שאלה
שלום ברצוני לשאול לגבי הלכה שמופיעה במאמר מרדכי על שבת חלק ב עמוד שנה סימן נח לגבי הדס של עורלה שאין לברך עליו
האם זו סברה של הרב?
הב"י מביא את דעת הרשב"א שכובת על בשמי עכו"ם וגם על עורלה. אבל ראיתי שהפוסקים מחלקים שמדובר בהדסים של עכו"ם ופירות של עורלה ובשולחן ערוך זה לא כתוב מפורש גם לא באו"ח
ומה שצויין לכה"ח גם לא כתוב מפורש וחיפשתי בהגדת אורח חיים לבא"ח על ברכת האילנות ולא ראיתי שכתוב שם הלכה לעניין ברכת בשמים על עורלה. רק שמותר לברך ברכת האילנות על עצי עורלה?
תשובה
אילן שעומד מעיקרא בשביל ריח כמו וורד וכדו' – יש בו דיני עורלה ואין להינאות ממנו.
אילן שעומד לפרי מותר להינאות מריחו – אבל מרגע שהפרי מגיע להיות סמדר ויש לו ריח אין להינאות ממנו.
מקורות
נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע במשנה (ערלה פ"א מ"ז), במה שהיו רגילים להעמיד חלב לשם גבינות בשרף שהוא חריף, ואם העמידו בשרף של ערלה – נחלקו התנאים. דעת רבי אליעזר – שהגבינה נאסרה, שהוא סובר ששרף נחשב פרי, ולדעת רבי יהושע – אין איסור ערלה אלא בשרף היוצא מן הפרי עצמו (כגון משרף התאנים כפירוש הרמב"ם שם) אבל לשרף היוצא מן העלים או מן הגזע – אין דיני ערלה, שהוא סובר שהשרף אינו פרי [והגמרא בעבודה זרה (דף ל"ה ע"ב) הסבירה שמשום כך נאסרו גבינות העכו"ם, שכן מעמידים אותה בשרף ערלה].
ולעניין הלכה, הגמרא (נדה ח' ע"א – ע"ב) הביאה בשם רבי אלעזר בן פדת, שאין הלכה כרבי אליעזר אלא בארבע מקומות (המצויינים שם), והגמרא חיפשה אם יש עוד מקומות בהם נפסקה הלכה כרבי אליעזר, והזכירה בין היתר את המחלוקת הנ"ל בעניין שרף, ומסקנתה, ששרף היוצא מן הפרי לכו"ע יש לו דין של פרי וחלים בו דיני ערלה ושביעית, אבל בקטפא דגווזא, כלומר בקטף שיוצא מן הגזע – נחלקו ר"א ורבי יהושע, והלכה כר"י. ותרצה עוד שם, שבעצי סרק גם רבנן מודו לרבי אליעזר שקטפו זהו פריו ושיש בו דיני ערלה, עיין שם.
וכתב במאמר מרדכי – שביעית מאמרים סימן יג "נמצינו למדים שלושה דינים: בעץ פרי – לכו"ע יש לשרף היוצא מן הפרי דיני ערלה, ובשרף היוצא מן הגזע שלו – אין הלכה כרבי אליעזר ואין בו דיני ערלה (וכמו שפירשו הרע"ב והרמב"ם על המשנה בערלה), ובעץ סרק – לכו"ע יש דיני ערלה ושביעית בקטף היוצא מן הגזע שלו, שקטפו זהו פריו".
דעת השו"ע
כתב הב"י ביו"ד סי' ק"ח "וכתב עוד (הרשב"א ח"ג סי' רל"ד) ובשמים של ע"ז ושל כלאי הכרם ושל ערלה אסרו להריח בהם דאסורים הן בהנאה דכל שעשוין להריח בהן כורד והדס היינו פלוגתא דאביי ורבא דפרק כל שעה (כה:) ולאביי נמי כל שמריח בהן לקלוט ריחן אסור דהיינו חנויות המעוטרות בורד והדס בפ"ק דע"ז (יב:) עכ"ל וכ"כ בארחות חיים (יין נסך סו"ס לא) וז"ל זה הכלל כל מידי דלא הוי לריחא ריחא לאו מילתא היא אבל דבר שעומד להריח כגון ורד והדס אסור ליהנות מהריח עכ"ל".
