שאלה
ירקות שטוגנו עם בצל במחבת, האם מותר לבני אשכנז לאוכלם לכתחילה עם בשר?
מדובר בכלי שיועד להיות חלבי, אך יש ספק אם אי פעם אכן בשלו בו חלבי, כמו כן מדובר בכלי נקי שאינו בן יומו.
האם מחמירים לבני אשכנז כשיש ספק כזה?
תשובה
יש להתיר לאכול ירקות אלו עם בשר, אף לבני אשכנז היוצאים ביד רמ"א מכמה טעמי תריצי המבוארים בתשובה.
מקורות
גרסינן בפרק כל הבשר בחולין (קיא:), דגים שעלו בקערה מותר לאוכלם בכותח, וטעמא משום דהוי נ"ט בר נ"ט, כלומר, שהבשר שנתבשל בערב נתן טעם בקערה, והקערה בדגים, שמותר לאכול דגים אלו עם חלב. ונחלקו הראשנים בדבר זה, אם אמרינן נ"ט בר נ"ט בדבר של בישול, או רק בדבר שעלה בקערה בלא בישול, ושורש ספק זה הוא, אם מה שאמרנו דגים שעלו בקערה, האם הכוונה דוקא עלו אבל נתבשלו לא, או גם בנתבשלו, וכ' מרן בבית יוסף (סי' צה), שמדברי רש"י נראה שאין חילוק בכל זה בין עלו לנתבשלו, שבכל אופן אנו אומרים נ"ט בר נ"ט. וכן הוא הסכמת הסמ"ק (סי' ריג), והסמ"ג (לאוין קמ קמא), ע"ש. וכ"ה דעת הרשב"א בתוה"א (ב"ג ש"ד), והר"ן (מ:). והגהות אשירי (סי' כט), ושכן קיבל מר"ת. וכ"נ דעת הרמב"ם (פ"ט ממאכ"א הכ"ג), ע"ש. וכן הוא הסכמת מרן דהכי נקטינן ע"ש. אלא שריב"ן חתנו של רש"י ס"ל, שיש לחלק בכך, שדוקא בעלו הוא שאנו מתירין נ"ט בר נ"ט, אבל בנתבשלו לא, וכן יש ללמוד ממש"כ רבנו ירוחם (נט"ו אות כח), שהתיר לאכול גבינה אחר תבשיל שנתבשל בכלי של בשר בן יומו, אבל אם אינו בן יומו מותר אף עם התבשיל, ע"ש. מתבאר מזה דס"ל כדעת ריב"ן ואע"פ שמרן בבדק הבית חלק ע"ד רי"ו אלה, לשיטתיה אזיל וכמבואר. וכן דעת האיסור והיתר הארוך (כלל כד) הוב"ד בדרכ"מ ע"ש. והנה מלשון מרן בשו"ע שכתב "דגים שעלו בקדרה", משמע שכבר עלו דהיינו בדיעבד כלומר שחזר בו ממה שכתב בשו"ע, וכן כתב הפר"ח בס"ק א' וכה"ח שם בס"ק א', וכן הסיק הרמ"א.
והנה זהו בענין שאינו חריף, אבל בדבר חריף אנו אומרים דמחליא ליה לשבח וכמבואר בסי' צו, וכ"כ בס' איסור והיתר הארוך (כלל כד אות ו), שתבלין שדכו במדוך של בשר ואח"כ נתנוהו בחלב, צריך לשער נגד כל התבלין אפילו לא היה המדוך בן יומו, ע"כ. והסביר טעמו מור"ם בדרכ"מ דס"ל להאו"ה שכיון שהוא דבר חריף לא מהני ביה נ"ט בר נ"ט, כי היכי דלא מהני ביה נטל"פ, דאמרינן אגב חורפיה מחליא ליה לשבח. ושוב נסתייע עוד ממ"ש הרשב"א בתשובותיו (סי' תמט) שכ', תבלין שדכו אותו במדוך חלבי יחד עם ביצים שמותר להניח הביצים האלה בתרנגולת, ואע"פ שיש בו דבר חריף מותר, כיון שהוא מהמיעוט הילכך לא חשיב מחליא ליה לשבח, וחשיב נ"ט בר נ"ט, ונטל"פ. ודברי הרשב"א האלה מבוארים עוד בדברי הבית יוסף שבסי' צו ס"ג, ושם הוסיף שאין כ"כ חריפות בהם להחזיר לשבח פליטת המכתשת, ע"ש. ופסק כן מרן להלכה (סי' צו ס"ג) בסתם "תבלין שנדוכו במדוכה של בשר בן יומו אסור לאכלם בחלב", ובדעת הי"T הביא שגם באינו בן יומו אסור, ולפי מה שקיי"ל שסתם וי"א, יש להחמיר כדעת הי"א וניתן להקל כדעת הסתם רק בשעת הדחק או במקום הפסד מרובה, כן כתב הכה"ח שם בס"ק י"ג ונ', א"כ יש להחמיר הכא, ואף הרמ"א שם פוסק כדברי הי"א כמבואר בסי' צ"ה סעי' ב' ואסר אף בדיעבד לאכול עם בשר דבר שנתבשל עם דבר חריף. וסייג הרמ"א את דבריו "מכל מקום לא מקרי מאכל דבר חריף משום מעט תבלין שבו, רק אם כולו הוא דבר חריף. ורובו ככולו (וע"ל סימן צ"ו)".
אשר מעתה נבא לעצם השאלה, בכלי שאינו בן יומו, שבישלו בו ירקות עם בצל, וחפץ לאוכלם עם בשר, לכאורה נראה שהדבר אסור כיון שהבצל עצמו נחשב ככולו חריף ולכן יש לאסורו, ולא לאכלו לדעת מרן לכתחילה עם בשר, ולדעת הרמ"א מעיקר הדין. ואם עבר ובישל עם בשר אם הבצל היה מבושל טוב, יש להקל ראה כה"ח סי' צ"ו ס"ק י"ב.אכן כל האמור הוא באופן שיש לנו ודאות שאכן כלי זה היה חלבי, אבל כאן במאי דקמן לית דין זה צריך בשש, שהדבר מותר אף לכתחילה, שיש לצרף לכל האמור עוד ספק דשמא אינו בכלל לדין כלי חולב שנדון בו, וכיון שכל האיסור הוא רק לכתחילה לדעת מרן ואף לדעת הרמ"א שהדבר אסור אף בדיעבד כיון שיש בזה ספק יש להקל.
המורם מכל האמור במה שבא לפנינו שאין דין זה צריך לפנים שיש להתיר לאכול ירקות אלו עם בשר, אף לבני אשכנז היוצאים ביד רמ"א מכמה טעמי תריצי המבוארים בדברינו.