שאלה
האם נשים מברכות ברכות קריאת שמע ופסוקי דזמרה?
תשובה
נשים חייבות – בברכות השחר פסוקי דזמרה ויש אומרים גם באמת ויציב (הזכרת יציאת מצרים ביום ובלילה).
וטוב אם יכולות להתפלל שמונה עשרה שחרית ומנחה.
נשים אע"פ שפטורות – וזמנם בידם – טוב שיתפללו את כל סדר התפילה – מברכות ברכות קריאת שמע, ומתפללות ערבית, מוסף, הלל.
מקורות
כתוב במשנה ברכות כ ע"א "נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין, וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון" ובגמ' ע"ב "קריאת שמע, פשיטא! מצות עשה שהזמן גרמא הוא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות! – מהו דתימא: הואיל ואית בה מלכות שמים – קמשמע לן. וכו' חייבין בתפלה דרחמי נינהו. – מהו דתימא: הואיל וכתיב בה ערב ובקר וצהרים, כמצות עשה שהזמן גרמא דמי – קמשמע לן".
ופרש"י ד"ה "וחייבין בתפלה – דתפלה רחמי היא, ומדרבנן היא, ותקנוה אף לנשים ולחנוך קטנים. תפלה דרחמי נינהו – ולא גרס פשיטא, דהא לאו דאורייתא היא".
תוספות ד"ה בתפילה "ורש"י לא גריס ליה שהרי תפלה דרבנן היא ומאי מ"ע שייכי ביה. ומ"מ יש ליישב דהא הלל דרבנן ונשים פטורות מהאי טעמא דמצות עשה שהזמן גרמא הוא כדאמרינן בסוכה (דף לח.) מי שהיה עבד ואשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהם אומרים דאין השומע פטור מקריאתן כיון שהם פטורים". וכ"כ התוס' רא"ש.
וכתב המאירי "ותפלה יש שפרשו הטעם מפני שהתפלה מצות עשה מן התורה וקביעות זמנים שלה מדברי סופרים אבל מן התורה אין לה זמן קבוע והילכך נשים חייבות ויש שפרשו שאף התפלה עצמה אינה מן התורה אלא מדברי סופרים ואחר שגוף המצוה מדברי סופרים והם הם שנתנו לה זמן קבוע היה לנו לפטור את הנשים אלא טעם הדבר פרשוהו בירושלמי כדי שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו".
וכתב בפסקי רי"ד "אבל תפילה ומזוזה וברכת המזון אין להן זמן קבוע ונשים חייבות".
ב
כתב הרמב"ם בהלכות תפילה פרק א' ה"א "מצות עשה להתפלל בכל יום שנאמר ועבדתם את ה' אלהיכם, מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפלה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם אמרו חכמים אי זו היא עבודה שבלב זו תפלה, ואין מנין התפלות מן התורה, ואין משנה התפלה הזאת מן התורה, ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה" ובה"ב "ולפיכך נשים ועבדים חייבין בתפלה לפי שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא אלא חיוב מצוה זו כך הוא שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו כל אחד לפי כחו".
וכתב הכס"מ "ודע שהרמב"ן ז"ל השיג על רבינו במ"ש שהתפלה היא מצוה מן התורה שכבר ביארו חכמים בגמרא תפלה מדרבנן".
ובבית יוסף (סי' ק"ו) מבואר שתפילה הינה מדרבנן, שביאר את דברי הטור לגבי העוסקים במצוה פטורים מן ק"ש ומן התפלה, וכתב: "פשוט הוא דכיון דפטורים מק"ש דאוריתא כ"ש מתפלה שהיא מדרבנן". ובהמשך גם הביא את שיטת רש"י שנשים חייבות בתפלה כיון שהיא רחמי ורבנן תקנוה גם לנשים. כתב השו"ע בסי' ק"ו סעי' ב' "נשים ועבדים, שאע"פ שפטורים מק"ש חייבים בתפלה, מפני שהיא מ"ע שלא הזמן גרמא; וקטנים שהגיעו לחינוך, חייבים לחנכם". (כן העיר בשו"ת מאמר מרדכי כרך ג אורח חיים סימן ד).
