שאלה
האם יש קולמוסים לכתיבת סת"ם שהם פוסלים את הכתיבה?
תשובה
וע"כ כתב מרן הרב בספר סת"ם החדש
פרק ה' סעי' ד' "אין לכתוב או להכשיר סת"ם שנכתבו בקולמוס העשוי מברזל או שאר מיני מתכות, כיון שכשכותב בקולמוס העשוי מברזל יש לחוש שתעשה החקיקה של האות (והדבר מצוי יותר כשנשאר מעט דיו בקולמוס, ואפילו אם נעשה כך באות אחת מכל הסת"ם – פסול) על גבי הקלף, לפני שהדיו מגיע לקלף".
זהב או כסף ובסעי' ו' כתב "אסור לכתוב סת"ם בקולמוס שעשוי מזהב או מכסף".
"כתב הרמב"ן על הפסוק (שמות כ', כ"ב): "ולא תבנה אתהן גזית, כי חרבך הנפת עליה ותחללה": וכתב שם בהערה ו' "וטעם המצוה בדברי רבותינו (במכילתא כאן) להדור מצוה שלא יונף המקצר על המאריך…. ואני אומר כי טעם המצוה, בעבור היות הברזל חרב והוא המחריב העולם, ולכן נקרא כך… וזהו הטעם שהזכירו הכתוב בפירוש: 'אשר לא תבנה אתהן גזית' … ואם בא לסתת אותן בכלי כסף או בשמיר שהזכירו רבותינו (סוטה מח ע"ב) הרי זה מותר, אף על פי שאינן שלמות". ולפ"ז אעפ"י שאין כאן את הטעם דלעיל שלא יונף המקצר על המאריך, מ"מ עיקר הטעם הוא מדין חקיקה (כתב על גבי כתב), וכמ"ש שם בהרחבה. וה"ה לנירוסטה.
ובסעי' ז' "סת"ם שנכתבו בקולמוס ברזל – טעונים גניזה, ואין לעלות לספר תורה שנכתב בקולמוס ברזל",
פלסטיק ובסעי' ח' "מותר לכתוב סת"ם בקולמוס העשוי מפלסטיק, ובלבד שהקולמוס אינו חורץ בקלף דהיינו שלא יהיה קשיח יותר מנוצה, [ומכל מקום עדיף לכתוב בנוצה]".
מקורות
בגמ' גיטין (י"ט ע"א): "איתמר: המעביר דיו על גבי סיקרא בשבת, רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: חייב שתים, אחת משום כותב ואחת משום מוחק… בעא מיניה ריש לקיש מר' יוחנן: עדים שאין יודעים לחתום, מהו שיכתבו להם בסיקרא ויחתמו? כתב עליון, כתב או אינו כתב? א"ל: אינו כתב. א"ל: והלא לימדתנו רבינו, כתב עליון כתב לענין שבת! א"ל: וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה?!".
ועוד שם (ט' ע"ב): "עדים שאין יודעים לחתום – מקרעין להם נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו". ובר"ן (שם): "מקרעין להם נייר חלק, פרש"י ז"ל שמשרטטין להן שרטוט כעין אותיות והם משימין על השירטוט דיו. ולא נהירא דחקיקה הרי היא ככתיבה כדמוכח לקמן וכשמשימין על השרטוט דיו הוה ליה כתב על גבי כתב דפסלינן לקמן בפרק שני. ואפשר שלא היו משרטטין אלא מקצת כל אות ואות. אי נמי דלא גרע מדיו על גבי סיקרא דאמרינן לקמן דהוי כתב לגבי שבת. ומיהו לשון מקרעין לא משמע הכי, לפיכך נראה כפי' ר"ת ז"ל שלוקחין נייר אחד ומקרעין בו שמות העדים מעבר לעבר ומשימין אותו על הקלף שהגט כתוב בו ובאין עדים וממלאין את הקרעים דיו וניכרת הכתיבה על גבי הגט". וכדבריו כתבו הריטב"א, הרשב"א ועוד. וע"ע שו"ע (אבה"ע סי' ק"ל סעי' ט"ז), ובב"ש (שם ס"ק כ"ח). וע"ע שו"ע (חו"מ סי' מ"ה סעי' ד') בסמ"ע (שם ס"ק ו') ובש"ך (שם ס"ק ו').
