שאלה
אם שתה רביעית משקה או מים בבת אחת ע"י קש
מברכים בורא נפשות או לא?
תשובה
השותה מקש אפי' שותה ברצף לא יברך ברכה אחרונה. ועדיף טפי שלא ישתה ברצף.
מקורות
הנה כדי לבאר דין זה נתחיל בדברי הגמ' בכריתות דף יג ע"א: "התירו לה לעוברה לאכול פחות מכשיעור, מפני הסכנה; כל המשקין מצטרפין לפסול את הגוייה ברביעית בכדי אכילת פרס, וכו' קתני: התירו לה לעוברה לאכול פחות מכשיעור מפני הסכנה. מפני הסכנה, אפילו טובא נמי תיכול! אמר רב פפא, הכי קתני: הותרו לה לעוברה פחות מכשיעור אפילו טובא מפני הסכנה", כלומר ששיעור הקובע לשתיה הוא בכדי אכילת פרס.
והנה בשיעור זמן שצריך לשתות מצינו בזה מחלוקת ראשונים – שכתב הטור סי' תרי"ב "וכל משקין מצטרפין לכשיעור ושיעור צירופן כדי שתיית רביעית, והראב"ד כתב דשיעור צירוף שתייה הוא כדי אכילת פרס כמו צירוף אכילה".
וביאר הבית יוסף "ומ"ש ושיעור צירופן כדי שתיית רביעית. הכי איתא בתוספתא פרק בתרא דיומא (פ"ד ה"ד) וכן פסק הרמב"ם (שם ה"ד, מאכ"א פי"ד ה"ט, תרומות פ"י ה"ג):
ומ"ש בשם הראב"ד (השגות תרומות שם) דשיעור צירוף שתיה כדי אכילת פרס. הכי תניא בכריתות פרק אמרו לו (יג.) לענין פיסול גויה והר"ן (יומא ג. ד"ה ולענין צרופן של משקין) הוקשה לו על פסק הרמב"ם מההיא דכריתות והניח הדבר בצ"ע והרב המגיד כתב שמאחר שהרמב"ם פסקה לההיא דכריתות בהלכות שאר אבות הטומאה פרק ח' (הי"א) נראה שהוא סובר שעשו חיזוק בטומאת גויה של דבריהם ולא דמיא לשאר איסורין כדי שלא לדחות תוספתא זו וגם הרב ר' יצחק אבן גיאת כתבה בהלכותיו", כלומר שיש לנו מחלוקת הרמב"ם והראב"ד מה השיעור של צירוף בשתיה, האם בכדי אכילת פרס או שיעור שתיית רביעית.
ופסק השו"ע סי' תרי"ב בסעי' י' "שתה מעט וחזר ושתה, אם יש מתחלת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה כדי שתיית רביעית, מצטרפין לכשיעור; ואם לאו, אין מצטרפין. ויש אומרים ששיעור צירוף השתיות כדי אכילת פרס, כמו צירוף אכילות".
ובשיעור שתיית רביעית כתב הבה"ל ד"ה "אם יש מתחילת שתיה ראשונה וכו' – מוכח מזה דמה ששהא בשעת השתיה הוא בכלל השיעור וא"צ שישהא שיעור שתיית רביעית בין שתיה לשתיה אלא כל ששהא בין השתיות והשהיות יותר מרביעית פטור [מאמר מרדכי ע"ש], ודין זה הוא אפילו לא הפסיק כלל אלא ששתה מעט מעט עד ששהא עי"ז יותר משתיית רביעית פטור".
וכתב במשנ"ב ס"ק ל"א "מלשון המחבר משמע דהעיקר כדעה א' אבל הפר"ח והגר"א כתבו דהעיקר כדעה השניה", כלומר ששיעור הוא בכדי אכילת פרס.
ובסעי' ד' ביאר כמה הוא שיעור אכילת פרס: "שיעור אכילת פרס, יש אומרים ד' ביצים; ויש אומרים ג' ביצים (שוחקות)".
