שאלה
האם יש ענין לא להשכיר דירה לאדם שאינו שומר תורה ומצות?
תשובה
אין להשכיר בארץ דירה (לתקופה שיש בה שבת) למי שאינו שומר תורה ומצוות, כיון שקרוב לודאי שיחלל שבת בה ונמצא שעובר על לפני עיוור עכ"פ מדרבנן וכן הורה מרן הרב זצ"ל.
בחוץ לארץ שנכרים מצויים בו להשכיר לו דירה יש להקל במקום הפסד ממון להשכיר לו.
מקורות
כתוב בגמ' עבודה זרה (ו' ע"ב): "מנין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר, ואבר מן החי לבני נח? ת"ל: ולפני עור לא תתן מכשול; והא הכא דכי לא יהבינן ליה שקלי איהו, וקעבר משום לפני עור לא תתן מכשול! הב"ע – דקאי בתרי עברי נהרא".
וכתבו התוס' שם (ד"ה "מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר"): נראה דה"ה בכל שאר איסורין אלא להכי נקט כוס יין לנזיר משום דמסתמא למישתי קא בעי ליה כיון דכ"ע חמרא שתו ושמא שכח נזירתו אבל ישראל שאמר הושיט לי נבלה או חזיר או שום איסור אין לחושדו מלהושיט לו אבל אם ידוע לו שרוצה לאכלו אסור להושיט לו ואפי' הוא שלו מדקאמר אי לא יהיב ליה שקיל ליה איהו"
כתב הדרכי משה (יו"ד סי' קנ"א): "וכתב המרדכי רפ"ק דע"ז (סי' תשצה) כתב ראבי"ה בשם אביו ר' יואל הלוי להתיר ללות בגדי כומרים שמרננים בהם לע"ז שקורין קלקלני"ש כל היכא דאיתא לכומרים אחריני אף על גב דברור דקנו לע"ז שרי עכ"ל ואפשר דבכהאי גוונא אף ספרי דתן וכל דבר שרי ולזה נהגו האידנא שמוכרין לגוים מחרוזות של קשרים הנקראים פטור הכלים אף על גב שמשבחין בהם לע"ז וסתמן לע"ז הואיל ואית להו אחריני אמנם בהר"ן פ"ק דע"ז דף (שמ"ד ע"ב) (א: ד"ה מניין) דאסור להושיט לגוי מדרבנן אף על גב דיכול ליטלו בלאו הכי משום דאסור לסייע ידי עוברי עבירה עכ"ל. ובתוספות שם (ו: ד"ה מנין) משמע כדברי המרדכי דאפשר ליטלו אפילו איסורא ליכא אפילו ליתנו לישראל חבירו ועיין בתוספות פ"ק דע"ז אבל בריש הגהות מרדכי דשבת (סי' תנ) משמע כדברי הר"ן וכן הוא פ"ק דשבת בתוספות (ג. ד"ה בבא) ואשר"י (סי' א) מיהו בזמן הזה יש להקל מטעם דמקילין להשתתף עמהם ועיין באורח חיים סימן קנ"ו". עיי"ש.
וכן כתב הרמ"א שם (סעי' א'): "יש אומרים הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתם, היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו או שלא יוכלו לקנות במקום אחר, אבל אם יכולים לקנות במקום אחר, מותר למכור להם כל דבר. (מרדכי דפ"ק דע"ז). ויש מחמירין. ונהגו להקל כסברא הראשונה, וכל בעל נפש יחמיר לעצמו".
