שאלה
האם מותר לתת לילדים לשחק בשבת במשחק ה"סליים" בצק ועשיית צורות ממנו?
תשובה
כיון שהסליים הזה מיועד למשחק יש עליו שם כלי ומותר לשחק בו באופנים הבאים:
הדבר תלוי בין סוגי הסליים
אם עושה ממנו צורה – הוא מחזיק מעמד כמו פלסטלינה אסור לשחק בו בשבת משום בונה.
אבל יש סוג שאם עשה ממנו צורה לא נשאר צורתו עליו וכמו קרח שאינו במקפיא שמיד מפשיר וכדו' כן הוא מיד מתחיל לאבד צורתו מותר לשחק בו.
יש לציין את דברי מרן הרב "מותר לאדם שעוסק בתורה בשבת, לפנות כרבע מזמנו למשחק ולדיבור דברים בטלים – ובתנאי שיש לו צורך בכך, כגון שמשתעמם ומדין "רפואה למכתו", ובלבד שבשאר זמנו [שלושה רבעים הנותרים] יעסוק בתורה, בקדושה, בתפילה ובמצוות".
מקורות
הנה הסליים הזה יש לדון בו הן מצד אם יש עליו תורת כלי בכלל או שדינו כמוקצה, ואם לא חשיב כמוקצה האם יש איסור בעשיית צורה על ידו , וכלהלן:
משחק אם יש עליו שם כלי
כתב בשבלי הלקט ענין שבת סימן קכא "שאלו את ר' אליעזר הכדור והאמום ומשקולת קטנה ופירש רבינו שלמה זצ"ל כדור פילוטא מחופה עור ומליאה מתוכה שיער של איל בדוחק… ופליגי לענין טבילה דרבנן סברי מה שבתוכו חוצץ ור' אליעזר סבר אין מה שבתוכו חוצץ דכוליה חד כלי הוא. נראה להוכיח מכאן דתורת כלי עליו דעד כאן לא פליגי אלא לענין טבילה אבל כולי מודי דשם כלי עליו ומורי ר' יהודה אחי שני נר"ו פי' דדוקא אותו כדור שנחלקו בו ר' אליעזר וחכמים הנראה חלל שלו חשיב כלי אבל אלו הכדורים שלנו אפי' כלי לא חשיבי ומחשבת השחוק התינוק שחישב לשחק בו לא משוי ליה כלי מ"מ בין שיש תורת כלי עליו בין שאין תורת כלי עליו נראה שאסור לשחק בו ולטלטלו בשבת ויום טוב שהרי אין צריך בטילטולן ואפי' לכסות בו פי צליחותו אינו ראוי דהא ממאיס על ידי ששוחקים בו ומטניף בטיט ועפר וכן כדור של עץ אסור לטלטלה ולשחק בה ומצינו במדרש איכה טור שמעון הוי מפיק תלת מאה גרבין דמרקוע בכל ערובת שבא לאילין קייטיא ולמה חרב אין תימר משום זנות והלא ריבה אחת היתה שם והוציאוה משם ולמה חרב אמר רב הונא על ידי שהיו משחקים בכדור בשבת", כלומר דס"ל דמה שמשחקים עם הכדור אינו משווה עליו דין של כלי.
דעת השו"ע
והנה הב"י הביא אותו בסי' ש"ח וז"ל "כתב באגור (סי' תקכא) בשם שבלי הלקט (סי' קכא) שאסור לשחוק בשבת ויום טוב בכדורים שאינם ראויים לצור על פי צלוחית דממאסי שמטנפי על ידי טיט ועפר וכן כדור של עץ אסור לטלטלו ולצחוק בו אבל התוספות בפרק קמא דביצה (יב. ד"ה ה"ג) אהא דתנן בית שמאי אומרים אין מוציאין את הקטן ולא את הלולב ולא את ספר תורה לרשות הרבים ובית הלל מתירין כתבו פירוש דלאו דוקא קטן למולו דהוא הדין שלא למולו דשרי גם טיול דהא אשכחן דמשחקין בכדור שקורין פילוט"א ביום טוב ברשות הרבים אף על גב (אלמא) דליכא אלא טיול עד כאן משמע שמותר לטלטל הכדור ביום טוב והוא הדין בשבת דבדברים אלו יום טוב ושבת שוים הם", כלומר דנחלקו השבלי הלקט והתוס' אם מה שמשחקים עם הכדור משווה עליו שם כלי או שמלבד זה צריך להיות ראוי לצור ע"פ צליחתו כדי להשוות עליו שם כלי.
