שאלה
האם מותר לאדם לקום קודם עלות השחר לאכול בכדי שיהיה לו כוח לתקיעות וכדו'?
תשובה
אם זה קודם מחצי שעה מעלות השחר – יכול לאכול אפי' סעודה גדולה.
בתוך חצי שעה לעמוד השחר – יכול לטעום משהו או לאכול – אבל אסור לו לעשות סעודה ואם התחיל יכול להמשיך, ולפי הזוהר ראוי להימנע מאכילה אל"כ יודע שלא יוכל להתפלל כמו שצריך, אמנם לשתות יכול.
*לאחר חצי שעה אין לאכול.
לספרדים יש להזדרז לסיים התפילה כך שיאכלו סעודה לפני חצות ולפי האשכנזים אין צורך בכך.
מקורות
יסוד הדין נמצא בתפילת מנחה
שהשו"ע בסימן רלב סעי' ב' כתב "לא ישב אדם להסתפר סמוך למנחה, עד שיתפלל; ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקי (מקום שמעבדין שם העורות), ולא לדין ולא לאכול אפי' סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה; ואם התחיל באחת מכל אלו, אינו מפסיק אף על פי שהתחיל באיסור".
וכתב המשנ"ב בס"ק ז' "סמוך למנחה – היינו חצי שעה קודם דהוא תחלת שעה שביעית שהוא מחצי היום ומעלה ואין חילוק בין היום ארוך או קצר לעולם חשבינן לדעה זו סמוך למנחה אחר חצי היום".
וראה בשו"ת מאמר מרדכי כרך ד הלכות שבת סימן ה מה שהאריך בדעות אלו מה אסור ומתי וכתב שם כסיכום "סברת השו"ע אליבא דהרי"ף ורמב"ם ועוד: גם סעודה קטנה – אסור אפילו לפני מנחה גדולה, וכן תספורת דידן – אסור לפני מנחה גדולה, וכ"ש בסעודה גדולה לפני מנחה גדולה, וסעודה קטנה לפני מנחה קטנה.
ב. סברת התוס' והרא"ש ור"ת – היא סברת הי"א הראשון שברמ"א, ועליה הגאון כותב שכן עיקר: סעודה גדולה לפני מנחה גדולה – אסור, וסעודה קטנה לפני מנחה קטנה – אסור, וסעודה קטנה לפני מנחה גדולה – מותר, וכן תספורת דידן לפני מנחה גדולה – מותר, ולפני מנחה קטנה – אסור.
ג. סברת הרז"ה בעל המאור – היא סברת י"א השני שהביא הרמ"א: סעודה גדולה וכן תספורת בן – אלעשה – מותר לפני מנחה גדולה. ותספורת דידן וכן סעודה קטנה – אסור לפני מנחה קטנה, היינו סמוך למנחה קטנה.
ד. סברת הטור משם רבינו יהודה משם ר"י – היא סברת הג"א, והוא הי"א השלישי המבואר ברמ"א: סעודה קטנה וכן תספורת דידן – מותר לפני מנחה גדולה ואפילו בסמוך למנחה קטנה, היינו חצי שעה לפני מנחה קטנה – מותר. ובעת מנחה קטנה – אסור אפי' סעודה קטנה ותספורת דידן, וזה אליבא דהב"ח והמג"א.
ה. סברת המאמ"ר בדעת הטור, והמרדכי והסמ"ק: סעודה קטנה – מותרת אפי' לאחר שהגיע זמן מנחה קטנה, וה"ה תספורת דידן, ובתנאי שישאר זמן לתפילה".