וכתב הכה"ח בס"ק ז' "הנה בענין התפלה אם היא דאורייתא או דרבנן יש פלוגתא בזה דלדעת רש"י ז"ל בברכות דף י"ז ע"ב ודף ך' ע"ב היא מדרבנן, וכן נראה דעת התוספות שם ד"ה אלו וד"ה בתפלה, וכן נראה דעת הרא"ש בפרק מי שמיתו סימן ב' דסבירא ליה כרש"י ז"ל, וכן הוכיח הרמב"ן ז"ל בספר המצות חלק מצות עשה סימן ה' והביאו מרן ז"ל בכסף משנה ריש הלכות תפלה, והסכים עמו הפרי חדש סימן פ"ט ובזה הסימן ושאגת אריה סימן י"ד יעו"ש (ומה שכתב שערי תשובה הרמב"ם טעות סופר הוא וצ"ל הרמב"ן), וכן הוא דעת המרדכי בפרק מי שמיתו, וכן משמע בגמרא סוכה דף ל"ח ע"א, וכן נראה דעת מרן ז"ל בבית יוסף, ומה שכתב כאן בשלחן ערוך מפני שהיא מצות עשה וכו' כבר תירצו זה התוספות שם שגם על מצות דרבנן שייך למימר שלא הזמן גרמא יעו"ש, וכן כתבו הט"ז ס"ק ב' ומשבצות זהב אות ב', מיהו הב"ח ופרי חדש ועולת תמיד אות ג' כתבו דדעת מרן ז"ל כהרי"ף והרמב"ם יעו"ש, וכן הוא דעת הלבוש דתפלה דרבנן, וכן נראה דעת הט"ז ס"ק א' וב' ומגן אברהם ס"ק ב' ומחזיק ברכה אות א'. אבל דעת הרמב"ם ז"ל בפרק א' מהלכות תפלה דין א' דתפלה מדאורייתא, וכן נראה שהוא דעת הרי"ף, וכן הוא דעת הסמ"ג שמנה אותה מרמ"ח מצות עשה להתפלל בכוונה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם וכו', וכן הוא דעת הכלבו ואבודרהם בהלכות תפלה, וכן כתב האר"י ז"ל בשער הכוונות דרוש ז' דציצית. נמצא דדבר זה של התפלה אם היא דאורייתא או דרבנן בפלוגתא שניא. ומיהו גם להסוברים תפלה דאורייתא אין מנין התפילות מן התורה ולא נוסח התפלה מן התורה כמו שכתב הרמב"ם שם והביאו מגן אברהם ס"ק ב', וכן כתב הכלבו שם, וכן כתב אבודרהם שאין מברכין על התפלה מפני שהתפלה היא מצוה שאין לה קצבה מן התורה אלא ביד האדם הוא למעט או להרבות יעו"ש, והביאו מגן אברהם ס"ק ד', וכן כתב הב"ח לדעת הרי"ף יעו"ש ומטעם זה כתב המגן אברהם ס"ק ב' לכן נהגו רוב הנשים שאין מתפללות בתמידות משום דאומרים מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא די בזה ואפשר שגם חכמים לא חייבום יותר עכ"ד, וכן כתב הסולת בלולה אות א', רבינו זלמן אות ב', חסד לאלפים אות א'. ועיין בדברינו לעיל ריש סימן ע'". כלומר שדי בבקשה.
וכתב המשנה ברורה ס"ק ד "כ"ז לדעת הרמב"ם שרק זמני התפלה הם מדברי סופרים אבל עיקר מצות תפלה היא מן התורה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם איזו עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה אלא שאין לה נוסח ידוע מן התורה ויכול להתפלל בכל נוסח שירצה ובכל עת שירצה ומשהתפלל פ"א ביום או בלילה יצא י"ח מן התורה וכתב המ"א שע"פ סברא זו נהגו רוב הנשים שאין מתפללין י"ח בתמידות שחר וערב לפי שאומרות מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומן התורה יוצאות בזה ואפשר שאף חכמים לא חייבו יותר אבל דעת הרמב"ן שעיקר מצות תפלה היא מד"ס שהם אנשי כה"ג שתיקנו י"ח ברכות על הסדר להתפלל אותן שחרית ומנחה חובה וערבית רשות ואף על פי שהוא מ"ע מד"ס שהזמן גרמא והנשים פטורות מכל מ"ע שהזמן גרמא אפילו מד"ס כגון קידוש הלבנה אעפ"כ חייבו אותן בתפילת שחרית ומנחה כמו אנשים הואיל ותפלה היא בקשת רחמים. וכן עיקר כי כן דעת רוב הפוסקים וכן הכריע בספר שאגת אריה ע"כ יש להזהיר לנשים שיתפללו י"ח".
