שאלה

כאשר אות פ"א באותו גודל של נו"ן סופית ויש שאלה גם בגודל הנו"ן. ("פן יפתה וכו') מה הדין?

תשובה

כשר אך כדי לצאת ידי כל הדעות, טוב לתקן כדי שיהיה לכו"ע ויקצר מפ"ה או שיאריך טיפה את ן'.

מקורות

כתב בשו"ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן יא "א) ע"ד פרשת והי' אם שמוע בתיבת פן. כי יען שהפ"א ארוכה [כי פ"א כותבים הסופרים ארוכה יותר משאר אותיות] לכן הנו"ן פשוטה נראית כזי"ן. ולפעמים תינוק דלא חכים ודלא טיפש קורא אותו זי"ן. ומתיבת פן קורין פז. וכבודו נבוך בזה יען מתשו' ר"י לאנדא שבס' ב"א (סימן ס"ט) דמדת האותיות צריכין להיות כפי יתר אותיות שבאותה תיבה:
ב) הדבר ברור שאין משגיחין לענין הכשר האות באותיות שבצדו. ומהר"י לאנדא לא אמר רק לענין אתוון זוטרין ואתוון רברבין. דלכאורה במה יקרא אותיות אלה רברבין הלא יש עוד גדולים מהם. ובמה יקראו אלה זוטרין הלא יש קטנים מהם ומותר לכתוב ספר תורה בין בכתב גדול מאוד בין בכתב קטן מאוד. ועיין רמב"ם (פ"ט מהלכות ספר תורה הלכה ה' והלכה ו'). רק מה שבמסורה זה האות מהרברבין היינו נגד אותיות שבספר זה. וכן זוטרין לפי אותיות שבספר זה. ואם גדול מהם יקרא רברבין. ואם קטן מהם יקרא זוטרין וזה פשוט. ובזה חידש מהר"י לאנדא שאם עמוד כולו אותיות גדולות משאר המגילה. לא נקרא אתוון רברבין. דאותו עמוד כולו כתב גדול. וכאלו כל הספר הי' נכתב באותיות גדולות יותר מכפי הרגיל דלא איכפת לן כלל. ומותר לכתוב ספר תורה בין בכתב גדול מאוד בין בכתב קטן מאוד כנ"ל:
ג) וכ"ז לענין אתוון רברבין ואתוון זוטרין. אבל הכשר האות ודאי תלוי בעצמו לבד. ורגל הזיי"ן ארוך כפלים מעובי גגו. פחות מעט. שנקרא עובי קולמוס. ורגל הנו"ן פשוטה פי שלושה מעובי גגו. עיין בב"י (סימן ל"ו) ובד"מ שם. ובזה אין לשאול כי בודאי באותיות גדולים גם הקו מזיי"ן גדול. ובאתוון זוטרין גם קו הנו"ן קטן. דמכל מקום כל אות נמדד לפי גגו. ואם גגו עב גם הקו גדול יותר. ועל כן אף שבאתוון רברבין קו הזיי"ן ארוך. מכל מקום ניכר לכל שזיי"ן הוא מאחר שהגג גדול ועב. ולפי ערך גגו יחשב הקו קטן כמו שצריך להיות בזיי"ן וכו' ולהיפוך בזוטרין שאף שהנו"ן פשוטה קצר הגג גם כן קטן ודק. ולפי ערך הגג ניכר שהוא נו"ן פשוטה. ועל כן אין צריך לשער לפי אותיות שבצדו והכשר האות ופסולו תלוי בעצמו:
ד) אך מכל מקום יש לעיין כיון שמכל מקום אפשר התיבה נקראת פז. אף שהאות נידון בפני עצמו ובפני עצמו היא נקראת נו"ן. מכל מקום אפשר התיבה אינה נקראת פן. ולא עדיף מתיבה אחת שנראית כשתים דפסול דאין התיבה נקראת כהלכתא. אך לזה יש תיקון שיאריך הקו עד שיהי' נראה נו"ן פשוטה. דאין לחוש משום שלא כסדרן. כיון שהאות גם מתחילה הי' נו"ן. רק לענין הכשר תיבה. לא איכפת לן בשלא כסדרן. למה הדבר דומה להא דמבואר בב"י (סימן ל"ב) והובא בט"ז (שם ס"ק כ"א) בכתב לאבותיך מלא וא"ו שיש תיקון למחוק הוי"ו ולהמשיך הב' מלפני' עד שיהי' נראה כתיבה אחת. ולא אמרינן דבשעה שמחק הוי"ו נתבטלה התיבה וכשמשך חשיב תיבה חדשה דפנים חדשות באו לכאן והוי כתיבת התיבה של לאבותיך אחר שארית הפרשה שלאחריו והוא שלא כסדרן. אלא דשלא כסדרן לא איכפת לן רק באותיות. וכן חק תוכות לא מיפסל בתיבה. ואם כתב שתי תיבות נראית כאחת וגרר צידי אותיות שבין התיבות עד שנראית כשתים כשר וזה פשוט. מכל מקום אף אם אין באפשרי להמשיך הנו"ן. נראה לי דיש להכשיר מאחר שקריאת התיבה פז הוא מחמת טעות דמוכח באות עצמו שאם יביט בנו"ן פשוטה בפני עצמו יראה שהוא נו"ן. לא חשיב אין התיבה נקראת כהלכתא כנ"ל". וכן כתב בשבט הלוי ח"ו סי' קנ"ב ח"ה סי' ו' אות ב' לגבי יו"ד שקיצר דלי"ת שלפניה.