נטילת לולב
כתב השו"ע (סי' תרנ"ב סעי' ב'), [לגבי נטילת לולב] "אסור לאכול קודם שיטלנו; ואם שכח ואכל ונזכר על שלחנו ביום הראשון, שהוא מן התורה, יפסיק, אפי' יש שהות ביום ליטלו אחר שיאכל", כתב המשנ"ב (ס"ק ז'): "אסור לאכול וכו' – וטעימא בעלמא מדינא שרי מ"מ אין להקל בזה אם לא לצורך גדול", וכתב הכה"ח (ס"ק י"ז): "וכן כתב בתשובת בשמים ראש להרא"ש ז"ל סימן ע"ד דטעימה בעלמא אין בה איסור, אלא שכתב דראוי לכל יראי שמים לחבב המצוה שלא להקדים לה דבר, וחלושים שאי אפשר להם להמתין מותרים לשתות ולטעום דבר מועט אבל לא פת וכו' יעו"ש. והביא דבריו הרוח חיים אות א'. וכן כתב חיי אדם כלל קמ"ח אות ט"ז דמי שאינו חלוש יחמיר אף בטעימה. וכן כתב בספר בכורי יעקב, משנה ברורה אות ז'".
וכתב המשנ"ב (שם): "ומי שבא בדרך בחול המועד ומצפה שיבוא למקום הלולב או הדרים על הישובים ומשלחים להם לולב ימתינו עד חצות היום ולא יותר אפילו ביום הראשון שהוא מן התורה דאסור להתענות ויש אומרים דאם מצפה שיביאו לו לולב אין לו להמתין כלל דהרי יש לו מי שיזכירנו לנטלו היינו אותו שיביא לו הלולב ומי שחלש לבו בודאי יוכל לסמוך ע"ז". ובשער הציון (ס"ק ז'): "ובאליה רבה משמע דמכל מקום נכון להמתין בכל זה לכתחלה עד חצות. ולענין טעימה בודאי אין להחמיר בכל זה, דהיינו, שיוכל לטעום תיכף אחר התפלה אפילו ביום ראשון". וכ"כ הכה"ח (ס"ק י"ט) שאם יעבור חצות יאכל.
עלות השחר
כתב השו"ע בסעי' ב' "אסור לאכול קודם שיטלנו; ואם שכח ואכל ונזכר על שלחנו ביום הראשון, שהוא מן התורה, יפסיק, אפי' יש שהות ביום ליטלו אחר שיאכל; ומיום ראשון ואילך, אם יש שהות ביום לא יפסיק; ואם לאו, יפסיק. הגה: ואם התחיל לאכול יותר מחצי שעה קודם שהגיע זמן חיובו, אפי' ביום ראשון א"צ להפסיק בדאיכא שהות ביום".
וכתב המשנ"ב בס"ק ט' "יותר מחצי שעה קודם שהגיע זמן חיובו – ר"ל יותר מחצי שעה קודם עמוד השחר ומקרי זה התחיל בהיתר ועיין בט"ז שהקשה הא בסימן פ"ט פסק בדעה ראשונה דהיכי שהתחיל לאכול קודם עה"ש אפ"ה צריך להפסיק לתפלה א"כ בלא"ה צריך להפסיק משום תפלה וכ"ש ביום טוב שצריך קידוש ולכן חולק דודאי צריך להפסיק ממילא משום לולב ובכורי יעקב תירץ דאיירי שהתחיל לאכול קודם עה"ש והתפלל קודם שבירך בהמ"ז וגם עשה קידוש ואח"כ התחיל להשלים סעודתו ושכח ליטול לולב דבזה א"צ להפסיק ומותר לגמור אפי' ביום ראשון כיון דהתחיל בהיתר ולא ברירא תירוצו לדינא כמו שכתבתי בבה"ל". וראה בבה"ל ד"ה אסור שדינו כמו במנחה שהכל נלמד משם.
תקיעת שופר
וכתב הכה"ח סימן תקפ"ח אות י"א "ואסור לאכול קודם תקיעת שופר, ומי שלבו חלוש ואין דעתו מיושבת לתקוע ולהתפלל עד שיטעום יעשה קידוש ויאכל כזית לעקיך (ר"ל מיני מזונות) בכדי שיהיה קידוש במקום סעודה ואחר כך ישתה מעט קאוי או טייא, ומכל מקום יש להם לעשות בצנעה מפני המון עם שלא יקילו ביותר. מטה אפרים אות ב'".