ונשים טרודות כתבו תורת חיים סופר סק"ג, שו"ת דברי יציב ח"א סי' קכ"א, ס' הליכות שלמה פ"ב הערה ה' שינהגו כדעת המג"א.
ג
כתב השו"ע בסי' ע' סעי' א' "נשים ועבדים פטורים מק"ש, מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, ונכון הוא ללמדם שיקבלו עליהן עול מלכות שמים. הגה: ויקראו לפחות פסוק ראשון".
וכתב המשנ"ב בס"ק ב' "ופטורות ג"כ מברכות ק"ש דיש להם ג"כ זמן קבוע כדלעיל בסימן נ"ח ס"ו אבל ברכת אמת ויציב דניתקן על ענין זכירת יציאת מצרים וכן הברכות שלאחריה דערבית מחוייבות לאמרם דמצות זכירת יציאת מצרים נוהגת ביום ובלילה וא"כ ממילא צריכים לסמוך גאולה לתפלה דבתפלה חייבות כדלקמן סימן ק"ו ס"ב כן כתב המ"א ועיין בפמ"ג שכתב דלמאן דסובר זכירת י"מ בלילה הוא רק מדרבנן ואסמכתא אקרא א"כ ממילא הוא מ"ע שהזמן גרמא ופטורות מן התורה רק מדרבנן חייבות וכ"כ בספר ישועות יעקב עי"ש ואפילו אם נימא דהוא מצוה מה"ת ביום ובלילה מצדד בספר שאגת ארי' סי' י"ג דהנשים פטורות מטעם דהזכרה דיום היא מצוה בפני עצמה ואם לא הזכיר ביום א"צ להזכיר הזכרה זו בלילה ומה שמזכיר בלילה היא מצוה בפני עצמה עי"ש. ופסוקי דזמרה עיין לעיל בסימן נ"ב בחידושי רע"א דמוכח שם מדבריו דהעיקר ניתקנו בשביל התפלה א"כ ממילא חייבות [שער הציון ס"ק ד והגר"ז כתב להפך וצריך עיון]".
וכתב הכה"ח בס"ק א' "מיהו הפרי מגדים באשל אברהם אות א' כתב דאין הנשים חייבות בזכירת יציאת מצרים כי אם מדרבנן יעו"ש, וכן כתב שאגת אריה סימן י"ב דאין הנשים חייבות בזכירת יציאת מצרים מן התורה יעו"ש, והביאו מחזיק ברכה אות א'. ועיין אליה רבה אות א'. ומה שכתב הבית עובד שם דהעיקר כמגן אברהם, אינו מוכרח דמה ענין זה לזה יעו"ש ודו"ק. ומכל מקום אפילו למאן דאמר פטורים אם הם מקיימים המצוה יש להם שכר אלא שאינו כמו מצווה ועושה כמו שאמרו רז"ל במסכת קדושין דף ל"א ע"א יעו"ש. ועיין מה שכתבתי בזה בסה"ק חקי חיים בדרוש א' של קניית ספר תורה יעו"ש. ואם רצו לברך גם שאר הברכות של קריאת שמע וגם פסוקי דזמרה וברכותיה הרשות בידם. רבינו זלמן שם. ועל כן נוהגות הנשים שיודעות ללמוד להתפלל כל סדר התפלה כמו האנשים אין פחות מפרשת העקידה עד סוף עלינו לשבח".
וכתב המשנ"ב בסי' ק"ו ס"ק ד' "ואולם כ"ז כתבנו לענין חיוב אבל פשיטא דיכולות להמשיך חיוב על עצמן ולברך אפילו ברכות ק"ש וכדלעיל בסימן י"ז ס"ב בהג"ה".
וכתב המשנ"ב בסי' ק"ו ס"ק ד' "ונכון ג"כ שיקבלו עליהן עול מלכות שמים דהיינו שיאמרו עכ"פ שמע ישראל כדאיתא בסימן ע' ויאמרו ג"כ ברכת אמת ויציב כדי לסמוך גאולה לתפלה כמו שכתב המ"א בסימן ע' וכ"ז לענין שחרית ומנחה אבל תפלת ערבית שהוא רשות אף על פי שעכשיו כבר קבלוהו עליהם כל ישראל לחובה מ"מ הנשים לא קבלו עליהם ורובן אין מתפללין ערבית. ותפלת מוספין בצל"ח כתב דפטורות אבל בספר מגן גבורים פסק דחייבות עי"ש".
