שאלה
האם חייבים בברכה כשקובעים מזוזה לעסק שמושכר מגוי?
תשובה
השוכר בית בחו"ל לאחר ל' נחלקו הפוסקים האם חיובה מהתורה או מדרבנן למעשה נפסק שחיובה מדרבנן משום הרואים.
אם עשה חוזה לבית יותר מל' יום – לספרדים חייב במזוזה מיד וכן לאשכנזים ויש מאשכנזים שקובעים רק לאחר ל'.
במקרה הנ"ל טוב שיפיקר רשותו ולא יתכוון לזכות כך יצא ידי כו"ע כיון שחיובה משום הרואים אם מניחה בלי מזוזה לא עבר איסור רק שמתקנת חכמים שיניח בה וע"כ אם אין סיבה כגון הנ"ל אין לאחר אבל בסיבה כמו הנ"ל יכול אך טוב שיתלה שלט בחוץ שמעמד קביעת המזוזת יערך בעוד שבוע
חנות או משרד שמשמשת גם לאיחסון או שיש בה חפצים – חייבת במזוזה בברכה.
חנות שמרוקנים כל לילה את החנות ונמצאים בו רק ביום – חייב במזוזה אך בלי ברכה.
וה"ה אם שוכר אותה שאם יש בה סחורה וכדו' ושכר אותה בחו"ל ליותר מל' יום (ולאשכנזים לאחר הל' יום) קובע בה מזוזה בברכה, וה"ה בא"י שקובע בה מיד.
מקורות
כתב בשיטה מקובצת מסכת בבא מציעא דף קא עמוד ב "חובת הדר היא. אין לפרש דמדאורייתא הדר בו חייב במזוזה אפילו אין הבית שלו דהא תניא בפרק התכלת השוכר בית בחוץ לארץ כל שלשים יום פטור מן המזוזה מכאן ואילך חייב והיינו מדרבנן משום דנראה כאלו הוא שלו כטלית שאולה דכל שלשים יום פטורה מן הציצית מכאן ואילך חייבת והיינו מדרבנן דמן התורה טלית שאולה פטורה דכסותך כתיב והכא נמי ביתך כתיב ולא בית אחרים. ואף על גב דאמרו בפרק ראשית הגז אלא ביתך למה לי כדרבא ביתך דרך ביאתך וכי עקר איניש וכו' תרי ביתך כתיבי והכי פירושו חובת הדר היא כלומר אדם שיש לו בתים ואינו דר בהם אינו חייב לקבוע בהן מזוזה הילכך זה השוכר אם ירצה יעשה מזוזה. הרא"ש ז"ל. ועיין בתוספות פרק קמא דעבודה זרה (דף כ"א ע"א):
וזה לשון הריטב"א ז"ל: חובת הדר היא. פירש ר"י דמדאורייתא תרתי בעינן שיהא הבית שלו ושידור בו ומדרבנן חובה לכל הדר בו ואף על פי שאינו ביתו והביאו ראיה מפרק רבי אליעזר דמילה שאמרו שם שאני טלית ומזוזה הואיל ובידו להפקירן וכבר כתבתיה שם. עד כאן"
כתב השו"ע יו"ד סימן רפו סעי' כ"ב "השוכר בית בחוצה לארץ והדר בפונדק בארץ ישראל, פטור ממזוזה שלשים יום. והשוכר בית בארץ ישראל, חייב במזוזה מיד, משום ישוב ארץ ישראל". וכתב הרמ"א "והוא הדין לשואל בית דינו כשוכר".
