שאלה

 אם חתכתי פרי והיה לו תולעת באמצע מה צריכים לעשות עם הסכין?

תשובה

פרי שחתכו אותו בסכין ונמצאה בו תולעת שנחתכה, יקלוף מעט את מקום הפרי שם נמצאה התולעת, את הסכין ישטוף היטב במים וסבון ודיו.

מקורות

תחילה ראוי להזכיר את דברי הבא"ח (ש"ב, נשא ס"א) ז"ל, הרבה אזהרות הזהירה תורה בשרצים והאוכל שרץ המים חייב ארבע מלקיות ושרץ הארץ חמש מלקיות ושרץ העוף כזבובין וכיוצא שש מלקיות ומטמאים הנפש דכתיב 'ונטמתם בם' (ויקרא מא, מג).
תולעים הגדלים במחובר
בענין תולעים הגדלים בפירות כתב הבא"ח (שם, ס"ו) ז"ל, תולעים הגדלים בפירות או בירקות במחובר, אסורין מן התורה משום שרץ הארץ, אע"פ שלא רחשו ולא פרשו ויש אומרים דאינו אסור אלא עד שירחשו. ואע"פ דמרן ז"ל סתם בשולחן ערוך [יו"ד סי' פד ס"ו] דבעינן שירחשו, מכל מקום, כיון דרבו האוסרים אפילו שלא רחשו הכי נקטינן להלכה, לאסור גם בלא רחשו, דיש להחמיר באיסור תורה; וכן המנהג פה עירנו בגדד יע"א, עכ"ל.
ספק התליעו במחובר
בענין ספק אם התליע במחובר או לא נוקטים להחמיר כפי שמובא בדברי הרמב"ם (מאכ"א פ"ב הי"ד והט"ו) והשו"ע (יו"ד, סי' פד ס"ז) ז"ל, פרי שהתליע ואין ידוע אם במחובר אם בתלוש אסור, עכ"ל. וכן כתב הבן איש חי (שם, סי"א) ז"ל, לא אמרינן לחלק בין פרש ללא פרש, אלא רק בפירות שמוחזקין אצלנו שאין מתליעין במחובר אלא רק בתלוש אבל פירות דיש להסתפק בהם שהתליעו במחובר, אע"ג דאין הדבר ברור, הרי אלו אסורים אפילו אם לא פרש, משום דספק תורה להחמיר, עכ"ל. ובכה"ח (שם סק"ס) הוסיף שאף אם לא ידעינן שדרכו להתליע במחובר כיון שהפרי מתולע לפננו ויש צד בספק שהתליע במחובר אסור, שכ"כ הש"ך סקכ"א ופר"ח סקכ"א ופרי תואר סקי"ד וכריתי סקי"ג ושפ"ד סקכ"א וזבחי צדק אות מט, עכ"ד.
דין הבדיקה בפירות וירקות שונים
בשו"ע (יו"ד סי' פד ס"ו) כתב ז"ל, תולעים הגדלים בפירות בעודם במחובר חשוב כשורץ על הארץ ואסור אע"פ שלא פירש והוא שריחש אבל תולעים הנמצאים בפולין ואפונים תחת הקליפה והקליפה משחרת עליהם מבחוץ וכשמסירים הקליפה מוצאים היבחושים תחתיהם מותרים לפי שהם מונחים במקום צר ולא קרינן בהו השורץ על הארץ כל זמן שלא ריחשו אבל הנמצאים בשרביטים אסורים שיש להם מקום לרחוש, עכ"ל. וכתב הרמ"א בהגה ז"ל, תולעים הגדלים בכמיהין ופטריות דינן כמו בשאר פירות ולא אמרינן דלא חשיבי מחובר לקרקע הואיל ואין מברכין עליהם פרי האדמה (ד"ע ולאפוקי או"ה) ופעמים נמצא בפרי כמין נקודה שחורה והוא מקום שמתחיל התולעת להתרקם וצריך ליטלו משם בעומק דאסור כמו התולעת עצמו, עכ"ל. ובבא"ח (שם, ס"ח) כתב, שפירות שדרכן להתליע במחובר כגון תאנים קישואין , אפרסק מלפפון וכו' אין לאוכלן בלא בדיקה וישנם שקשה לבדוק אותם כגון סלק או נענע או עלי חסה בכל אלו אין לאוכלם כלל ויסלקם מביתו, עכ"ד. וכמובן שכל זה בזמנו ומקומו של הבן איש חי אבל כיום המציאות שונה כפי שכתב בזה הרב משה ויא שליט"א בספרו 'בדיקת המזון כהלכה' שישנם שלוש קבוצות בדיני תולעים ואלו הן א. מיעוט המצוי שנגיעותו אינה נחשבת לדבר יוצא דופן או נדיר שברוב הפירות דינם שחייבים בבדיקה ואם כבר אכלם ללא בדיקה או בישלם מותרים, בפירות: שזיפים, אפרסקים, ענבים, משמש, רימונים, תמרים, אגוזים. ירקות: חלק מהירקות כגון: סלק, צנון, פלפל תבלינים: כגון פפריקה, עלים מיובשים (פטרוזליה מיובשת וכדומה) מזונות יבשים: כגון קמח (באריזה ביתית), אורז (באריזה ביתית), פיצוחים, חומוס, שעועית יבשה. ב. פירות וירקות שהתולעים בהם שנחשבים למוחזקים בתולעים ורוב הפעמים הם נגועים ודינם שחייב בבדיקה. אם לא נבדק, אפילו בדיעבד שכבר התבשל אסור (אם אין אפשרות לבודקו לאחר הבישול) וכן הדין בירקות כגון אספרגוס, ארטישוק, בצל ירוק, ברוקלי, חסה, כוסברה, כרוב, כרובית, סלק עלים, פטרוזליה, שמרי, תירס קלחים, תרד פירות, גויאבה, חרובים, תאנים טריים ויבשים, תות שדה. ג. מוחזק כנקי הגדרה: באופן רגיל תמיד נקי ודינו שפטור מבדיקה דוגמאות: אבטיח, בננות, אבוקדו, מלפפון, קישואים, קולורבי, קוקוס, קווקר בקופסאות פח, אבקת אפיה, קפה, סוכר, מלח, קינמון, וכדומה, עכ"ד.