וכתב עוד הכה"ח (סי' תקפ"ה ס"ק כ"ו): "לענין שאר אדם אם מותר לאכול אכילת עראי קודם תקיעת שופר, עיין לקמן סימן תרנ"ב סעיף ב' לגבי לולב שכתב דאסור לאכול קודם שיטלנו, ומדלא כתב כן לגבי תקיעת שופר משמע דשרי. ועוד דגם לגבי לולב כתב שם המגן אברהם דטעימה בעלמא שרי יעו"ש. ושם יבואר עוד דעת האחרונים בזה כי יש מתירין טעימה דוקא בחלש יעו"ש. ועל כן הכא נמי נוהגין קצת להקל מי שהוא תש כח ואינו יכול להיות בתענית עד צאת בית הכנסת", אולם בשדי חמד (מערכת ראש השנה סי' ב' אות ל"א), הביא את האורחות חיים בשם הבית מאיר שכתב שבמצווה דאורייתא אפשר שאפילו טעימה אסור לפניה, וכתב השדי חמד "שמעתי שיש מקומות אצל אחינו האשכנזים שביום ראש השנה ראשון ושני אחר תפילת שחרית יוצאים רובם ככולם מבית הכנסת, והולכים לביתהם לשתות טיי וכו', ולא רציתי לדבר להם על זה כי ידעתי שאחרי שהורגלו בזה קשה להם לבטל המנהג, ופעמים שאתה מתעלם וכשם שמצווה לומר וכו', עתה השגתי ספר יקר שו"ת הד"ר וראיתי בסי' כ"ט אות צ"ח שכתב שהגאון הר"ש נהג כל ימיו בראש השנה אחר תפילת שחרית, ציוה לאחד חלוש לקדש להוציא את הרבים ידי חובתם, ואח"כ שתה הצדיק טיי, ונתן לכמה וכמה בני אדם לשתות וכו', וגם אנן נהגינן הכי אבתריה, ובלי ספק שנמצא רבנים גדולים וחסידים יראי השם ואנשי מעשה, ושום אחד לא קרא תגר וכדאים הם לסמוך עליהם עכ"ל", ודייק השדי חמד שגם אנשים בריאים היו שותים, וע"כ כתב "ויפה עשיתי שלא להרהר אחרי המנהג, עם כי כמו זר נחשב בעיני הנח להם לישראל וכו', ופוק חזי מאן גברא רבה קמהסיד עליה, שנעשה בפני רבנים גדולים וצדיקים". וכתב במאמר מרדכי (למועדים וימים פרק ט"ל סעי' ה'): "אין לאכול קודם – התקיעות, כיון שהן מצוות עשה של תורה. אמנם אשה חלושה או איש חולה או זקן שאינם יכולים להשאר בצום עד אחרי התקיעות, יכולים לאכול בצנעה, לפני התפילה. אם רוצים אותם חולים לאכול אחרי תפילת שחרית, חייבים לקדש ואחר כך לאכול. וטוב לאכול רק "כזית" מזונות אחרי הקידוש".
