שאלה
סוכה שלא נבנתה על תנאי.
האם יש בעיה לטלטלה ולהזיזה כמות שהיא כמה מטרים הצידה?
בלי לפרק אותה.
והאם יש הבדל אם זה לצורך מצווה. כגון לפנות מקום עבור הציבור לריקודים בשמחת תורה.
תשובה
סוכה שנבנתה לפני החג אין לסתור את הסוכה בחול המועד ולא מועיל בה תנאי.
אמנם כשיש סיבה ועל דעת לבנותה מותר וכ"ש אם לא מפרקה רק מוזיזה.
מקורות
כתב השו"ע סי' תרל"ח סעי' א' "עצי סוכה אסורים כל שמונת ימי החג, בין עצי דפנות בין עצי סכך (ואפילו קיסם לחצוץ בו שיניו אסור) (מהרי"ל), ואין ניאותין מהן לדבר אחר כל שמונת הימים, מפני שיום הז' כולו הסוכה מוקצה עד בין השמשות, והואיל והוקצה לבין השמשות של שביעי הוקצה לכל היום".
והטעם כתב המשנ"ב ס"ק א' "דכתיב חג הסוכות שבעת ימים לד' כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה. ואפילו עשה סוכה אחרת בחוה"מ וא"צ לראשונה אפ"ה עציה אסורים בהנאה". וכ"כ הכה"ח בס"ק א'.
וכתב הרמ"א "ואפילו נפלה הסוכה, אסורים ולא מהני בה תנאי". ומכאן מוכח שאע"פ שאינה עומדת כבר לקיום מצוותה אסור והטעם כתב בעטרת צבי אורח חיים ס"ק ג "לפי ששם שמים חל עליהן אף אחר שנפל הואיל דחל עליהם בעודו בקיומא חל עליהן אף לאחר שנפל. ואף שאם נאמר דאין שם שמים חל עליהן לאסרן כשנפלו, מ"מ יש לאסרן מטעם הואיל דבין השמשות איתקצאי למצותו" וביאר המשנ"ב בס"ק ה' "היינו דאפילו להפוסקים דסברי דמן התורה אינה אסורה אלא בעודה קיימת מדרבנן מיהא אסור להנות ממנה מטעם מוקצה דאיתקצאי בבין השמשות של תחלת החג".
כתב בשו"ת שואל ומשיב מהדורה רביעאה חלק ג סימן כח "הנה בהושענא רבה שנת הר"ת היה רוח סערה והשלאקין של הסוכה שלי נתקו אחור וכמעט שלא נפלו וע"כ ההכרח לקשרם אחר אכילה באופן שלא יוכלו לפתוח אח"כ והנה לעת ערב אמרתי בלבי כי יש לי סוכה אחרת אשר לא מסוככה אולי אוכל לקחת הסכך מהסוכה הלז להניח על הסוכה הלז וכו' ומעתה נעתיק עצמינו לבאר בענין הסכך הנה לפענ"ד נראה כיון דעל הסוכה חל שם שמים ולשיטת ר"ת כל הצורך להכשר סוכה בין עצי סוכה ובין הנוי אסור מקרא דיליף מחג לד' כשם שחל שם שמים על החגיגה כן חל על הסוכה ולפ"ז כיון דחל עליו קדושה ובקדושה נראה לפענ"ד דאם נימא כשיטת הרמב"ם דגם על הדפנות חל שם שמים מהקרא ועיין סי' תרל"ח בטו"ז שם וא"כ על אותה הסוכה חל שם שמים ונתקדשה ואיך יקח הסכך ויעשה לסוכה אחרת הא כבר נתקדשה כאן ובמה יפקע קדושת הסכך והדפנות מהסוכה הלז ובפרט כיון דבשמיני אינו רק ספק ומיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן א"כ בשלמא באותה סוכה שכבר נתקדשה ותיכף בבא המועד חל ש"ש על הסוכה אף שכעת אינו רק ספק הא כבר נתקדשה אבל אם מניח אותו על סוכה אחרת שמא הוא חול ואנחנו מפקיעין הסכך מקדושתו ודומה לזה כתב הגאון בנוב"י לענין קדושה הנטפל לקדושת השם וכל שנקדרו נשאר בלי קדושה דהנטפל אין לו קדושה בעצמותו ע"ש וה"ה בזה דכל מעלת הסכך ביום השמיני הוא משום דנטפל לקדושת כל השבעה שחל שם שמים עליו ולפ"ז זהו כשהיא במקומה אבל אם נקח הסכך והרי הסכך בלי צירוף הדפנות אין בהם קדושה כ"כ וא"כ דלמא חיל הוא ומפקיע הסכך מקדושתו" וא"כ כ"ש כאן אמנם בעיקרי הד"ט צידד להיקל אם זה בשביל סוכה אחרת וכן מוכח מראייתו מהפחד יצחק שאסור.