וכתב הברכי יוסף בס"ק י"א "הא דחייב השוכר אחר שלשים יום במזוזה היינו מדרבנן דוקא, דמדאוריתא פטור. כ"כ ר"י והרא"ש והריטב"א, הובאו בשיטה מקובצת מציעא דף ק"א. ועמ"ש התוספות פרק התכלת (מנחות מד. ד"ה טלית) (בתחילה צידדו שאולי מהתורה והעלו דמדרבנן חייב) ובמרדכי ובהגהמי"י". וכן כתב בישועות מלכו הלכות מזוזה פ"ה ה"י וכן מצדד במעשה רוקח שם
וכתב במנחת חינוך פרשת ואתחנן מצוה תכג ס"ק א' "ומבואר בר"מ פ"ה השוכר בית בחוץ לארץ והדר בפונדק בארץ ישראל כל שלשים יום פטור מן המזוזה וכו' מבואר דלאחר שלשים יום חייב במזוזה ואינו מבואר בר"מ אם מן התורה חייב במזוז' לאחר שלשים יום דשכירות לא איתמעט מביתך כמו שותפים או אפשר מן התורה פטור תמיד דאיתמעט מביתך רק מדרבנן חייב דנראה כשלו לאחר שלשים יום כמו טלית שאולה דחייב לאחר שלשים יום מדרבנן וטלית השותפים חייבת מ"מ שאולה פטור ה"ה כאן דשוכר פטור מה"ת לעולם אף על פי דשותפים חייבים והרהמ"ח כתב כאן דאם שכר בית בא"י ועברו שלשים יום ביטל עשה אם לא קבע מזוזה מבואר להדי' דמה"ת חייב בשכירות דלא איתמעט מביתך רק תוך שלשים יום פטור דאינו דירה וע' בתוס' מנחות דף מ"ד בד"ה טלית וכו' מסופקים שם בדבר אם בית שכור או שאול חייב במזוזה מה"ת או רק מדרבנן כמו ציצית. וע' בתוס' בע"ז דף כ' ע"א בד"ה הא וכו' דעתם נוטה דבית שכור פטור ממזוזה לעולם מה"ת רק מדרבנן כמו טלית ע"ש. ודעת הרהמ"ח בפשיטות דחייב מה"ת ודעת הרב לא ברירא כמ"ש".
ב
וראה מה שהאריך בשו"ת יוסף אומץ סימן ל והעלה "ברם לפום מאי דאמרינן דסוגיין דעלמא בערים האל ערי אירופה דהשוכר בית רובא דרובא לכמה שנים והלא מראש הא דסקא נאמרה ליכתב וקורין לה איסקריט"א ושם מפורש זמן השכירות ותנאיהם לכל חפציהם ודנא כתבא די רשים דלא להשנאה והשוכר מוליך שם כליו ומטלטליו כלם איש לפי מעללו והשוכר מתקן הבתים על יד חרשי עץ וברזל. נראה דבמציאות זה חשיב מיד אפילו לדבר דבעי י"ב חדש כמו שנראה ומוכח מדברי הפוסקים שהבאתי ויותר מהמה הרואה יראה להרב כנסת הגדולה קבצם כעמיר גורנה איש איש ממקומו. ואין צורך להאריך ללשונותם במקומותם.
והדברים קל וחומר בדבר דסגי בשלשים יום דבנדון זה כשעשו הכתב של שכירות לכמה שנים או לשנה והוליך שם כל מטלטליו הקטנים עם הגדולים ומה גם אם תקן על ידי אומנים מינים ממינים נראה דבזה חייב במזוזה מיד ויקבענה ויברך תכף בפרק הכונס לדור שם. וגם הרב תורת חסד מודה בזה כמדובר". וראה בפת"ש ס"ק י"ז ובסוף ס"ק י"ח כתב בערוך השולחן סעי' מ"ט "עוד איתא שם השוכר בית אפילו מישראל פטור מן המזוזה כל ל' יום שאינו נקרא עדיין דירה במה דברים אמורים בח"ל אבל בא"י חייב השוכר מיד במזוזה ותקנה היתה משום ישוב א"י כדי שיתעצל לצאת ממנה מפני המזוזה שאסור ליטלה כמ"ש בסי' רצ"א ואין חילוק בין שוכר מישראל לשוכר מעכו"ם דאם שכרו על יותר מל' יום הרי היא כביתו וחייב במזוזה וה"ה לשואל בית דינו כשוכר בכל מה שנתבאר ונראה ברור דזה שנתבאר דל' יום פטור זהו כששכר לפחות מל' יום או שכר סתם אבל שכרו לל' יום חייב מיד דשכירות ליומא ממכר הוא לכמה דברים אלא דפחות מל' מקרי עראי אבל כששכרו לל' יום ויותר פשיטא דמיד חייב [וכ"נ מש"ך סקכ"ח וכ"כ הח"ד בדה"ח וראיתי מי שהשיג על זה מתירוץ השני של תוס' מנחות שם דזהו מדרבנן ע"ש תמיהני דמה בכך דעכ"פ חייב מיד מדרבנן וכן המנהג פשוט ואין לשנות ופשוט הוא דהל' יום צריך רצופין ודלא כיש שמסתפק בזה]". וכ"כ הבא"ח כי תבוא סעי' כ"ג ומרן הרב בהערות לקיצו"ש סי' י"א ס"ק יט. וכ"כ בנהר מצרים הלכות מזוזה וכ"כ מהרש"ם ח"ו סי' קט"ז אמנם בהליכות שלמה תפילה עמ' רל"ד סעי' ו' כתב שנהגו כפת"ש וראה מנח"י ח"ו סי' קי"ג.
