שאלה
מה הדין לשים על ספר תורה סוג של "שקף" עם חקיקה במקום של הכתב וניקוד וטעמים במקום מתחת לכל שורה ?
תשובה
לכתחילה אין לקרוא בעזרת שקף אמנם במקום שאין יודעים את הניקוד בע"פ וכדו' ניתן לקרוא ובתנאי שלא יכסה את האותיות כך שלא יקרא על פה.
מקורות
ברכת הנר
והנה לגבי ברכת בורא מאורי האש שהאש נמצאת בתוך עששית מצאנו שנחלקו הפוסקים וכדלהלן:
כתב הב"י בסי' רח"צ "גרסינן בירושלמי דברכות פרק אלו דברים (ה"ו) נר בתוך חיקו או בתוך פנס או בתוך ספקלריא רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת לעולם אין מברכין עליה עד שיהא רואה את השלהבת ומשתמש לאורה: וז"ל ארחות חיים (הל' הבדלה סי' י) המברך על העששית ועל הפנס צריך להוציא האור משם עד שיראה השלהבת. וכתב הרשב"א (ברכות נג: ד"ה היתה) דעששית הוא כרואה השלהבת אבל פנס אינו רואה את השלהבת עכ"ל ארחות חיים. ותמהני דאם כן פליג הרשב"א על הירושלמי דהא ספקלריא משמע דהיינו עששית".
וכתב השו"ע בסעי' ט"ו "נר בתוך חיקו או בתוך פנס (פי' כלי שנותן בו הנר שלא תכבה) או בתוך אספקלריא, רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה, משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת, אין מברכין עליה עד שיהא רואה את השלהבת ומשתמש לאורה".
וכתב המשנ"ב בס"ק ל"ז "והמ"א ושארי אחרונים כתבו דדוקא בפנס שהיא של ברזל אף שיש בה נקבים אין רואה השלהבת להדיא אבל באספקלריא של זכוכית מקרי רואה השלהבת ויכול לברך עליה כשהיא בסמוך לו שיוכל להשתמש לאורה ועיין בביאור הלכה שהבאנו דכמה פוסקים סוברים כדעת השו"ע וע"כ אין כדאי לכתחלה להקל בזה".
שכעתב בבה"ל "ד"ה אספקלריא – אספקלריא מקרי דבר המזהיר שאור השלהבת נראית מתוכה ואפ"ה אין מברכין וכמבואר דעתו בב"י דתמה על הרשב"א שמקיל בעששית כשרואה השלהבת מתוכה דהוא נגד הירושלמי דמחמיר באספקלריא שהוא עששית והנה המ"א העתיק דברי הרשב"א דס"ל דעששית דומה כאלו רואה השלהבת ודברי הירושלמי דמחמיר באספקלריא מפרש דמילי מילי קתני [עיין במחה"ש] והעתיקו האחרונים היינו הא"ר ודה"ח וח"א את דברי המ"א אבל לענ"ד יש לעיין בזה טובא לדינא ואעתיק בזה לשון הברייתא היתה לו נר טמונה בחיקו או בפנס או שראה שלהבת ולא נשתמש לאורה או נשתמש לאורה ולא ראה שלהבת אינו מברך עד שיראה שלהבת וישתמש לאורה והירושלמי הוסיף לאחר תיבת פנס או בתוך אספקלריא, והנה המעיין בלשון הירושלמי יראה דדוחק גדול הוא לפרש כדברי המ"א ופשטות דברי הירושלמי מוכח בהדיא דס"ל להחמיר באספקלריא אפילו נשתמש לאורה וכדעת הב"י ולא כהרשב"א וכן בד"מ הארוך העתיק דברי הב"י לאיסור משום דכן הוא בירושלמי וגם בשיטה מקובצת לברכות מצאתי שכתב דמהירושלמי משמע דלא כהרשב"א שמקיל בעששית אך יש לומר דטעם הרשב"א שמקיל בזה הוא משום דסמך עצמו על ראיותיו בחדושיו לברכות שהקשה דאין לפרש דפנס היינו עששית [וכפירש"י] שנראית השלהבת מתוכה דזה מקרי ראיה ממש וכמו גבי ערוה בדף כ"ה ע"ב דאמר