מומר
הש"ך כתב (יו"ד סימן קנ"א סק"ו): "יש אומרים הא דאסור – דס"ל דכי היכי דאמרינן בש"ס גבי נזיר דאסור להושיט לו כוס יין דהיינו דוקא בדקאי בתרי עברי דנהרא ה"ה הכא ויש מחמירין וסוברין דמ"מ איסור מדרבנן איכא אפילו לא הוי כמו תרי עברי דנהרא וכל זה לדעת הרב אבל לפעד"נ דלא פליגי דכ"ע מודים להמרדכי ותוס' בפ"ק דע"ז דבעובד כוכבים או מומר שרי והגהות מרדכי ותוס' והרא"ש בפ"ק דשבת והר"ן פ"ק דעבודת כוכבים מיירי בישראל שהוא חייב להפרישו מאיסור וכדכתב הרא"ש שם דלא גרע מישראל קטן אוכל נבילות שב"ד מצווים להפרישו כ"ש ישראל גדול משא"כ בעובד כוכבים וישראל מומר שאינו חייב להפרישו".
כלומר שאין איסור לסייע לישראל מומר לעבור איסור במקום שהמומר יכול לעשות את האיסור בלא אותו סיוע, וכן כתב הפת"ש שם (ס"ק ד') אמנם בתרי עברי דנהרא אסור משום לפני עוור.
והקשה הדגול מרבבה (שם ד"ה "משא"כ"): "הא ודאי שישראל מומר אע"פ שחטא "ישראל" הוא. ותי' הדגול מרבבה: שישראל העושה עבירה בשוגג, ויש ביד איש אחר להפרישו – חייב להפרישו. אבל העושה במזיד איזו עבירה אפילו אינו מומר גמור אין צריך להפרישו. וכן כתב הטורי אבן (אבני מלואים חגיגה י"ג ע"א).
והנה בדעת השו"ע (סי' שמ"ז סעי' א') שכתב: "מן התורה אינו חייב אלא כשעוקר חפץ מרשות היחיד והניחו ברשות הרבים, או איפכא, וכו' או שפשט ידו לפנים ונטל חפץ מתוך יד חבירו העומד בפנים והוציאו לחוץ, שנמצא שהעומד בחוץ לבדו עקר והניח, הוא חייב וחבירו פטור אבל אסור". וראה במג"א (סי' שמ"ז ס"ק ד').
וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ז'): "פטור אבל אסור – וכו' ואם הוא מונח באופן שאם אפילו לא היה בידו היה יכול ליטלו דלא קעבר אלפני עור מ"מ איסור דרבנן איכא דאפילו קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו כ"ש גדול שלא יסייע לו ולמומר לעבודת כוכבים אסור להושיט ג"כ דבר איסור כמו לשאר ישראל ". וראה בתפארת ישראל שבת פ"א בועז ס"ק ג'.
וכתב הרמ"א (סי' קס"ג סעי' ב'): "ואסור להאכיל למי שלא נטל ידיו, משום לפני עור לא תתן מכשול", וכתב המשנ"ב שם (ס"ק י"ב): "משום לפני עור – דהיינו בלחם של המאכיל דבלחם של האוכל ויוכל לקחת בעצמו – אין כאן לפני עור, מ"מ כתבו האחרונים דאסור גם בזה משום דאסור לסייע ידי עוברי עבירה, ועיין בפמ"ג". וראה בשד"ח (מערכת ו' כלל כ"ו אות ג').
כתב מרן הרב במאמר מרדכי שבת ח"ה פק"כ סעי' ע"ה "אסור להכשיל מי שאינו שומר תורה ומצוות בחילול שבת, כגון להושיט לו דבר מאכל שידוע שיוציאו מרשות היחיד לרשות הרבים, משום לפני עוור לא תתן מכשול [ואפי' אם הדבר מאכל שייך לאותו שאינו שומר תורה ומצוות], ואפי' אם יכול לקחתו לבד – אסור להושיטו לו משום מסייע".
