שאלה

יהודי שיש לו עסק מנעולים לרכבים, הוא מקבלת את העבודות מחברות גדולות בארצות הברית, הבעיה שהרבה חברות לא מוכנות לעבוד איתו בכלל בגלל שהוא לא מוכן לקחת עבודות בשבת, ובוא שואל האם יש דרך להפעיל את העסק בשבת על ידי גויים כאשר גם הטכנאים הם גויים והוא לא רוצה שום דבר מהכסף שיגיע משבת העיקר שיוכל לעבוד עם אותם חברות ולקבל בגלל זה הרבה עבודה במהלך השבוע, הוא לא מעוניין להכניס שותף גוי. האם דבר כזה מותר? האם הכסף מותר לתרומה ליהודי או גוי?

תשובה

אין להפעיל עסק ע"י נכרי בשבת אפי' שאינו נהנה מהרווחים, כיוון ששמו על העסק ויש חשש למראית עין, אמנם בשעת הדחק גדול ובהפסד מרובה עדיף שייעשה שותפות עם הגוי ע"י מורה הוראה מוסמך הבקי בדינים אלו, ואם אינו יכול לעשות שותפות עם הגוי, יהא ניתן להקל ע"י מורה הוראה מוסמך שייתן היתר לזה אחר שייבחן את ההפסדים וכדו', שישכיר לגוי את העסק מיום חמישי, ובלבד שלא יהא במקום יישוב יהודים.

