משמע דאף ביריעה כשר בשעת הדחק, ע"ש".
וכתב הפת"ש בס"ק ג' "סביב העמודים עיין בדגול מרבבה שתמה על הרמ"א דבתה"ד שם מיירי לענין תפירת היריעות להדדי אבל לענין העמודים אפילו לא נתפרו כלל בהיריעה ואין שם במה לתפור כשר ע"ש וכן השיג עליו בספר בני יונה והעלה דאם הוציאו ס"ת שאין לה עמודים כלל יוציאו אחרת שיש לה עמודים אם נמצא שם אחרת ואם לא נמצא שם אחרת קורין מזו אבל אם יש לה עמודים אלא שלא נתפרו העמודים עם היריעות ומכ"ש אם נתפרו במשי אף שיש שם אחרת שתפורין בגידין אין להוציא אחרת משום פגם הראשונה וכיון שכן פשיטא דס"ת בלי עמודים אסור לאחזה ערום דלא כמו שראיתי נוהגין כל זמן שאין עמודים לס"ת אין חוששין לאחוזה ע"ש [ועיין (בתשו' חתם סופר סי' רע"ו) ג"כ מענין זה שנשאל מאין הרגילות שנוהגים הסופרים לתפור היריעות בעמודי ס"ת בחתיכות קלף ולא בגידים. והביא שם דברי הדגמ"ר ובני יונה הנ"ל והוסיף להביא ראיה דהעמודים אינם מעכבין ולכן נתפרים אפילו במשי (שהוא דבר טמא שיוצא מהתולעה וכמ"ש רבינו בחיי פ' תרומה) וכתב ומ"מ הואיל ואנו מדמים לא נעשה מעשה לכתחלה לתפרם במשי ואפילו בפשתן אבל לתפרה ברצועות העשויות מקלף שפיר דמי דהא איכא דעת בעל העיטור דס"ל דתופרין לכתחלה תפילין וס"ת בקלף ובש"ע א"ח סימן ל"ב ס"ג סומך עליו בשעת הדחק במקום שאין גידין מצויין לתפור בטאלדארו"ש כו' ונראה דמש"ה נהגו הסופרים לתפור העמודים בטאלדארו"ש להראות הלכה שאין העמודים מעכבים ס"ת וכה"ג כתבו התוספות פרק הקורא עומד והכלל מנהג של ישראל תורה הוא עכ"ד עיין שם]".
וכתב הקול יעקב בס"ק ח' "ישים בספר תורה שני עמודים וכו' ויתפרנו בגידים וכו'. וזה הוא למצוה, אבל בדיעבד אם הוציאו ספר תורה שיש בו עמודים אלא שאין העמודים תפורים בו, אפילו איכא ספר תורה אחר בהיכל שתפור כהלכתו, אין להחזיר את שאינו תפור ולהוציא אחרת, משום פגמו של ראשון. מלאכת שמים (כלל י"ד אות י"א בבינה), פתחי תשובה (אות ג'), בית מנוחה (בדיני תפירה אות י"א), עיקרי הד"ט (חלק א' סימן ז' אות ל'). ודלא כבית יהודה (חלק ב' <בתוך ספר בני יהודה> סימן כ"ט). וכן אם אין לו עמודים כלל, אינו מעכב בדיעבד. באר מים חיים (<לרבי חיים נסים רפאל מוצירי, שאלוניקי תקנ"ד> חלק יורה דעה סימן י"ג), מטה יהודה (סימן תרצ"א סוף אות ב' <ד"ה וצריכה עמוד>), חקרי לב (חלק יורה דעה סימן קכ"ד), חתם סופר (חלק יורה דעה סימן רע"ו), פתחי תשובה (שם), בית מנוחה (שם אות ח' יו"ד י"א). ואם יש ספר תורה אחרת שיש בה עמודים, מוציאים האחרת. פתחי תשובה (שם). וכן משמע מדברי מטה יהודה (שם). אבל משאר דברי הפוסקים הנ"ל משמע דאין להוציא אחרת. וכיון שכן פשיטא דספר תורה בלי עמודים אסור לאוחזו ערום. חתם סופר (שם), פתחי תשובה (שם). אבל מדברי השלחן גבוה (אורח חיים סימן תרצ"א אות י"א) משמע דספר תורה בלא עמודים פסול. וכן כתב הרב יפה ללב (חלק (א') [ג'] <בסימן זה> אות א'), דמדברי מרן כאן נראה דסבירא ליה כמאן דאמר שהם לעיכובא, ושכן נראה מדברי התרומת הדשן [סימן נא] שהביא מור"ם בסמוך".
