שאלה
אם ביום טוב ראשון הנר נשמה הולך להיגמר ולא יהיה לי נר להדליק נרות בלילה השני. האם מותר להדליק עוד נר?
תשובה
לכתחילה אין להעביר דהוי כאש לבטלה, אמנם יכול להעביר למקום אחר כלומר בשביל לבשל ולהדליק ממנו (או להדליק גפרור להדליק עמו את האש ולהניחו שם), ואם לא יכול ידליק לעילוי נשמת אבותיו ויתנה, ואם לא יכול ילווה אש מאחרים ואם אין אחרים ראה בגוף התשובה.
מקורות
כתב השו"ע סי' תקי"ד סעי' ה' "נר של בטלה, דהיינו שאינו צריך לו, אסור להדליקו; אבל של בית הכנסת לא חשיב של בטלה ומותר להדליקו אפי' בי"ט שני אחר מנחה, ואין בזה משום מכין לחול, שהרי בהדלקתו יש מצוה לאותה שעה. ולתקן הפתילות והעששיות בי"ט אחר מנחה, אם רוצה להדליק בו ביום, מותר; ואם לאו, אסור".
וכתב המשנ"ב ס"ק ל' "דהיינו שא"צ לו – ולא מיבעי אם אין לו בהבערתו צורך כלל דאסור [ולכמה פוסקים איכא בזה חיוב מלקות עיין סי' תקי"ח] אלא אפילו עושה זה לאיזה צורך כגון להראות עשרו ופזרונותיו כיון שאין מתכוין בזה לצורך יום טוב או לצורך גופו כלל אסור אכן אם עושה זה לכבוד יום טוב פשוט דמותר וגם מצוה איכא ואף על גב שכבר הדליק נרות של ברכה כשמוסיף נרות להרבות אור בביתו איכא שמחת יום טוב ודוקא בלילה אבל ביום בודאי אסור בביתו ואם יש ברית מילה בבית שנוהגין להדליק נרות מסתברא דמותר דכל זה כבוד וחיבוב מצוה הוא", וא"כ זה נחשב כלא צריך לו ראה במשנ"ב ס"ק ל"ה.
וכתב הבה"ל בד"ה "נר של בטלה – עיין מ"ב ועיין מאירי ביצה דף י"ב שכתב נר של בטלה כלומר נר שעושין אותו שלא לצורך אלא שאינם רוצים לעמוד בלא נר אפילו בשעה שהם ישנים ע"ש הטעם דאין זה צורך יום טוב כלל מיהו בני אדם שהם מפחדים לישן אם אין נר דלוק מסתברא דמותר דהוי בכלל צורך גופו וכמו דמותר להחם חמין לרגליו וכעין שמצינו בש"ס דף כ"ה בילתא אשתו של ר"נ דשרו לה למיפק באלונקי משום ביעתותא ועיין סי' תקכ"ב במ"א שם. ודע דהמ"א הביא בשם רש"ל דהעולם אין נזהרין בנר של בטלה ויש להם על מה שיסמוכו דהרמב"ם מתיר ע"ש ואנו לא העתקנו זה משום דרוב הפוסקים מחמירין בזה וכספיקא דירושלמי עיין ברשב"א בחידושיו ובעבוה"ק וברא"ש וטור ורי"ו ושב"ל בשם רבינו ישעיה דלא התיר אלא בנרות של בהכ"נ וגם הגר"ז השמיט קולא זו ע"כ אין להקל בזה. ודע עוד דנר של יא"ר ציי"ט אם לא הדליקו בערב יום טוב ידליקנו עכ"פ בחדר שאוכלין בו דמוסיף אורה בחדר ויותר טוב שידליקנו בביהכ"נ ויצא מחשש נר של בטלה ובשעת הדחק אפשר דיש להתיר בכל גווני דהוי כעין נר של מצוה שהוא לכבוד אבותיו כן מתבאר בת' כתב סופר".
וכ"כ הכה"ח בס"ק ע"ט "ולעניין להדליק נר של יאר צייט בביתו לכאורה נראה לאסור דנוהגין שלא להשתמש בו, ואפשר להתיר במעמידו בחדר שאוכלין בו דמוסיף עוד אור בחדר, וכששכח להדליק בלילה או שכבה נראה להתיר גם כן דנר יאר צייט מצוה היא לכבוד אבות, ומכל מקום למעשה נראה יותר להדליק בבית הכנסת ואפילו אין שם אדם דמצוה ודאי איכא בכל נר בית הכנסת. כתב סופר סימן ע"ה יעו"ש. והביא דבריו הפתחי תשובה ומשנה ברורה בביאור הלכה. ועיין עוד לקמן סימן תקמ"ח אות ד'".