וכתב בשו"ע סעי' ז' "בשמים של עבודת כוכבים וכלאי הכרם וערלה, אסור להריח בהם". והיינו כמבואר בב"י דמיירי בדבר שעיקרו עומד לריח וראה לקמן בדברי מרן הרב.
וכן כתב הש"ך בס"ק כ"ז "אסור להריח בהן. דאסורים הם בהנאה דכל שעשויים להריח כורד והדס כו' אסור עכ"ל רשב"א וכ"כ בא"ח וז"ל זה הכלל כל מידי דלא הוי להריח ריחא לאו מילתא היא אבל דבר שעומד להריח כגון ורד והדס אסור ליהנות מהריח עכ"ל ב"י וכ"כ התוס' פ"ק דעבודת כוכבים דף י"ב ד"ה אלא בורד והדס בשם ר"ת ותירץ בזה הא דמותר להריח ביין בסעיף ה' וכ"כ המרדכי פכ"ש וז"ל אבל בדבר שאין עיקרו עומד להריח בהא קאמר רבא ריחא לאו מילתא היא וראיה מהדס ואתרוג במסכת סוכה עכ"ל" עיי"ש.
אמנם כתב בשו"ת רדב"ז חלק א סימן מד "תחלה צריך שתדע כי הערלה אסורה בהנאה והריח יש בו הנאה כדאמרינן לגבי הקדש ריח קול ומראה לא נהנים ולא מועלים הילכך כל דבר שהוא אסור בהנאה אסור להריח בו. ולענין ערלה אמרו בסיפרי לא יאכל אין לי אלא שלא יאכל מנין שלא יצבע ולא יהנה ת"ל וערלתם ערלתו לרבות את כולם. ולענין ערלה לא אסרה תורה אלא עץ שנטעו למאכל אבל נטעו לסייג ולקורות אפילו יש בו פירות אין נוהג בו ערלה וכ"ש אילני סרק שאין נוהג בו. הילכך כל אילן הנטוע לפירות כגון ניימון ונארג' ואתרוג וכיוצא בהם שיש להם זה"ר פי' פרח צריך לדקדק שלא יהא בפרי עצמו אעפ"י שהוא בוסר אלא בעודו סמדר שכך שנו העלין והלולבין ומי גפנים והסמדר מותר בערלה וברבעי הילכך מותר להריח בזה"ר של האילנות של ערלה אעפ"י שיש בהם עקר הפרי לפי שעדיין הוא סמדר וכיון שמותר לאכול כ"ש שמותר להריח בו. אבל אם גדל הפרי קצת אסור להריח בו וכ"ש שאסור לאוכלו.
…ואם הוא אילן שאינו עושה פירות כגון הכופר הנקרא תמרחינא או יאסמין או כלף מותר להריח בו או לאוכלו דקרא כתיב ונטעתם כל עץ מאכל ואין זה עץ מאכל אלא עץ של ריח או אילן סרק שכל אילן שאינו עושה פירות אילן סרק הוא: ואעפ"י ששנינו לענין שביעית הוורד והכפר והקטף יש להם שביעית ולדמיהם שביעית שאני שביעית לפי שנוהגת אפי' באילן סרק אבל לענין ערלה עץ מאכל אמר רחמנא. ולענין הוורד לדעת האומרים שמברכים עליו בורא עצי בשמים לפי שעיקר נטיעתו להריח הדבר ברור שמותר להריח בו דלאו עץ מאכל הוא: אבל לדעת האומרים דמברכים עליו הנותן ריח טוב בפירות לפי שעיקר נטיעתו לעשות ממנו מרקחת יש לספק אם אסור להריח בו כיון שהוא ערלה..
