שאלה
מי שאכל אוכל (מרק) שיש ספק אם יש שם עוף האם הוא יכול לאכול אחרי שעה גבינה מדין ספק דרבנן לקולא?
תשובה
אדם שאכל מרק ונסתפק לאחר זמן אם היה בו עוף, כשאין באפשרותו לברר אם היה עוף במרק, מותר לו לאכול לכתחילה מאכלי חלב וגבינה מייד כשנסתפק, כיוון דאית בכך כמה וכמה ספיקות להקל, ובפרט שהוי בדבר שעיקרו ממנהג.
מקורות
א
מלשון השאלה משמע, דהאדם שאכל את המרק פשוט לו שלא אכל חתיכות עוף אלא מרק בלבד, אמנם הוא מסתפק האם הוא בשרי, משום שאינו יודע אם במרק היה גם עוף. א"כ אף אם היה עוף ממש במרק, כיוון שהוא אכל רק מרק בלבד, א"כ הוי דינו כאוכל תבשיל שנתבשל בו בשר, שמעיקר הדין מותר לאכול אחריו גבינה ומאכלי חלב מייד אחר שטיפה, כמבואר בש"ע (יו"ד סי' פ"ט סעי' ג'), וז"ל:
"אכל תבשיל של בשר, מותר לאכול אחריו תבשיל של גבינה, והנטילה ביניהם אינה אלא רשות. (ויש מצריכים נטילה) (שערים והגהות ש"ד). אבל אם בא לאכול הגבינה עצמה אחר תבשיל של בשר, או הבשר עצמו אחר תבשיל של גבינה, חובה ליטול ידיו". עכ"ל.
אולם הרמ"א כתב ע"ז, דהמנהג האידנא להחמיר שאף האוכל תבשיל של בשר אינו אוכל אחריו גבינה, וכדין אוכל בשר עצמו. ומקורו מהב"י (או"ח סי' קע"ג), דאחר שהביא דברי הפוסקים המקילים בזה, כתב למעשה: "והמרדכי (חולין סי' תרפ"ז), כתב ראיתי מורי שאסר לאכול גבינה אחר ביצים מטוגנים בשומן משום גזרה אטו בשר בחלב ע"כ. וכן נהגו העולם שלא לאכול גבינה אחר תבשיל של בשר כלל ואין לפרוץ גדר". עכ"ל. וראה בפרי חדש (פ"ט ס"ק ח"י), המקור לזה בדברי הראשונים, עיי"ש.
וראה בדרכי תשובה (שם ס"ק ט"ל), דכתב בשם היד יהודה, דנהגו עכשיו להמתין גם אחר תבשיל של בשר שהוא רק רוטב, אפי' שאין בו מיחוי בשר כלל. אמנם בדבריו אייתי לגנת וורדים הספרדי שחילק בין מרק שיש בו שומן כגון בצלי קדר וכדו' שיש מעט מרק או רוטב שצריך להמתין לתבשיל שיש בו הרבה מרק אך השיורי ברכה באות ל' כתב וז"ל: "כל הני שריותא היינו מדינא למה שנהגו להחמיר שלא לאכול גבינה אחר תבשיל של בשר, כמ"ש הרמ"א בסמוך, ה"נ אפי' שתה מרק צלול אין לאכול אחריו גבינה, והכי נהוג להחמיר במרק כמו בבשר עצמו, וכבר כ' מרן בב"י דאין לפרוץ גדר". עכ"ל. ועיי"ש עוד באות שאח"ז שהביא מדברי אלי' רבא (או"ח סוף סי' קע"ג), דהמנהג להחמיר גם במרק צלול של עוף.
א"כ בדנן שספק לו אם המרק היה בשרי, נראה דבשופי יש להקל לו לאכול מאכלי חלב מייד כשנסתפק, כל שאין באפשרותו לברר אם המרק היה בשרי, ואפי' הוא עומד עדיין בתוך השש שעות, מכיוון שהוי ספק בדרבנן, וכל ספק דרבנן לקולא (ובפרט דהכא אינו מדינא ממש, אלא תורת מנהג, וגם בזה נחלקו הפוסקים אם המנהג היה להחמיר במרק צלול, ובעוף, כדלעיל אות א').