ג
איתא בגמ' שבת דף קלא עמוד א "תניא נמי הכי: ושוין, שאם צייץ טליתו ועשה מזוזה לפתחו – שהוא חייב (בשבת). מאי טעמא? – אמר רב יוסף: לפי שאין קבוע להם זמן. אמר ליה אביי: אדרבה, מדאין קבוע להם זמן – כל שעתא ושעתא זמניה הוא! – אלא אמר רב נחמן אמר רבי יצחק, ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע: הואיל ובידו להפקירן".
וכתב הרמב"ן "ועוד י"ל דמש"ה אמר בידו להפקירן שמכיון שהפקירן אף על פי שלובשן פטורין דהו"ל טלית שאולה שכל שלשים יום פטורה מן הציצית ומכאן ואילך נמי מדברי סופרים בלבד היא חייבת אבל מן התורה פטורה דכסותך אמר רחמנא, וכן בבית אף על פי שהוא דר בה בשל הפקר פטורה היא מן המזוזה דלאו ביתך הוא ולאו בית של רבים הוא" וכן כתב הרשב"א "וטעמא דטלית של הפקר פטור מן הציצית דלא עדיף מטלית שאולה דאמרינן שהיא פטורה כל שלשים יום, וכן בית של הפקר פטור מן המזוזה כדאמרינן דשוכר פטור כל שלשים, ואף על גב דלאחר שלשים חייבין בין בציצית בין במזוזה היינו מדרבנן דאילו מדאורייתא אין הפרש בין תוך שלשים לאחר שלשים" כלומר שאע"פ שזה אצלו כבר שלושים יום בכל זאת לא חייב לקבוע ויכול ללבושו וימתין לאחר השבת לעשות בהם מזוזה.
וכתב הריטב"א מסכת שבת דף קלא עמוד ב "נתחבטו בתוספות הא דקי"ל (ב"מ ק"א ב') שעל השוכר להניח מזוזה דחובת הדר הוא אם הוא מדאורייתא או מדרבנן, יש מפרשים דמדרבנן הוא כדאשכחן גבי טלית דאע"ג דשאלה קניא כשכירות אפ"ה פטורה מן הציצית אלא מדרבנן הכא נמי לא שנא, ויש מפרשים דחובה דאורייתא היא דשאני גבי מזוזה שהיא משום שמירת בני הבית וכיון שכן משום שמירה מה לי בעל הבית ומה לי שוכר, לפיכך כיון שהשכירות קניא והוא משום [שמירה, השוכר חייב בה מדאורייתא], וכן עיקר" וא"כ דבריו סותרים להדדי ותוס' רי"ד כתב שבשכירות חיובה מהתורה. אבל אם יפקירה חיובה יהיה מדרבנן לאחר שלושים לכו"ע וראה במנחת יצחק ח"ו סי' קי"ג.
וכשיוצא אם יכול ליטלנה
כתב השו"ע ביו"ד סי' רצ"א סעי' ב' ""השוכר בית מחבירו, השוכר חייב לקבוע בה מזוזה ולתקן מקום קביעותה. וכשיצא, לא יטלנה בידו. ואם שכר הבית מעובד כוכבים, או ששכרו לעובד כוכבים, נוטלה ויוצא. הגה: ועובד כוכבים שבקש שיתנו לו מזוזה, ורוצה לקובעה בפתחו, אסור ליתנו לו (כך השיב מהרי"ל). ונראה לי דמ"מ במקום דאיכא למיחש משום איבה, ושירע משום זה לישראל, שרי (כנ"ל)".
חנות
כתוב בגמ' יומא י"א "והתניא: בשעריך – אחד שערי בתים, ואחד שערי חצירות, ואחד שערי מדינות, ואחד שערי עיירות, ורפת, ולולין, ומתבן, ואוצרות יין, ואוצרות שמן – חייבין במזוזה" עיי"ש שיש פוטרין. וראה בב"י ופסק השו"ע ביו"ד סימן רפו סעי' א' "אלו המקומות שחייבים במזוזה: וכו' ואוצרות יין ושמן ובית האשה ובית השותפים, כולם חייבים". ובסעי' י"א כתב "והחנויות שבשוקים, פטורים". וביאר הש"ך בס"ק כ"א מפני שהם דירת עראי.