והנה הביא בהתוספות יום כפורים מכריתות י"ג [ע"א] דאמרינן ביונק חלב דלא מצטרפין אם שוהה יותר מכדי אכילת פרס, אף על גב שדרך יניקתו כך הוא, והיינו לומר דה"ה לקפה ודחה דבריו המהר"ם שיק "דזהו דווקא לענין אכילת פרס, וכל שהוא פחות כל כך שאין בו לצרף אפילו אם הוא בעינא לכזית בשיעור אכילת פרס אינו חשוב, מה שאין כן לענין שתיית רביעית דאף דדרך שתייתו בהפסקה, מכל מקום כיון דהטעם הוא רק משום דאין דרך לשתותו כך, ממילא משקה שדרך לשתותו בהפסקה מצטרפין, כן נראה לענ"ד", והנה אין להוכיח מכאן לקש דאפשר לחלק שבטומאה החמירו וכדלעיל בשם הרב המגיד.
ברכה אחרונה
כתב השו"ע סי' ר"י סעי' א' "האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים, והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים, מברך תחלה ברכה הראויה לאותו המין, ולאחריו אינו מברך כלל… ויש מסתפקים עוד בברכה אחרונה של יין אם מברכין אותה על כזית; לכן טוב ליזהר שלא לשתות (אלא) פחות מכזית, או רביעית".
וכתב המשנ"ב ס"ק א' "ולענין שתיית רביעית אם שתה והפסיק מעט וחזר ושתה עד שהשלים לרביעית, יש אומרים דאינו מצטרף, וי"א דמצטרף אם לא ששהה מתחלת השתיה עד סוף השתיה יותר מכדי אכילת פרס, [מלקמן בסימן תרי"ב ס"י]. והגר"א הסכים שם בביאורו דהלכה כדעה זו השניה", כלומר שהקובע לשיעור ברכה אחרונה הוא בכדי אכילת פרס.
וכתב בשער הציון ס"ק י"א לדעת הרמב"ם הנ"ל "עיין בלחם משנה פרק ב מהלכות עשור הלכה ד ותבין מה ששינינו הלשון מלקמן סימן תרי"ב. ונראה לי דסתם שתיית רביעית משערינן כדרך שתיית בני אדם, שאינו שותהו בבת אחת כי אם בשתי פעמים, שהוא מדת דרך ארץ, כדלעיל בסימן ק"ע סעיף ח, עיין שם ומה דאיתא ברמב"ם פרק י"ד מהלכות מאכלות אסורות, שתה מעט וחזר ושתה, אם יש מתחלת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה כדי שתיית רביעית, מצטרפין לכשיעור וכו', מיירי בכהאי גוונא שלא הפסיק יותר משיעור זה, ומה שכתב עוד, ואם לאו אין מצטרפין, היינו, שהפסיק יותר משיעור זה מעט. ובזה ניחא מה שהקשה שם בלחם משנה, וכד תעיין הוא תירץ גם כן מעין זה. ומה שכתבנו בפנים והפסיק מעט, היינו ששהה מעט יותר משאר בני אדם ששוהין באמצע השתיה. ועיין בנשמת אדם כלל נ' אות דלי"ת, והנראה לעניות דעתי כתבתי".
וכתב הכה"ח בס"ק ט' "וכן שתייה, אם שתה מעט וחזר ושתה אם יש מתחלת שתייה ראשונה עד סוף שתייה אחרונה כדי שתיית רביעית מצטרפין לשיעור רביעית, ואם לאו אין מצטרפין, כמ"ש לקמן סימן תרי"ב לענין יום הכפורים והוא הדין לענין ברכה. כן נראה דעת הט"ז ומגן אברהם ס"ק א'. וכן הסכים הפרי חדש בשו"ת מים חיים הנזכר, אליה רבה שם, יד אהרן שם בשם הנזכר, חיי אדם שם אות י"ד ובנשמת אדם אות ד', משבצות זהב אות א', זכור לאברהם שם. וכן כתבנו לעיל סימן ק"ץ אות ח"י ובסימן ר"ד אות מ' יעו"ש" כלומר שפסק כשיטת הרמב"ם.
