שאלה
האם יש מנהג שלא לכבס בראש חודש?
תשובה
אנשים יכולים לכבס בראש חודש, ומי שרוצה להחמיר קדוש יאמר לו.
נשים ראוי שלא תכבסנה בראש חודש בשני ימים אם אין לה מנהג אחר.
אשה שעובדת במכבסה וכדו' מותרת לכבס.
מקורות
איתא בגמ' שבת דף כ"ד עמוד א' "איבעיא להו: מהו להזכיר ראש חודש בברכת המזון? אם תימצי לומר בחנוכה דרבנן לא צריך, ראש חודש דאורייתא – צריך, או דילמא: כיון דלא אסור בעשיית מלאכה – לא מזכרינן", ודייק הב"י בסי' תי"ז מדברי הגמ' שמותר לעשות מלאכה בראש חודש.
אמנם בגמ' מגילה דף כב עמוד ב משמע שיש איסור מלכה שכתוב שם וז"ל "תא שמע: זה הכלל: כל שיש בו ביטול מלאכה לעם, כגון תענית צבור ותשעה באב – קורין שלשה, ושאין בו ביטול מלאכה לעם, כגון ראשי חדשים וחולו של מועד – קורין ארבעה". כלומר שכיון שאין בו ביטול מלאכה שאסור לעבוד בו ולכן קורים בו ארבעה בספר תורה, וא"כ דברי הגמ' סותרים להדדי?
והנה נראה שרש"י עמד על קושיה זו וכך פירש דברי הגמ' במגילה "ראשי חדשים – אין בו ביטול מלאכה כל כך, שאין הנשים עושות מלאכה בהן", וביאר הטעם למה יש חילוק בין נשים לאנשים וז"ל "ושמעתי מפי מורי הזקן זכרונו לברכה שניתנה להם מצוה זו בשביל שלא פירקו נזמיהן בעגל (תוספות – ואני מצאתי בפרק מ"ה דברייתא דרבי אליעזר: שמעו הנשים ולא רצו ליתן נזמיהן לבעליהן, אלא אמרו להן: אתם רוצים לעשות פסל ומסכה שאין בו כח להציל, ונתן הקדוש ברוך הוא שכרן של נשים בעולם הזה, שיהו משמרות ראשי חדשים יותר מן האנשים, ולעולם הבא הן עתידות להתחדש כמו ראשי חדשים, שנאמר תתחדש כנשר נעורייכי, עד כאן), ומקרא מסייעו, דכתיב אשר נסתרת שם ביום המעשה (שמואל א כ) ותרגם יונתן: ביומא דחולא, והתם נמי גבי ראש חדש קאי, דקאמר ליה מחר חודש, וקרי ליה לערב ראש חדש יום המעשה אלמא: ראש חדש לאו יום המעשה הוא, ומועד נמי לאו ביטול מלאכה לעם, שהרי באין לבית הכנסת יותר מימות החול, לפי שאין עושין בו מלאכה אלא בדבר האבד".
ובטור סי' תי"ז הוסיף עוד "ושמעתי מאחי הר"י טעם לדבר לפי שהמועדים נתקנו כנגד אבות פסח כנגד אברהם דכתיב (בראשית יח) לושי ועשי עוגות ופסח היה שבועות כנגד יצחק שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר מאילו של יצחק סוכות כנגד יעקב דכתיב (בראשית לד) ולמקנהו עשה סוכות וי"ב ראשי חדשי השנה שגם הם נקראים מועדים כנגד י"ב שבטים וכשחטאו בעגל ניטלו מהם וניתנו לנשותיהם לזכר שלא היו באותו חטא".
ובדרכי משה הוסיף טעם נוסף "ובאור זרוע (ח"ב סי' תנד) כתב עוד טעם אחר וז"ל לפי שבכל חדש וחדש האשה מתחדשת וטובלת וחוזרת לבעלה והיא חביבה עליו כיום החופה כשם שהלבנה מתחדשת כך בכל חדש והכל מתאוים לראותה כך האשה כשהיא מתחדשת בכל חדש לבעלה ומתאוה לה וחביבה עליו כאלו היתה חדשה ולכך הוי ראש חדש יום טוב של נשים עכ"ל".