שם דאסור לקרות ק"ש כנגד ערוה בעששית משום דערוה בראיה תלי רחמנא והא מתחזיא הרי דזה מקרי ראיה וא"כ בעניננו ג"כ מקרי רואה השלהבת ועוד מוכיח שם דמאי הקשה הגמרא היכי משכחת לה דנשתמש לאורה ואין רואה השלהבת הא יכול לאוקמי ע"י פנס וע"כ ס"ל דהבבלי פליג על הירושלמי ובכוון השמיט הגמרא מלשון הברייתא אספקלריא המובא בירושלמי ומה דהזכיר פנס אינו עששית כ"א פנס של ברזל העשויה בנקבים קטנים אבל לענ"ד יש לתרץ פירש"י דאינו קושיא מערוה לכאן דבעניננו לענין ברכת במ"ה שתקנו חז"ל לברך על בריית האור לא תקנו אלא כשהאור הוא גלוי בלי כיסוי ולא טמון וכעיקר ברייתו שהוא בגלוי וזה רמוז בלשון הברייתא שאמרה היתה לו נר טמונה בחיקו או בפנס וגם מה שהקשה הרשב"א קושיא שניה נגד פירש"י אינו קושיא כלל דהא הברייתא או או קתני משמע דהסיפא איירי באופן אחר [ופירוש הברייתא הוא כך דמתחלה הזכיר טמונה בתוך חיקו שאינה נראית כלל וממילא בודאי לא נשתמש לאורה ג"כ ואח"כ הזכיר בתוך פנס וכפירש"י דהיינו עששית [והירושלמי הוסיף אספקלריא דלא נטעה בפנס דשל ברזל דוקא] דאף דרואה השלהבת דרך הזכוכית וגם נשתמש לאורה אפ"ה אסור מפני שהאור אינו בגלוי ואח"כ הוסיף רואה השלהבת ולא נשתמש לאורה כגון דמרחקא ואח"כ הוסיף נשתמש לאורה ולא ראה שלהבת כגון דקיימא בקרן זוית דאף שהאור במקומה הוא בגלוי אפ"ה כיון שהוא אינו רואה אותה אינו מברך ומה דהוזכר בגמרא ר"י מברך אדבי אדא דיילא מיירי שהיו החלונות פתוחין שם וכן באידך] היוצא מדברינו כיון דאין לנו שום ראיה נגד פירש"י שפנס הוא עששית וגם בא"ח שהובא בב"י פסק דצריך להוציא האור מהזכוכית קודם שמברך וכן בד"מ הארוך העתיק דברי הב"י לדינא ודלא כהרשב"א וכן בשו"ע לא הגיה עליו כלום משמע דס"ל כוותיה וגם בשיטה מקובצת לברכות משמע דס"ל לאיסור וכן בבאור הגר"א הניח דברי השו"ע על מקומו וכתב מקורו מן הירושלמי וגם בתו"ש השמיט דברי המ"א בכאן מה שאין דרכו כן בכל מקום וע"כ נראה דאין להקל בזה ואף שאין בנו כח למחות ביד המקילין בזה דיש להן על מי שיסמוכו מ"מ לכתחלה בודאי נכון להחמיר בזה שיקח בעת הברכה הזכוכית מלמעלה דלדעת האוסרין למעלה יש בזה חשש ברכה לבטלה ומה שהוזכר שם בגמרא נ"ג עששית שהיתה דולקת והולכת למו"ש מברכין עליה מיירי ג"כ באופן זה שיוציאה מן הזכוכית דהברייתא משמיענו שם רק דזה מקרי שבת ממלאכה וכמו שכתב בספר מנחת שמואל ועיין לעיל בבה"ל בריש הסימן".
אמנם בערוך השולחן סעי' י"ח "ולענ"ד ל"ק כלל דאספקלריא אינה עששית דעששית היא לנטרנ"א של זכוכית ואספקלריא היא שפיג"ל וזה מבואר בסוף מס' כלים ע"ש ופנס זהו מה שקורין לאמפ"א ויש שרואה השלהבת כגון שהיא של זכוכית ויש שאינה רואה כגון העשויה ממין אחר וכן הוא אספקלריא לפעמים כך ולפעמים כך והרשב"א מיירי בפנס שאינה רואה השלהבת והירושלמי מיירי ברואה אבל עששית לעולם רואה [והמג"א סק"ך נדחק לומר דמילי מילי קתני וע"ש במחה"ש וא"צ לזה ודו"ק] [הערוך פי' פנס לאמפ"א ע"ש]".