והסיק הב"י "ומיהו בירושלמי בפרק בתרא דתעניות (ה"ה) מצאתי טור שמעון למה חרב יש אומרים מפני הזנות ויש אומרים שהיו משחקין בכדור", וע"כ אין לשחק בכדור אע"פ שראוי לצור ע"פ צליחתו.
ובשו"ע סעי' מ"ה סתם וכתב "אסור לשחוק בשבת ויו"ט בכדור", משמע כנ"ל. וכן כתב הכה"ח ס"ק רנ"ו "נמצא לפי טעם ראשון (משום שאינו ראוי לתשמיש) אם היה זה הדבר שמשחקין בו ראוי לצור על פי צלוחיתו מותר לטלטל ולשחוק בו, ולטעם השני (טור שמעון) גם אם הוא דבר שראוי לצור על פי צלוחית אסור לשחק בו משום זלזול כבוד שבת דמתעסק בו בדברים בטילים".
וכתב עוד המשנ"ב בס"ק קנ"ז "בין אם היא של נייר או של עץ שאין שם כלי עליו מחמת שראוי לשחוק בו, והוי כאבן שהוא מוקצה מגופו ואפילו בטלטול בעלמא אסור לדעה זו", כלומר דהשו"ע הסיק גם כשבולי הלקט שדבר שעומד למשחק אין שם כלי עליו.
וכתב הכה"ח בס"ק רנ"ז "ולפי זה לדיעה זו שפסק מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו אסור לשחוק בשבת ויום טוב בכדור וכדומה מינין שמשחקין בהן בעלי קוביא וגם אסור לטלטלן משום מוקצה".
דעת הרמ"א
וכתב הרמ"א "ויש מתירין, ונהגו להקל". וכתב המשנ"ב בס"ק קנ"ח "אפשר שטעמם שכיון שעשוי לכך ומיוחד לזה בתמידות לא שייך בו שם מוקצה וכדלעיל בסכ"ב. ומ"מ לכו"ע אסור לשחוק בר"ה ואפילו בכרמלית בשבת דבקל הוא שיפול לחוץ מד' אמות ואתי לאתויי", כלומר דרמ"א ס"ל כהתוס'.
וכתב מרן הרב בפרק ם"ב סעי' כ"ח שכל האיסור של טור שמעון הוא רק כמעשה שהיה שזה משחק מאורגן אבל מה שילדים משחקים בכדור למטה אין בכך בעיה, וס"ל עוד שמה שייעדו למשחק משווי עליה שם כלי וכדעת התוס' ובפרט שכיום המשחקים נקיים ורואים לצור ע"פ צליחתו.
וא"כ הסליים הזה אינו ראוי לצור ע"פ צלחתו א"כ לדעת השו"ע שפסק כדברי השבלי הלקט אין לשחק בו ולדעת הרמ"א מותר וכן כתב מרן הרב.
האם מותר לשחק בשבת
ראה רמ"א (סי' של"ח סעי' ה') שכתב: "ומותר לשחוק בעצמות שקורין טשי"ך". והברכי יוסף (שם אות א') כתב, וז"ל: "ומצאתי תשובה שלימה להרב כמהר"ר יהודה חאמי הובאה בשו"ת הר' מהר"ר מאיר גאויזון כ"י בסי' ס"ו (בנדפס סי' ס') שאסר לשחוק בשבת. והסכימו עמו הרב החסיד המפורסם מהר"ר חיים כפוסי והרב מהר"ם גאויזון, ומפיהם לפידים יהלוכו לבזויי ולאלטויי הפלא ופלא. והגם שהרב כנה"ג בח"מ סי' ש"ע כתב דגדולי ישראל נטפלו בו, הנח לגדולי ישראל דודאי מעשיהם לשם שמים, דאפשר דהיו חולים בחולי השחורה, ומשום רפואה לאסוחי דעתייהו בבא דוא'ג ולמהדר אתלמודייהו וכיוצא קעבדי". והביא דבריהם הכה"ח (שם ס"ק ל"ט) והמשנ"ב (שם סקכ"א). וע"ע כה"ח (סי' ש"ח ס"ק רנ"ט) שכתב, וז"ל: "ורש"ל בים של שלמה סי' ל"ד פרק קמא דביצה כתב דגם התוספות סברי דמדינא אסור לשחוק אלא שנהגו להקל. וכתב עוד שם דלגדולים מנהג רע הוא ולקטנים מניחים, יעו"ש. והביא דבריו מגן אברהם ס"ק ע"ג ואליה רבה אות פ"ז. וכן כתב הט"ז סימן תקי"ח ס"ק ב' ומגן אברהם שם ס"ק ד', יעו"ש. וכל מי שיראת ה' על פניו יתבונן במה שאמרו ז"ל: 'לא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בהם בתורה', ואם כן איך יעזוב ביום הקדוש הזה את התורה הקדושה אשר לא יערכנה זהב וכו' ולעסוק בהבלים המטמאים את נפש הקדושה, ומי יודע כמה עולה שכר לימוד השבת ויום טוב יותר מן החול, והמשכיל יבין", עכ"ל.
