שאלה
מדוע במנהג הכפרות בערב יוה"כ היה פולמוס הלכתי אם להקפיד לעשות כפרות בעוף או בכסף?
תשובה
נוהגים לעשות כפרות בימים שבין ראש השנה לכיפור והטוב ביותר לעשות בערב כיפור
את הכפרות יש לעשות לכתחילה בעוף. ואם אין לו יעשה בכסף.
מקורות
כפרות בעוף
כתב השו"ע (סי' תר"ה סעי' א'): "מה שנוהגים לעשות כפרה בערב יום כיפורים לשחוט תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים, יש למנוע המנהג". וכתב הרמ"א (שם): "ויש מהגאונים שכתבו מנהג זה, וכן כתבו אותו רבים מן האחרונים, וכן נוהגין בכל מדינות אלו ואין לשנות, כי הוא מנהג ותיקין וכו' ובוחרין בתרנגולים לבנים, על דרך שנאמר: אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (ישעיה א, יח) ונהגו ליתן הכפרות לעניים, או לפדותן בממון שנותנים לעניים". וכתב הכה"ח (ס"ק ה'): "וכן כתב בשער הכוונות דף ק' ע"א וז"ל מנהג של הכפרה הנזכר בספרי הגאונים היה מורי ז"ל נזהר מאד לקיימו, והיה לוקח תרנגול אחד לבן לכל אחד מבני הבית הזכרים ותרנגולת אחת לבנה לכל אחד מבני הבית הנקבות".
וכתב המשנ"ב (ס"ק ב'): "מנהג וותיקין – ויחשוב שכל מה שעושין לעוף הזה הכל היה ראוי לבוא עליו (וביאר בשער הציון ס"ק ב' "כדוגמת ד' מיתות בית דין, שזורקו לעוף אחר שחיטה הוא כעין סקילה, ומה שהשוחט תופסו בצואר ושוחטו ומחרכין אותו באש הוא דוגמא שרפה והרג וחנק מהרי"ו"]: וע"י תשובתו הקדוש ברוך הוא מסלק הגזירה מעליו ונתקיים דוגמתו בעוף הזה וכן כתבו הראשונים טעם הקרבן הבא על השוגג. וטוב לשחטו באשמורת אחר הסליחות כי אז הרחמים גוברים וכו' ובמקום שמתקבצים הרבה ביחד ודוחקין זה את זה והשוחטים נעורים כל הלילה בפנים זעופים ואינם מרגישים בסכין מפני רוב העבודה. ויוכל לבוא לידי איסור נבילה טוב יותר לשחוט הכפרות יום או יומים קודם יוה"כ כי כל עשי"ת הוא זמן לכפרות [פמ"ג ע"ש]. או שיסבבו על ראשיהם במעות ותחשב להם לצדקה שלא יהיו נכשלין באיסור נבילה ח"ו". וכ"כ הכה"ח (ס"ק י"א-י"ג).
תרנגול לבן
כתב הרמ"א (סי' תר"ה סעי' א'), [על כפרות] "ונוהגין ליקח תרנגול זכר לזכר, ולנקבה לוקחין תרנגולת, ולוקחין למעוברת ב' תרנגולים אולי תלד זכר". כתב הכה"ח (ס"ק ו'): "כתב בשער הכוונות דף ק' ע"א וז"ל מנהג של הכפרה הנזכר בספרי הגאונים היה מורי ז"ל נזהר מאד לקיימו, והיה לוקח תרנגול אחד לבן לכל אחד מבני הבית הזכרים ותרנגולת אחת לבנה לכל אחד מבני הבית הנקבות, ולפיכך לאשה מעוברת ישחוט עליה מספק שנים, תרנגול אחד זכר אולי הוא זכר ותרנגולת אחת נקבה אולי הולד נקבה, ועוד תרנגולת אחרת בשביל האשה עצמה, נמצא שהם שלשה תרנגולים שתי נקבות ואחד זכר לכל אשה מעוברת". ובס"ק כ"ג כתב "כלומר תרנגול ותרנגולת, ואף אם העובר נקבה די לה ולבתה באחד משום ששנים רשאים ליקח כפרה אחת. לבוש. וכן נוהגין אפילו בשני גופים, והאר"י לקח שלשה למעוברת. מגן אברהם ס"ק ב'. וכן כתבנו לעיל אות ה'. וכן כתב אליה רבה אות ח' בשם כמה פוסקים דצריך לכל אחד מבני הבית תרנגול אחד ולמעוברת שלשה ואין לשנות יעו"ש. ולתאומים לא חיישינן. ב"ח משם מרדכי קטן, שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ו'".
לפדות בממון
כתב הכה"ח (ס"ק כ"ז), על דברי הרמ"א שיתנו את הכפרות או יפדו בממון וז"ל: "וזה טוב יותר דאז לא מתבייש העני מלקבלם, אבל כשנותנים את התרנגול גופיה אומר העני זה השליך עונותיו על תרנגול זה ונבזה אני לו ששולחו אלי. דרשות מהרי"ל הלכות ערב יום הכפורים, שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ז', מגן אברהם ס"ק ד', אליה רבה אות ו', רבינו זלמן אות ד'. ואם עני הרגיל אצלו ויודע בו שלא יתבייש בתתו לו, יכול ליתן לו מהעופות עצמם, שלפעמים נהנה יותר שהוא הנאה קרובה שאינו צריך לטרוח, וגם כי לו תהיה צדקה באותו דבר עצמו אשר עשה ביום הזה לכפר. מטה אפרים אות יו"ד, משנה ברורה שם".
וכדברי הגמ' כתובות (דף ס"ז ע"ב): "מר עוקבא הוה עניא בשיבבותיה, דהוה רגיל כל יומא דשדי ליה ארבעה זוזי בצינורא דדשא. יום אחד אמר: איזיל איחזי מאן קעביד בי ההוא טיבותא. ההוא יומא נגהא ליה למר עוקבא לבי מדרשא, אתיא דביתהו בהדיה, כיון דחזיוה דקא מצלי ליה לדשא נפק בתרייהו, רהוט מקמיה עיילי לההוא אתונא דהוה גרופה נורא, הוה קא מיקליין כרעיה דמר עוקבא, אמרה ליה דביתהו: שקול כרעיך אותיב אכרעאי. חלש דעתיה, אמרה ליה: אנא שכיחנא בגויה דביתא ומקרבא אהנייתי". [למר עוקבא היה עני בשכנותו שהיה נותן לו צדקה בסתר ומניח לו תחת מפתן הדלת ובאחד הפעמים החליט העני לראות מי נותן לו את הכסף ארב להם מאוחרי הדלת, באותו יום התאחר מר עוקבא והגיע אשתו לבית המדרש ויחד הלכו לתת את הצדקה כאשר הגיע מר עוקבא והניח את הכסף מתחת למפתן הדלת פתח העני את הדלת וברחו מפניו רדף אחריהם ראו תנור ונכנסו אליו והיו רגליו של מר עוקבא נשרפות אמרה לו אשתו תניח על שלי חלשה דעתו של מר עוקבא אמרה לו אשתו תנוח דעתך שצדקתי גדולה משלך]. ופרש"י "ומקרבא הנייתי – הנאתי מזומנת שאני מחלקת לחם ובשר ומלח אבל אתה נותן מעות לעניים והם טורחים וקונים סעודה".
בברכה המרכז העולמי למענה הלכתי שע"י דרכי הוראה