וראה בשו"ע (יו"ד סי' רע"ו סעי' ב'), שכתב: "צריך לומר שכותב לשם קדושת השם. ואם לא עשה כן – פסול". וכתב הש"ך שם (ס"ק ב'): "ואם לא עשה כן – פסול. ולא מהני העברת קולמוס עליהן לשמן". דהיינו, אעפ"י שכתב כתב עליון – כשר, אינו מבטל את הכתב התחתון שפסול.
וכתב הב"י (אה"ע סי' קכ"ה): "כתוב במרדכי פרק קמא דגיטין (סי' שכז) בהגהה בשם רבינו שמשון משנ"ץ שאין כותבין גט בקולמוס של כנף שפירש מסרגלין בקנה וכו' (מס' סופרים פ"א ה"א) מזיינין בקולמוס של קנה לאפוקי בקולמוס של נוצה ודוק, עכ"ל. ומכל מקום לא משמע לי דמיפסל בהכי אפילו לרבינו שמשון דודאי לא גרע מחקיקה דמכשרינן בפרק ב' דגיטין (כ.)". ובשו"ע (שם סעי' כ"ב) פסק: "יש מי שכתב שיש להקפיד מלכתוב הגט בקולמוס של כנף, אלא בשל קנה". וז"ל הדרכי משה (אה"ע סי' קכ"ה סעי' ב'): "וכתב בסדר גיטין סימן ג' הקולמוס שכותבין בו נהגו לכתוב בקנה ולא בברזל דכתיב: 'וכתב' – ולא וחקק, אף על גב דחק יריכות – מותר, מכל מקום לכתחילה טוב שלא לחקוק כלל", עכ"ל. וכך כתב ברמ"א (שם סעי' ד'): "י"א דלכתחילה יש להחמיר שלא לכתוב בקולמוס של ברזל, שלא לבא לידי חקיקה". וביאר הבית שמואל (שם ס"ק ד'): "אף על גב דהוי חק הירכות, מ"מ יש לחוש שמא יבוא לידי חקיקת תוכות". וכעין זה כתב בביאור הגר"א (שם ס"ק ד'): "ואף על גב דחק יריכות – מותר, מ"מ לכתב טוב שלא לחקוק כלל שם". ומ"מ כתב בט"ז (שם ס"ק ג'):"… על כן נראה, דאם הוה צריך לכתוב בקולמוס של ברזל – אין להחמיר כלל".
והלבוש (שם ס"ק כ"ב) הביא דברי השו"ע והרמ"א, ואח"כ כתב: "ומשמע … שטעם היש אומרים הנזהרים מלכתוב בקולמסין אלו משום דכתיב: 'וכתב' ומשמע ולא וחקק, ופירשו החקיקה האסורה מפסוק זה שלא יחקוק יריכי האותיות תוך הקלף רק יכתוב אותם על גבי הקלף. ותמיהני על טעם זה דהא בהדיא מסקינן פ"ב דגטין כתבתיה לעיל סעיף ד' שאפילו אם חקק וחפר יריכי האותיות שנמצא הכתב שוקע – כשרה, דלא ממעטינן מ'וכתב' ולא וחקק אלא חק תוכות ולא חק יריכות. לכך נ"ל שאין טעם הנזהרין מלכתוב בקולמסין הללו מטעמא שכתבו, אלא נ"ל שטעמא הוא משום ד'וכתב' כתב אחד משמע, ולא כתב על גבי כתב, והכא אם יכתוב באחת מקולמוסין הללו הקולמוס חוקקת וחופרת הכתב תוך הקלף שהוא כשר לבדו כמו שכתבנו לעיל סעיף ד', ואח"כ תבא הדיו שבקולמוס למלאות כתב חקיקת הקולמוס והוי כתב שעל גבי כתב דקי"ל שהוא פסול כדלעיל סעיף י', נ"ל. מיהו בקולמוס של כנף אין הסופרים נזהרים, מפני שאינה קשה כל כך שתהא חוקקת ולא כותבת, אבל בקולמוס של ברזל שהיא קשה מאד ודאי יש להקפיד מפני שהיא חוקקת, נ"ל". והביא בנחלת שבעה (שטרות סימן מ"ה) את דברי הלבוש, והוסיף בסוף דבריו: "והחוש אין להכחיש, שהרי בעינינו אנו רואים שהכתב ישן נושן קודם שנתחדש הדפוס לרוב יושנן נקלף הדיו מעל הקלף, ואע"פ כן רישומן של האותיות ותיבות נכרין היטב על ידי חקיקות הקולמוס של ברזל בתוך הקלף". וכתב גם הכנה"ג (סדר הגט החלק השני): "אין כותבין הגט בקולמוס של כנף וכ"ש בקולמוס של ברזל".
