שאלה
מצעים או שמיכה שרקום עליהם פסוקים ואפילו שם ה' ממש הוי"ה ב"ה. האם מותר להשתמש בזה? (יש לציין כי זה מיוחד לתינוק והחשש שמא ילכלך וכו')
תשובה
מצעית לתינוק שרקמו עליה פסוקים של ברכת כהנים עם שם הויה מפורש אין להשתמש בו כלל וצריך לגונזו. ומי שבידו למחות ולמנוע מהמייצרים לעשות כן תע"ב, שיסביר להם חומר האיסור שבדבר, שבמעשיהם מביאים שם שמיים לידי חילול ובזיון ח"ו…
מקורות
א.
בגמ' שבת (ס"א:), איתא:
"תא שמע היה כתוב על ידות הכלים ועל כרעי המטה – יגוד ויגנזנו". ופרש"י "היה כתוב שם יגוד – יקוץ מקום השם, ויגנזנו". וכן הוא בגמ' ערכין (ו.).
וכך פסק הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פ"ו הל' ו'), ז"ל:
"כלי שהיה שם כתוב עליו קוצץ את מקום השם וגונזו, ואפילו היה השם חקוק בכלי מתכות או בכלי זכוכית והתיך הכלי הרי זה לוקה אלא חותך את מקומו וגונזו, וכן אם היה שם כתוב על בשרו הרי זה לא ירחץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטנופת, נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי וטובל ואם לא מצא גמי מסבב בבגדיו ולא יהדק כדי שלא יחוץ שלא אמרו לכרוך עליו אלא מפני שאסור לעמוד בפני השם כשהוא ערום".
אמנם בדברי הרמב"ם דנו הפוסקים באריכות אם הדין שצרך לקצוץ את הכלי הוא מן התורה או מדרבנן, ולכאורה מתלא תלי בכוונתו של הכותב את השם אם נתכוון לקדשו הוי איסור תורה ואם לא נתכיון לקדשו הוי איסור מדרבנן (ראה הגהות מיימוני שם רפ"ו ובפר"ח). מ"מ בוודאי שיש איסור עכ"פ מדרבנן להשתמש בכלי כזה שכתבו או חקקו, או שרקמו עליו שם הויה ב"ה.
וכן פסק הש"ע יו"ד (סי' רע"ו סע' י"ג), וז"ל: "כלי שהיה כתוב עליו שם, קוצץ מקום השם, וגונזו". והוסיף הרמ"א ע"ז: "ואסור לכתוב שם לכתחלה שלא בספר, דיוכל לבא לידי בזיון, ולכן נזהרין שלא לכתוב שם באיגרת. ויש נזהרין אפילו במלת שלום, שלא לגמור כתיבתו (מהרי"ל בשם התשב"ץ)", וכל הטעם הוא שלא יבא לידי בזיון.
ב.
והנה בשו"ת שאלת יעב"ץ (ח"ב סי' ק"מ), כתב ההבדל בין המוחק שם משמות שאינם נמחקים בספר שמותר להשתמש במקום המחיקה, לבין טבעת שנחקק או נרשם עליה שם משמות שאינם נמחקים, שבזה אפי' אם הסיר השם, מ"מ מקום החקיקה או הכתיבה נאסר, וצריך לגנוז הטבעת כולה. וראה בשלהי דבריו שכתב לרוצה להשתמש בכל זאת בטבעת כזו, שצריך לנהוג בכך אזהרה יתרה לנהוג בו קדושה חמורה, ונתן עצה לזה היאך יעשה. עיי"ש. וראה עוד בזה בשו"ת נודע ביהודה (תניינא – יו"ד סי' ק"פ).
וראה בשערי תשובה (סי' א' ס"ק ג'), האזהרה החמורה שכתב ע"ז שלא לכתוב שמות הקודש על קלף, בכדי שלא יבואו לבזיון ח"ו, ומזה נלמד דכ"ש בדידן, וז"ל:
"שויתי ה'. עבה"ט וראיתי בכתבי בד"ז הרב החסיד האלקי מוהר"ר זלמן לוקוואר ז"ל על מה שהיו רגילין לעשות מנורו' של קלף מציורים להניח בסידורים וכותבים בהם שויתי ה' כו' בן ד' אותיות ושאר שמות והמנורה כזה היתה נקראת בשם שויתי והטעם הוא בכדי שיהיה נזכר שלא לשיח שיח בטלה בתוך התפלה מאימת השם אשר לנגד עיניו וכתב ע"ז בשם דודו אא"ז הגאון בעל תבואות שור שאמר במליצתו הנחה אם לא שויתי ודוממתי ר"ל שיוכל לגדור שידום אף בלא השויתי והתרעם מאוד ע"ז לפי שעל הרוב אינם משמרים כראוי ותשתפכנה בראש כל חוצות וע"ד שאמרו בר"ה דף י"ח ע"ב שעל דבטלית אדכרתא מן שטרייא עשאוהו יום טוב ולכן גם בזה ראוי לאזור חיל לבטל המנהג והאריך בדברי נועם ונראה דבמנורות הגדולים המצויירים על קלף שקובעים בבה"כ לפני העמוד או שאר מקומות שקובעים אותה תחת טבלא של זכוכית לית לן בה ולא קפיד רק על אותן שמניחין בסדורים מטעמא דלעיל וגם שעל הרוב בא לידי מחיקת השם כאשר עינינו רואות שהם הולכים לאיבוד ולהמחק ובפרט שכותבין עליהם שמות אשר לא כדת והמזהיר והנזהר ישכילו כזוהר".
אתה הראת לדעת שאין לייצר או להשתמש שימוש כל שהוא בכלים שנכתבו או נחקקו או נרקמו עליהם שמות הקודש וכדו', וצריך לגונזם, וכל שכן בזה שנרקם עליו שם הוי"ה ברוך הוא.
העולה מן האמור
מצעית לתינוק שרקמו עליה פסוקים של ברכת כהנים עם שם הויה מפורש אין להשתמש בו כלל וצריך לגונזו. ומי שבידו למחות ולמנוע מהמייצרים לעשות כן תע"ב, שיסביר להם חומר האיסור שבדבר, שבמעשיהם מביאים שם שמיים לידי חילול ובזיון ח"ו.