אולם בסדר ברכת הנהנין להרב פ"ח סעי' ו' "ויש אומרים ששיעור צירוף השתיית רביעית, בכדי אכילת פרס (הוא) כמו צירוף אכילה, וכן עיקר, לפיכך יש לברך ברכה אחרונה על קאוו"ע וטיי"א חמין אף על פי ששותהו מעט מעט אם לא שהה יותר מכדי אכילת פרס" וכן כתב בשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' כ"ז ושו"ת מוצל מאש סי' ט"ז וכתב שכן נהגו בעל שו"ת שואל ומשיב ובעל המנחת חינוך זצ"ל, וכן כתב בשו"ת מהר"ם שיק ח"א סי' פ"ה שראה לרבו החת"ס זי"ע שהיה שותה החמין בניחותא, וכן כתב בשו"ת חתן סופר סי' ד' ושו"ת דעת סופר ח"א סי' כ"ה שכן נהג גם אביו השבט סופר, אך מוסיף שעפ"י דברי המהר"ם שיק היה נוהג להחזיק חתיכת סוכר בפיו כדי שתהיה רצף בהנאת השתיה כל משך זמן השתיה עיין שם), שלחן הטהור סי' ר"ד סעי' י"ג ובזר זהב שם סק"ה, תשובות והנהגות ח"ב סי' קל"ה (שכן נהג הגרי"ז מבריסק זצ"ל, אורחות רבנו ח"א עמ' צ', שש"כ פנ"ד הערה צ"ו (שראה להגרש"ז אויערבאך זצ"ל לנהוג כן, שראה כן אצל רבותיו).
משקה שדרכו לשתות אותו בהרבה הפסקות
וכתב עוד המשנ"ב "והנה לענין שתיית טה"ע וקאפ"ע, שהדרך לשתותו כשהוא חם וקשה לשתותו בלא הפסק כדרך שאר משקין כ"א מעט מעט, יש מחלוקת רבה בין הפוסקים אם צריך לברך ברכה אחרונה, לדעה ראשונה הנ"ל [כלומר ששיעור זה בכדי לשתות רביעית]. ובמחצית השקל ובח"א מצדדים שלא לברך, וכ"כ בדה"ח וכן הוא מנהג העולם. ואנשי מעשה נוהגין שלבסוף שתייתן מניחין כדי שיעור רביעית שיצטנן מעט כדי שיוכל לשתות רביעית בלא הפסק ולברך ברכה אחרונה וטוב לעשות כן כדי לצאת אליבא דכו"ע, ובפרט לדעת הגר"א הנ"ל דפסק כדעה שניה דהשיעור הוא כדי אכילת פרס לענין צירוף גם בשתיה בודאי נכון לעשות כן", וא"כ משמע שהמשנ"ב מסתפק איך לנהוג, ולכן כתב שישאיר לסוף רביעית, וישתה אותה בכדי שיעור שתיית רביעית.
והנה הברכ"י כתב בסימן רד סעי' ו' על העצה להניח מעט מהקפה שיתקרר ואז לשתות רביעית וז"ל: "כתב הרב יד אהרן ראיתי לאנשי מעשה שמניחין את הקאהב"י שתצטנן ואח"כ שותין אותה ומברכין. וראיתי בגליון כתוב מיד הקדוש מופת דורנו הרב בתי כהונה וז"ל, אין דרך שתייתו בכך, ולא עבדי ליה לכה"ג, ואין זה דרך הנאתו ותיקונו, ואנשים הללו בטלה דעתם אצל כל אדם. ובההיא דכותח (פסחים מד א) דאמרינן אי שריף ליה בטלה דעתו וכו'. וטעות לחלק בנושאין. ועיין במנחות דף ע' ע"א ותוס' בכורות דף כ"ג ע"ב ד"ה ואידך והרמב"ם פי"ד דמאכלות ופ"ח דין נ"ז בדברי הרב המגיד, דבעינן דרך אכילה כתיקונו. ועיין מ"ש מורי הרב בפרי חדש י"ד סי' ק"ג ס"ק א'. ואותה שכתב הרא"ש בריש פרק כל שעה אינו אלא איסורא דרבנן וחומרא. ועמ"ש הרב מש"ל סוף פ"ח דמאכלות אסורות ובשו"ת מורי הפר"ח סי' יו"ד. ומכל הנז' עיניך תחזינה משרים דאנשי מעשה הללו לא עשו כלום, דעל כל פנים לענין ברכה אמרינן כל כי האי גוונא בטלה דעתם וזה ברור".
