שאלה

בעל שנוסע לשבת עם חמיו וקבוצת בחורים למקום אחד. אשתו נוסעת למקום אחר לבד ומתארחת אצל משפחה לשבת באותו עיר.

האם הבעל מדליק נרות שבת עבור עצמו והאשה לעצמה?

תשובה

לאשכנזים אם יש לו חדר מיוחד לו לשינה או לאכילה מדליק עם ברכה, ואם אין לו חדר מיוחד אלא יושן ואוכל יחד עם שאר הבחורים, מדליק עם ברכה, במקום שבו אוכלים רק שלא ידלייק באותו מנורה שהם מדליקים.
לספרדים אם יש לו חדר מיוחד לאכילה או לשינה מדליק שם עם ברכה, אם אין חדר מיוחד אחד מהם מדליק עם ברכה ושאר משתתפים בפרוטה.
ואשתו לא צריכה להדליק כיון שהיא טפילה לשאר בני הבית במקום שבו היא מתארחת, אל"כ יש לה חדר מיוחד לאכילה או לשינה שאז כדינה כדלעיל.

מקורות

כתב הב"י "כתב המרדכי בפרק במה מדליקין (סי' רצד) שבחורים ההולכים ללמוד חוץ לביתם צריכין להדליק נר שבת בחדרם ולברך עליו, אבל מי שהוא אצל אשתו אין צריך להדליק בחדרו ולברך עליו לפי שאשתו מברכת בשבילו: ובהגהותיו (רס"י תנו) כתוב הוה משתתפנא בפריטי, כתב ראבי"ה (סי' קצט סוף עמוד רס"ו) דהוא הדין לכל נר מצוה נר שבת נר יום טוב, עכ"ל. ונראה דהיינו למי שאין לו חדר מיוחד שמדליק בו".
ופסק השו"ע סי' רס"ג סעי' ו' "בחורים ההולכים ללמוד חוץ לביתם, צריכים להדליק נר שבת בחדרם ולברך עליו, אבל מי שהוא אצל אשתו א"צ להדליק בחדרו ולברך עליו, לפי שאשתו מברכת בשבילו".
וכתב המשנ"ב בס"ק כ"ח "בחורים – היינו שיש להם נשים אלא שהולכין חוץ לביתם ואף שאשתו מדלקת בביתו אינו נפטר בברכת אשתו כיון שיש לו חדר מיוחד במקום שמתארח שם וכ"ש אם אינו נשוי דמחויב להדליק", והוסיף בס"ק כ"ט "בחדרם – אפילו החדר מיוחד רק ללון שם ואוכלים בבית אחר".
וביאר הטעם בס"ק ל' "ולברך עליו – דהדלקת נר חובה משום שלום בית שלא יכשל בעץ או באבן וצריך להיות הנרות ארוכים שידלקו עד שיבואו לביתם בלילה ובלא"ה הוי ברכה לבטלה [דה"ח]".
ועל הירידים שמתאכסנים הרבה בע"ב בחדר אחד ואין הבעה"ב עמהם בחדרם חל עליהם חובת הדלקה בברכה אפילו אם נשיהם מדליקין בביתם ע"כ ישתתפו כולם וידליק אחד ויברך ויכוין להוציא כולם בברכתו וגם הם יכוונו לצאת בברכתו ואם הבעה"ב ג"כ עמהם בחדרם אין צריך להשתתף עמו בפריטי כיון שנשיהם מדליקים בביתם וכדלקמן בס"ז:
ובסעי' ז' כתב השו"ע "אורח שאין לו חדר מיוחד וגם אין מדליקין עליו בביתו, צריך להשתתף בפרוטה".
וכתב המשנ"ב בס"ק ל"ג "להשתתף – ובריש סימן תרע"ז הביא המג"א בשם תשובת רש"ל דגם הבחורים צריכין להשתתף ומסיק שם דאפשר דהיינו דוקא כשאוכל בפ"ע אבל אם סמוך על שלחן בעה"ב הרי הוא בכלל ב"ב ע"ש". וכן כתב הכה"ח בס"ק נ' וז"ל " צריך להשתתף בפריטי. והיינו דוקא כשאוכל בפני עצמו, אבל אם סמוך על שלחן בעל הבית הרי הוא בכלל בני ביתו ואין צריך להשתתף בפריטי כמו שכתב המגן אברהם ריש סימן תרע"ז בשם תשובת רש"ל יעו"ש. תוספת שבת אות י"ט. וכן כתב ה"ר זלמן אות ט', קיצור שלחן ערוך שם".