וכתב עליו בשו"ת ציץ אליעזר חלק יג סימן סח "לפענ"ד אין הכרח למה שקובע הגאון שו"מ דיש איסור לסתור הסוכה משום הורדה מקדושה, ויש לומר דהאיסור הוא רק להשתמש לדבר אחר וכלשון השו"ע בסי' תרל"ח סעיף א': ואין נאותין מהן לדבר אחר. אבל כל שאינו משתמש בהם לדבר אחר אין איסור בעצם הסתירה משום הורדה מקדושה [דסוכה לא נחשבת אפילו בין תשמישי קדושה כי אם בין תשמישי מצוה], ורק כשאין לו מטרת מצוה אחרת בהסתירה יש אולי מקום לומר דמה דיש בזה הוא משום ביזוי מצוה. וממילא כשאבל בכוונתו בהסתירה כדי לתתם לסוכה אחרת, או כדי להקימה במקו"א ושיוכל לישב ולקיים מצות סוכה במקום שיהא נמצא, אזי שפיר מותר.
ויש לזה לדעתי הוכחה ממה דאיתא במשנה בסוכה ד' מ"ח ע"א: גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו. ומפרש"י, דלהכי אסור לסתרה מפני דהא כל היום חובתו לישן ולשנן ואי אקלע לה סעודתא אכיל ליה בגווה, ומשמע דרק משום טעם הנ"ז אסור לסתרה הא אי לא"ה אין איסור בעצם הסתירה משום הורדה מקדושה, דאל"כ היה צריך רש"י לפרש בפשוטו דבעצם הסתירה כשלעצמה, מבלי שום נימוק אחר, יש איסור משום הורדה מקדושה, אלא משמע כנ"ז דמשום כך לא היה אסור.
וכהנימוק הזה של רש"י מפרשים גם הטור והב"י והלבוש באו"ח סי' תרס"ו, וכך מבאר בפשיטות המ"ב (בשם הפוסקים), ולא עלה על דעת אחד מהם לאסור מכח הורדה מקדושה, ומשמע איפוא כנ"ז, דאי לאו הנימוק שכותבים אין איסור בעצם הסתירה משום הורדה מקדושה כל עוד שלא משתמש בה לדבר אחר.
ובר"ן על הרי"ף כותב נימוק אחר בזה, וז"ל: ונ"ל דהיינו טעמא דכיון דאמר רחמנא בסוכות תשבו שבעת ימים צריך שתהא לו סוכה כל שבעה עכ"ל, וזה נימוק מיוחד וחדש, אבל ג"כ לא עולה על דעתו לנמק טעם האיסור משום הורדה מקדושה בעצם הסתירה, אלא משמע מזה ג"כ כנ"ז דמשום הא אין מקום לאסור כל עוד שלא משתמש בזה לדבר אחר.