וכתב הכה"ח בס"ק ע"א "כן כתב בית יוסף בשם הירושלמי. וז"ל ארחות חיים המברך על העששית ועל הפנס צריך להוציא האור משם עד שיראה השלהבת, וכתב הרשב"א דעששית הוא כרואה השלהבת אבל פנס אינו רואה את השלהבת עכ"ל ארחות חיים. והביאו בית יוסף וכתב ותמהני דאם כן פליג הרשב"א על הירושלמי דהא אספקלריא משמע דהיינו עששית ע"כ. נמצא דדעת מרן ז"ל לפי דברי הירושלמי דאין לברך על הנר שבתוך עששית. מיהו המגן אברהם ס"ק ך' הביא דברי הרשב"א הנז' וכתב דסבירא ליה דהירושלמי מילי מילי קתני דלא כהרב בית יוסף. וכן כתב אליה רבה אות כ"ה דאספקלריא של זכוכית מיקרי רואה שלהבת ומשתמש לאורה. וכן כתב חיי אדם כלל ח' אות ל"ד. אמנם בדרכי משה הארוך העתיק דברי הרב בית יוסף לאסור. וכן כתב בשיטה מקובצת לברכות דמהירושלמי משמע דלא כהרשב"א יעו"ש. וכן כתב הרב בן איש חי פרשת ויצא אות י"ד דנר בתוך כלי זכוכית אין מברכין עליו עד שיראה גוף השלהבת ממש בלי הפסק עכ"ל. ועל כן נראה כיון דאיכא פלוגתא בזה יש להחמיר משום ספק ברכות".
קידוש לבנה
ולגבי לקדש את הלבנה מתחת לבית כתב המשנ"ב בסי' תכ"ו ס"ק כא "והטעם דקידוש הלבנה הוא כקבלת פני השכינה ואין זה דרך כבוד שיהא עומד תחת הגג לפיכך יוצאין מתחת הגג לרחוב כדרך שיוצאין לקראת מלכים ומ"מ כ"ז הוא רק לכתחלה אבל מי שחושש באיזה מיחוש שלא יוכל לצאת לחוץ אי נמי שהמקום אינו נקי או ששרוי בין העכו"ם יקדש בביתו דרך חלון או פתח הפתוח נגד הלבנה".
וכתב בשער הציון ס"ק כ"ה "ולפי מה שכתבנו לעיל ס"ק ג' אפילו אין החלון פתוח נמי אינו מעכב מדינא, כל שיודע בבירור שמה שמאיר נגדו הוא אור הלבנה ולא זהרורית בעלמא כעין דמות הלבנה, וכמו שכתב בשערי תשובה, עיין שם. ולכתחלה טוב יותר לפתוח החלון, אך כשאי אפשר כגון מפני הקור וכדומה מותר אפילו אין החלון פתוח, וכמו שכתבנו, וכן כתב הפרי מגדים, עיין שם".
וכתב השערי תשובה בס"ק א' "ועיין בה"ט בשם דבר שמואל וע"ש שמבואר מדבריו שאין זה רק לכתחלה יש לחוש לספק שמא מתוך בהירות האספקלריא מזהיר בו דמות לבנה אך אם אנשים מבחוץ רואים הלבנה עצמה ומעידים לו עליו שפיר מברך כיון שזריחת הלבנה ניכרת לכל באותו זמן ומכ"ש להרש"ל דגם סומא יברך ע"ש ועיין בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' קכו לענין לראות בחציצה ע"י בתי עינים שקורין ברילין שהביא שם דברי הדב"ש וכ' דאין ראיה מההיא דר"ה דמיירי שלא ראה אותה בעובי הרקיע, אבל הרואה דרך עששית לרקיע ורואה הלבנה הוי ראיה ממש ומברך ואולי הדב"ש מיירי שלא ראה רק תוך האספקלריא או מזכוכית ולא בעובי הרקיע ממש ולענ"ד ודאי דבהכי מיירי שאז יש שייכות לו' שמא הוא עיגול עב לבן אבל כשרואה דרך חלון לרקיע ורואת צורת הלבנה ברקיע דרך הזכוכית ליכא למיטעי כלל ונראה פשוט דמי שרואה ע"י בתי עינים שהוא יכול לברך אפילו אם קמו עיניו מלראות בלא בתי עינים שהרי למהרש"ל אפילו סומא יברך, ואף שבדב"ש כתב שיש לפקפק בראיותיו מ"מ אין חולקין עליו ואם רוצה לקדש דרך חלון ויוכל לפתוח החלון יש לעשות כן לכתחלה כדמשמע מעובדא דרש"ל".
וכתב הכה"ח בס"ק ג' "והרואה על ידי בתי עינים יכול לברך אף על פי שלא יכול לראות בלי בתי עינים. שערי תשובה אות א', בן איש חי שם".