וכתב הבה"ל בד"ה "בחורים וכו' – עיין במ"ב כ"כ העולת שבת והתו"ש והפמ"ג והח"א וש"א ובדה"ח משמע שהוא מפרש בחורים ממש, אבל לא מי שיש לו אשה. והאמת עם כל הפוסקים הנ"ל אחד כי כן דייק לשון הש"ע להמעיין בו דדוקא אם הוא אצל אשתו נפטר בברכתה, ועוד כי מקור הדין הזה הוא ממרדכי בשם המהר"ם ודין זה הובא בתשב"ץ קטן [שחיברו רבינו שמשון בר צדוק תלמיד מהר"ם] ג"כ בשם המהר"ם ושם מבואר בהדיא ככל הפוסקים הנ"ל. ועתה נסביר טעם סעיף זה וסעיף הסמוך לו [ויבואר בדברינו היטב טעם דברי המ"א בס"ק י"ד] והוא דכשיש לאיש כמה חדרים צריך להדליק בכל החדרים משום שלום בית, ע"כ אם הוא בביתו אצל אשתו והיא מברכת במקום אחד הוי כאלו הוא היה המברך, וממילא נפטרו כל החדרים שהוא מדליק בהברכה, וכמו לענין בדיקת חמץ דמברך במקום אחד ועל סמך זה הוא בודק כל החדרים, משא"כ אם הוא איננו בביתו ויש לו חדר מיוחד לעצמו איך יפטר בהברכה שברכה שם אשתו במקום אחר, ואף דהוא אינו אוכל שם עכ"פ משום שלום בית חייב להדליק ולברך, משא"כ בס"ז דאין לו חדר מיוחד א"כ הסברא דמשום שלום בית אין שייך שם שהרי בלא"ה יש שם אורה, ולא נשאר עליו כ"א במה שיש מצוה על כל איש ישראל הדלקת נר בשבת, וזה יוצא במה שאשתו מדלקת שם בביתו ע"כ אין צריך להשתתף אז בפריטי".
תוספת אורה
ולגבי להדליק באותו חדר כתב הב"י "מצאתי בתשובה אשכנזית (שו"ת מהרי"ל סי' נג) ב' וג' בעלי בתים אוכלים במקום אחד כל אחד מברך על מנורה שלו אף על פי שכבר יש אורה מרובה אף על גב דאור זרוע גמגם בזה מכל מקום יש נוהגים כך ובעניותי נראה לי ליישב דכל מה דמיתוסף אורה אית ביה שלום בית טפי ושמחה יתירה להנאת אורה בכל זויות", והביא דין זה בשו"ע סעי' ח' " ב' או ג' בעלי בתים אוכלים במקום א', י"א שכל אחד מברך על מנורה שלו, ויש מגמגם בדבר. ונכון ליזהר בספק ברכות ולא יברך אלא אחד. הגה: אבל אנו אין נוהגין כן".
וביאר המשנ"ב בס"ק ל"ה "שכל אחד מברך – דכל מה דמיתוסף אורה יש בה שלום בית ושמחה יתירה להנאת אורה בכל זוית וזוית".
וביאר המשנ"ב דברי הרמ"א בס"ק ל"ז "אין נוהגין וכו' – אלא כדעה הראשונה וכתב המ"א בשם השל"ה דמ"מ לא יברכו שנים במנורה אחת שיש לה קנים הרבה ויש מקילין גם בזה. וכתב הפמ"ג דיש לסמוך ע"ז בנשים עניות שאין להם כ"א מנורה אחת", והוסיף בס"ק ל"ח "כן – ואם יש לאחד מהן חדר המיוחד לו אף על פי שאינו אוכל שם ואינו משתמש שם שום צורך אכילה לכ"ע יכול לברך שם וכנ"ל בסעיף ו'".
וכתב הכה"ח בס"ק נ"ד "ולא יברך אלא אחד. ונכון שיעמדו אצל המברך ויכוונו לברכתו שיוציאם ידי חובתם וגם המברך יכוין להוציאם ואז יוצאין לכולי עלמא. עולת שבת אות ד'. ומיהו בן הנשוי שאוכל על שלחן אביו ואמו מדלקת שם, אם יש לו חדר מיוחד לשינה תדליק אשתו בחדר המיוחד לשינה ותברך, ואם רוצה להדליק גם אצל השלחן תדליק מקודם ואחר כך תדליק בחדר השינה ותברך, אך צריך ליזהר שיהיו הנרות דולקות עד בואם לישן כדי להנות מאורה. והוא הדין איש ואחיו האוכלים על שלחן אחד, אחת מברכת על נר שאצל השלחן והשנית על נר שבחדר המיוחד לה. וזהו הנכון ליזהר לכתחלה, אבל המנהג לברך כל אחד על מנורה שלו ואף על פי שאוכלין במקום אחד כמו שנכתוב באות נ"ו".
העולה
לאשכנזים אם יש לו חדר מיוחד לו לשינה או לאכילה מדליק עם ברכה, ואם אין לו חדר מיוחד אלא יושן ואוכל יחד עם שאר הבחורים, מדליק עם ברכה, במקום שבו אוכלים רק שלא ידלייק באותו מנורה שהם מדליקים.
לספרדים אם יש לו חדר מיוחד לאכילה או לשינה מדליק שם עם ברכה, אם אין חדר מיוחד אחד מהם מדליק עם ברכה ושאר משתתפים בפרוטה.
ואשתו לא צריכה להדליק כיון שהיא טפילה לשאר בני הבית במקום שבו היא מתארחת, אל"כ יש לה חדר מיוחד לאכילה או לשינה שאז כדינה כדלעיל.