וכתב בשו"ת מהר"ם שיק אורח חיים סימן פה "אבל אם נהנה אדם משתיית רביעית משקה, אי אפשר לומר דלא יברך אחריו. וכבר כתב שם השערי תשובה דאפשר דהם בטורקייא שותים אותו בחמימות רבה דווקא, מה שאין כן אצלינו, אפילו אם בהתחלה הוא חם, מכל מקום מתמעטת חמימותו עד שכשמגיע לרביעית אחרונה אפשר לשתותו בפעם אחת. וכן ראיתי שנהג מרן הגאון בעל חתם סופר זצ"ל לברך אחר הקאפפע, וכן ראיתי בספר זכרון יהודא שכן נהג גם הגאון בעל אמרי א"ש. אלא ששם נאמר שהחמיר על עצמו לשפוך כדי רביעית לכלי אחר להפשירו, והמותר שתה כדרך השותין קאפפע. וכן אני נוהג, וכמו שהסכימו אחרונים אלו, וכן ראיתי כעת בספר ערוך לנר במסכת כריתות דף י"ג [ע"א]".
וכתב הכה"ח בסי' ר"ד ס"ק מ' "ולאחריו בורא נפשות רבות. ובענין שתיית הקאו"י אם שתה כדי רביעית כתב הרב פרי חדש בשו"ת מים חיים סימן א' דאין לברך אחריה ברכת בורא נפשות רבות משום שהדרך לשתות אותה כשהיא חמה ושוהין מתחלת השתייה עד סופה יותר מכדי שתיית רביעית, והשיג על השיירי כנסת הגדולה בהגהות הטור אות ג' שכתב לברך יעו"ש. וכן הסכים משנה למלך פרק ג' מהלכות ברכות ומהר"ח אבולעפיא בספרו עץ חיים ומהר"ם בן חביב בחידושיו בפרק יום הכפורים דף י"ב ע"ב ומהר"א יצחקי בספרו זרע אברהם חלק אורח חיים סימן ב' וסימן ה', אבל מהר"י אשקאפה והרב החבי"ב ומהר"א הלוי בספרו גנת ורדים חלק אורח חיים כלל א' סימן ט"ז וי"ז ומהר"ם גאלנטי הסכימו לברך, והביא דבריהם יד אהרן בהגהות הטור. ומיהו עיין בשו"ת בית יהודה חלק אורח חיים סימן ז' דשקיל וטרי בהאי עניינא וסיים דנהגו העם שלא לברך על פי סברת המקילין וכתב דכן ראוי לעשות מפני חשש ברכה לבטלה יעו"ש, וכן כתב הברכי יוסף אות ה' דבכל גלילות טורקיא"ה וארץ מצרים וארץ הצבי נקבעה הלכה שלא לברך יעו"ש, וכן פסק חיי אדם כלל נו"ן אות ט"ו, קיצור שלחן ערוך סימן נ"א אות ו', בן איש חי פרשת מסעי אות ט'. ועיין עוד מה שכתבנו לעיל סימן ק"ץ אות ח"י ודוק. ומכל מקום נראה כיון דאיכא פלוגתא אם אפשר יש לפוטרו בדבר אחר ואם לא אפשר יש להרהר הברכה בלבו".