מעין זה כתב בספר בדי השולחן (סי' פ"ט ביאורים ד"ה שש שעות), להקל לענין אדם שמסתפק אם עברו שש שעות מזמן אכילתו או לא, והעלה דכיוון שהוי ספק דרבנן יש להקל, דמה שהחמיר הרמ"א דנכון להחמיר שש שעות היינו בוודאי ולא בספק, עיי"ש.
ב
ואין לומר דהוי דבר שיש לו מתירין, ויצטרך לחכות עד סוף שש שעות מזמן אכילת המרק, משום דכיון שרוצה לאכול כעת מאכלי חלב, א"כ על הזמן הזה אין לו מתירין, ומותר. כמבואר בפת"ש (יו"ד סי' ק"ב ס"ק ו').
ועוד כיון דהוי ס"ס בדרבנן, אם המרק היה בשרי, וא"כ דלמא הלכ' בזה כדעת הראשונים שס"ל שאחר אכילת בשר מהני קינוח והדחה לאכול מאכלי גבינה, לכן לא חיישינן בזה מצד דשיל"מ. דהנה מרן בש"ע (או"ח סי' תצ"ז סעי' ד'), פסק וז"ל: "ספק מוכן מותר ביום טוב שני משום דהוי ספק ספיקא". ומשמע דבס"ס לא חיישינן מצד דשיל"מ, ומותר מייד. ודעת הרמ"א שלא השיג על כך, נראה דמסכים לזה.
אמנם זה נסתר לכאו' מהא דפסק הש"ע (יו"ד סי' ק"י סעי' ח'), דבתערובות בעינן ג' ספיקות בכדי להתירן, וכתב ע"ז הרמ"א: "יש אומרים דדבר שיש לו מתירין אין להתיר מכח ספק ספיקא, וטוב להחמיר אם לא לצורך, מאחר שיש לו היתר בלאו הכי". ומאי שנא. וראה בט"ז (או"ח שם ס"ק ג'), שהניח דברי הרמ"א הללו בצ"ע. אולם המג"א (שם ס"ק ד'), כתב לחלק, דשאני בין ס"ס שהם בגופו, לס"ס שהוא בתערובת. ובזה כיוון לדברי הש"ך (יו"ד סי' ק"י ס"ק נ"ו), שאחר שכתב שני חילוקים דיו"ט שני שאני דאינו אלא מנהג אוקמוה אדינא. וכן דסתם יו"ט לצורך הוא (וראה במאמר מרדכי או"ח שם ס"ק ו' דכתב לחלק כן מדיליה, ובדבריו משמע דהסכים אף לחילוק הראשון בש"ך עיי"ש). אחר זה כתב לחלק חילוק שלישי, ע"פ הרא"ש בתשובה, וז"ל: "א"נ והוא העיקר כמ"ש הרא"ש בתשובה כלל ב' סוף דין א' וז"ל ומה שכתבו בשם רבינו (ר"ל מהר"מ מרוטנבורק) דדבר שיל"מ אפילו ס"ס אסור היינו דוקא בתערובות דאע"ג דבעלמא מותר משום ס"ס בדשיל"מ החמירו חז"ל דלא בטיל ע"י תערובות אפי' באלף בס"ס דמאי נ"מ להתיר בביטול בלאו הכי יש לו היתר אבל ס"ס כי האי שעל התבואה אני אומר שהוא ישן ואת"ל שהוא חדש שמא השריש קודם לעומר ואין כאן איסור חדש כלל כה"ג לא אסרינן ס"ס בדשיל"מ עכ"ל. וספק מוכן בי"ט שני דמי ממש לספק חדש ואף על גב דהרב בת"ח סוף כלל ע"ד הביא דברי הר"ן וכתב עליו דבאו"ה כלל כ"ו כתב דהמנהג לאסור ס"ס אפילו בדשיל"מ עכ"ל היינו משום דהאו"ה שם אוסר להדיא אפילו בס"ס גמור, אבל מ"מ אפשר דדעת הרב כאן בהג"ה לחלק כהרא"ש וכדפי', והשתא ניחא הא דכתב הרב לקמן סי' רצ"ג דסתם תבואה מותר מטעם ס"ס, והוא מדברי הרא"ש הנ"ל, מיהו בלאו הכי י"ל דלקמן ודאי לצורך הוא". עכ"ל.