ובכה"ח נתן עוד טעם ס"ק כ"ז "ועוד הטעם לפי שהנשים מושרשים בבחינת המלכות ויש לה עילוי בראש חודש כמו שכתב בשער הכוונות דף ע"ו ע"ב יעו"ש".
וכתב הב"י בסי' תי"ז "וגם התוס' (ד"ה ושאין בהן) כתבו שם שראש חדש מותר בעשיית מלאכה לאנשים אבל נשים אסורות במלאכה וכן כתב המרדכי (שם סי' תתו) ואחר כך כתב ועוד אומר ר"י דמלאכה כבידה כגון לחרוש ולזרוע אסור אף לאנשים ובפרק במה מדליקין אהא דאמרינן דראש חדש אינו אסור בעשיית מלאכה כתבו התוספות (ד"ה או דלמא) והמרדכי (סי' רעז) והא דאמרינן במגילה יום שאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ראש חדש היינו מנהג בעלמא שאין רגילות לעשות מלאכה", כלומר שנחלקו האם זה איסור מעיקר הדשין או שזה רק מנהג, וראה לקמן בדברי הבה"ל.
וע"כ כתב השו"ע סי' תי"ז סעי' א' "ראש חודש מותר בעשיית מלאכה, והנשים שנוהגות שלא לעשות בו מלאכה הוא מנהג טוב. הגה: ואם המנהג לעשות מקצת מלאכות ולא לעשות קצתן, אזלינן בתר המנהג".
אנשים
וכתב המשנ"ב שאם נהגו האנשים שלא לעשות בו מלאכה איןנו בכלל מנהג ונראה כיון שאין לו טעם, והוסיף בבה"ל ד"ה * מנהג טוב – "גם מה שמשמע מדבריו דלתירוץ בתרא דתוספות הוא רק לענין שאינו יכול לכוף למשרתיו בר"ח לעשות מלאכה כבדה [והיינו אף דהשכירן למלאכה זו והם עוסקים בה תמיד] מפשטיות לישנא דתוספות לתירוץ זה משמע דמלאכות כבדות מדינא אסור לכל אכן בין כך ובין כך הוא דבר חדש שלא נזכר בפוסקים שהוא רק תירוץ חד בתוספות דאסור מדינא מלאכות כבדות וש"פ אין סוברין כן וכמו שכתב הפר"ח דאנשים שנוהגין שלא לעשות מלאכה בר"ח הוא מנהג בטעות וכ"כ הברכי יוסף והעתיקו בש"ת. והרב יעב"ץ במור וקציעה כתב דמסתברא דבלילה מותרים במלאכה דהוי בצנעא ולא נאסרה בר"ח אלא מלאכת פרהסיא ולא חמיר נמי מת"צ ועי"ש עוד במה שכתב להקל במלאכות קלות ואיני יודע אם נהגו כדבריו בכל זה".
וכתב הכה"ח בס"ק כ"ח "אבל לאנשים הוי ראש חודש כשאר ימות החול ואם נהגו שלא לעשות בו מלאכה הוי מנהג בורות ולא בעי התרה. פרי חדש. וכן כתב דברי יוסף סימן מ"ה. והביא דבריהם הברכי יוסף אות ד' וכתב וכן נראה דהא קיימא לן דכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט יעו"ש. אמנם בספרו יוסף אומץ סימן ך' ובשיורי ברכה סימן זה חזר מדבריו וכתב דאיש שרוצה שלא לעשות מלאכה בראש חודש רשאי ותחשב לו לצדקה כיון דאיכא כמה מרבוותא דסברי הכי יעו"ש. וכן כתב בספר סדר היום דטעם שמחת ראש חודש משום שהוא יום טוב ללבנה שנתחדש אורה וצריכים אנו לשמוח בשמחתה שישראל מונין ללבנה ובשלומה יהיה לנו שלום, ועל זה הנוהג שלא לעשות בו מלאכה הוי מנהג ואין לבטלו על שום דבר בעולם כי אם על צד הדוחק והאונס ובהתרה, וכן הנשים הנוהגות שלא לעשות מלאכה בראש חודש שכר טוב יש להם על מנהגם ואין להם לבטלו, וכמו כן הלובש בגדים מעולים ויפים משל חול בראש חודש נראה שיש לחוש למנהג וצריך להחזיק בו, עכ"ד בסדר קריאת ספר תורה בחול".