וכתב עוד בס"ק י' "ואם טעו והוציאו ספר תורה שעמודים שלו נתפרו במשי או נדבקו בדבק, וכשעלה לתיבה ופתחוהו לקרות בו הכירו בו שעמודיו תפורים במשי או דבוקים בדבק, אין להוציא ספר תורה אחר ולהחזיר ספר תורה זה, אף שעתה גידים מצויים והיו יכולים לתקנו, כיון שטעו והוציאוהו כשעת הדחק חשיב, מפני פגמו של ספר תורה. בית מנוחה (שם אות יו"ד)".
לסיכום
אם יש לו עמודים רק שאינם מחוברים לכו"ע לא מוציאים ספר תורה אחר.
אם אין לו עמודים בכלל לספרדים מוציאים ספר תורה אחר, לאשכנזים לא מוציאים, ואם אין עוד ספר תורה אחר ניתן לעלות.
נגיעה ביריעות
מה דאיתא במסכת סופרים פרק ג הכ"ג "אמר ר' יוחנן כל האוחז ספר תורה ערום, נקבר ערום".
והטעם איתא בגמ' שבת דף יד עמוד א "תנא: אף ידים הבאות מחמת ספר פוסלות את התרומה, משום דרבי פרנך. דאמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן: האוחז ספר תורה ערום – נקבר ערום. ערום סלקא דעתך? אלא אמר רבי זירא: ערום בלא מצות. בלא מצות סלקא דעתך? – אלא אימא: ערום בלא אותה מצוה", ופרש"י "ספר תורה ערום – אלא על ידי מטפחת". דין זה מופיע גם בגמ' מגילה ל"ב ע"ב, כלומר שהטעם שאין לאחוז את הספר תורה הוא משום סתם ידיים.
וכתב הטור סי' קמ"ז "אסור לאחוז ס"ת בלא מטפחת דא"ר פרנך א"ר יוחנן האוחז ס"ת ערום נקבר ערום פי' שאין לו שכר אותה מצוה".
וכתב הב"י באו"ח סי' קמ"ז "אסור לאחזו ס"ת בלא מטפחת דא"ר פרנך א"ר יוחנן כל האוחז ס"ת ערום וכו'. בסוף פרק בני העיר (לב.) וכתבו התוספות (ד"ה בלא) בלא אותה מצוה, יש מפרשים מצות אחיזה, וקשה פשיטא שאין לו שכר כיון שלא עשה המצוה כהוגן, לכך פירש ריב"א בלא אותה מצוה שעשה באותה שעה שאם אחז ס"ת ערום וקרא בו אין לו שכר מן הקריאה, וכן אחזו לגללו או להגיהו, וכן כתב הרא"ש ז"ל (סי' יב): וכתב המרדכי (מגילה סי' תתלד) כל האוחז ס"ת ערום נראה לי דהני מילי בידים סתם אבל נטל ולא הסיח דעתו לא קפדינן, ע"כ. ואפשר שעל זה סומכים האשכנזים שאוחזים ס"ת ערום בשעה שמגביהים אותו להראות הכתב לעם, ומיהו מצאתי כתוב בשם ספר אגודה (שבת סי' יט) דאפילו סמוך לנטילה קאמר וכתוב עוד שם דלאו דוקא ס"ת אלא הוא הדין לשאר כתבי הקדש דאסור ליגע בהם בלא מטפחת", כלומר דנחלקו הראשונים האם איסור הוא משום סתם ידיים וא"כ אם נטל יכול לגעת ישירות, או משום כבוד וגם אם נטל אין לגעת ישירות ביריעות.
וכתב בדרכי משה אות ב' "דאני מבני בניהם ולא ראיתי מנהג זה ביניהם אלא אדרבא נזהרין שלא ליגע בספר תורה ערום אבל בשאר כתבי קודש אין נזהרין כלל ולא ראיתי מימי מי שחשש לזה בשאר ספרים", עכ"ל.
ופסק השו"ע בסעיף א' "אסור לאחוז ס"ת ערום, בלא מטפחת. הגה: וי"א דה"ה שאר כתבי קודש (אגודה ותוס' פ"ק דשבת), ולא נהגו כן, וטוב להחמיר אם לא נטל ידיו; ובס"ת, אפי' בכהאי גוונא אסור (ד"ע אגודה)", כלומר שבין לרמ"א ובין לשו"ע ספר תורה אין לאחוז ערום גם אם נטל לפני זה ידיים.