וכתב בשו"ת באר משה ח"ג סי' ע"ו שכיון שיש תאורת חשמל אין להדליק עוד נר לתוספת אורה אל"כ נכבה החשמל, אמנם נשאר הטעם אם ידליק את הנר לעילוי נשמת ויתנה בו שיוכל להשתמש בו.
ונראה שיותר טוב שידליק מזה אחרי זה אוכל או כמו שכתב עוד הכה"ח בס"ק ס"ט "ואם מדליק שרוצה להבעיר טוטו"ן טובא"ק וטורח לו בכל רגע י"ל דשרי בכהאי גוונא. משבצות זהב אות ח'".
ולהדליק ביום טוב
וכתב עוד בסי' תק"ב ס"ק ב' "טעמא הואיל ואפשר להוציא האש מערב יום טוב, ויש מי שדקדק מזה שאם לא היה יכול להמציא אש מערב יום טוב כגון שהיה במאסר או במדבר ולא נזדמן לו במה שיוציא עד יום טוב מותר להוציאו ביום טוב, וכן נראה דעת הרב בעל תוספות. ספר בית מועד, הביאו הרב מה"ר אברהם אזולאי זלה"ה בהגהות כ"י, ברכי יוסף אות א', והביא דבריו זכור לאברהם אות יו"ד, מקרא קודש שם בליקוטי רימ"א אות ב'. ומיהו הכרם שלמה כתב על דברי הברכי יוסף הנז' דמסתימת הפוסקים לא משמע הכי, אלא להוליד דבר נראה כמלאכה ולא התירו ביום טוב עכ"ל. ואפשר שבכהאי גוונא דאיכא פלוגתא ולא אפשר להמציא אש מאחרים ביום טוב יש להקל להוציא אש מעצים קטנים שיש בראשם גפרית הכתוב לקמן אות ו' יעו"ש".
ובס"ק ו' "וכן אסור להוציא האש מעצים הנעשים בגפרית, דהיינו עצים קטנים ובראשם גפרית שדרכם לחככם בדבר אחר והם נדלקים. תשובת כתב סופר חלק אורח חיים סימן ס"ז. וכן כתב בתשובת אהל אברהם סימן י"ד. וכן כתב בספר דבר הלכה סימן ז'. וכן הסכים הרב רב פעלים חלק ב' חלק אורח חיים סימן נ"ח, והשיג על הרב כרם חמד חלק ב' דף צ"ה שרצה להתיר בזה יעו"ש. וכן פסק בספרו בן איש חי פרשת במדבר אות ט"ו. וכן פסק קיצור שלחן ערוך סימן צ"ח אות ל"א. ועיין בספר זכר נתן דף מ"א ע"ב שנסתפק בזה ואחר כך כתב והעולם תופשים להחמיר יעו"ש. ונראה דלא ראה דברי הפוסקים הנזכרים. ועיין שם בתשובת כתב סופר הנזכרת שכתב לאסור להדליק עצים הנזכרים על ידי שיתחוב אותו באפר כירה חם שאין בו אש רק חום אש דהלא ממציא דבר חדש, וכן לחכך העצים הנזכרים בברזל חם מלובן כמו בתנור ברזל כתב גם כן דלא נראה להתיר, אבל אם יש שם גחלת בוערת מותר ליגע בה עצים הנזכרים שתדליק אף שאין בהגחלת שלהבת קשורה, וגם מגחלים עוממות מצדד שם דשרי יעו"ש. והביא דבריו משנה ברורה אות ד' ושאר האחרונים. ועל כן כל ירא שמים יש להדליק בליל יום טוב קודם שיכבה אורו נר של שמן, ויניחנו בקרן זוית בענין שלא יכבה, וידליק ממנו למחר בכל עת שירצה".
העולה להלכה
לכתחילה אין להעביר דהוי כאש לבטלה, אמנם יכול להעביר למקום אחר כלומר בשביל לבשל ולהדליק ממנו (או להדליק גפרור להדליק עמו את האש ולהניחו שם), ואם לא יכול ידליק לעילוי נשמת אבותיו ויתנה, ואם לא יכול ילווה אש מאחרים ואם אין אחרים ראה בגוף התשובה.