כלומר שגם על מומר יש איסור של מסייע וללפני עיוור
נתינת כלי שיש ספק אם ישתמש לאיסור
וכתב עוד המשנ"ב " ואסור להשאיל לאדם כלי מלאכה אם הוא חשוד לעשות בהם מלאכה בשבת אם לא שיש לתלות שיעשה בה מלאכת היתר ודוקא בדבר המצוי אבל אם המלאכת היתר אין מצוי לעשות אין תולין בה אם לא מפני דרכי שלום (מ"א). עוד כתב דלעובד כוכבים ליכא איסור לסייע במידי דאסור לו כמו אבר מן החי לרוב הפוסקים אם לא דקאי בענין שאינו יכול ליטלו דשם שייך לפני עור אבל אם יש לו אבר מן החי משלו או שיכול לקנות במקום אחר ליכא איסורא. ובביאור הגר"א יו"ד סימן קנ"א משמע דס"ל להלכה דאפילו היכא דיכול לקנות במקום אחר ג"כ אסור ע"ש וכן פסק בפתחי תשובה שם בשם שו"ת אמונת שמואל וכן מצדד בברכי יוסף שם".
וראה בשו"ת ציץ אליעזר חלק יט סימן לג "דיעוין בפ"ה דשביעית משנה ט' דאיתא: משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה כברה ורחיים ותנור וכו' וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום ומפרש הירושלמי דלכן משאלת אשה לחברתה מפני שאני אומר נפה לספור בה מעות כברה לכבור בו חול וכו'. ועיין בר"ש על המשניות שמקשה דמכיון שיש לתלות טעם להיתר אם כן לישרי בלאו טעמא דמפני דרכי שלום, ומתרץ דצריך לטעמא דדרכי שלום מפני דלספור מעות ולכבור חול אין זו תלייה גמורה. וכך כותבים התוס' בגיטין ד' ס"א ע"א ד"ה משאלת, דההיא דירושלמי לא הוה תלייה גמורה לכך בלא טעמא דדרכי שלום לא הוה שרי ע"ש.
אולם הרמב"ן בחידושיו לע"ז ד' ט"ו ע"ב מבאר דמשום הכי הוצרכו לטעמא דמפני דרכי שלום אף על גב דבלא"ה נמי כל היכא דאיכא למתלי תלינן, מפני דכיון דלא מטיא הנאה לידיה הו"א לא לשאול ולא ליקום בספק איסורא. וכך מבאר הרשב"א בחידושיו למס' גיטין ד' ס"א, הוא מקשה נמי על הטעם של הירושלמי דכיון דאיכא למיתלי למה איצטריך לטעמא דמשום דרכי שלום. ומתרץ, דהכא כיון דלית ליה הנאה מיניה אי לאו משום דרכי שלום אף על גב דהוה ליה למיתלי לא הוה ליה לעיולי נפשיה בספיקה, ותרתי בעינן, אבל התם במכירה כיון דאיכא למיתלי התירו לצורך עצמו עיין שם.
הרי לנו דהיכא דהתלייה להיתר איננה תלייה גמורה אשר אילולא טעם נוסף לא היינו מתירים משום זה בלבד, בכל זאת היינו דוקא היכא שלהמסייע לא מטי הנאה מזה, אבל היכא שמטי ליה הנאה כמו במכירה וכדומה תלינן אפילו משום תלייה רחוקה ואינה גמורה ומתירין משום כך מכיון דזה בא להנאתו הוא ולצורך עצמו".
השכרת אולם
כתב בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סי' עב): "וגם מסתבר דלא אסרו משום מסייע ידי עוברי עבירה כשליכא איסור לפני עור אלא בנותן לו דבר שיעשה בו רק מעשה העבירה אבל בדבר שהעיקר הוא למעשה היתר כגון שכירת האולם שהוא לעשות בו החתונה והסעודה רק שיעשה שם גם מעשה עבירה דרקודים אין להחשיב שהשכירות הוא ע"ז ולאסור, דאל"כ היה לן לאסור מלמכור כל כלי לעוברי עבירה כגון קדרות לבשל משום דיבשל בהו גם בשבת וגם מאכלות אסורות אלא הוא משום דכיון דעיקר הדבר אינו לאיסורין לא אסרו בזה משום מסייע כשליכא איסור דלפני עור". וראה מה שכתב בח"ב סי ס"ב שכתב לסמוך על היתר לגבי קדירות רק באיסור דרבנן, ומלבד זה יש לחלק דכאן בשכירות הדירה נותן לו אפשרות לחלל שבת, ואין כאן לפי המשנ"ב את הטעם דמסתמא תולים בהיתר, וכן הורה הגר"ח קנייבסקי להחמיר וכן הגר"ש וואזנער..