בתמצית מבואר מינה דההגדרה בזה היא, דס"ס בתערובות הוא דהחמיר הרמ"א, אם לא בשעת הדחק, או בהפסד מרובה, משום דאיכא וודאי איסור, ורק שמסתפקים אם נמצא כעת בתערובת, א"כ הוי כאיתחזק איסורא, מה שאין כן בספק צידה ביו"ט שני, שאין וודאי איסור כלל, ותרוויהו הוו ספק בגופו של הנידון. (וראה עוד בשפ"ד על הש"ך, ובמחצית השקל על דברי המג"א).
עתה ראה עוד בספר מאמר מרדכי (או"ח שם ס"ק ו'), דכתב לחלק בין איסורא דאו', דבזה החמיר הרמ"א, לאיסורא דרבנן, דבזה היקל, כספק צידה ביו"ט שני.
לפי"ז בדידן שהוי ס"ס בדרבנן, א"כ לדעת הש"ע זה פשוט שיש להקל בזה דלא נאסור מצד דשיל"מ, ולפי חילוק המאמר מרדכי אף הרמ"א יודה בזה להקל, כיוון דהוי דרבנן כמבואר. ולחילוק הראשון בש"ך שבדבר שעיקרו ממנהג אוקמוה אדינא נראה דהוא הדין הכא, כיוון שאין האיסור לחכות שש שעות אחר אכילת תבשיל של בשר, אלא מתורת מנהג כמבואר לעיל אות א', ובזה יש להקל בס"ס דאין לחשוש מצד דשיל"מ. ואף לפי החילוק השלישי (שעליו כתב הש"ך דהוא עיקר), נראה דיש להקל, דבדידן שני הספיקות הם האם יש איסור בכלל, וצורך בהמתנת השש שעות, דמסתפק אם היה עוף, ואם היה, אולי אין צריך לחכות, והוי כס"ס בגופו שאין לחוש בו כלל מצד דשיל"מ.
ג
וכן אין להחמיר בכך מחמת שהוי ספק בחסרון ידיעה, מכיוון דאית לן כמה ספיקות להקל בזה כמבואר לעיל. ובס"ס כזה אמרינן להקל אף בספק חסרון ידיעה, כמבואר בשו"ת משאת בנימין (סי' נ'), והביאו בשו"ת בית שלמה (יו"ד סי' קס"ב), עיי"ש. ואף שיש חולקים ע"ז, כאן יודו להקל, דעיקר האיסור אינו אלא מנהג כמבואר, וגם בזה פליגי הפוסקים אם הוא על מרק צלול, ועל עוף, ואע"פ שהעיקר להחמיר, מ"מ חזי לאצטרופי להקל בכהאי גוונא שיש לו כמה ספיקות, ושרי ליה לאכול מייד מאכלי חלב. והארכנו בביאור דינים אלו בתשובה לשאלה באדם שאכל צ'יפס במסעדה מה דינו, ומשם בארה.
העולה מן האמור
אדם שאכל מרק ונסתפק לאחר זמן אם היה בו עוף, כשאין באפשרותו לברר אם היה עוף במרק, מותר לו לאכול לכתחילה מאכלי חלב וגבינה מייד כשנסתפק, כיוון דאית בכך כמה וכמה ספיקות להקל, ובפרט שהוי בדבר שעיקרו ממנהג.