מנהג נשים
וכתב משנ"ב בס"ק ד' "אזלינן בתר המנהג – דבודאי מעיקרא אדעתא דהכי קבילו עלייהו לנהוג והיכא דידעינן שנהגו בסתם אין להם להקל בשום מלאכה ועיין בה"ל".
והנה מצאנו שדן הבה"ל בד"ה והנשים שנוהגות – האם המנהג תלוי באיך תנהג עכשיו האשה או אם קיבלו אימותיה שכתב וז"ל "צ"ע בכוונת המחבר אם לדעתו עכ"פ מצד מנהג מחויבות כל הנשים לנהוג כן מצד שהוא מנהג קדום שאמותיהם החזיקו בו כבר וכשאר דברים המותרים שבנות ישראל קבלו עליהם מזמנים קדמונים שבודאי כל הדורות מחויבים לנהוג כן או כוונתו רק לומר דאשה שנוהגת כן הוא מנהג טוב [וגם אין רשאה לחזור ממנהג זה וכמו כל מנהג של מצוה שאין להתירו וכדמוכח בב"י בשם שב"ל] אבל לכתחלה אין כל אשה מחויבת לנהוג כן אף מצד המנהג ומדברי ר' ירוחם (ומובא בב"י) שכתב דלאותן שנהגו וכו' וכן ממה שמסיים שם וז"ל והיה להן לאסור כל מלאכה וכו' או להתיר וכו' עיין שם משמע דאף מצד המנהג אינה מחויבת כל אשה לנהוג כן רק למי שכבר נהגה במנהג זה אבל לא שהוא מנהג לכל ישראל שכל אשה ואשה בכל דור ודור מחויבת לנהוג כן מצד אל תטוש תורת אמך וכן משמע לכאורה ממ"א סק"ג בשם ב"י ושארי פוסקים דבנשי דידן הדבר תלוי עיין שם אלא דבאמת אף אם נימא שדעת ר' ירוחם להקל בזה מ"מ אין להקל כי מרוב הפוסקים הראשונים משמע שאין הדבר תלוי כלל בנשי דידן אלא מצוות ועומדות הן מאמותיהם מדורות קדומים עיין בשב"ל שכתב שהרי קבעוהו לחוק מימות משה רבינו וכן דעת הרוקח והאו"ז שכתבו בסתם נשים אסורות במלאכה וכן משמע באשכול וכן דעת אבודרהם וכן משמע בס' המנהיג וכן מוכח דעת רש"י ותוס' במגילה ובשארי מקומות ושלא כמשמעות ר' ירוחם שהיה המנהג חדש בעיניו ושנהגו שלא ע"פ ש"ס שלנו רק ע"פ הירושלמי עיין שם וגם ממג"א ס"ק ג' אין סתירה דאף לדברינו שכל אשה צריכה לקבל עליה מנהג זה היינו דאינו דאינה רשאה עכ"פ לעשות יום זה כחול ממש לעסוק בכל המלאכות דלענין זה מצוות ועומדות מימים קדמונים אבל לענין שלא תעסוק בשום מלאכה תלוי הדבר במנהגה ואם משעה שגדלה נהגה לעשות מקצת מלאכות אין לאסור עליה שעל זה אינה מצווה כלל שבזה לא היה מעולם מנהג שוה לכל ישראל וגם בימים קדמונים יש שנהגו לעשות קצת מלאכות ויש שקדשו עצמם ולא עשו בשום מלאכה אלא דאם היא בעצמה נהגה מתחלה שלא לעשות שום מלאכה או בסתם הוי כקיבלה עליה לפרוש מכל מלאכה ועל אופן זה אמורים דברי מג"א ואין סתירה כלל מדבריו שגם הוא מודה שעכ"פ כל בת ישראל מחויבת לנהוג לפרוש עכ"פ ממקצת מלאכות ושיהא הבדל בין יום זה לשאר ימות החול".
