שאלה
מיני בר מאושר לשבת, השאלה לגבי הסננים האם נחשב בורר, בתוך הסננים יש פחמים בגודל בינוני, ואחד מהסננים הוא כעין רשת, מה דעת הרבנים להוציא מים בשבת
במיני בר יש מיכל של שני ליטר בערך של מים קרים, (לגבי המים החמים זה לא בעיה כי במצב שבת לא נכנס מים למיכל המים החמים)?
תשובה
מעיקר הדין מותר להשתמש במסננת בשבת וכן במתקן של המנרלים.
וכמו וכן מותר להשתמש במתקן זה אע"פ שעובר דרך מסננת של פחם והמים נעשים אינם ראויים לשתיה לעת עתה ואין בזה משום בורר, והרוצה להחמיר יתן למים לזרום טיפה ואז ימלא כוסו.
אמנם איסטניס שאינו שותה כלל מים רגילים משום טעם לוואי לא יעביר את המים במסננת, אבל מים שעברו שם על ידי אדם אחר מותר לו לשתותם.
מקורות
כתב השו"ע בסי' שי"ט סעי' י' "יין או מים שהם צלולים, מותר לסננן במשמרת. [הגה: ואף על פי שיש בו קסמין דקין, הואיל וראוין לשתות בלאו הכי (סמ"ג)]. אבל בסודר, מים אסור משום ליבון, ויין ושאר משקין, מותר. ואם הם עכורים, בין מים בין יין, אסור לסננם. ולהרמב"ם, במשמרת אסור ואפילו מים ויין צלולים; ואפילו בסודרים לא התירו אלא בצלולין אבל לא בעכורים. ויין מגתו, כל זמן שהוא תוסס (פי' שנראה כרותח), טורף חבית בשמריה ונותן לתוך הסודר".
וטעם ההיתר של יין מגיתו כתב הב"י "ופירש רש"י טורד. מערב: בין הגיתות שנו. שכל היינות עכורין ושותין אותם בשמריהם הילכך אין כאן תיקון דבלאו הכי משתתי. והרמב"ם בפרק שמיני (הי"ד) כתב שהטעם מפני שכל זמן שהוא תוסס עדיין לא נפרשו השמרים מן היין יפה יפה וכל היין כגוף אחד הוא. וכתב הר"ן (נז: ד"ה גמ') שכך מטין דברי הרי"ף". הסבר בדברי רש"י כמו שראינו למעלה כדי שיהיה מלאכת ברירה אנו צריכים תיקון מסויים, וכיון שכאן אין תיקון ביין זה אע"פ שברור שעתה הוא יותר טוב אין זה בכלל בורר.
והרמב"ם למד שהיות שזה מעורב היטב זה נחשב כגוף אחד וא"כ זה כברירה מאותו מין, ובמקום אחר הארכתי מה הבדל בין זה למחבץ.
רוב או כל שותים
והנה הביא הכה"ח בס"ק פ"א מחלוקת "היינו דרובא דאינשי לא קפדי לשתותן כמות שהם ומסננן במשמרת כדי שיהו צלולין ביותר. בית יוסף בשם הר"ן. אבל הב"ח כתב דלא שרי אלא צלול לגמרי ואינו מסננו במשמרת אלא מפני קצת קסמין וקשין שבתוכו אי נמי כדי שיהא צלול יותר ודלא כמשמע מדברי הר"ן דהיכא דרובייהו דאינשי שתו ליה הכי אפילו במשמרת שרי יעו"ש, וכן נראה דעת האליה רבה אות ט"ו. אבל הט"ז ס"ק ו' והתוספת שבת אות ח"י כתבו כדעת הר"ן, וכן נראה דעת ה"ר זלמן אות י"ג, וכן פסק בן איש חי פרשת בשלח אות ט"ו, וכן הוא דעת האחרונים", וממשנ"ב ס"ק ל"ה משמע שכן הכריע.
טעם הרמב"ם
כתב הב"י "משמע דסבירא ליה דמשמרת כיון דמצי אתי בה לידי חיוב חטאת אפילו מים ויין צלולין נמי לא ויין או מים שאינן צלולין אפילו בסודרין אסור גזירה אטו משמרת ומשמרת דזעירי ודרבן שמעון בן גמליאל לאו משמרת ממש קאמרי אלא מותר לשמרו קאמרי דנתינה בסודרין ובכפיפה קרו משמרת וזעירי מתניתין אתי לפרושי דמסננין בסודרין דקתני היינו דוקא בצלולין. ולא ידעתי למה העלים עיניו הרב המגיד במקום הזה".