אכילה בראש השנה אחר חצות
כתב השו"ע (סי' רפ"ח סעי' א'): "אסור להתענות בשבת עד ו' שעות. הגה: ואפילו לומד ומתפלל, אסור". וביאר המשנ"ב (ס"ק א'): "דגם בחול האוכל אחר ו' שעות הוי כזורק אבן לחמת ע"כ נקרא כמו תענית בשבת וכו' ואם טעים מידי קודם תפלת מוסף מותר להתאחר יותר משש שעות [פמ"ג]", וכן כתב הכה"ח (ס"ק ב'), וכתב המשנ"ב (ס"ק ב'): "ומתפלל אסור – ולפ"ז הש"ץ שמנגן ואין יוצאין מבית הכנסת עד אחר שש שלא כהוגן הוא ובפרט בחורף שהימים קצרים ומכ"ש ביום טוב מלבד בראש השנה [ב"ח] ובא"ר מצא סמך להקל בלומד ומתפלל להתאחר עד אחר חצות ובבגדי ישע שעל המרדכי פ"ק דשבת כתב ג"כ שמותר ללמוד ולהתפלל עד חצות", וכן כתב הכה"ח (ס"ק ג').
כתב השו"ע (סי' תקכ"ט סעי' א'): "מצות יום טוב לחלקו חציו לבית המדרש וחציו לאכילה ושתייה". כתב המשנ"ב (ס"ק א'): "מצות יום טוב לחלקו וכו' – דבחד קרא כתיב עצרת תהיה לכם ובחד קרא כתיב עצרת לה' אלהיך וע"כ אחז"ל דצריך לחלקו חציו לה' דהיינו לתורה ותפלה וחציו לכם דהיינו לאכילה ושתיה בשביל עונג יום טוב וע"כ יש לגעור בחזנים המאריכים יותר מחציו של יום וכתבו הפוסקים דכך הוא הדרך הנכון בבוקר מקדימין לילך לבית הכנסת ולבתי מדרשות ומתפללין וקורין בתורה בענינו של יום ומתפללין מוסף וחוזרין לבתיהם ואוכלין והולכין לבתי מדרשות ושונין עד חצי היום ואח"כ כשבא זמן מנחה מתפללין תפלת המנחה להתענג בשמחת יום טוב שאר היום עד הלילה כדי לקיים חציו לכם ועיין לקמיה בסעיף ג'". וראה בכה"ח (ס"ק ב'), וכתב בס"ק כ"ז "ויש לגעור בחזנים המאריכים יותר מחצות דהיינו י"ח שעות מתחלת הלילה וכן בשבת. ים של שלמה פרק ב' דביצה סימן ד'. ולפי מה שכתבתי סימן קנ"ז משמע דחשבינן שעות זמניות דהיינו חצי היום וכן עיקר. מגן אברהם ס"ק ז'".
כתב הרמ"א (סי' תקפ"ד סעי' א'): "ומאריכים בפיוטים ותפלות עד חצות", וכתב המשנ"ב (ס"ק ה'): "עד חצות – לכל הפחות ואם חל בשבת אין להאריך יותר מחצות ובחול יכול להאריך. במה דברים אמורים בפיוטים ותפלות, אבל בניגונים אין להאריך". וכתב הכה"ח (ס"ק י"ב): "מיהו בחיי אדם כלל קל"ט סוף אות ח' כתב דגם בראש השנה מאריכין בתפלה עד קרוב לחצות ולא יותר. וכן כתב מעשה רב אות ר'".
וכתב השו"ע (סי' תקצ"ז סעי' א'): "אוכלים ושותים ושמחים, ואין מתענין בראש השנה ולא בשבת שובה; אמנם לא יאכלו כל שבעם, למען לא יקלו ראשם ותהיה יראת ה' על פניהם". וכתב המשנ"ב (ס"ק ב'): "כתב עט"ז דלכולי עלמא מותר להתענות בראש השנה ולהתפלל עד חצות אף על גב דבשבת ושאר יום טוב אסור". וכתב באור לציון (ח"ד פ"ד שאלה ז'): "בני ספרד יש להם להקפיד לאכול סעודת ראש השנה לפני חצות היום, אף שבני אשכנז נוהגים להקל בזה". וכן כתב במאמר מרדכי למועדים וימים פרק ל"ח סעי' ז'.