חתך מאכל חריף ונמצאה בו תולעת – דין הסכין והמאכל
כתב התורת חטאת (סוף כלל נא) ז"ל, ומהרם פד"ו בתשובותיו סימן עט פסק שאנו נוהגין לשער בס' נגד הזבוב אמנם המיקל הסומך על דברי הרוקח לא הפסיד עכ"ל ולפי זה אין להחמיר כולי האי אם חתך פרי והיה בו תולע וחתך התולע עם הפרי דלא נאסר הפרי מן הסכין דצונן הוא ולא נאסר הסכין ואע"ג דצונן בעי הדחה מ"מ כה"ג לא אסרינן הפרי דאין טעם בתולע לאסור ומ"מ יקלוף הפרי מעט במקום שחתך דלמא נשאר שם ממשות מן התולע עצמו והשאר הכל שרי, עכ"ל.
ובעיקר דברי התו"ח בחתך דבר מאכל חריף כצנון נחלקו בזה הפוסקים דעת התורת חטאת (שם) אין לחוש בזה אף לטעם התולעת שנבלע בצנון, אך לדעת מהר"ש באו"ש שלו בדבר חריף כצנון צריך קליפה ובשאר פירות מותר לגמרי, והתו"ח דחה דבריו שם שאם נאסור בצונן משום שהוא חריף מ"מ בשאר דברים היה צריך הדחה או קליפה קצת ומכך שא"צ בכך מוכח דל"א הכי והביא שהמהרי"ל באו"ש הורה שהסכין שחתך בו התולע צריך נעיצה עשר פעמים בקרקע קשה וכתב התו"ח ע"ד 'ולא ראיתי נוהגין כן אלא מקנחו היטב ודי' עכ"ד.
כדבריו של התו"ח בזה שתולע הנמצא במאכל אינו אוסר כלל אך יקלוף הפרי מעט במקום שחתך שמא ישאר שם ממשות התולע, ובסכין סגי בקינוח ודיו דלא כמהרי"ל. כן כתבו במנחת יעקב (על התו"ח שם אות כז) וטעמו שכל מה שאמרינן שחורפיה משויא לשבח הוא דווקא בכלי שאינו בן יומו שהיה מתחילה לשבח ואח"כ נפגם בזה אמרינן שע"י דבר חריף שהיה בו משויא לשבח משא"כ במאכל שהוא פגום מתחילת ברייתו לא אמרינן שחריפותו משבחת ע"י התולע ולעולם הוא נחשב פגום כדמוכח מהפוסקים ומסוגיא דעכברא דנפל לגו חלא, עכ"ד. וכ"כ המנח"י (שם) הט"ז (יו"ד סי' פד סקי"ג) והמשב"ז (שם). וכן כתב הכה"ח (יו"ד סי' פו ס"ק סה). והוסיף הכה"ח לדבריו בזה (יו"ד סי' פד סק"ל) שם הביא את דברי המהרי"ל הנז' שהצריך נעיצה עשר פעמים בקרקע באופן שחתך מאכל ומצא בו תולעת, וכתב שרוב הפוסקים כתבו שסגי בקינוח כדברי התו"ח כ"כ הכנה"ג (הגהות ב"י אות כט) והפר"ח (סי' צו אות כ) והשולחן גבוה מחודש (אות א) ולחם הפנים (סי' צו אות לג) וחכמ"א (כלל לח אות כז) וזבחי צדק (אות כג) ושוב ציין לדבריו לעיל שבמאכל נחשב פגום לעולם ושונה מזבוב הנמצא בכלי, עכ"ד.
זבוב הנמצא בכלי
ובמש"כ התו"ח להשוות דין תולעת לזבוב בנמצא בכלי שבשניהם מותר אף כשאין שישים מטעם שנפשו של אדם קצה בהן שו"ע ורמ"א (יו"ד סי' קז ס"ב) לסמוך על דברי הרוקח דהוי מדברים המאוסים שנפשו של אדם קצה בהן שבו אמרינן שבנמצא בכלי יש להקל בו שמותר אף כשאין שישים שאין בו בנותן טעם, שוודאי כל דבריהם הם דווקא בזבוב שאין בו בנותן טעם אבל בתולעת ודאי שיש בו בנותן טעם וצריכים שישים כנגד התולע, עכ"ד. וכן כתב הש"ך (יו"ד סי' פד סק"ד) שאף הרשב"א (ת"ה הקצר ב"ד ש"א טז, א) והרוקח (סי' תסא) שמקילים בזבוב אוסרים בתולע, ואף בזבוב עצמו ציין הש"ך לדבריו לקמן (סי' קז סק"ז) שרבו האוסרים בו, עכ"ד. ובמנחת יעקב (שם) כתב שאף הש"ך ודעימיה יודו לדברי התו"ח בזבוב הנמצא במאכל שהוא פגום, כמשנ"ת, וכ"כ הכה"ח (שם, ס"ק סה).
העולה לדינא,
פרי שחתכו אותו בסכין ונמצאה בו תולעת שנחתכה, יקלוף מעט את מקום הפרי שם נמצאה התולעת, את הסכין ישטוף היטב במים וסבון ודיו.