וכתב מרן הרב במאמר מרדכי פ"ב סעי' ג' "מותר לאדם שעוסק בתורה בשבת, לפנות כרבע מזמנו למשחק ולדיבור דברים בטלים – ובתנאי שיש לו צורך בכך, כגון שמשתעמם ומדין "רפואה למכתו", ובלבד שבשאר זמנו [שלושה רבעים הנותרים] יעסוק בתורה, בקדושה, בתפילה ובמצוות".
ועתה נבוא לדון משום בונה ויצירת צורה
עשיית גבינה משום בונה
כתוב בגמ' שבת דף צה עמוד א "תנו רבנן: החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרת, המכבד, והמרבץ, והרודה חלות דבש, שגג בשבת – חייב חטאת, הזיד ביום טוב – לוקה ארבעים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות. וכו' מגבן חייב משום בונה".
וכתב הרמב"ם (הל' שבת פ"ז ה"ו): "הלוקח חלב… ואם גבנו ועשהו גבינה – חייב משום בונה, שכל המקבץ חלק אל חלק ודבק הכל עד שיעשו גוף אחד – הרי זה דומה לבנין". כלומר שחכמים לא חלקו על ר"א בזה והביאו המשנ"ב (סי' שי"ט ס"ק ס"ג) וכה"ח שם (ס"ק קכ"ו). ועיין שו"ת קול אליהו (שבת פרק ט"ו שאלה ה').
כתב הבא"ח ש"ר פרשת במדבר סעי' ט' "אסור לעשות גבינה דאין לגבן ביום טוב, אבל מה שקורין בערבי לב"ן ובלשון לע"ז יגורט"י מותר לעשותו ביום טוב ועיין קרבן אשה יע"ש, וכו'". וכתב בש"ש בשלח י"ט "גם לפעמים עושים יגורט"י הנז' מערב שבת, דמחממין החלב ונותנים אותו לתוך הכלי ומניחים בו מעט יגורט"י גמור, או שאר דבר המעמיד כדי שזה החלב יקפה ויהיה יגורט"י, ונשלם עד אור הבוקר, אך לפעמים רואין אותו בבוקר שעודנו חלב ולא נקפה להיות יגורט"י, לכך מכסים אותו בבגדים ומניחים אותו במקום חם כדי שיגמר תקונו ויקפה, ויש עוד מניחים בו חתיכת פת ג"כ כדי שיגמור תקונו, דאסור למעבד הכי בשבת, אלא ישאר כמו שהוא עד שיהא נקפה ונשלם מאליו, ועי' חיי אדם כלל ט"ז אות י"א יע"ש".
הקפאת מים
וכתב בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו סי' ל"ד) "ובעצם הדבר אם יש לחייב בעשיית הגלידה בשבת משום בונה, הן אמנם דכאמור דעת הפתח הדביר (סי' שכ"ה אות א') לחייב משום בונה שהרי מתיך את השלג ע"י גילגולו במלח ומקפיא המשקה ועושהו גולם א' והוי תולדות בונה דשייך אפילו בדבר מאכל כגון המגבן את הגבינה וכו', וכן ראיתי בשו"ת לב חיים למהר"ח פלאג'י ז"ל לח"ב סו"ס קצ"ב שהעלה ג"כ לחייב בעשיית הגלידה בשבת משום בונה כדאמרי' בפ' המצניע ד' צ"ה מגבן חייב משום בונה והרמב"ם פ"י הי"ג כתב וכן המגבן את הגבינה ה"ז תולדות בונה עיין שם [ולפי"ז איכא עוד חילוקא בגלידה בין שבת ליו"ט, דבשבת איכא משום בונה וביו"ט לא שייך לחייב בזה משום בונה וכנ"ל].