כתב ערוך השולחן (סעי' א'): "ודבר פשוט הוא שאם קידש ואכל כזית קודם חצות יכול להמתין גם עד אחר חצות וכן נ"ל דכששותים חמין קודם התפלה ג"כ מותר להמתין עד אחר חצות שהרי יצא מכלל תענית, וזהו מעשים בכל יום שעושין קידוש וטועמין מטעמת וממתינין עם הסעודה השנייה עד אחר חצות". וראה באשל אברהם (בוטאשטש סי' קנ"ה).
[אמנם מצד קידוש לפני מוסף יש להקל – ראה מג"א (סי' רפ"ו ס"ק א'), שכתב: "ולכן מאן דחלש ליביה וקשה עליו טובא להתפלל מוספין קודם אכילה – יקדש ויאכל קודם מוסף, עכ"ל. וברא"ש פ"ד דברכות משמע דלא גרע ממנחה עסי' רל"ב, וי"ל כיון דאיכא מ"ד בגמרא דיחיד פטור מתפלת מוסף – מותר לאכול". וראה בא"ח (ש"ש פרשת בראשית סעי' י"ח) שכתב: "אבל קידוש היום תלוי בתפילה, דכל זמן שלא התפלל שחרית לא חל עליו חובת קידוש". כתב הברכי יוסף (או"ח סי' רפ"ו ס"ק ז'): "הרוצה לטעום קודם מוסף – יקדש מקודם. ואם ירצה – יקדש ויאכל כזית פת או פירות קודם מוסף, ואחר מוסף יחזור ויקדש ונפיק אליבא דכ"ע. מהר"י זיין בשו"ת שערי ישועה כ"י א"ח שער ה' סי' ג' וסי' ב'". וע"ע לכה"ח (סי' רפ"ו ס"ק ז"ך)].
דעת הזוהר
כתב הכה"ח בסי' פ"ט ס"ק כ"ח "וז"ל הזוהר הקדוש פרשת ויקהל דף רט"ו ע"ב פתח ואמר כתיב לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו, האי קרא אוקמוה ורזא דמלה האי מאן דאכיל בלא צלותא דיצלי על דמיה שקיל איהו כמנחש ומעונן, בגין דבליליא נשמתא סלקת למחמי ברזא דיקרא עלאה כל חד וחד כמה דאתחזי ליה ואשתאר בר נש בההוא חילא דאשתתף גו דמא לאתקיימא גופא ועם כל דא טעים טעמא דמותא וההוא חילא לא מתעתדא לאתערא גו ההוא חילא דנשמתא ולקבלא ליה וכד איתער בר נש לאו איהו דכי והא אוקימנא דסטרא אחרא שליט על אתר דקיימא בלא נשמתא, כיון דאתדכי במיא אף על גב דאשתדל בר נש באורייתא ההיא נשמתא לא אתקיימת באתרא ולא שלטא ביה בבר נש בר חילא דדמא בלחודוי דאקרי נפש ההיא דאתפשטא בדמא תדיר והא אוקימנא וכו' ואי אכיל עד לא צלי צלותיה לאתיישבא דמא על אתריה הא איהו כמנחש ומעונן בגין דהאי איהו ארחיה דמנחש לסלקא לסטרא אחרא ולמאכא סטרא דקדושה אמאי איקרי ההוא בר נש דאשתדל בההוא סטרא מנחש על דאשתדל בההוא נחש לאתקפא חיליה ולאתגברא ודא איהו כמאן דפלח לאלהים אחרים, וכן האי פלח לההוא חילא דדמא ולא פלח ליה לקב"ה לאתקפא סטרא דנשמתא סטרא דקדושה, מעונן דאשתדל בחובה ולא אשתדל בזכו עכ"ל, וכ"כ בזוהר חדש דף ק"י ע"א, וכן כתב בעץ חיים שער מ"ט פרק ד'. ומזה משמע דאין חילוק בין אחר חצות או קודם חצות אלא כל שישן שינת קבע