וביאר המשנ"ב ס"ק א' "ואפילו נגיעה בעלמא בידו לס"ת ערומה אסור. וכ"ז דוקא כשאין צורך אבל כשיש צורך לתיקון הס"ת לתפור קצת ולדבק בדבק מטלית וכדומה, היכא דלא אפשר רשאי [פמ"ג], ומ"מ טוב שיטול ידיו תחלה, אבל כשאין צורך אפילו בנטילת ידים יש להחמיר כמו שמסיים הרמ"א", כלומר דבמקום הצורך לצורך הספר תורה ניתן לגעת ישירות ביריעה.
וכתב עוד בס"ק ב' "אם לא ע"י בגד המפסיק, וע"כ בעת שגוללים הס"ת קודם קריאה או בשעת הגבהה שלפעמים נמשכים יריעות הס"ת ובכדי להשוות היריעה אוחזים בראשי היריעות למשוך אותם למעלה או למטה כדי שיהיה שוה מבחוץ, אזי צריך ליזהר שלא יאחוז ביריעות ביד ערומה, אלא צריך הפסקת טלית או מטפחת להפסיק בין ידיו ליריעות הס"ת ובעמודי הס"ת יכול לאחוז בלא מטפחת, ויש מחמירין וכורכין עמודי הס"ת בקצוות הטלית בשעת הגבהה ובמקום שלא נהגו הכל לעשות כן אף מי שרוצה לדקדק בזה יעשה בדעת שלא ירגישו בזה בני אדם משום יוהרא". וכתב בס"ק ד' "ובס"ת אפילו בכה"ג שנטל ידיו ג"כ אסור ליגע בה בלי מטפחת".
וכתב הכה"ח בס"ק ב' "והב"ח כתב על זה דאסור לאחוז ערום וכו' פירוש הקורא בתורה צריך לאחוז בעמודי התורה בשעת ברכה וקורא כדלעיל סוף סימן קל"ט ואסור לו לאחוז בעמודי הספר בלא מטפחת ומנהג שלנו שאין נזהרין בזה סומכין על מה שכתב המרדכי על שם ראבי"ה בסוף מגילה דהני מילי בידים סתם אבל נטל ולא הסיח דעתו לא קפדינן וכו', וסיים דכל ירא שמים לא יאחז בעמודי ספר תורה ערום בלי מטפחת וכן ראיתי מן המדקדקים דבין בשעה שקורין בין בשעה שמגביהין אוחזין בעמודי ספר תורה על ידי כנף הטלית ושמעתי שכך נוהגין במדינת אשכנז ונכון הוא עכ"ל, וכן דעת המגן אברהם בריש הסימן דאפילו בעמודים אסור לאחוז ערום יעו"ש, וכתב הפרי חדש אות א' דמדברי הב"ח יראה דאפילו כרוך במטפחת אסור לו לאחוז בעמודי הספר בלא מטפחת או על ידי כנף הטלית וליתא דנהי דכשהוא ערום אסור לאחוז בעמודיו וכמו שדקדק מוהרי"ט חלק א' סימן קל"ו מדברי הרמב"ם וכן נראה מדברי הבית יוסף אבל כשהוא כרוך במטפחת פשיטא דשרי לאחוז בעמודי הספר אפילו בלא מטפחת עכ"ל, וכן כתב יד אהרן בהגהות בית יוסף, מיהו הנהר שלום אות א' כתב דאם הספר תורה כרוך במטפחת לכולי עלמא שרי לאחוז בעמודים בלא מטפחת ומה שכתב הבית יוסף שהאשכנזים אוחזין ספר תורה ערום בשעה שמגביהין וכו' היינו שהיו אוחזין אותו בלי מטפחת סביבו יעו"ש, וכן כתב המאמר מרדכי אות א' דאם הספר תורה כרוך במטפחת מותר לאחוז בעמודים בלא מטפחת יעו"ש, וכן כתב המשבצות זהב אות א' ואשל אברהם בריש הסימן יעו"ש, ועיין בתשובת נודע ביהודה חלק אורח חיים סימן ז' שכתב דבעמודים ודאי שיש להתיר אחר הנטילה ויפה נהגו בני אשכנז יעו"ש, אמנם מה שנראה מדברי הנהר שלום שם דגם מה שהתיר הט"ז ס"ק א' לאחוז בעמודים בלא מטפחת היינו אם הספר תורה כרוך במטפחת ליתא אלא נראה שהט"ז מתיר אפילו אם אין הספר תורה כרוך במטפחת כמובן למעיין, וכן כתב המאמר מרדכי שם, וכן משמע בתשובת שב יעקב סימן י"א דבעמודים מותר לאחוז בלי מטפחת יעו"ש, והביאו פתחי תשובה וארחות חיים אות ב', וכן נראה דעת האליה רבה אות