והוסיף עוד "ומה שכתב שם היד אהרן שראה לאנשי מעשה שמניחין אותה עד שתצטנן ואחר כך שותין אותה ומברכין, כתב עליו הברכי יוסף אות ו' דאנשי מעשה הללו לא עשו כלום דעל כל פנים לענין ברכה אמרינן כל כהאי גוונא בטלה דעתם וזה ברור יעו"ש. ועיין מה שכתב עליו השערי תשובה אות י"ב. ומיהו כבר כתבנו לעיל דיש לפוטרו בדבר אחר אם אפשר ואם כן כל שכן אם שתאו קר. אמנם מה שיש בני אדם שמניחין הט"ע עד שיתקרר ושותין אותו לרוות צמאונם במקום המים נראה דלכולי עלמא יש לברך אחריו בורא נפשות רבות אם שתה רביעית בפעם אחת", כלומר שאם זה להרוות את צמאנו, כמו שנוהגים בתה, גם הברכ"י יודה.
וכך ביאר דבריו בשו"ת אור לציון פי"ד שא' כ"ז בהערות "ואמנם בכה"ח שם כתב לחלק בין תה לקפה, שבתה יש בני אדם שמניחין את התה עד שיתקרר ולאחר מכן שותים אותו בבת אחת, ולכן יברכו עליו ברכה אחרונה אם שתו כשיעור בבת אחת, מ"מ נראה שעדיין בטלה דעתם אצל כל אדם. ואף בקיץ אין רגילות לעשות כן, ואין לברך על תה או קפה ברכה אחרונה כל עיקר. ומ"מ מקומות שרגילים לשתות משקאות אלו כשהם קרים, לא שייך שם בטלה דעתם, ויברכו עליהם ברכה אחרונה אם שותים מהם רביעית בכדי שתיית רביעית. וכן השותה משקה חריף שאין דרך לשתות ממנו רביעית בבת אחת, אף אם הוא שתה ממנו רביעית בבת אחת, אינו מברך ברכה אחרונה כיון דבטלה דעתו וכמו שנתבאר", כלומר שתלה הדבר במנהג המקומות.
אמנם מרן הרב סי' נ"א ס"ק ו' כתב על דברי הקצו"ש "ויכול להשאיר שתיה כשיעור לסוף כדי לשתותו בבת אחת ולברך ברכה אחרונה", ונראה שכיון שאם ישאר לו קר ישתה אותו ולא ישפוך, שוב לא אמרינן בטלי דעתיה, אף שלא משאירים כן לכתחילה, ובפרט היום ששותים תה קר, ותודות לא-ל שמצאתי שכן כתב להדיא בקול צופייך 34 "אבל היום שיש כאלה השותים תה וקפה קרים, ושותים אותם בבת אחת, בודאי שמי ששותה רביעית בבת אחת חייב בברכה אחרונה", ובקול צופייך 214.
וכן כתב בשו"ת שבט הלוי חלק י סימן מב "הפוסקים אחרונים דנו כאן בענין ברכה אחרונה על כוס חמין ושוהין טפי משיעור רביעית [או שיעור אכילת פרס] מחמת רוב חומה, וידוע דפליגי בזה גדולי הדורות עיין באה"ט כאן, ורבותינו נהגו לברך אחריו וכמש"כ בתשובת פנים מאירות ח"ב סי' כ"ז, ובדע"ת מגאון מהרש"ם כאן כ' דכן נהגו הגאונים בעל שו"מ ובעל מנחת חינוך, ומסיים שם והוא (כנראה המנ"ח) הוסיף שלדעתו אם שותהו פושרין שזה שלא כדרך שתייתו אין לברך בנ"ר.
ודבר זה חידוש בעיני דשתית קפה חם כשיהי' פושרין יקרא שלא כדרך שתיה, וכמדומני שהעולם לא נוהגים כן, ומהא דחולין פ"ד ע"ב דא"ר יוחנן כסא דחרשין ולא כסא דפושרין וכ' רש"י דמוטב כוס של מכשפים ולא כוס פושרים דמזיק לגוף, אין ראי' כלל דהתם קאמר דאם הי' רותח פעם א' לית לן בה, וכן אם נותן לתוכו ציבי (כמו תה או קפה) ג"כ לית לן בה, וגם לא שמענו שיקפידו ע"ז בזה"ז, סו"ד חידוש המנ"ח לענ"ד חי' גדול, ושוב הראו לי מש"כ בשע"ת ס"ק ה' בשם הפר"ח וכו' וזה כדברינו".