וכתב עוד יוסף חי (וארא אות ו') שכתב: "נשים אף על גב דפטורין מן ק"ש מפני שהיא מ"ע שהזמן גרמא, חייבין מדינא בקבלת מלכות שמים, ע"כ חייבין לפחות לקרות פסוק ראשון, ונכון ללמדם ג"כ פסוק בשכמל"ו". וכ"כ הכה"ח בס"ק ה' "היינו פסוק ראשון כמו שכתב הבית יוסף בשם אהל מועד, וכן כתב הלבוש דנכון ללמדם שיקבלו עליהם מלכות שמים כמו שכתב מרן ז"ל, וכן כתב הפרי חדש אות א', סולת בלולה במקור חכמה אות א', עולת תמיד אות א', יד אהרן בהגהות בית יוסף, מאמר מרדכי אות א', פתח הדביר אות א', שלמי צבור דף צ"ד ע"א, רבינו זלמן אות א', סידור בית עובד בדיני קריאת שמע דערבית אות א'. ודלא כהב"ח והביאו אליה רבה אות א' שכתב דחייבים הם לקבל עליהם מלכות שמים יעו"ש, אלא רק נכון והגון הוא ללמדם וכו'. וכן נכון והגון הוא ללמדם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד עם פסוק ראשון דבכלל פסוק ראשון הוא כמ"ש לעיל סימן ס"ו סעיף א' ובדברינו לשם אות י"ג ובסימן ס"א אות מ"ה, וכן כתבו הלבוש וסולת בלולה ועטרת זקנים על זה הסעיף ושלמי צבור שם, קשר גודל סימן י"א אות ג'".
וכתב במאמר מרדכי ימות החול פרק י' סעי' ע"א "מנהגנו שגם הנשים מברכות בשם ומלכות את ברכות התפילה, לכן יברכו את ברכת "ברוך שאמר" וברכת "ישתבח" בשם ומלכות".
וכתב בשו"ת מאמר מרדכי כרך ג אורח חיים סימן ד "על כן מותר לנשים להתפלל את כל התפלה כולה ולברך ברכות השחר, ואומרות: "ברוך שעשני כרצונו בלי שם ומלכות" – (שם בבא"ח ס"י). ויכולות לומר ברוך שאמר, ישתבח, יוצר ולהתפלל מוסף, וכלשון כה"ח (שם): "מפרשת העקידה עד סוף עלינו לשבח". וכן נשים הרגילות להתפלל יכולות לומר הלל עם ברכה, בימים בהם אומרים הלל שלם". ובספר זכרון מהרב צדקה זיע"א שם הובאה תשובתו לבנות סמינר "אור החיים" בבני ברק שיברכו יוצר, ק"ש ויכולות להתפלל מוסף.
ד
כתב השו"ע בסי' מ"ו סעי' ד' "והנשים מברכות: שעשני כרצונו".
וכתב המשנ"ב בסי' ע' ס"ק ב' "ולענין ברכת השחר לכאורה תלוי זה אם נימא דהברכות האלו יש להם זמן עיין לעיל בסוף סימן נ"ב במשנה ברורה ובבה"ל וצ"ע ומסתימת לשון הטוש"ע בסימן מ"ו ס"ד ובפרט מהלבוש שם עי"ש משמע דמברכות ברכות השחר כמו אנשים". (ועיי"ש שכתב שיכולות להמשיך על עצמן את החיוב).