וכתב בדעת קדושים ס"ק ט"ו ס"ק ט"ו שבתיבת פן במזוזה שלא עשה ה-ן' ארוך יותר מה-פ ספק אי סגי להראות ה-ן לבד. עכ"ד וכתב עליו המקדש מעט ס"ק נ"ז "ולענ"ד כשאורך ה-ן' היא כשיעור הראוי לנון פשוטה כדי לכופפה וכשאר הנונין ששם אפילו אמר עליה התינוק ז' אין חשש ואם הן' הזו קצרה קצת (וביאר בגידולי הקודש ס"ק י"ז משאר נונין שארכן כשיעור נו"ן כפופה) ואז בעי להראות לתינוק ואולי מזה מיירי הדעת קדושים וכתב לכסות לפניו הפ' וכן נכון". ועיין בגידולי הקודש ס"ק י"ז שהקשה על הדעת קדושים למה כתב להראות לתינוק שהרי כל אות בפני עצמה נבדקת.
אולם בשו"ת מהרש"ם חלק ג סימן רנג "ע"ד שאלתו בתפלין שכ' תיבת פן בפ"א גדולה ועי"ז הנו"ן פשוטה הגם שנכתבה כשיעור נראית לעין התינוק כזי"ין יען כי הוא שוה אל הפ"א אבל נגד שאר אותיות שבפרשה נראית כנו"ן. אם מותר לתקן ע"י שיאריך עוד הנו"ן או שיגרר קצת מעובי הפ"א. והביא מדברי מג"א סי' ל"ב ס"ק ל"ג בשם רדב"ז וכנה"ג גבי תיבה הנראה כשני תיבות דמותר למשוך האותיות ולהסמיכם זל"ז ולא הוי שלכס"ד כיון שגוף האותיות נכתבו כדין. והביא גם מהפמ"ג בפתיחה שבסוס"י ל"ב בד"ה השני ובד"ה כללא דמלתא. או נימא דכיון דקודם תיקון יש לו ב' משמעות והרי אפי' בגט פסול אם יש ב' משמעות. והנה בגוף דין קריאת תינוק בפסקי תוס' מנחות סי' ל"ו מבואר דצריך להראות כל השורה. אבל בב"י סי' ל"ב ובאה"ע סי' קכ"ו ובפרט בג"פ לא"ע סי' קכ"ה ס"ק פ"ג הביאו מכמ"פ בענין זה וע"ש מדברי תשו' מהרי"ט. אבל בנ"ד ממ"נ אם יקרא גם שאר הפרשה ויראה אותיות אחרות ידע שהוא נו"ן ואם לא יראו לו שאר הפרשה א"כ גם הפ"א לא יראו לו. אבל בזה י"ל דהגם שאם יקרא מי שיודע מהות שאר הפרשה יכיר וידע מ"מ תינוק דלא חכים גם כשיראה שאר כל הפרשה לא יכיר שזהו נו"ן אך דמ"מ אם יועיל לתקן ע"י גרירת עובי הפ"א ודאי דיש להתיר דבגרירה ליכא משום שלכס"ד. אבל אם לא יועיל רק ע"י שיאריך הנו"ן צ"ע. כי מ"ש רו"מ מדברי מג"א בשם כנה"ג הנה אני מצאתי בתשו' גן המלך סי' ק"ב שחולק ע"ד הכנה"ג ופסק דאפילו אם ימשיך רק הגג של אות שלפניו הוי שלכס"ד, וכן נראה דעת הדבר שמואל שהובא בשע"ת ס"ק ל"ה וע"ע במש"ז ס"ק כ'. ובפרט די"ל דלא דמי להא דהמג"א ס"ק ל"ג הנ"ל דהתם עכ"פ כל אות בפ"ע הוי כתיקונו אלא שיש הפרש באמצע התיבה. משא"כ בנ"ד הרי התינוק קוראו זיי"ן ע"י שרואה את הפ"א הקודמת. אבל היינו לענין לתקן ע"י כתיבה משא"כ בתיקון שע"י גרירה וע"ש בפרמ"ג א"א ס"ק ל"ג הנ"ל. וגם בספר אשל אברהם מהגה"ק מבוטשאטש פסק דלרחק המקורבים ע"י גרירה לכ"ע שרי, וגם משום ח"ת ליכא בזה כיון דהפ"א היא כתיקונה גם עתה. וגם בלא"ה יש לצדד דכיון דכתבו הפוסקים דיש לכסות שלא יצרף שאר התיבות. א"כ חזינן דאינו תלוי בצירוף שאר האותיות א"כ גם להיפוך אינו תלוי בצירוף שאר האותיות אלא דבזה יש לפקפק, אבל מ"מ בתיקון שע"י גרירה שיגררו עובי הפ"א מלמעלה ומלמטה ועי"ז יכיר התינוק שהוא נו"ן נ"ל להתיר באופן שיסכימו הבד"צ דקהלתכם".
העולה
כשר אך כדי לצאת ידי כל הדעות, טוב לתקן כדי שיהיה לכו"ע ויקצר מפ"ה או שיאריך טיפה את ן'.