ראה בשו"ת בשבט הלוי חלק ה' סימן מ"א לגבי השכרת רכב למחלל שבת כתב "דבלפני עור ספיקו להקל כמבואר בט"ז יו"ד סי' קנ"א ס"ק א', ובתשובת פני יהושע ח"א מיו"ד סי' ג', ובתבואת שור סי' ט"ז ס"ק כ"ג והוכיח כן מש"ס ע"ז ט"ו ואף על פי שבס' מקור מים חיים סביב השו"ע יו"ד סי' קנ"א שם העיר מש"ס נדרים ס"ב ע"ב דקאמר שם דר"א הו"ל יער זבני' לבי נורא א"ל רבינא והא איכא לפני עור וגו' א"ל רוב עצים להסקה נינהו, הרי משמע דוקא משום דרוב עצים להסקה הא אם הי' הדבר שקול לא היינו מקילים, ושוב חזר וכ' דמלשון הרא"ש שם בנדרים משמע דגם אם הי' מחצה ע"מ הי' מותר, ואולי שאני התם דזבני' לבני נורא והיינו לשורפי עצים לע"ז כמש"כ הר"ן ואיכא כמו קביעות המוכח שיקחו העצים לע"ז ולא היינו מקילים בספק הרגיל אי לאו דאיכא רובא להתירא, משא"כ בעלמא, אלא דהרא"ש כנראה לא פי' כן, שהרי פי' שאולי יעשו מן העצים צלמים לע"ז, ועכ"פ ממנ"פ א"ש, עיין ותראה.
ובריטב"א ע"ז ס"ג ע"א בהא דאומר אדם לפועלים צאו ואכלו בדינר זה וכו' ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום מעשר והיינו משום דאיהו לא ספי להו, רק פריטי יהיב והם קונים מעצמם, והקשה הריטב"א דלמה אינו חושש בע"ה משום לפני עור לא תתן מכשול מיהת ותי' דמהכא שמעינן דכל שאין נותנו האיסור עצמו, והדבר ספק אם יקח איסור או לאו אין בו משום לפני עור אפילו לגבי ישראל ע"כ הרי מבואר כנ"ל.
ובס' שד"ח בדיני לפ"ע רצה לדייק מהריטב"א בשם איזה ספר דדוקא היכא דאין מוסר לו האיסור עצמו כהאי דמסירת פריטי ע"מ לקנות אין אנו חוששין על ספיקו, אבל היכא דמוסר האיסור עצמו אפילו על הספק חוששין, ואין זה אמת דזה עצמו קאמר הריטב"א דדוקא אם מוסר לו האיסור עצמו כגון שם שהי' מוסר לו טבל או שביעית א"כ ודאי יאכל מזה, אבל במוסר לו כסף לקנות עדיין יש ספק דמי יימר דיקנה איסור ואין החילוק אלא בין ודאי לספק, א"כ דוקא שבודאי יכשל עם האיסור אסור במוסר איסור אסור, אבל אם יש ספק גמור גם במוסר איסור אין לפני עור כמש"כ הט"ז יו"ד הנ"ל, וכ"כ בפשיטות בתשובת ח"ס יו"ד סי' י"ט.
וטעם הדבר דגדר נתינת מכשול לא שייך היכא דאיכא למיתלי להתירא, ואף על פי שידעתי שיש גם מחמירים בזה צורת ההלכה בכ"ד מוכח כנ"ל, ועיין הי' בשד"ח בענינים אלה.
