שאלה
חצר של דירת גן, האם מותר בשנת השמיטה להתקין דשא סינטטי, כי לפני ההתקנה יש תהליך של יישור קרקע וסילוק הפרעות?
תשובה
מותר להתקין בשנת השמיטה דשא סינטטי, אע"פ שלצורך כך יצטרך ליישר את הקרקע ולהסיר מכשולים וכדו', ובתנאי שיעשה היכר ע"י שילוט מתאים, שעבודתו בקרקע אינה לצורך חרישה או זריעה חלילה, אלא לצורך התקנת דשא סינטטי, או שיקדים להניח במקום בולט את הדשא הסינטטי קודם לפעולתו בקרקע, שע"י כן יוכח שמטרתו בעבודת הקרקע הינה לצורך התקנת הדשא הסינטטי.
ויהי רצון שיתקיים בנו "ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו" – אלו שומרי שביעית.
מקורות
א
יישור הקרקע בשמיטה אסורה, משום דהינה תולדה של מלאכת חורש, כדאיתא בגמ' שבת (ע"ג:):
"והחורש, תנא החורש והחופר והחורץ כולן מלאכה אחת הן. אמר רב ששת: היתה לו גבשושית ונטלה בבית חייב משום בונה, בשדה חייב משום חורש. אמר רבא: היתה לו גומא וטממה בבית חייב משום בונה, בשדה משום חורש". ופרש"י: "גומא וטממה – בעפר היינו חורש, שהעפר שמילאה בו הוי רפוי וטוב לזריעה, והשוה לקרקע להיות נזרע עם השדה". וכן פסק הרמב"ם הלכות שבת (פ"ח הל' א'), ז"ל: "החורש כל שהוא חייב, המנכש בעיקרי האילנות והמקרסם עשבים או המזרד את השריגים כדי ליפות את הקרקע הרי זה תולדת חורש ומשיעשה כל שהוא חייב, וכן המשוה פני השדה כגון שהשפיל התל ורדדו א או מילא הגיא חייב משום חורש, ושיעורו כל שהוא, וכן כל המשוה גומות שיעורו כל שהוא". וכן פסק מרן הרב זצ"ל במאמר מרדכי שביעית (סי' ח' הל' ד'). אמנם מדקדוק לשון רש"י משמע דמלאכת חורש הוא רק כשריכך את הקרקע הא בלאו הכי שרי אך ראה באגלי טל (חורש ס"ק ט'), דהוכיח מהרמב"ם דכל השבחה ושיפור בקרקע חייב עליה אפי' אם לא ריכך את האדמה בכך.
וראה עוד בירושלמי שבת (פ"ז הל' ב'), ובחדושי הר"ן (שם ע"ג), דמבואר מיניה כהרמב"ם.
ב
אמנם במלאכת חורש בשביעית מצינו שלוש דעות בפוסקים יסוד איסורה מהו, יש אומרים שהוא אסור מן התורה, כדאיתא בגמ' מועד קטן (ג.),: "איתמר, החורש בשביעית ר' יוחנן ור' אלעזר, חד אמר: לוקה, וחד אמר: אינו לוקה". ובירושלמי כלאים פ"ח ה"א (דף ל"ז ע"א), מפורש דלדעת רבי יוחנן החורש הרי זה לאו הבא מכלל עשה של "שש שנים תזרע שדך" ולא בשביעית, ולפיכך אין לוקין עליו כי לאו הבא מכלל עשה נחשב כעשה, ולר' אלעזר לוקין עליו, שלדעתו הפסוק: "שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור", כולל עבודה שמועילה לארץ ולאילן.
וראה עוד באוצר הגאונים מועד קטן (ג':), ולרבינו גרשום (שם ב': – ג':), ומאירי וריטב"א שם, ומהר"י קורקוס שמיטה ויובל (פרק א' ה"א), לפירוש ראשון, תוס' מסכת עבודה זרה (נ':), מנחת חינוך מצוה קי"ב, ועוד. ויש אומרים שהוא איסור עשה בלבד, וראה עוד לכסף משנה שם. וראה חזון איש (סי' י"ז סעיף קטן א' וסי' י"ח סעיף קטן ג').
ויש אומרים דהוא הלכה למשה מסיני, ראה במהר"י קורקוס שמיטה ויובל (פ"א ה"א), לפי' השני, ובפאת השולחן (סי' כ' בית ישראל שם ס"ק א'), וראה עוד בתפארת ישראל על משנה שביעית (פ"ב אות ב') בפי' בועז.
אך יש הסוברים דאין איסורו בשביעית אלא מדרבנן, כמבואר בקרית ספר למבי"ט (שמו"י פ"א), וחזר בשנית בשו"ת המבי"ט (ח"ג סי' ס"ד), ובשער המלך (שם פ"א ה"ב), בשם הרמב"ן, ועיי"ע בפאת השולחן (סי' א' ס"ק א'), וברדב"ז (ח"ב סי' אלף תק"ס).
למעשה כתב מרן הרב זצ"ל (שם הל' א'), לחלק בשם המהר"י קורקוס (שם ה"ד), ושו"ת הרדב"ז (ח"ה סי' קצ"ו), בין חרישה הנעשית לצורך הקרקע בלבד שהיא אסורה מדרבנן, לבין חרישה הנעשית לצורך גידול הצמחים וכדו', דהיא אסורה מן התורה.