וכתב עוד בס"ק י"ט "ואם יכולין לברך ברכת הלבנה בעד החלון של זכוכית עיין בשו"ת שבות יעקב חלק א' חלק אבן העזר סימן קכ"ו שמתיר יעו"ש. וכן כתב בשו"ת קול אליהו חלק ב' סימן י"ז ובספרו כסא אליהו על סימן זה אות א'. וכן כתב הברכי יוסף סימן רכ"ד אות א' ובסימן זה אות ד'. וכן כתב בספרו מורה באצבע אות קפ"ה דאם יש לו מיחוש יכול לברך מן החלון ואם מצטער מהרוח שהוא קצת חולה וירא שלא יזיקנו ושמא יעבור הזמן יכול לברך כשרואה אותה מן החלון דרך זכוכית ובלבד שיראנה מאירה ובהירה עכ"ל. ועיין לקמן סוף סימן זה בהגה". ונראה החילוק בי בתי עיניים שהתיר לכתחילה לבין חלון שחלון אפשר שיהיה מלוכלך במיוחד בזמנם וכמו שכתב לקמן הדעת תורה משא"כ בבתי עינים, ואפשר שלכן החמירו בחלון יותר ויש לעיין.
בדיקת חמץ
כתב המשנ"ב בסי' תל"ג ס"ק ז' "כנגד ארובה שבחדר – ארובה מקרי מה שבאמצע הגג וה"ה נגד החלונות שבכתלים ודוקא נגד ארובה ונגד החלון ממש ששם אורן רב משא"כ מן הצדדין אף ששם יש ג"כ אור אין דומה לאכסדרה ואפילו נגד החלון ממש דוקא כשאין בו זכוכית אבל כשיש בו זכוכית דינו כמן הצדדין", וכ"כ הכה"ח בס"ק ט', וחילק בדעת תורה דשם איירי בזכוכית שאינה נקיה ולכן מפסיק. ומסתבר שבתי עינים נעודו בשביל לראות ולכן לא חשיבא הפסק, ואפשר שה"ה בברכת הלבנה.
*קריאת תורה
והנה תחילה נדון אם השקף נחשב כהפסק או שמא אותיות נראות דרכו ואין בכך בעיה והנה הראשון שדיבר הוא בשו"ת הלכות קטנות חלק א סימן צט שכתב וז"ל "אם נפלה טיפת שעוה על אותיות הס"ת ונראין האותיות מהו. ועוד אם מותר לקרות בס"ת בבתי עינים: תשובה ראיה גמורה היא ע"י זכוכית כההיא (ברכות כ"ה: ועי' שבו"י ח"א סי' קכ"ו) דערוה בעששית דאסור לקרות ק"ש כנגדה משום לא יראה. וההיא דעפרות זהב על האותיות דאסור (שבת ק"ג) היינו משום שמתבטל כתב התחתון בכתב העליון דקי"ל דהוי כתב (עי' באה"ט או"ח סי' קמ"ג ס"ק ט"ו ושו"ת רעק"א מהדו"ת סי' י"א עקרי הד"ט סי' ז' אות ג')". והביאו השבות יעקב ח"א סי' קכ"ו לגבי חליצה. וכ"כ הקיצו"ש סי' כ"ד סעי' י"ב, ולכאורה נראה שגם הבה"ל בנר יודה הכא כיון שניתן לראות דרכו היכא שאינו מכסה שום דבר דלא בעינן כצורתו, ובפרט שהכא דמי לבתי עיניים כיון שהדרך שנקי אמנם אם הוא מלוכלך ומכסה את האותיות יהיה אסור.
אמנם בשערי אפרים שער ג' שער י"ח כתב "ואם הקורא אינו רואה בטוב ורגיל בבתי עינים מותר לקרות בהם", משמע שאם אינו רגיל עדיף שלא.
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי פכ"ט סעי' ו' "אין לקרוא בתורה באמצעות שקף טעמים [ניילון ועליו מסומנים טעמי המקרא], ואפילו אין שם אדם שיודע לקרוא בטעמים". ובסעי' ז' "אם אין מי שיודע את ניקוד האותיות, ורואה הרב שאין ברירה – אפשר להקל בשעת הדחק לקרוא באמצעות שקף ניקוד [ניילון ועליו מסומן ניקוד האותיות]". וראה שם בהערה דבעינן שלא יכסה מאותיות, וכן בספר קב ונקי ח"ב סי' מ"ג הביא בשם הגרי"ש אלישיב.
העולה למעשה
לכתחילה אין לקרוא בעזרת שקף אמנם במקום שאין יודעים את הניקוד בע"פ וכדו' ניתן לקרוא ובתנאי שלא יכסה את האותיות כך שלא יקרא על פה.