שאלה
האם מותר לי לעשות שליח להאכיל דגים ביום טוב למרות שהשליח הוא לא בעלים של הדגים?
תשובה
אין לאדם להאכיל בעלי חיים שאין הוא מופקד על מזונתיהם אם משום שאינם שלו או שאוכלים גם במקום אחר.
אבל בעל חי שהתרגל לאכול ממנו אע"פ שיכול למצוא את מאכליו בחוץ מותר להאכילו בשבת ויו"ט.
שכן או חבר – לדעת הבה"ל אם אינם אוכלים מהפקר מותר להם להאכילו אע"פ שאין מזונתיהם עליך אבל לדעת השו"ע אסור ולכן יש להחמיר אל"כ ביקש ממנו הבעלים לדואג למזונם.
מקורות
כתב הבית יוסף (סי' שכ"ד), וז"ל: "ומהלקטין לתרנגולין ואין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולין ולפני יוני הרדסיאות. משנה דף קנ"ה ע"ב, ובגמרא: מתיב לרב יהודה דאמר דהמראה נמי ביד היא, ואפילו הכי אסור מדתניא: מהלקטין לתרנגולין ואין צריך לומר שמלקיטין ואין מלקיטין ליוני שובך וליוני עלייה ואין צריך לומר שאין מהלקטין. מאי מהלקטין ומאי מלקיטין וכו' ושני רב יהודה: לעולם מהלקטין דספי להו בידים, מלקיטין דשדי ליה קמיה. ודקשיא לך יוני שובך ויוני עלייה למישדא קמייהו נמי לא, הני מזונותן עליך והני אין מזונותן עליך, כדתניא: נותנין מזונות לפני כלב ואין נותנין מזונות לפני חזיר, ומה הפרש בין זה לזה? זה מזונותיו עליך וזה אין מזונותיו עליך. אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא: אין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך אבל נותנין לפני אווזים ותרנגולים וכו' מאי טעמא, לאו משום דהני מזונותן עליך והני אין מזונותן עליך! וליטעמיך, מאי איריא מיא? אפילו חיטי ושערי נמי לא! אלא שאני מיא דשכיחי באגמא". וכתב הר"ן (ס"ז ע"א ד"ה "מדאמרינן"): ומדאמרינן בגמרא וליטעמיך וכו' ומפרקינן: שאני מיא דשכיחי, משמע לי דמזונות דלא שכיחי כגון חיטי ושערי – מותר ליתן לפני יוני שובך, אף על פי שאין מזונותן עליך, ודקתני: ואין מלקיטין ליוני שובך ויוני עלייה במזונות דשכיחי קאמר. ולפיכך תמיהני מהרמב"ם שכתב בפרק כ"א מהלכות שבת (הל"ו): אבל מי שאין מזונותיו עליו, כגון חזיר, ויוני שובך, ויוני עלייה ודבורים – לא יתן לפניהם לא מזון ולא מים, ולא חילק בין שכיח ללא שכיח, וכן הרי"ף לא הזכיר מזה כלום, ולא ידעתי למה, עכ"ל, וכו' ומיהו לענין הלכה נקטינן כסתם ברייתא, דקתני: אין נותנין מזונות לפני חזיר מפני שאין מזונותיו עליך, וכל מזונות במשמע, וכרב אשי דסבירא ליה הכי, ואף על גב דאידחי לה דיוקא דמתניתין, לא אידחי דינא משום הכי. הילכך שום מזון אין נותנין לפני מי שאין מזונותיו עליך, וכדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל". וראה בשו"ע (סי' שכ"ד סעי' י"א) שפסק, וז"ל: "אין נותנין מים ולא מזונות לפני דבורים, ולא לפני יוני שובך ויוני עליה, ולא לפני חזיר, אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולים ויוני בייתות וכן לפני כלב שמזונותיו עליך".
