שאלה
מה דין אישה שהפילה בשבוע שמיני (היה שק הריון ולא מצאו עובר)? מבחינת תהליך הטהרה מתי מתחילה ואיך?
תשובה
בהא נחיתנא ובהא סליקנא שאשה הזאת הניצבת שהפילה בשבוע השמיני להריונה, שהוא לאחר ארבעים יום, שצריכה להמתין ארבעה עשרה יום כדין יולדת נקבה, ואם תצליח לפסוק בטהרה, אינה צריכה להמתין חמשה ימים, אלא תפסוק בטהרה לאלתר ותמנה שבעה ימים, אלא שכיום המציאות אינה כך, ולכן כל זמן שתפסוק בטהרה לאחר יד יום הרי היא עושה הפסק, ואינה צריכה מוך דחוק, כיון שמקום זה רגיש מאוד אחר הלידה, אלא די לה בהפסק טהרה גרידא, ותמנה שבעה נקיים, ודי לה שתעשה פעמיים בדיקה, א. ביום הראשון לנקיים, ב. ביום השביעי לנקיים, ותבדוק עצמה בזהירות כדי שלא תפצע את עצמה ובזמן שהיא רגועה.
מקורות
מבואר במשנה בנדה פרק המפלת (ל.), המפלת ליום מ אינה חוששת לולד, ליום מא תשב לזכר ולנקבה, רבי ישמעאל אומר, יום מא תשב לזכר ולנדה, יום פא תשב לזכר ולנקבה ולנדה, שהזכר נגמר למא, והנקבה לפא. וחכ"א אחד בריית זכר ואחד בריית נקבה זה וזה למא. ומבואר בג' שאין הלכה בזה כרבי ישמעאל אלא כחכמים, וכ"פ הרמב"ם (פ"י מא"ב ה"א). והרמב"ן (פ"ז ה"ב). והרשב"א בתוה"ב הארוך (ב"ז ש"ו).
ולענין אם הפילה תוך ארבעים יום אם חוששת משום נדה, דבר זה נפתח בדברי הראשנים, שהרשב"א בתוה"ב סובר שאינה טמאה כלל, לא משום נדה ולא משום לידה, והיינו טעמא דאמרינן מיא בעלמא הוא דהפילה, ושכן פסק הרז"ה, ע"ש. אולם הר"א חולק וסובר שהרי היא טמאה נדה, אע"פ שאין לה דין יולדת, משום דאמרינן א"א לפתיחת הקבר בלא דם. וסיים הרשב"א שכדברי הר"א ראוי לנהוג, ע"ש. ולענין מעשה פסק מרן בש"ע (סי' קצד ס"ב), המפלת בתוך שבועיים אינה חוששת לולד, אבל חוששת משום נדה אפילו לא ראתה, וכ' מור"ם בהג"ה מפני שא"א לפתיחת הקבר בלא דם ונפק"מ דמיד לאחר שספרה שבעה נקיים מותרת ואינה חוששת לולד.
והנה בנידון שלפנינו באשה שהפילה בשבוע השמיני להריונה שהוא ודאי לאחר ארבעים יום , גרסינן בהמפלת (כט) אריב"ל האשה שעברה בנהר והפילה, מביאה קרבן ונאכל, הלך אחר רב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן. ואקשינן ממה ששנינו הפילה ואין ידוע מה הפילה תשב לזכר ולנקבה ולנדה, וממאי דאמרינן שתשב לנדה מבואר דלא מחזקינן לה בחזקת מעוברת, ותרצינן שהמשנה מיירי בדלא הוחזקה, ולכן תשב לנדה. ואילו ריב"ל מדבר בדהוחזקה, הילכך מביאה קרבן ונאכל.
ועל פי הדברים הללו כ' הטור (סי' קצד ס"ט), מי שלא היתה בחזקת מעוברת והרגישה שהפילה ואינה יודעת מה, ה"ז טמאה לידה וחוששת שמא נקבה היתה, ע"כ. וכ' מרן בבית יוסף שמש"כ הטור שלא היתה בחזקת מעוברת רצה ללמדנו דנילף מינה במכ"ש שאם היתה מעוברת והפילה שתשב כמו שילדה נקבה. וכ"פ מרן בש"ע שם שאפילו אם לא היתה בחזקת מעוברת, והפילה ואינה יודעת מה, שהיא יושבת לטומאתה כמי שילדה נקבה, ע"ש.
ומעתה נבא לשאלה שלפנינו, כיון שהפילה לאחר ארבעים יום, אע"פ שנאמר שלא היתה בחזקת מעוברת, שהרי היא טמאה לידה ותשב כמי שילדה נקבה, וכ"ש כאן שיצא שק ההריון שרגלים לדבר שהיתה מעוברת, שודאי שצריכה לישב כמי שילדה נקבה דהיינו שבועיים ללידתה.
והנה מרן הראש"ל זיע"א בס' דרכי טהרה (פי"א ס"ו עמ' 161) כ' לענין יולדת נקבה. שאם ילדה בת בא' לחדש ופסקה מלראות, יכולה לעשות הפסק"ט בה' בחודש,לפני השקיעה, ולספור שבעה נקיים, אבל לא תטבול בליל יג, כי עדיין לא הסתיימו ימי טומאת לידה, אלא תמתין עד סוף יום יד ותטבול לטמאת לידה, ולטמאתה הרגילה, ואם טבלה בתוך יד ימים לא עלתה לה טבילה ותחזור ותטבול בסוף יד ימים. ע"כ. ומקורו טהור מדברי מרן בש"ע (סי' קצד ס"ג), ע"ש.
עוד כ' מרן זיע"א שכל האמור זהו באופן שבאמת פסקה מלראות דם לאחר חמשה ימים, אבל כיום אין המציאות כך, אלא ממשיכות לראות גם אף מעבר לימי טמאת הלידה, ולכן אשה כזאת אין לה לטבול בתום ימי הטומאה, אלא צריכה להמתין שיסתיים הדימום, ורק לאחר שפסק הדימום, יכלה להתחיל בהליך הטהרה, דהיינו שתעשה מיד הפסק טהרה ותמנה שבעה נקיים ותטבול, ואינה צריכה להמתין ששה עונות קודם ההפסק ע"ש. וכ"כ מור"ם בהגה (שם). ודון מינה ואוקי באתרין בנדון שלפנינו.
סיכום
בהא נחיתנא ובהא סליקנא שאשה הזאת הניצבת שהפילה בשבוע השמיני להריונה, שהוא לאחר ארבעים יום, שצריכה להמתין יד יום כדין יולדת נקבה, ואם תצליח לפסוק בטהרה, אינה צריכה להמתין חמשה ימים, אלא תפסוק בטהרה לאלתר ותמנה שבעה ימים, אלא שכיום המציאות אינה כך, ולכן כל זמן שתפסוק בטהרה לאחר יד יום הרי היא עושה הפסק, ואינה צריכה מוך דחוק, כיון שמקום זה רגיש מאוד אחר הלידה, אלא די לה בהפסק טהרה גרידא, ותמנה שבעה נקיים, ודי לה שתעשה פעמיים בדיקה, א. ביום הראשון לנקיים, ב. ביום השביעי לנקיים, ותבדוק עצמה בזהירות כדי שלא תפצע את עצמה ובזמן שהיא רגועה.