כללא דמלתא אין לך דבר של ערלה שיהיה אסור להריח בו אלא אילן הנטוע לפירות מאכל ומריח בפירות עצמו אפילו בעודם בוסר ולא בעודם סמדר", כלומר דבדבר מאכל אסור להנאות מריחו ולכן משעה שנהיה פרי אסור להינאות ממנו, אבל באילן סרק אין עליו דיני ערלה.
כתב הכה"ח סי' רט"ז ס"ק ה "מותר להריח בפרחי האילנות של ערלה אף על פי שיש בהם עיקר פרי אבל אסור להריח בפרי אם גדל קצת כיון שהוא ערלה. הרדב"ז בחדשות סימן מ"ד. מיהו בשו"ת זרע יעקב סימן ז' העלה דפירות הקדש או קונם מותר להריח בהם ולא יברך עליהם יעוש"ב. והביאו מחזיק ברכה אות ח'. ונראה כיון דיש פלוגתא בזה ואסור להנות מן העולם בלא ברכה שב ואל תעשה עדיף ולא יריח בדבר האסור בהנאה אפילו בלא ברכה. ועיין שלחן ערוך יורה דעה סימן ק"ח סעיף ז'".
הנאה מריח פרי
וכתב הפרי חדש ס"ק כה "ושל שאר איסורי הנאה כגון ערלה וכלאי הכרם אם עיקרן לריח אסור להריח בהם ואם עיקרן לאכילה מותר להריח בהם", כלומר דפליג על הרדב"ז דכיון שעומד לאכילה אין בו איסור של ריח [ואפשר לדמות המחלוקת שמצינו לעניין דבר מאכל שבא להריח בו אם מברך].
והכה"ח ביו"ד בס"ק ע' כתב בשם הפרי תואר ס"ק ו' "לאו דווקא בשמים שעיקרם להריח דהוא הדין דבר שעיקרו לאכילה ויש בו ריח מיקרי בשמים ואסור מדהשווה של עבודת כוכבים לשל כלאי הכרם וערלה ודלא כמו שכתב הרב פר"ח לחלק'".
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי – שביעית מאמרים סימן יג "אבל בערלה, האיסור הוא: "וערלתם ערלתו את פריו" (ויקרא י"ט, כ"ג), ודרשינן: "פרי הוא דאסור, הא עלים ועצים – מותר". ולפיכך, בעץ פרי: שרף העץ ושרף העיקרים והעלים – הרי הם כמו העלים והעיקרים, שאין בהם דין ערלה. ואילו בפג, היינו פרי קטן – יש בו דין ערלה כי הוא מאכל, ולא גרע שרפו מקליפתו. אבל עץ סרק שאין בו פרי לאכילה אפי' הפרי שלו יהא שרף, מאחר ואין הוא פרי לאכילה אלא חלק מהעץ – דינו כדין עץ או עלה, שאין בו דין ערלה". כלומר דס"ל דעל עלים כשיש פרי אין דין ערלה אמנם אם לפרי עצמו יש ריח אפשר דס"ל כפרי תואר שאסור.
וע"כ כתב מרן הרב במאמר מרדכי שבת פמ"ה סעי' נ"ח "נחלקו הפוסקים אם מותר לברך ברכת הריח על עצי בשמים בתוך שלוש שנים לנטיעתם. יש אומרים שחל עליהם דין "ערלה" ואין להריח בהם, וכ"ש שאין להבדיל עליהם, וי"א שאין דין "ערלה" אלא בעצי מאכל. להלכה – מחמירים לא להריח בעצי בשמים תוך שלוש שנים ראשונות".
העולה
אילן שעומד מעיקרא בשביל ריח כמו וורד וכדו' – יש בו דיני ערלה ואין להינאות ממנו.
אילן שעומד לפרי מותר להינאות מריחו – אבל מרגע שהפרי מגיע להיות סמדר ויש לו ריח אין להינאות ממנו.