וביאר הכה"ח (שם ס"ק מ"ג) "ואפילו הן שלו מיקרי אין מזונותם עליך לפי שמוצאין לאכול במקום אחר. שלטי הגבורים פרק מי שהחשיך. ומיהו משמע דאם אין דרכם לשוטט ולאכול במקום אחר אלא הוא נותן לפניהם בכל יום ואם אינו נותן ישארו רעבים – מותר ליתן להם גם בשבת, משום צער בעלי חיים".
וכן כתב הבית יוסף (סימן שכ"ד), וז"ל: "מצאתי כתוב בתשובה בשם רבינו [האי]: מותר להאכיל בשבת תולעת המשי, שהרי מזונותיו עליך ולא אפשר בהשטה, ע"כ. וכן מצאתי עוד בתשובת ה"ר צמח בר' שלמה בר' שמעון ז"ל (יכין ובועז ח"ב סי' י"ח) להתיר, דהני תולעים לא גריעי מאווזים ותרנגולים ויוני הרדסיאות שמזונותן עליך, כיון שאינם יוצאים מן הבית חוצה כדבורים ויוני שובך, ואין לאלו התולעים אלא מה שנותן להם האדם. ולפיכך דבר פשוט הוא שנותן לפניהם עשבים לאכול ולפזר לפניהם עלי התותים וזולתם, שלא אסרו אלא הזירין וכיוצא בו שיש לו ג' אגדין ויש בו טורח הרבה, אבל מתירין פקיעי עמיר. ואיני רואה בזה שום חשש איסור אלא אם כן הוא מקום שנהגו בו איסור להחמיר על עצמן". ופסק בשו"ע (סי' שכ"ד סעי' י"ב): "מותר להאכיל תולעת המשי". וביאר המשנ"ב (סי' שכ"ד ס"ק ל"ב), וז"ל: "לפי שמזונותיהן עליך שאין לו מה שיאכל כ"א מה שנותן לו האדם ודמי לאווזין ותרנגולין. ובטלטול הם אסורין כשאר בע"ח". וכ"כ הכה"ח (שם ס"ק מ"ח).
האכלת בעל חי של ישראל אחר
ראה בבה"ל (סי' שכ"ד ד"ה "ויוני בייתות") "ויוני בייתות – שמגדלות אותן בבית וכ"ז מיירי כשהם שלו כן מוכח מא"ר ולענ"ד אין זה ברור דכיון שהם של ישראל ואינם אוכלין מהפקר כי היכי דמותר לבעליהן להכין להם מזונות ה"נ מותר לאדם אחר", וכתב מרן הרב במא ר מרדכי ח"ג פס"ה הערה ב' "אמנם כיון שהשו"ע (סי' שכ"ד סעי' י"א) תלה האכלת הבעל חיים אם מזונתיו עליו וכאן אין סיפוק המזונות תלוי באדם זה אלא בבעליו של בעל החיים – אסור (וראה לקמן בהערה ד' שכן למד הכה"ח בדעת השו"ע)".
וכתב שם בסעי' ו' "מותר לאדם להאכיל בעלי חיים שאינם שלו, אם בעליהם ביקשו ממנו להאכילם", וביאר בהערה הטעם "וכיון שכאן המזונות של בעל החיים תלויים בו וכן הוא שליח של בעלים – מותר לתת לו לאכול".
העולה למעשה
אין לאדם להאכיל בעלי חיים שאין הוא מופקד על מזונתיהם אם משום שאינם שלו או שאוכלים גם במקום אחר.
אבל בעל חי שהתרגל לאכול ממנו אע"פ שיכול למצוא את מאכליו בחוץ מותר להאכילו בשבת ויו"ט.
שכן או חבר – לדעת הבה"ל אם אינם אוכלים מהפקר מותר להם להאכילו אע"פ שאין מזונתיהם עליך אבל לדעת השו"ע אסור ולכן יש להחמיר אל"כ ביקש ממנו הבעלים לדואג למזונם.