אבל לפענ"ד נראה דהדעת נוטה כדברי השביתת השבת דאין בכה"ג משום בונה מאחר שאינו ראוי להתקיים כלל, דמלבד מה דדעת הרבה פוסקים להכריע דבנין לשעה לא הוי בנין [ועיין גם מ"ש בזה בפני יהושע בשבת ד' צ"ה ובביצה ד' י"ב על דברי התוס' שם, ושו"ת באר יצחק סי' י"ג, וכן עיין גם בישועות יעקב או"ח סי' שט"ו סק"א עייש], אלא אפילו להסוברים דבנין לשעה הוי בנין צריך אבל מיהת שיוכל להתקיים זמן מה אם שלשה ימים ואם יום אחד, כמוזכר בספרי האחרונים, וכאן בגלידה, וה"ה רוטב דגים וכדומה (אפילו אם מקרישם בידים) בלי הקרח המעמיד בכל עת את קיפואו לא יוכל להתקיים אפילו יום אחד, והוא רעוע מצד עצמו, ולכן בכה"ג י"ל דכו"ע מודים דבנין כזה לא הוי בנין (ע"ש בשביתת השבת באות א' ולא הביא לדברי הפ"י הנ"ל שציינתי). וכו'
אלא דלפענ"ד כפי שכבר הזכרתי יש לומר דבגדולה מזאת ישנו בעשיית קרח, והוא משום בונה, ולא דמי לעשיית גלידה ומכש"כ להקרשת רוטב הדגים, דשם כפי שביארנו אין לחייב משום בונה, דבנין רעוע הוא שלא יוכל להתקיים בכחות עצמו אפילו ליום, אבל גושי הקרח הרי שפיר מתקיימים בנינם ליום וליותר מכאן, ואף על פי שמים מתחילים ליזול מיד, אבל צורת הגוש ואמצעיתו מתקיים שפיר כנ"ל ולכן שפיר יש לחייב בעשיית קרח משום בונה, כדמצינו גם בשאר מלאכות כקושר שקבעו שמיקרי של קיימא אם מתקיים ליום, וממילא הנעשה בשבת יש לאסור לאותו יום משום מעשה שבת, וכשעכו"ם עושה זאת לישראל, כפי שמדובר בדובב משרים שם, יש לאוסרו ככל מלאכה שעכו"ם עושה לצורך ישראל".
כתב מרן הרב במאמר מרדכי שבת ח"ד פצ"ז סעי' א' "מותר למלא תבנית המיועדת להכנת קוביות קרח במים ולהניחה בתא ההקפאה בשבת, ובתנאי שמכין את קוביות הקרח לצורך השבת. כמו כן מותר להוציא את קוביות הקרח מתוך התבנית בשבת". וביאר בהערה "אמנם יש מתירין, כיון שאינה דומה גבינה למים. גבינה, גם אם תופשר, לא תחזור להיות חלב, אך קרח שיופשר יחזור להיות מה שהיה בתחילה- דהיינו מים, ולכן אין כאן בניה כלל".
פלסטלינה
כתב מרן הרב במאמר מרדכי שבת פ"ב סעי' י"ז וז"ל " אסור מדרבנן לעשות צורות שונות מ'פלסטלינה' בשבת בין לילדים ובין למבוגרים, מדין "בונה", מפני שפלסטלינה נשארת זמן רב". וראה בהערה שביאר משום מגבן.
וא"כ הדבר תלוי בין סוגי הסליים אם כאשר עושה ממנו צורה הוא מחזיק מעמד כמו פלסטלינה אסור לשחק בו בשבת, אבל אם לא נשאר צורתו וכמו קרח שאינו במקפיא וכדו' מותר.
העולה
כיון שהסליים הזה מיועד למשחק יש עליו שם כלי ומותר לשחק בו באופנים הבאים:
הדבר תלוי בין סוגי הסליים
אם עושה ממנו צורה – הוא מחזיק מעמד כמו פלסטלינה אסור לשחק בו בשבת משום בונה.
אבל יש סוג שאם עשה ממנו צורה לא נשאר צורתו עליו וכמו קרח שאינו במקפיא שמיד מפשיר וכדו' כן הוא מיד מתחיל לאבד צורתו מותר לשחק בו.
יש לציין את דברי מרן הרב "מותר לאדם שעוסק בתורה בשבת, לפנות כרבע מזמנו למשחק ולדיבור דברים בטלים – ובתנאי שיש לו צורך בכך, כגון שמשתעמם ומדין "רפואה למכתו", ובלבד שבשאר זמנו [שלושה רבעים הנותרים] יעסוק בתורה, בקדושה, בתפילה ובמצוות".