וכן לענין שאלתך אלו הי' ספק היינו מתירים באמת ובפרט דאינו מוסר האיסור עצמו אלא שיכול לצמוח איסור מזה ועפ"י דברי הריטב"א הנ"ל, אבל טעם שאסרו משום דאם אדם מוציא כספו לשכור לזמן רוצה לעבוד בשדהו ולמצות כל האפשרות שבעבודה ובודאי יעבוד בחוה"מ שהוא בדרך הטבע זמן עבודה בשדה ועיין בחגיגה ח"י ע"א והו"ל כמו רוב דנדרים הנ"ל.
ומה שאנו מקילים במכירת המכוניות אוטא למחללי שבת היינו משום שעובדים בזה רוב השבוע ויש ספק אם יעבדו בשבת, ואם היה ודאי או קרוב לודאי שיעבדו בשבת אין למוד זכות אלא דעת הסוברים דבאפשר לקנות במקום אחר אין לפ"ע, והדברים ידועים במל"מ פ"ו ממלוה ובאחרונים, ואני בעניי הארכתי בזה ג"כ בשבט הלוי ח"ד סי' י"ז, ונשאר רק מסייע ובזה מצרפים דעת הש"ך יו"ד סי' קנ"א ס"ק ו' דליכא מסייע במומר וכבר ידועים דברי הדג"מ וח"ס שם", וא"כ לפ"ז הכא יהיה אסור.
שו"ת אור לציון חלק ב פרק מג שא' ב' כתב "אין להשכיר דירה או רכב למחלל שבת, ואפילו קבע כמה ימים קודם השבת, ואפילו לא נוטל כסף על יום השבת, אלא אם כן במקום שמצויים שם הרבה נכרים, שיכול המחלל שבת לשכור מהם".
וביאר שם בהערה "אסור להשכיר דירה למחלל שבת, שכיון שיעשה בה חילולי שבת, הרי הוא עובר משום לפני עוור לא תתן מכשול. ואמנם נראה שבמקום שמצויים הרבה נכרים, ויכול אותו מחלל שבת לשכור מהם, יש להתיר להשכיר למחלל שבת, ולסמוך בזה על מש"כ המשנה למלך בפרק ד' מהלכות מלוה ולווה הלכה ב' בשם הרב פני משה, שבמקום שהמלוה בריבית היה מלוה אותם דמים לאדם אחר בריבית, אינו עובר משום לפני עוור אם ילוה הוא בעצמו, דכיון דלא הוי כתרי עברי דנהרא (דהיינו שיכול לעבור את העבירה בלא שהוא יעזור לו) אין בזה משום לפני עוור, כמבואר בע"ז ו' ע"ב. ואמנם המשל"מ שם חלק עליו, דכיון שגם אם האחר היה נותן היה עובר על לפני עוור, לא נפטר הוא בזה מאיסור לפני עוור, מ"מ במקום שהאחר לא יעבור על לפני עוור, אף המשל"מ מודה שאינו עובר בלפני עוור, וכן כתב בפתחי תשובה ביו"ד סימן ק"ס ס"ק א', ע"ש. וא"כ, במקום שיכול המחלל שבת לשכור דירה מנכרים, כיון שהנכרי לא יעבור על לפני עוור, גם ישראל המשכיר לו בית אינו עובר באיסור זה.
ואף על פי שבפתחי תשובה שם הקשה שאף בלא תרי עברי דנהרא אסור עכ"פ מדרבנן, כמבואר בתוס' בשבת ג' ע"א ד"ה בבא וברא"ש ובר"ן שם, מ"מ נראה שיש להקל בנידון דידן, שכאן אינו ודאי שיעבור איסור, ודמי למה שמבואר במשנה שביעית פרק ה' משנה ט' ובגיטין ס"א ע"א, משאלת אשה נפה וכברה למי שחשודה על השביעית, ומשום שאינו ודאי, ואף שלא הותר שם אלא מפני דרכי שלום כמבואר שם. מ"מ יש לצרף לזה את סברת הפני משה, שכשיש אחרים מותר. ועוד שכל איסור לפני עוור כאן הוא רק מדרבנן. ועוד יש לצרף סברת הראשונים דכשאינו תרי עברי דנהרא אין איסור אפילו מדרבנן, וכמו שהביא הרמ"א ביו"ד בסימן קנ"א סעיף ד' בשם התוס' והמרדכי, וראה עוד בש"ך שם ס"ק ו' ובפתחי תשובה הנ"ל.