ג
עתה ניהדר לאנפין, דכל כוונתו ביישור הקרקע היא לצורך התקנת הדשא סינטטי, ואין בכוונתו להיטיב עם הקרקע כלל, וכן לא לצמחים שיגדלו שם, א"כ לכאורה יש לומר שיהא מותר ליישר הקרקע לצורך זה בשביעית בין מהתורה ובין מדרבנן. דהוי בכלל דבר שאינו מתכוון שהוא מותר בשביעית, דכל שאינו מתכוון לצורך מלאכה האסורה זה מותר, כמבואר ברמב"ם (שם פ"ב הל' ח').
וכן פסק מרן הרב זצ"ל (שם פ"ו הל' ד'), ז"ל: "מותר לחתוך ענפי דקל או כל אילן לצורך סיכוך לסוכות, ובלבד שיחתוך ללא דקדוק, וכן מותר לחתוך ענפי אילן המזיקים לרבים או מפריעים לעוברים ושבים". ובהערות שם הוסיף המקורות לזה: חזו"א שם סי' י"ט אות י"ד, וכן באות ט"ו שם ד"ה "פ"ד מ"ו", שכאשר אינו מתכוין לזמירה – מותר מן התורה (עי' הערה הבאה), וכיון שחיתוך שלא בדקדוק עושה גרעון בפירות – מותר לגמרי [וכן כתב בשבת הארץ פ"א ס"כ לדעת התוס' סנהדרין כ"ו ע"א ד"ה "לעקל"]. שביעית פ"ד מ"ה: "המבקיע בזית – לא יחפהו בעפר, אבל מכסה הוא באבנים או בקש", ופירש הרמב"ם שם: "המבדיל עצי הזיתים לקחת מהם עצים", וכן בהל' שמו"י פ"א הי"ט כתב "המבקע בזית ליטול עצים". וכן במשנה ו' שם: "המזנב בגפנים והקוצץ קנים, רבי יוסף הגלילי אומר: ירחיק טפח, רבי עקיבא אומר: קוצץ כדרכו בקרדום או במגל או במגירה ובכל מה שירצה". ופירש הרמב"ם: "ומגירה – הוא משׂור, והענין שאין צריך שינוי בכרתו, וזה כשלא נתכוין לזמור". ומהר"י קורקוס שמו"י פ"א ה"כ כתב על זה: "ובתנאי שלא תהיה כוונתו לזמור, ופשוט הוא". למדנו מכאן שכל שאינו מתכוין לתועלת הצמח – מותר". עכ"ל. וראה עוד שחזר ושנה כן מרן הרב זצ"ל בהערה י"ד בפרק הנזכר, וז"ל: "כל מלאכה שאינה למטרה חקלאית אין בה איסור".
ד
אך למעשה נראה דאין להקל בכך ללא היכר, כיוון שמצינו שהחמירו חז"ל מאוד במלאכות שביעית הנעשות בקרקע, אפילו אין הם אסורות מדרבנן, משום מראית העין, וחשדא, שיבואו לומר שעשה מלאכה האסורה בשביעית, כמבואר במסכת שביעית בכמה מקומות, ופרטם מרן הרב זצ"ל (שם סי' ח' הל' ו'-י'), וכן ראה ברדב"ז על דברי הרמב"ם (שם פ"ב הל' ח'), שביאר דכל ההיתר בשאינו מתכוון, היינו כשיש היכר המוכיח על כוונת מעשיו, הא בלאו הכי אסור. עיי"ש. וראה עוד בזה בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' נ"א סעי' י').
וכן פסק בספר משפטי ארץ (פ"ה הל' כ"ב-כ"ג), דכל המלאכות אע"פ שאינם למטרת חרישה או זריעה ומותר לעשותם, מ"מ צריך לעשות לזה היכר שמלאכתו אינה מיועדת לחרישה או זריעה. עיי"ש.
על כן יש להקפיד, שבשעה שמיישר את הקרקע על מנת להתקין שם דשא סינטטי, שיעשה היכר לרבים, או ע"י שילוט מתאים שיישור הקרקע נעשית לצורך בניה ולא לצורך חרישה או זריעה חלילה, או שיקדים להניח במקום בולט את הדשא הסינטטי, שע"י כך יוכח שמטרת הכשרת הקרקע היא להתקנת הדשא, וכך יהא מותר להכשיר את הקרקע לזה אפילו בשביעית.
העולה מן האמור
מותר להתקין בשנת השמיטה דשא סינטטי, אע"פ שלצורך כך יצטרך ליישר את הקרקע ולהסיר מכשולים וכדו', ובתנאי שיעשה היכר ע"י שילוט מתאים, שעבודתו בקרקע אינה לצורך חרישה או זריעה חלילה, אלא לצורך התקנת דשא סינטטי, או שיקדים להניח במקום בולט את הדשא הסינטטי קודם לפעולתו בקרקע, שע"י כן יוכח שמטרתו בעבודת הקרקע הינה לצורך התקנת הדשא הסינטטי.
ויהי רצון שיתקיים בנו "ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו" – אלו שומרי שביעית.