וכתב הט"ז בס"ק י' "ונ"ל אפי' אם יושבין בהם בכל יום פטורים דכיון דאינם שם בלילה מיקרי עראי כדמצינו בח"מ סי' ק"מ סעיף ח' לענין חזקה ובפרישה הניח זה בצריך עיון ולע"ד נראה כמו שכתבתי ולא דמי לבית התבן או אוצר דשם תשמיש השייך לו אין חילוק בין יום ללילה כן נראה לי". וכתב הפת"ש בס"ק י' "ועיין בס' יד הקטנה על הרמב"ם פ"ב מהלכות מזוזה אות כ"א וכו' ואם מפנה הסחורה משם בלילה ואינו משאיר שם כלום מ"מ ראוי לחייבה כמו בבהמ"ד דאמרינן לפי שיושבין בו כל היום הרי זה דירה". וכתב בבא"ח ש"ש כי תבוא סעי' כ"ב "חנויות של סחורה שיושבין בהם הסוחרים כל השנה כולה, אף על פי שאין יושבים אלא ביום כי בלילה הולכים לבתיהם, הרי אלו חייבים במזוזה, ועיין יד הקטנה, מיהו יניח בלא ברכה, כי הט"ז ז"ל חולק בזה".
וכתב הרע"א "בדרישה כ' ע"ז ונראה דבזה"ז אלו חדרים הנקראים קליטין חייבים וצ"ע עכ"ל". וכ"כ הבית הלל. וכתב הפת"ש בס"ק י' "ועיין בס' יד הקטנה על הרמב"ם פ"ב מהלכות מזוזה אות כ"א שתמה ע"ז דאם יש בחנות איזה סחורה המונח שם תמיד הוי ליה ממש בית האוצר וכו' והעלה דכוונת הטור והש"ע בחנויות שעושין ביומא דשוקא בכרכים גדולים ועומדים שם החנויות בשוק רק כל משך היריד ואחר כך מפרקים אותם או עומדים פנוי בלי שום תשמיש דזה ממש כמו סוכת החג בחג ע"ש" וכן כתב קיצור שולחן ערוך סימן יא סעי' י"ד "בית שאינו עשוי לדירה בקביעות פטור, לפיכך סוכת החג בחג פטור. וכן אותן חנויות שעושין ביומא דשוקא לימי משך היריד, ואחר כך מפרקין אותן, או שנשארות בלי שום תשמיש פטורין, אבל החנויות הקבועות בסחורה חייבות במזוזה".
וכתב מרן הרב בהערה ט"ו אנו נוהגים להניח מזוזה בחניות הקבועות עם ברכה כיון שכל חנות בימינו היא גם מקום לאחסן סחורה ולא רק כדוכן מכירה ולכן דינה כאוצר שחייב במזוזה".
ג ולענין שליש עליון
כתב הטור סי' רפ"ט "מב' שלישי גובה הפתח ולמעלה ולמטה מזה השיעור לא יניחנה אבל מזה השיעור ולמעלה הוא הכל מקומה עד המשקוף והרמב"ם כתב בתחילת של שליש העליון של גובה השער ואם קבעה למעלה מזה כשירה והוא שירחיקנה מן המשקוף טפח וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה וכו' ונראה שאם שינה באלו המקומות אינו מעכב".
