שאלה
האם מותר לסחור במכירת דברים שאינם כשרים במדינות שרובם גויים?
תשובה
אם הוא רק מתווך וסחורה אינה עוברת דרכו מותר לו להתעסק בזה, אך אם הסחורה עוברת דרכו אך נשארת בקרטונים סגורה יש להקל ומכל מקום ראוי לירא שמים להחמיר.
מקורות
כתב השו"ע בסי' קי"ז סעי' א' "כל דבר שאסור מן התורה, אף על פי שמותר בהנאה, אם הוא דבר המיוחד למאכל אסור לעשות בו סחורה (או להלוות עליו ואפילו לקנותו להאכילו לפועליו עובדי כוכבים אסור) חוץ מן החלב, שהרי נאמר בו: יעשה לכל מלאכה ואם נזדמנו לצייד חיה ועוף ודגים טמאים, ( וכן מי שנזדמנה לו נבלה וטריפה בביתו), (טור), מותר למכרם ובלבד שלא יתכוין לכך. וכו' וכל דבר שאין איסורו אלא מדבריהם, מותר לעשות בו סחורה". וראה בכה"ח בס"ק א' שנחלקו הראשונים אם איסור סחורה הוא מהתורה או מדרבנן.
וכתב הש"ך בס"ק ב' " הטעם שמא יבוא לאכול מהן אבל אם אינו מוכר לצורך אכילה ליכא למיגזר דדוקא כשמוכר לצורך אכילה איכא למיגזר שמא יבא לאכול מהן כיון שהוא מוכר לאכיל' או שמא יבא לטעום כדרך המוכרים לאכילה אבל כשאינו מתעסק בו לצורך אכילה ליכא למיגזר א"נ לשמא יבא לאכול לא חיישינן דאטו ברשיעי עסקינן דלא מזדהרי למיכל איסורא אלא הטעם הוא משום דהרואה שסוחר בדבר האסור לצורך אכילה יחשוב שכשם שסוחרן לצורך אכילה כך הוא אוכל מהן ולכך מותר היכא דאינו מוכר לאכילה אף על פי שהוא דבר שדרך בני אדם לגדלן לאכלן וכמ"ש בס"ק א'". וראה בט"ז ס"ק א'
וכתב בפרי תואר ס"ק ו' שאם אין איסורו ניכר בגופו גם איסור דרבנן, אין להביאו לתוך ביתו שמא יאכלו בני ביתו וכן כתב הזבחי צדק ס"ק נ"ב. וא"כ יוצא שבאיסור תורה אפי' ניכר בגופו אין להסתחר בו אלא א"כ יש הוכחה בגוף הדבר.
ב
[כתב השו"ע יו"ד סי' נ"ז סעי' כ"א "אסור למכור דרוסה או ספק דרוסה לא"י, שמא יחזור וימכרנו לישראל. הגה: ודוקא בטריפות שאינו ידוע, אבל טריפות הידוע וניכר לכל, מותר" וכתב הפת"ש ס"ק כ"ה "עי' (בתשובת שבות יעקב ח"א סי' נ"ה) שכתב באווז הבר שהוא ספק דרוסה מותר למוכרו לנכרי במקום שנהגו איסור לאכלם ולא חיישינן שמא ימכרנו הנכרי לישראל במקום אחר שנהגו בו היתר דחששא רחוקה כי האי לא חיישינן". וכ"כ בכה"ח ס"ק קל"ז. וא"כ יצא שבמקום שניכר לכולם מותר אמנם יש לחלק דהיינו בנזדמנה לו שהקל השו"ע.
וכתב השו"ע יו"ד סי' פ"ד סעי' ה' "תולעים הנמצאים בקמח, וכיוצא בו, אסורים. שמא פירשו, ושרצו על הארץ וחזרו הגה: והוא הדין במלח, או שאר דברים שאינו משקה, ואסור למכרו לעובד כוכבים, שמא יחזור וימכרנו לישראל". וראה בכה"ח מ"ג שכתב שתלוי אם באותו מקום רגילים לבדוק את המלח או הקמח מותר למוכר אבל אם לא אסור, ואין להוכיח מכאן שיהיה מותר היכא דרגילות לבדוק הכשר כיון ששם גוף הדבר מותר ובבדיקה יסיר המכשול ועוד שאפשר בנזדמן לו].
ג
כתב המרח"ש ח"ג סי' ט"ז שאף למ"ד שאיסור מכירת דברים האסורים הוא מהתורה הוא מחמת גזירה שמא יאכל, בשפתי דעת סי' פ"ד ס"ק י"ח. חקרי לב ח"א סי' קמ"ג, וראה בשדי חמד מערכת א' כלל קכ"א שהביא שכן ס"ל להרב שמן המשחה ולחוות יאיר סי' קמ"ב והרב שי למורא סי' י"ז חסד לאברהם סי' ט'. אמנם החתם סופר סי' ק"ה כתב שלא שייך לומר בדאורייתא גזירה שמא וכן כתב בשו"ת שם אריה סי' כ"ו.
וכתב המכתם לדוד יו"ד סי' י"ד שמי שהוא סרסור לסחור מאחד לשני מותר לו גם להתעסק עם דברים טמאים.
וכן צידד הזרע אמת ח"ג סי' צ"ד בנדון כעין זה לצרף לספק שלא מבעי אם איסורו מדרבנן אלא אף למ"ד מהתורה שמא הלכה כן. ומכל מקום סיים דירא שמים נכון להחמיר לכתחילה.
העולה
אם הוא רק מתווך וסחורה אינה עוברת דרכו מותר לו להתעסק בזה, אך אם הסחורה עוברת דרכו אך נשארת בקרטונים סגורה יש להקל ומכל מקום ראוי לירא שמים להחמיר