מקורות

א
יש להקדים: שדינים אלו של רווח ממסחר בשבת לבע"ב יהודי ע"י נכרים וכדו', נשנה בארוכה בפוסקים ראשונים ואחרונים מערכה לקראת מערכה, האם ואיך ניתן להתיר המסחר בשבת בשעת הדחק וכיו"ב, והרי הם כהררים התלויים בשערה, וביותר שיש לחוש בזה למראית עין, ולפריצת גדר ח"ו, על כן צריך מתינות ומשנה זהירות במתן היתר בעניין זה. וראה עוד בפסקי תשובות (סי' רמ"ג אות ב' ד"ה והנה), משכ"ב.
ב
למעשה בתמצית, ראה בש"ע (או"ח סי' רמ"ג ס"א), דפסק וז"ל: "לא ישכיר אדם מרחץ שלו לכותי, מפני שנקרא על שמו, וכותי זה עושה מלאכה בו בשבת, דסתם מרחץ לאו לאריסותא (פירוש אריס הוא העובד ליקח חלק ממה שישביח לבעליו) עביד, ואמרי שכל הריוח של ישראל ושכר את הכותי בכך וכך ליום, ונמצא הכותי עושה מלאכה בשליחותו של ישראל; אבל שדה, מותר, שכן דרך לקבל שדה באריסות, ואף על פי שיודעים שהוא של ישראל, אומרים: הכותי לקחה באריסות, ולעצמו הוא עובד; ותנור, דינו כמרחץ; ורחיים, דינם כשדה. הגה: ואף על פי שלא לקחה הכותי רק לשליש או לרביע, ויש לישראל הנאה במה שהכותי עובד בשבת, שרי, דכותי אדעתא דנפשיה עובד (ב"י בשם מיימוני פ"ז וב"י סימן רמ"ה בשם סה"ת)".
עפ"ז בדידן שהעסק מוכר וידוע שהוא בבעלות הישראל, אסור לתת לנכרי לעבוד שם בשבת, אע"פ שלא לוקח שכירות ממנו, מפני שיאמרו בשליחותו של ישראל קעביד, דאין הדרך ליתן לנכרי עבודה בעסק כאריסות שדה, וביותר כשהיהודי אינו מעוניין בשותפות עם הגוי הרי שהעסק ביום בהשבת הוא על שמו שלו, ואע"פ שאינו נהנה מהרווחים ואינו עובד בגופו, מ"מ כאמור שמו עליו.
ג
אמנם בשעת דחק גדול מאוד, והפסד מרובה שניתן לשקול דעת של מורה הוראה מוסמך בלבד, יהא ניתן להקל להפעיל את העסק ע"י גוי בשכירות שהיא בהבלעה, דהיינו שמשכיר לגוי את העסק מיום חמישי, ובתנאי שאין העסק קיים במקום יישוב יהודי.
ואעתיק לשונו ומקורותיו של הפסקי תשובות (שם אות ה'), שסיכם הדברים בטוב טעם ודעת, ז"ל:
"אמנם יש לציין כי מצינו לדון הרבה בפוסקים (עפ"י הרמ"א סוס"י רמ"ד דבמקום הפסד לא חששו למראית עין, ועיי"ש משנ"ב. ועיין בארוכה בכל מיני אופנים שונים של שעת הדחק שהתירו במגבלות שונות בשו"ת האלף לך שלמה סי' ק"ג, שו"ת מהרש"ם ח"א סי' קכ"ח וח"ו סי' י"ב, אורחות חיים ספינקא בסימן זה באריכות גדולה מגדולי הדורות האחרונים, שו"ת בית ישראל ח"א סי' ל"ז, שו"ת קרן לדוד סי' ס"ג – ס"ה, שו"ת דעת סופר סי' כ"ח – ל', שו"ת קנין תורה ח"א סי' ס"ג, שו"ת קנה בושם ח"א סי' י"ד, שו"ת באר שרים ח"א סי' ל"ו.), במקום הפסד מרובה, (ובשו"ת חת"ס או"ח סי' נ"ה שאף שאין הפסד ממש אלא מניעת ריוח גדול ג"כ בכלל ההיתר, דאמרינן מתוך שבהול על ממונו יבוא לידי איסורים גדולים יותר אם לא נתיר לו בדרכי היתר, וכן העלה להיתר בשו"ת חזון נחום ח"א סי' כ"ח. אמנם יש לציין כי בשו"ע הרב סי' רמ"ד סעי' כ"א מחמיר כשיש רק הפסד של מניעת ריוח, ועיי"ש היטב מהו גדר הפסד ממון ומהו גדר מניעת ריוח. ועוד יש בזה בפוסקים במקצועות אחרים שבתורה, והכל לפי ראות עיני המורה).
ובזמנים שהיה קשיי פרנסה קשים והדלות שלטה ואכלה בכל פה, כגון הא דבזמניהם שהשלטונות לא היו נותנים רשיון לעסק אם אינו פועל גם בשבתות וימים טובים, או במקום שיש תחרות קשה של מפעלים נכרים הפתוחים תמיד, וכל כיוצא בזה.
ובדלית ברירה התירו (ויש לציין כי אף לאחר נקיטת כל האמצעים להתיר, אין להשכיר לגוי בערב שבת, אלא ביום חמישי, וכמו שציין בשו"ע הרב סעי' י"ד עפ"י השו"ע סי' רמ"ו סעי' א' שמחזי שלוחו של הישראל וכו').
על פי הוראת חכם מובהק הבקי בדינים אלו, ובעשיית כל האמצעים האפשריים לימלט מחשש דשכר שבת וחשש דמראית עין, דהיינו ע"י פרסום הדבר שהנכרי אינו 'פועל' ואינו 'שכיר יום', ותמיד העדיפו הפוסקים שיהיה ע"י שטר מכירה או שותפות (וכדלקמן סימן רמ"ה אות ד') ולא רק בשכירות או בקבלנות, וגם בדרך כלל לא התירו הדבר אם העסק היה בתוך מקום שמיושב בהרבה יהודים, וכפי שיתבאר עוד בזה לקמן סימן רמ"ד אות י"א. ועיין עוד בענין זה בסימן רמ"ה אות ד'. עכ"ל.
ד
ברם מי שביכולתו לימנע מהיתרים שונים, ובכך יגדיל כוחה ושמירתה של השבת, אין ספק שזכות זאת תעמוד לו בזה ובבא.

העולה מן האמור
אין להפעיל עסק ע"י נכרי בשבת אפי' שאינו נהנה מהרווחים, כיוון ששמו על העסק ויש חשש למראית עין, אמנם בשעת הדחק גדול ובהפסד מרובה עדיף שייעשה שותפות עם הגוי ע"י מורה הוראה מוסמך הבקי בדינים אלו, ואם אינו יכול לעשות שותפות עם הגוי, יהא ניתן להקל ע"י מורה הוראה מוסמך שייתן היתר לזה אחר שייבחן את ההפסדים וכדו', שישכיר לגוי את העסק מיום חמישי, ובלבד שלא יהא במקום יישוב יהודים.