כתב הב"י "אמר רבי זירא אמר שמואל מצוה להניחה בתחלת שליש העליון וכתב הרא"ש (הלכות מזוזה סי' י) פירוש שלא ירחיק מן המשקוף יותר משליש גובהו של פתח אבל יכול לתתו בגבהו של פתח עד המשקוף עכ"ל וכו' וה"ר מנוח כתב שנ"ל שאם קבעה למטה משליש העליון כשרה ובלבד שתהא רחוקה מן המפתן שלשה טפחים. וכן נראה ממה שכתב רבינו בסמוך גבי אחורי הדלת. ולא נהירא דמדברי הרמב"ם נראה דלמטה משליש העליון פסולה וכן משמע פשטא דברייתא בגמרא וכו'
אהא דרבי זירא אמר שמואל ורב הונא אמר מגביה מן הקרקע טפח ומרחיק מן הקורה טפח וכל הפתח כשר למזוזה [בדק הבית] מתיבי מגביה מן הקרקע טפח ומרחיק מן הקורה טפח וכל הפתח כשר למזוזה [עד כאן] דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר וקשרתם וכתבתם וכו' בשלמא רב הונא דאמר כרבי יהודה אלא שמואל דאמר כמאן לעולם כרבי יוסי ומאי תחלת שליש העליון דקאמר להרחקה. ומשמע ליה ז"ל דלא פליגי רבי יוסי ורבי יהודה אלא בלמטה משליש העליון אבל למעלה לדברי הכל צריך להרחיקה מן הקורה טפח והכי משמע מדאמר רבי יוסי מה קשירה בגובה אף כתיבה בגובה וכי היכי דקשירה דהויא בגובה הזרוע אינו בסוף גובהו אלא מרוחק מסופו קצת הכי נמי כתיבה דילפינן מינה דהויא בגובה אינה בסוף הגובה אלא מרוחקת ממנו מעט דהיינו טפח כנ"ל לדעת הרמב"ם. אבל הרי"ף (ה:) והרא"ש (שם) סתמו וכתבו דברי רבי זירא אמר שמואל בלבד: ולענין הלכה יש לחוש לדברי הרמב"ם: כתבו התוספות בפרק הקומץ (לג: ד"ה ומאי) בירושלמי פרק בתרא דמגילה (הי"ב) משמע דכשהפתח גבוה הרבה מניחה בין כתפיו וחולק על תלמוד שלנו עכ"ל. והמרדכי (סי' תתקסא, ח ע"ב) כתב מסופק היה ר"י אם ההיא דירושלמי שהניחו רבי חנינא כנגד כתפותיו פליג אתלמודא דידן מדלא מפליג בין גבוה לנמוך ומיהו נראה דלמעלה מכתפיו לא יניחנה אם הפתח גבוה כל כך דלא יניחנה לעולם במקום שאינה נראית לו וכן משמע מדקאמר מניחה בטפח הסמוך לרשות הרבים כדי שיפגע במצוה מיד עכ"ל".
וכתב השו"ע ביו"ד סי' רפ"ט בסעי' ב' "בתחלת שליש העליון גובה השער. ואם קבע למעלה מזה, כשרה, והוא שירחיקנה מהמשקוף טפח. וצריך לקבעה על ימין הנכנס".
כתב הט"ז יורה דעה סימן רפט ס"ק ג "אבל בהרחיקה מלמעלה יותר משליש כתב ב"י בשם הרמב"ם דאפי' דיעבד פסול ולא כהטור שכתב דאם שינה גם בזה אין מעכב בדיעבד ומש"ה כתב רמ"א דקאי אסעיף ב' דכשר בדיעבד דמשמע דבזה אפילו דיעבד פסול".
ערוך השולחן סעי' י' "בגובה כמה שיעורה לקובעה שם אמרו שם [ל"ג א] מצוה להניחה בתחלת שליש העליון כגון שגובה הפתח ג' אמות יניחנה בתחלת האמה השלישית ואם הניחה למטה מזה פסולה ועי' בסעי' י"ב אבל למעלה מזה כשר ובלבד שירחיקנה מן המשקוף העליון טפח ובדיעבד כשרה גם בלא הרחקת טפח [ב"י]".
העולה
השוכר בית בחו"ל לאחר ל' נחלקו הפוסקים האם חיובה מהתורה או מדרבנן למעשה נפסק שחיובה מדרבנן משום הרואים.
אם עשה חוזה לבית יותר מל' יום – לספרדים חייב במזוזה מיד וכן לאשכנזים ויש מאשכנזים שקובעים רק לאחר ל'.
במקרה הנ"ל טוב שיפיקר רשותו ולא יתכוון לזכות כך יצא ידי כו"ע כיון שחיובה משום הרואים אם מניחה בלי מזוזה לא עבר איסור רק שמתקנת חכמים שיניח בה וע"כ אם אין סיבה כגון הנ"ל אין לאחר אבל בסיבה כמו הנ"ל יכול אך טוב שיתלה שלט בחוץ שמעמד קביעת המזוזת יערך בעוד שבוע
חנות או משרד שמשמשת גם לאיחסון או שיש בה חפצים – חייבת במזוזה בברכה.
חנות שמרוקנים כל לילה את החנות ונמצאים בו רק ביום – חייב במזוזה אך בלי ברכה.
וה"ה אם שוכר אותה שאם יש בה סחורה וכדו' ושכר אותה בחו"ל ליותר מל' יום (ולאשכנזים לאחר הל' יום) קובע בה מזוזה בברכה, וה"ה בא"י שקובע בה מיד.