(ב) ומצאתי בספר עיקרי הד"ט על או"ח סי' ב' אות ס"ח שעומד על המחקר אם מותר לו לאדם לסתור סוכתו בא' מימי חוה"מ של חג לאיזה סיבה שתהיה ובשכבר יש לו לקיים מצות סוכה באופן אחר, ומביא שנחלקו בזה חכמי הישיבה, ומהם שסברו שמותר בנימוק דדוקא לתשמיש חול עצי הסוכה אסורין, אך שלא להשתמש כלל רק להתיר סוכתו לאיזה צורך אין זה תשמיש של חול בעצי סוכה, והביאו גם הוכחה מההיא דבני א"י שרוצים לאכול בסוכה ביום ח' דפוחת מקום ד' על ד' להיכר, והבעל עיקרי הד"ט דעתו לאיסור ודוחה ראיתם, ומביא להסתיע לדבריו מדברי הפחד יצחק שאוסר לעשות מטלית שיש בו ציצית בגד. אבל גם העיקרי הד"ט שאוסר בא עלה מפורש שהוא רק מטעמא דביזוי מצוה כמו בההיא דטלית, אבל לא מטעם דמורידה מקדושתה, ואדרבא מדבריו שם מוכח בעליל שאילו היה סותרה כדי להניחם בסוכה אחרת היה ג"כ מסכים בפשיטות להתיר דכאמור הוכחתו היא מפני שמדמה לה לההיא דטלית של ציצית שבס' פחד יצחק, וכפי שמעתיק שם משמו כותב בהדיא שהאיסור הוא רק כשפוסל טלית לעשות ממנה בגד, ולהשאיר את הציצית ככה, אבל אם גם מניח הציציות בטלית אחר מותר. וא"כ ה"ה בדומה לזה גם בסוכה דאם סותרה כדי להניחה בסוכה אחרת מותר, וכמו"כ מודגש גם זאת בעיקרי הד"ט שם דלא שייך לאסור מטעמא דמיגו דאיתקצאי ביה"ש וכו' כל עוד דלא אתינן למישרייה בהנאה כיעו"ש, וא"כ ה"ה גם בנידון שאלתנו אין לאסור לא מטעם מיגו דאתקצאי וגם לרבות לא משום ביזוי מצוה בהיות ולא אתינן למישרי בהנאה לדבר אחר אלא כדי לתתם לסוכה אחרת או כדי לחזור ולהקימה במקום אחר…..
באופן שיש לומר שבכל כגון דא יודה גם השו"מ שמותר, בהיות וכפי הנראה מבין השיטין של דבריו שם שלא היה ברור לו לאיסור, ושעל כן הוסיף בדבריו הנימוק בהיות והמדובר בנידונו לסתור לצורך שמיני שאינו רק ספק כיעו"ש, וא"כ בכעין זה שיש גם ענין של תנאי בשאר הימים י"ל שבהצטרף הכל גם הוא יודה שמותר.
עכ"פ לפענ"ד יש להתיר הסתירה לצורך סוכה אחרת, ובפרט ע"מ לחזור במקו"א, ועל אחת כמה כשמקימה בחוה"מ ע"מ כן כדי לסותרה ולחזור ולהקימה לפי הצורך".
כתב הכה"ח בסי' תרל"ח ס"ק ט' "ואם מותר לו לאדם לסתור סוכתו באחד מימי חול המועד של חג לאיזה סיבה שתהיה ובשכבר יש לו לקיים מצות סוכה במקום אחר, עיין עיקרי הד"ט סימן ב' אות ס"ח שכתב שנחלקו בזה בני הישיבה ומסיק לאסור דאיכא ביזוי מצוה להסתירה יעו"ש. פתחי תשובה".
וכמבואר בלשונו המובא בטור (או"ח סי' כ"א) וז"ל, אסור לבני ישראל למיעבד צרכיהון במידי דעביד למיפק ביה ידי חובת מצוה כגון חוטין הקבועין בטלית למיסר ביה מדעם, אי נמי הושענא לאורוחי ביה, ואתרוג דמצוה למיכליה, דילפינן מדם דאמר קרא ושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יכסה ברגליו שלא יהיו מצוות בזויות עליו עכ"ל שו"ת להורות נתן חלק ז סימן מז דייק דדוקא אם עושה בזה צרכיו והוא תמוה דהא להדיא בדם אינו עושה צרכיו בדם אלא מכסה בדרך בזיון וא"כ כאן יש ביזוי מצווה בסתירה כמבואר. אמנם עיי"ש מה שרצה לידחות מטלית שבסותר את כל הטלית אין איסור ויש לעיין בה.
העולה
שסוכה שנבנתה לפני החג אין לסתור את הסוכה בחול המועד ולא מועיל בה תנאי.
אמנם כשיש סיבה ועל דעת לבנותה מותר וכ"ש אם לא מפרקה רק מוזיזה