וכתב הכה"ח בס"ק מ' "כתב הרב זקן שמואל בריש ספרו נראה דאף העבד מברך ברכה זו, והביאו הברכי יוסף אות יו"ד. אמנם הפרי חדש ז"ל כתב באות ד' על דברי מרן ז"ל וז"ל ולי נראה שאין מברכות אלא השתי ברכות ראשונות ותו לא כיון דלא אשכחינן לה בגמרא דכולי האי הוה ליה לפרושי עכ"ל, ולזה הסכים הרב מהר"י עייאש בספר מטה יהודה סוף אות יו"ד יעו"ש, והביא דבריהם השלמי צבור דף נ"ד ע"ב, וכן כתב החיד"א בקשר גודל סימן ה' אות כ"ג דנשים מברכות שעשני כרצונו בלא שם ומלכות, סידור בית עובד אות י"ג, בן איש חי פרשת וישב אות יו"ד. ולפי זה גם העבד וטומטום ואנדרוגינוס יאמרו בלא שם ומלכות". ובס"ק מ"א "בענין שתי ברכות הראשונות משמע מדברי הפרי חדש הנז' דנשים מברכות דהיינו שלא עשני גויה שלא עשני שפחה, וכן כתב החיד"א בקשר גודל שם אות כ"ב וז"ל נשים מברכות שלא עשני גויה שלא עשני שפחה בשם ומלכות, אחרונים בסימן מ"ו ודלא כהרב יעב"ץ בסידורו שכתב בלא שם ומלכות עכ"ל, והביא דבריו סידור בית עובד אות י"ג. אמנם בסידור עמודי שמים כתב שהאשה תברך שלא עשני גויה שלא עשני שפחה בלא שם ומלכות מאחר שלא נזכר בגמרא, וכן בשעשני כרצונו נכון שלא תברך בשם ומלכות עכ"ד, והביאו פתחי עולם אות י"ז".
ולכאורה איך יכולות לברך הרי אין כאן רחמי ואינם חייבות שהרי הזמן גרמא לא מבעי לבה"ל דאפשר בדיעבד עד חצות אלא גם לרב פעלים ח"ב סי' ח' שאפשר עד השקיעה הוי זמן גרמא (מאמ"ר פ"ו סעי' ח') וכקושיית המשנ"ב ונראה ליישב שהנה ההודאה ושבח זה חלק מרחמי
כתוב גמ' ברכות דף לד עמוד א "אמר רב יהודה: לעולם אל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות, ולא בשלש אחרונות, אלא באמצעיות. דאמר רבי חנינא: ראשונות – דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו, אמצעיות – דומה לעבד שמבקש פרס מרבו, אחרונות – דומה לעבד שקבל פרס מרבו ונפטר והולך לו".
וכתב הרמב"ם שם ה"ד "כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגוים ואותן הבנים נתבלבלו שפתם והיתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה וכיון שהיה מדבר אינו יכול לדבר כל צורכו בלשון אחת אלא בשיבוש שנאמר ובניהם חצי מדבר אשדודית וגו' ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם ומפני זה כשהיה אחד מהן מתפלל תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקדוש ברוך הוא בלשון הקדש עד שיערבו עמה לשונות אחרות, וכיון שראה עזרא ובית דינו כך עמדו ותקנו להם שמנה עשרה ברכות על הסדר, שלש ראשונות שבח לה' ושלש אחרונות הודיה, ואמצעיות יש בהן שאלת כל הדברים שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש ולצרכי הציבור כולן, כדי שיהיו ערוכות בפי הכל וילמדו אותן ותהיה תפלת אלו העלגים תפלה שלימה כתפלת בעלי הלשון הצחה, ומפני ענין זה תקנו כל הברכות והתפלות מסודרות בפי כל ישראל כדי שיהא ענין כל ברכה ערוך בפי העלג"
וביאר המשנה ברורה סימן קיב ס"ק א "דג' ראשונות למה הן דומין לעבד שמסדר שבח לפני רבו והאמצעיות לעבד שמבקש פרס מרבו אחרונות לעבד שקבל פרס מרבו שמשבחו והולך לו ולפי שהראשונות הן מסדר השבח וע"כ אין ראוי לשאול בהן צרכיו וה"ה אחרונים".