א' כדעת הט"ז. נמצא דשלש מחלוקות בדבר דלדעת הב"ח לפי הבנת הפרי חדש אפילו אם הספר תורה כרוכה במטפחת אסור לאחוז בעמודים בלא מטפחת, ולדעת הפרי חדש ודעמיה אם הספר תורה כרוכה במטפחת מותר לאחוז בעמודים בלא מטפחת, ולדעת הט"ז ודעמיה אפילו אין הספר תורה כרוכה במטפחת מותר לאחוז בעמודים בלא מטפחת. ועיין בנודע ביהודה שם סימן ח' שכתב דהרוצה להחמיר שלא ליגע בעמוד ספר תורה אלא בהפסקת טלית רשאי ובלבד שיהיה בצנעה יעו"ש, והביאו מחזיק ברכה אות ג' ובספרו לדוד אמת סימן ג' אות יו"ד ושאר אחרונים, מיהו מדברי הב"ח הנז' נראה כיון דאיכא בזה פלוגתא הרוצה להחמיר אין בו משום יוהרא ואדרבא נכון לעשות כן, וכן כתבנו לעיל סימן קמ"ו אות כ"ב בשם הפתח הדביר יעו"ש. ומנהג הספרדים לעשות תיק לספר תורה מעשה עץ ומצופה במשי או בכסף וכשמגביהין הספר תורה להראות הכתיבה לעם אוחזין בתיק ומגביהין ובשעת הקריאה אוחזין במטפחת כמו שכתבנו לעיל סימן קל"ט אות כ"ד בשם האר"י ז"ל יעו"ש".
ודין זה כתבו השו"ע סי' רפ"ב סעי' ד' "לא יאחוז אדם ס"ת ויכנס בו לבית הכסא או לבית המרחץ או לבית הקברות, אף על פי שכרוך במטפחת ונתון בתיק שלו".
לא בשעת הקיראה
וכתב עוד הכה"ח בס"ק א' "ומשמע מדברי הגמרא ופירוש ריב"א הנז' דהא דאסור לאחוז ספר תורה ערום הוא דוקא אם יש מצוה באחיזה ההיא כגון בשעת הגבהה או הקריאה או הגלילה שאחר הקריאה או אם צריך להגיה בו איזה דבר בעת הקריאה, דהא נקבר ערום בלא אותה מצוה קאמר, אבל אם לא אוחזו משום מצוה כגון הנוטל ספר תורה להניחו במקום אחר או שגוללו קודם הקריאה אל מקום הקריאה או שאוחז יריעות של ספר תורה שלא בשעת הקריאה כדי להגיהם וכיוצא בזה אין בזה איסור לאחוז בלא מטפחת כיון שלא יש מצוה באחיזה ההיא, וכן כתב מהרש"ו ז"ל בשער הכוונות דף מ"ט ע"ב שאין החיוב הזה אלא בעת קריאת ספר תורה בציבור שאז מתגלים אורות עליונים כאמור אבל שלא בשעת קריאת ספר תורה כגון שצריך לתקנו או לענין אחר אין בכך כלום עכ"ל, ומסתברא דר"ל דדוקא בשעת קריאה שיש מצוה וגם שאז האורות מתגלים קאמר אבל אם לא בשעת קריאה או שאין מצוה באחיזה ההיא אין בכך כלום כדמשמע מדברי הגמרא. ועיין בן איש חי פרשת תולדות אות ח"י שכתב דאם בשעה שהוא פותח הספר תורה להראות הכתב להקהל רואה שאינו פתוח באותה פרשה שקורין וצריך לגלול שנים או שלושה דפין צריך לאחוז במטפחת גם לפי דברי מהרש"ו ז"ל יען כי מפורש בשער הכוונות שם דבעת שפותח הספר תורה בהיכל כדי לקרות מתגלית הארת התורה הכתובה בתוכו לחוץ אל כל הקהל, וכתב דכן יש ליזהר הש"ץ גם כן בעת שקורא בצבור ונשלם הדף שצריך למשוך היריעה צריך לאחוז על ידי מטפחת יעו"ש, אמנם לפי מה שכתבנו נראה שאין הכרח לזה מדברי מהרש"ו ז"ל וגם מדברי הגמרא ופירוש ריב"א ז"ל שהבאנו לעיל נראה דאין איסור אלא דוקא אם יש מצוה באחיזה ההיא ובענין זה לא יש מצוה. ומכל מקום יש להחמיר. ועיין בדברינו לעיל סימן קל"ד אות יו"ד".
העולה
ניתן להעלות ולברך בספר תורה זה ואין לצריך להוציא ספר אחר, (כמובן שלאחר שבת יש לתקנו). כיון שיש לו עמודים.
אך צריך להיזהר לא לגעת ביריעה בלא מטפחת.