על מיטתו כיון שנסתלקה ממנו בחינת הנשמה ולא נשאר כי אם בחינת הנפש אסור לאכול עד שיתפלל, וכן כתב יד אהרן בהגהות בית יוסף סוף הסימן על שם מהרח"ו ז"ל דאפילו קם בחצות הלילה אסור למטעם מידי עד אחר התפלה, וכן כתב מגן אברהם ס"ק י"ד, אליה רבה אות י"א בשם ספר טוב הארץ, ברכי יוסף בשיורי ברכה אות א' יעו"ש, וכן כתב החסד לאלפים אות ח' על שם הזוהר הקדוש והאר"י ז"ל כל שישן שינת קבע אסור לאכול ולשתות אפילו בעוד לילה יעו"ש. ונכון ליזהר שלא לאכול ולשתות עד אחר גמר כל התפלה דהיינו עד אחר עלינו לשבח שאז ירד כל בחינת השפע הנעשה על ידי התפלה לכל בחינות עולמות בי"ע כמו שכתב בשער הכוונות דרוש א' דתפילת השחר ובדברינו לעיל סימן מ"ח אות א' ד"ה ודע יעו"ש, שאז נתקנו כל בחינות שורשי הנר"ן שלו. ולאכול בבית הכנסת אחר תפלת שמונה עשרה קודם גמר התפלה זה פשיטא דאסור דמלבד שאסור לאכול בבית הכנסת כמ"ש סימן קנ"א סעיף א' אלא שיש עוד איסור נוסף דאין זה דרך ארץ לעשות כן לפני המקום שהצבור מתפללים לפני השכינה והוא יושב לו לאכול, ועיין עוד לקמן סימן קכ"ד אות א' דיש עוד איסור משום דמפסיק בין לחש לחזרה יעו"ש, אלא רק דאם הוא אנוס כל כך הרבה מפני רוב חלישותו ואינו יכול להמתין עד אחר גמר התפלה אז ילך למקום אחר ויאכל מעט ליישב לבו מפני חלישותו:
וכתב בס"ק ל' "אבל מים מותר לשתות וכו'. דלא שייך בהו גאוה. טור בשם אבי העזרי, מגן אברהם ס"ק י"א, אליה רבה אות ט'. וכן משמע מלשון הזוהר שהבאנו לעיל אות כ"ח דאינו אסור כי אם אכילה או דבר הסועד את הלב כמו אכילה כגון חלב וכדומה אבל מים וכיוצא דבר שאינו סועד את הלב ואין בו גאוה כמו קאוי וט"ע שאין שותין אותם כי אם ליישב הדעת מותר. ועיין לקמן אות ל"ג ואות ל"ד".
וכתב עוד הכה"ח בס"ק ל"ב "וכתב שם הברכי יוסף דאל תשגיח במה שכתבו קצת משם מהרח"ו זצ"ל דבאשמורת היה אוכל מיני תרגימא דאין לסמוך על זה, ופשוט דמהרח"ו זצ"ל לא עשה כזאת דאיסור גמור הוא לדברי הזוהר ואולי שהיה הרב חולה וגברא דלאו שפיר חזי העד העיד לפני חכמים וכתוב בספר עכ"ל, והביאו שלמי צבור דף כ"ב ע"א". וכ"כ מרן הרב בימות החול פ"ט סעי' לד והלאה.
העולה
למעלה מחצי שעה מעלות השחר – יכול לאכול אפי' סעודה גדולה.
בתוך חצי שעה לעמוד השחר – יכול לטעום משהו או לאכול – אבל אסור לו לעשות סעודה ואם התחיל יכול להמשיך, ולפי הזוהר ראוי להימנע מאכילה אל"כ יודע שלא יוכל להתפלל כמו שצריך, אמנם לשתות יכול.
*לאחר חצי שעה אין לאכול.
לספרדים יש להזדרז כך שיאכלו לפני חצות ולפי האשכנזים אין צורך בכך.