כתב הזוהר (רעיא מהימנא בא מ, ב. ועיין בכה"ח תעג, ס"ק קנב) "פקּוּדָא בָּתַר דָּא לְסַפֵּר בִּשְׁבָחָא דִּיצִיאַת מִצְרַיִם. דְּאִיהוּ חִיּוּבָא עַל בַּר נַשׁ לְאִשְׁתָּעֵי בְּהַאי שְׁבָחָא לְעָלְמִין. וְהָכִי אוּקִימְנָא כָּל בַר נַשׁ דְּאִשְׁתָּעִי בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, וּבְהַהוּא סִפּוּר חָדֵי בְּחֶדְוָה, זַמִּין אִיהוּ לְמֶחֱדֵי בִּשְׁכִינְתָּא לְעָלְמָא דְּאָתֵי דְּהוּא חֵידוּ מִכֹּלָּא. דְּהַאי אִיהוּ בַּר נַשׁ דְּחָדֵי בְּמָארֵיהּ. קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָדֵי בְּהַהוּא סִפּוּר. בֵּיהּ שַׁעְתָּא כָּנִישׁ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְכָל פַּמַּלְיָא דִּילֵיהּ אָמַר לוֹן: זִילוּ וּשְׁמָעוּ סִפּוּרָא דִּשְׁבָחָא דִּילִי דְּקָא מִשְׁתָּעוּ בָּנַי וְחָדָאן בְּפוּרְקָנָא. כְּדֵין כֻּלְּהוּ מִתְכַּנְּשִׁין וְאַתְיָן וּמִתְחַבְּרָן בַּהֲדַיְהוּ דְּיִשְׂרָאֵל. וְשָׁמְעִין סִפּוּרָא דִּשְׁבָחָא דְּקָא חָדָאן בְּחֶדְוָה דְּפוּרְקָנָא דְּמָארֵיהוֹן. כְּדֵין אַתְיָן וְאוֹדָאן לֵיהּ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל כָּל אִינוּן נִסִּין וּגְבוּרָן. וְאוֹדָאן לֵיהּ עַל עַמָּא קַדִּישָׁא דְּאִית לֵיהּ בְּאַרְעָא. דְּחַדָאן בְּחֶדְוָה דְּפוּרְקָנָא דְּמָארֵיהוֹן. כְּדֵין אִתּוֹסָף לֵיהּ חֵילָא וּגְבוּרְתָּא לְעֵילָּא. וְיִשְׂרָאֵל בְּהַהוּא סִפּוּרָא יַהֲבֵי חֵילָא לְמָארֵיהוֹן כְּמַלְכָּא דְּאִתּוֹסָף לֵיהּ חֵילָא וּגְבוּרְתָּא כַּד מְשַׁבְּחִין גְּבוּרְתֵּיהּ וְאוֹדָאן לֵיהּ. וְכֻלְּהוּ דַּחֲלִין מִקַּמֵּיהּ וְאִסְתַּלֵק יְקָרֵיהּ עַל כֻּלְּהוּ. וּבְגִין כָּךְ אִית לְשַׁבְּחָא וּלְאִשְׁתָּעֵי בְּסִפּוּר דָּא כְּמָה דְּאִתְּמָר".
ודברים פשוטים כי איך תתקבל בקשתו ולא שבח תחילה. אמנם לכאורה לרמב"ם יהיו פטורות.
ה
וכתב השו"ע בסי' י"ז סעי' ב' "נשים ועבדים פטורים, מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא. הגה: ומ"מ אם רוצים לעטפו ולברך עליו הרשות בידן כמו בשאר מצות עשה שהזמן גרמא (תוס' והרא"ש והר"ן פ"ב דר"ה ופ"ק דקדושין), אך מחזי כיוהרא, ולכן אין להן ללבוש ציצית, הואיל ואינו חובת גברא (אגור סימן כ"ז) פי' אינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית. ולקמן בסימן י"ט אמר כשיש לו טלית מארבע כנפות (ולבשו)" וכתב השו"ע "טומטום ואדרוגינוס, חייבין מספק, ויתעטפו בלא ברכה הגה: ולפי מה שנהגו נשים לברך במצות עשה שהזמן גרמא, גם הם יברכו".
וכתב המשנ"ב בס"ק ד' שהטעם של הרמ"א "ולברך עליו – דאף מי שאינו מצווה ועושה יש לו שכר ושייך לומר וציונו כיון שהאנשים נצטוו גם הם יש להם שכר".
ו
ובמשנה סוכה דף לח עמוד א "מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו – עונה אחריהן מה שהן אומרין, ותבא לו מאירה. אם היה גדול מקרא אותו – עונה אחריו הללויה" (ופרש"י כיון שאינם מחויבים בדבר). ובגמ' "ת"ר באמת אמרו: בן מברך לאביו, ועבד מברך לרבו, ואשה מברכת לבעלה. אבל אמרו חכמים. תבא מאירה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו". כלומר שפטורות נשים מהלל כיון שזמנה גרמא.
וכתבו התוספות "מי שהיה עבד ואשה – משמע כאן דאשה פטורה מהלל דסוכות וכן דעצרת וטעמא משום דמצוה שהזמן גרמא היא אף על גב דבהלל דלילי פסחים משמע בפרק ערבי פסחים (דף קח.) דמחייבי בד' כוסות ומסתמא לא תיקנו ד' כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל ואגדה שאני הלל דפסח דעל הנס בא ואף הן היו באותו הנס אבל כאן לא על הנס אמור".