למעשה יש להשאיר מקפה ולשתות אחרי זה כשיעור רביעית ברצף.
קש
והנה נראה שקש יש לדמות לקפה שכיון שהדרך לשתות על ידי קש, וכששתוה על ידי קש בדרך כלל מפסיק יותר מב' או ג' פעמים, תליא במחלוקת זו, אמנם נראה לחלק שבקפה אין דרך אחרת לשתות את הקפה משא"כ במשקה שהחליט לשתותו על ידי קש, מכל מקום למעשה אין נפק"מ שמידי מחלוקת לא יצאנו, ולנוהגים כראב"ד אין בזה נפק"מ.
אמנם היכא ששותה ברצף כתב בשו"ת מהר"ם שיק סי' פ"ה שאפי' בדבר מאכל שרגילים לאכול עמו כגון סוכר מצצטרף, ועי"ש מה שדן בזה, ונראה כיון שמה שכתב הרמב"ם לדדון במשקין אם מצטרפין וכתב דבעינן שיעור רביעית היינו היכא הפסיק שאז אנו דנים אם מצטרף אבל אם בבת אחת שבת רק ששתה קמעא קמעא בלי הפסקה נראה דהרמב"ם יודה בזה, וזה נראה לי סברת המהר"ם שיק, וסברא גדולה זו. ואין לדמות למחלוקת לגבי מציצת פרי ששם בהכרח יצטרך להפסיק. וראה אפיקי ים ח"ב סי' י"ג.
והביא ראיה לדבריו המהר"ם שי"ק "אמנם כל הנ"ל צריכין אם אין לוקחין הצוקער לפה, אבל אני נוהג מאז ליקח צוקער לתוך פי, ואפילו אם מפסיקין בשתיית הקאפפע, נהנים גם אז מהצוקער הנמחה בפה ואין פוסקין מליהנות.
ובאמת דזה מועיל דוקא לרבי מאיר בכריתות דף י"ב ע"ב דמצטרפין בכהאי גוונא אם לא הפסיק בנתיים אלא ששהה בבליעתו, דסבירא ליה לרבי מאיר דמצטרפין, אבל לרבנן נראה דפליגי גם על זה וסבירא להו וכו', ועיין בספר ערוך לנר שם. ומכל מקום אין הדבר מוכרע דבכהאי גונא וכו', דיש לומר דעד כאן לא פליגי רבנן על רבי מאיר אלא באכילת פרס, אבל לענין שתיית רביעית שכתב הרמב"ם [פ"י מתרומות ה"ג] דלענין משקין אין מצטרף. יש לומר דכולי עלמא סבירא ליה דהיכא דלא הפסיק בנתיים מצטרפין אפילו יותר מכדי שיעור רביעית, היכא דלא שהה בכדי אכילת פרס" אמנם למסקנא סיים "ולמעשה כבר כתבתי שאני סומך על דברי השערי תשובה הנ"ל לברך אחר השתיה, יען שאינו חם כל כך. ושיעור אכילת פרס כתב מרן הגאון בעל חתם סופר זצ"ל חלק שישי סימן ט"ז שהוא לערך ח' מינוטין. ובקאפפ"ע מסתמא אינו נמשך השהיה והשתיה יותר מח' מינוטין. והנראה לי כתבתי", משמע שאינו סומך כל כך על סברא זו.
ואמנם מדברי הבה"ל דהובא לעיל משמע דאין הבדל וכן נראה כיון שנפסק הלכה כרבנן וא"כ משמע דאין הפרש, וחילוקו של המהר"ם קשה.
מכל מקום מידי ספק לא יצאנו, ונראה דאע"פ שיש לצרף שכן דרך לשתות על ידי קש, ובפרט שיש סברת הראב"ד שהביאה מרן בסברת היש אומרים, מכל מקום כאן יש מקום לומר דטעם א' גריעא מהטעם שכתבנו,ואפשר שבזה גריעא דאין דרך שתיה מקש כך.
העולה למעשה
השותה מקש אפי' שותה ברצף לא יברך ברכה אחרונה. ועדיף טפי שלא ישתה ברצף.