וכתב הכה"ח בס"ק כ"ט "וכיון שנהגו בו איסור אין להם רשות לבטל מנהגם דהוי ליה דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור וכו', ועוד שהרי קבעוהו לחוק מימי משה רבינו ע"ה, אבל כשהחודש מעובר אם צריך לשמור שני ימים אין בזה אלא מנהג מדינה ואין מחמירין עליהם. שבלי הלקט. והיינו דביום ראשון שהוא שלשים לחודש שעבר אין לחוש. פרי חדש".
ואם ראש חודש שני ימים כתב המשנ"ב שם "אם היה ר"ח שני ימים יש דעות בפוסקים יש שכתבו דצריכין להיות בטלין שני ימים ממלאכתם ויש שכתבו דזה תלוי במנהג המקום [וכ"מ מפמ"ג] ומ"מ אף לדעה זו אין להם להקל רק יום א' של ר"ח שהוא השלמת חודש העבר אבל לא ביום ב' שהוא עיקר ר"ח יש שנוהגין להתענות ער"ח [וטוב שיתנה בפעם ראשונה שמתענה שאינו מקבלו עליו לעשות זאת לעולם דשמא יארע לו איזה פעם אונס ולא יוכל להתענות לא יהיה עליו כנדר]". וראה בכה"ח שמצדד ששני ימים נאסרו
סוג מלאכה
ולגבי איזה מלאכה נאסרה כתב בס"ק ל "וכתב רבינו ירוחם דאותן שנהגו שלא לעשות מלאכה אין להם לעשות שום מלאכה כי ראיתי כמה נשים טועות ואומרות אין לנו לטוות אבל נעשה מלאכה אחרת והיה להן או לאסור כל מלאכה לפי מנהגן או להתיר כל מלאכה עכ"ל, ואני ראיתי נשים נוהגות שלא לעשות מלאכה להשתכר אלא תופרות בגדי כלי הבית ונראה שגם זה אין לעשות שמאחר שנהגו שלא לעשות מלאכה צריכות ליזהר מלעשות כלל, ואפשר דמעיקרא הכי קבילו עלייהו לשנותו מחול ממש ולא לאסור במלאכות שאין עושות להשתכר. בית יוסף. וכן כתב הרשב"ץ בתשובותיו חלק ג' סימן רמ"ד שנהגו הנשים איסור לטוות ונהגו היתר בשאר מלאכות בתפירה וכיוצא ונתן טעם בדבר יעו"ש, והביא דבריו המחזיק ברכה אות ב' וכתב נהרא נהרא ופשטיה".
וכתב עוד בס"ק ל"ב "ואם המנהג לעשות מקצת וכו'. ונכון הוא לנשים לנהוג בעצמם שלא לעשות שום מלאכה בראש חודש אפילו אינם עושים להשתכר ואפילו אינה מלאכה כבדה ואפילו לטוות פשתן וכיוצא בו ממלאכות הקלות. עולת שבת, אליה רבה שם".
וכתב ערוך השולחן סעי' י' "והנה אצלינו נשי בעלי בתים אין עושות מלאכה ונשים העוסקות באומנות עושות מלאכה וצ"ל דלא קבילו עלייהו להפסיד פרנסתן", כלומר שאם עושה מלאכה ואין דחיפות לעשותה עכשיו יש לה להימנע אע"פ שמשתכרת מכך וכמבואר בב"י אבל אם תאבד את פרנסתה מותר דלא גרעי ממלאכת דבר האבד שאפי' בחול המועד מותרת.
וכן כתב מרן הרב במאמר מרדכי למועדים וימים "ראש חודש הוא יום טוב לנשים. ונוהגות נשים לא לעשות בו מלאכה חוץ מאוכל נפש, ואם האשה עובדת לפרנסתה מותר לה לעבוד גם בראש חודש".
העולה
אנשים יכולים לכבס בראש חודש, ומי שרוצה להחמיר קדוש יאמר לו.
נשים ראוי שלא תכבסנה בראש חודש בשני ימים אם אין לה מנהג אחר.
אשה שעובדת במכבסה וכדו' מותרת לכבס.