כתב הרמב"ם הלכות חנוכה פרק ג הי"ד "ואם היה המקרא את ההלל קטן או עבד או אשה עונה אחריהם מה שהן אומרין מלה מלה בכל ההלל".
מגן אברהם סימן תכב ס"ק ה' "נשים פטורות מכל הלל מפני שהיא מ"ע שהז"ג ולפיכך אין יכולים להוציא אחרים י"ח (תוס' ברכו' דף כ' ריש ע"ב) אא"כ עונה אחריהם כל מלה ומלה ותהי' לו מארה שלא למד ואם למד מבזה את קונו לעשות שלוחי' כאלה ע"ש במשנה פ"ג דסוכה ועמ"ש סי' תע"ט". מחצ"ש כתב שבפסח חייבות דאף הם היו באותו הנס,
וכתב הבה"ל ד"ה הלל "ודע דפשוט דעכ"פ היא עצמה יכולה לקרות הלל ולברך אף על פי שאינה מחוייבת וכמו בכל מ"ע שהזמן גרמא שמדקדקות ע"ע ומברכות ומסתברא עוד דגם בהלל דר"ח לפי מנהגינו דמברכין על ההלל דגם אשה יכולה לברך וכמו אנשים וכעין שכתבו התוס' בערכין דף י' [והעתקנו דבריהם בשעה"צ אות ה'] ובסידור יעב"ץ כתב דאין לנשים לברך על הלל דר"ח ולא נהגו כוותיה".
כתב הכה"ח בס"ק כ"ח "נשים פטורות מכל הלל מפני שהיא מצות עשה שהזמן גרמא ולפיכך אין יכולין להוציא אחרים ידי חובה אלא אם כן עונה אחריהם כל מלה ומלה ותהי לו מארה שלא למד ואם למד מבזה את קונו לעשות שלוחים כאלו. תוספות ברכות ך' ע"ב וסוכה ל"ח ע"א ומשנה ופירוש רש"י שם, מגן אברהם ס"ק ה'. מיהו לדעת ר"ת וסיעתו אם רצונם לקרותו יכולות. קשר גודל שם אות ז', סידור בית עובד אות ט"ז. ועיין בישועות יעקב אות ו' שכתב דנהגו לברך גם כן, אלא שכתב דיותר טוב שלא לברך כיון דקריאת ההלל בראש חודש אינו אלא ממנהגא ודעת הרבה פוסקים אף אנשים אינם מברכים יעו"ש".
וא"כ איך יברכו על ההלל ונראה ליישב כדלקמן:
ז
מוסף
ונראה כהצל"ח מסכת ברכות דף כו עמוד א "וכיון שעלה בידינו שתפלת מוסף אינה נוהגת בנשים מטעם שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, נדבר עתה אם הם מותרות להתפלל מוסף. ונלע"ד שהרשות בידם, לא מבעיא לדידן שאנו נמשכים אחר דברי הפוסקים שהנשים יכולות לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא אף שהם פטורות וכמבואר באו"ח סי' תקפ"ט סעיף ו' בהג"ה ע"ש, פשיטא שיש רשות להנשים להתפלל תפלת מוסף. אלא אפילו לדעת הרמב"ם [הלכות ציצית פ"ג ה"ט] והיא דעת המחבר שם בשלחן ערוך שנשים לא יברכו על מצות עשה שהזמן גרמא, מ"מ נלע"ד שמודה המחבר שיכולים להתפלל תפלת מוסף, שהרי מבואר שם בב"י הטעם שאינן מברכות שאיך יאמרו וצונו והרי לא נצטוו רק שמקיימות מעצמן, וזה שייך בברכת המצות, אבל בתפלה לא אמרינן וצונו, אלא שברכות התפלה הם עצם המצוה עצמה, וכיון שנשים רשאות לקיים כל מצות עשה שהזמן גרמא גם תפלת מוסף רשות להן להתפלל, מ"מ חיובא ליכא עלייהו לגמרי". [ובזה אתי שפיר ברכות השחר]
וכתב הרבי עקיבא איגר אורח חיים סימן קו "בתשו' בשמים ראש סי' פ"ט דנשים פטורות מתפלת מוספים דאינה באה אלא לזכר חיוב קרבנות. ואשה לא היתה שוקלת. ואין לה חלק בקרבנות צבור. אלא דכבר נהגו להתפלל כל דבר וחייבו עצמן בכל המצות עכ"ל. גם בחדושי צל"ח רפ"ד דברכות כ' דנשים פטורין מתפלת מוסף מטעם דהוי זמן גרמא עיין שם".