וכתב המשנ"ב ס"ק מ"א שטעמו של הרמב"ם "ולהרמב"ם במשמרת וכו' – וטעמו נראה משום שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ולדינא הלכה כדעה א' [א"ז]". וביאור ע"פ מה שכתב התפארת ישראל (כלכלת שבת, כללי ל"ט מלאכות אות א'): "אמנם עובדין דחול, וכו' יש בו ג' אופנים. דהיינו אם שאסרו חכמים הדבר משום דדומה לא' מהל"ט מלאכות, או משום שמא ע"י כך יבא לעשות מלאכה, או משום טרחא יתירתא, וכולן נכללין בשם שבות".
מסננת
כתב השו"ע בסעי' ט' "משמרת, אפילו תלויה מע"ש, אסור ליתן בה שמרים. אבל אם נתן בה שמרים מערב שבת, מותר ליתן עליהם מים כדי שיחזרו צלולים לזוב".
וביאר המשנ"ב בס"ק ל"ט "ר"ל שיהיו השמרים צלולים והמים יזובו מהם עם מקצת מן היין שנשאר בלוע בו והטעם שאין בנתינת מים משום בורר שהמים שהוא נותן צלולים הם ואין בהם דבר שצריך לברר מהם ".
והנה הוכיח מכאן החזו"א בסי' נ"ג לגבי שימוש בברז שבראשו מותקנת מסננת שמותר להשתמש בה, אם המים צלולים שרוב הבני אדם שותים כך ואם הצטבר הרבה חול במסננת, כתב "נראה דמותר דאע"ג דכשבאין המים בשמרת כבר יש שם חול מרובה מכל מקום כיון דהמים הנקלחין על ידי אדם בפתיחת ברזא הם צלולים אע"ג שאח"כ הם מתערבים עם חול וחוזרים ומסתננים אין זה מלאכת בורר”, והביא ראיה ממשמרת הנ"ל וסיים "ואפשר שאין החול מתערב כלל עם המים אלא החול נכבש ועומד במקומו ואינו מתערב", וכ"כ מאמר מרדכי פצ"ה סעי' ק"א ובהערה שם.
ולמד מכאן בחוט השני שם שה"ה אם המים העוברים במתקן טיהור מותר להשתמש בהם, ובפרט אם הלכלוך לא ניכר שמותר.
[העיר לי הרב אילוז שדעת הרב אופיר מלכה שבמסננת שעוברים המים דרך מסננת פחם אסור בשבת, ונראה שכוונתו היות שיש מעט מים מהפעם הקודמת שנשארים במסנן והם עכורים כעת ממילא בהוציאו הוי בורר, ויש להם חשיבות ומשמעות יותר גדולה מהיין שעל גבי השמרים, ועתה ראיתי שכן כתב במנח"י ח"ד סי' צ"ט ס"ק ב', ואפשר שכיון שהם מים מעוטים לא חששו להם, ואינו מכוון לברירתם, אלא רצונו במים שיבאו אחריהם, וכן מוכח במשמרת שהרי בורר מהם טעם היין שעל השמרים, והרוצה להחמיר יחמיר ויתן למים טיפה לזרום].
איסטניס
והנה יש לדון באדם שאינו שותה כי אם מים מסוננים שכתב הבה"ל ד"ה "הואיל וראוין וכו' – ומי שהוא איסטניס וא"א למישתי הכי היכא שיש בו קסמין וכדומה אפשר אף דרובא דאינשי לא קפדי כלל לא אמרינן בטלה דעתו ולדידיה אסור דהוה בורר [פמ"ג]".
וגדר של איסטניס כתבו הגרי"ש אלישיב והחוט השני היינו אדם שגם בשעת הדחק לא ישתה כך.
ונפק"מ במים שיש להם טעם לווי שאם לא ישתה כך כלל יהיה אסור להכניסו למתקן שמטהר אותו, ואין לדונו כאינו ניכר וכמו שרצינו לומר למעלה *כיון שבטעמו הוא ניכר, וכ"כ במאמר מרדכי סעי' פ"ה ק"ד.
אמנם דעת החוט השני שכיון שאינו ניכר בפני עצמו אע"פ שניכר בטעמו מותר לסננו.
וכן כתב השש"כ בפ"ג הערה קפ"א לענין אלו שנוהגים לסנן בפסח בגלל חמץ שבמים, אמנם בניכר בטעמו יודה , וצ"ע.
העולה
מעיקר הדין מותר להשתמש במסננת בשבת וכן במתקן של המנרלים.
וכמו וכן מותר להשתמש במתקן זה אע"פ שעובר דרך מסננת של פחם והמים נעשים אינם ראויים לשתיה לעת עתה ואין בזה משום בורר, והרוצה להחמיר יתן למים לזרום טיפה ואז ימלא כוסו.
אמנם איסטניס שאינו שותה כלל מים רגילים משום טעם לוואי לא יעביר את המים במסננת, אבל מים שעברו שם על ידי אדם אחר מותר לו לשתותם.