וכל זה במקום שמצויים נכרים, אבל במקום שאין מצויים נכרים, וכגון בזמנינו בא"י, אין להתיר להשכיר דירה למחלל שבת. וכן אין להתיר להשכיר רכב למחלל שבת, כיון שיודע בודאי שישתמש ברכב בשבת. ולא מהני שישכיר לו כמה ימים קודם, שזה הותר רק בגוי, שאין שם חילול שבת, אלא רק דמיחזי כשלוחו, כמבואר בשו"ע בסימן רמ"ז סעיף א', ע"ש. ועוד, שיש כאן חשש שאם יראוהו נוסע בשבת ויודעים של מי הרכב, יאמרו שנתן לו בשבת, וכמו לענין שולח אגרת ביד גוי ולא קביע בי דואר במתא, כמבואר בשו"ע ובמג"א שם, ע"ש. ואפילו כשאינו נוטל שכר אסור, כיון שאין החשש כאן משום שכר שבת, אלא משום איסור לפני עוור. ולכן בעל חברה להשכרת רכב יזהר שלא להשכיר כלל רכב למחלל שבת, אף אם אין השוכר משלם לו על יום השבת".
וראה עוד בקובץ תשובות להגרי”ש אלישיב זצ”ל ח”א סי’ מ’, "שו"ר בברכ"י חו"מ סי' ס' שהעלה דהעיקר כהמ"ל, וזל"ש "ופשט דברי התוס' בחגיגה ובב"מ הכי רהיטא – ומה גם דהסברא הכי מכרעת", אך אם המזמין יכול להדפיס אצל גוי ואין כאן משום לפ"ע אלא משום מסייע בידו לתת מכשול לאחריני, ע"ז הביא כת"ר את הבנין ציון דאין איסור מסייע אא"כ הוא מסייעו בשעת מעשה, אבל אם בשעת נתינה אכתי ליכא איסור, בכה"ג אין בזה משום מסייע, ואמנם כן גם דעת הכת"ס בתשו' הנ"ל, ובשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' קפ"ד הסתמך למעשה על הבנין ציון הנ"ל".
פרנסתו בכך
אמנם יעוין בשו"ת משיב דבר להגאון הנצי"ב ז"ל חיו"ד סימן ל"ב שנשאל באם מותר לזווג אשה לאיש אשר ידועים המה לעוברי עבירה ויעברו על איסור נדה, ובירר והעלה דאיכא פלוגתת ראשונים אם איכא איסור שלא בשעת עבירה כשזה לא כתרי עברי דנהרא, דלשיטת התוס' והרא"ש כשהוא שלא בשעת עבירה אינו אסור אלא בתרי עברי דנהרא, ולכן בנידונו רשאים לשדך אפילו יעברו בבירור על איסור נדה שהרי אינו כתרי עברי דנהרא ולא בשעת עבירה ושרי. ולדעת רש"י והרמב"ם אסור לזווג בעלי עבירה בחנם, אבל מי שפרנסתו בכך לזווג שרי לכו"ע יעו"ש. ולהתיר כשאין הסיוע בשעת מעשה העלה גם בשו"ת כתב סופר שם. וכן בשו"ת בנין ציון סימן ט"ו, ושו"ת מהרש"ם ח"ב סימן צ"ג.
העולה
אין להשכיר בארץ דירה (לתקופה שיש בה שבת) למי שאינו שומר תורה ומצוות, כיון שקרוב לודאי שיחלל שבת בה ונמצא שעובר על לפני עיוור עכ"פ מדרבנן וכן הורה מרן הרב זצ"ל.
בחוץ לארץ שנכרים מצויים בו להשכיר לו דירה יש להקל במקום הפסד ממון להשכיר לו.