וכתב בשו"ת שואל ומשיב מהדורה תניינא חלק ב סימן נה "הנה ש"ב הגאון בצל"ח ריש פ"ב כתב שפטורים בשביל זה ובמגן גיבורים סי' ק"ו בשה"ג ס"ק ד' שם הארכנו לדחות דבריו ואתה תחזה ולא אכחד קושט דברי אמת כי אחרי יצא לאור המגן גיבורים ח"ש מצאתי בשו"ת בשמים ראש שכתב גם כן באחת מתשובותיו שהנשים פטורות אבל באמת כבר נודע דלאו גושפנקא דהרא"ש חתום עלה ולפענ"ד נראה כעת טעם נכון לזה דכיון דמוסף בא בשביל קדושת היום ובריש התדיר זבחים דף צ"א רצו לחשבו קדוש מתמידין בשביל זה והרי נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה מטעם דכל דאיתנהו בשמירה אתנהו בזכירה ואם כן הוא הדין בזה דכל מה שנתקן בשביל קדושת שבת ויום טוב פשיטא שגם הם מצווים ע"ז כמו אנשים ובפרט שזה רק לזכר של קרבן המוסף והמוסף בא גם עליהם כמו על האנשים". [שכתב במגן גבורים שם "ולפמ"ש א"ש דבאמת לפי מאי דמסיק דתפלה רחמי נינהו ממילא בין מדאורייתא ובין מדרבנן הוה מ"ע שלא הז"ג ולזה נראה שכיון הרר"י שם שכתב דאף דתפלה יש לה זמן קבוע מ"מ כיון דאמרו הלואי שיתפלל אדם כל היום כלו כמ"ע שלא הז"ג הוא ע"ש ותמה הל"ח דלא הי' לפניו הגירסא בש"ס תפלה רחמי נינהו וע' בשו"ת זכרון יוסף סי' ט' וסי י' שכ' בזה הוא וגיסו הגאון מוהר"י ברלין ז"ל ונדחקו ולפמ"ש דא ודא אחת הוא וע' מה שכתבנו עוד בזה בקונטרס מעשה אילפס על הרי"ף הנדפס בפרעשבורג שם ואכ"מ"]. ודייק השד"ח ביו"ט סי' ב' ס"ק ו' שאין בתפילה מצוות עשה שזמן גרמא רק משום שנתקנה כנגד קרבן יש בעיה והעלה כשאול ומשיב ונראה שלהטעם שהבאנו לעייל שהלואי ויתפלל אדם כל היום אה"נ שיכולות להתפלל מוסף ואין זמן גרמא שייך בזה.
וכתב הכה"ח בסי' רפ"ו ס"ק ז' "ואם הנשים חייבות בתפלת מוסף עיין צל"ח ברכות כ"ו ע"א שכתב דמדינא נשים פטורות ממוסף אלא דמותרים להתפלל יעו"ש, וכן הוא בשו"ת בשמים ראש סימן פ"ט ושו"ת רבי עקיבא איגר סימן ט'. אבל בתשובת שואל ומשיב תנינא חלק ב' סימן נ"ה חולק על דברי הצל"ח וכתב דנשים חייבות להתפלל מוסף יעו"ש. וכן הוא המנהג דנשים מתפללים מוסף כמו שמתפללים שחרית". וכן כתב המשנ"ב בסי' ק"ו ס"ק ד' כלומר שכל הקשור לתפילה הם יכולות להתחייב כיון שחכמים תקנו להם משום דרחמי נינהו וכסברת הצל"ח וא"כ ה"ה להלל ואע"פ שזמנו גרמא יכולות להתחייב מידי דהוי המוסף
ח
וכתב בספר חנוכת הבית לדוד תווינה (רב בכלכולתה לפני מאה שנה) שיכולות לקרוא את הלל אך לא להוציא אחרים.
העולה
נשים חייבות – בברכות השחר פסוקי דזמרה ויש אומרים גם באמת ויציב (הזכרת יציאת מצרים ביום ובלילה).
וטוב אם יכולות להתפלל שמונה עשרה שחרית ומנחה.
נשים אע"פ שפטורות – וזמנם בידם – טוב שיתפללו את כל סדר התפילה – מברכות ברכות קריאת שמע, ומתפללות ערבית, מוסף, הלל.