אמנם ראה בספר גט פשוט (סי' קכ"ה ס"ק ט"ו) שהביא את דברי הלבוש, וכתב: "ולא ידעתי מנ"ל הא, דלע"ד יראה אפי' חקק תחלה שלא לשמה ואח"כ מילא החקיקות דיו לשמה – כשר הוא, ומנ"ל דכתב על גבי כתב פסול, ולפי דבריו אם היה כתוב אות אחת ולא היה בה דיו כל כך והעביר עליה קולמוס פעם שנית תפסל משום כתב על גבי כתב, זו לא שמענו ולא ראינו, ואדרבה ראינו מ"ש מרן לקמן (ס' קל"א סעי' ה'): גט שכתבו שלא לשמה אע"פ שהעביר עליו הקולמוס לשמה – אינו גט. וי"א שחוששין לו, ואפילו מאן דקאמר התם אינו גט היינו משום דבתחלה כתבו שלא לשמה וכתב שני לא מהני מידי דאין כתב על גבי כתב, אבל אם ב' כתיבות היו לשמה מודו כולי עלמא דכשר, ולית משום פיסול משום דכתב אחד אמר רחמנא ולא כתב על גבי כתב, דדרשא זו לא שמענו וכו'. ותו אית לן: 'וכתב', כתב אחד ולא כתב על גבי כתב היינו כשחוקק בתחלת הגט ואח"כ מעביר קולמוס בדיו בחקיקות, אבל הכא כשכותב בקולמוס של ברזל החקיקה והדיו באים כאחת ולאו כתב על גבי כתב הוא אלא כתב אחד חשיב". אמנם למעשה אסר לכתוב בברזל מטעם אחר, דהיינו, שמא הקלף יהיה דק וינקב, וממילא האות לא תהיה מוקפת גוויל, עיי"ש.
אמנם במלאכת שמים (בינה כלל ד' ס"ק ו') דחה את קושייתו של הגט פשוט על הלבוש, וכתב: "ומ"ש הגט פשוט שאפילו חקק תחלה שלא לשמה וכתב עליו לשמה – הגט כשר, צ"ע לפענ"ד כדמוכח בסי' קל"א סעי' ה' וכדהרגיש בעצמו בזה, ודיחויו ליתא לענ"ד דכיון דחקיקת ירכות כשר א"כ כבר עשה הסופר שליחותו, ובכגון דא בודאי דלחומרא נאמר דכתב העליון מבטל כתב תחתון דדמי לדיו ע"ג סיקרא עיין גיטין דף י"ט, וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה וכו'. ולענ"ד בגט ודאי דכוונת הפוסקים כך היא, דיש לחוש למה שביארנו דע"י חקיקת האות כבר עשה שליחותו ובמה שהעביר עליו הדיו בטל אות התחתון והעליון נעשה בלא ציווי הבעל, ולענין ספר תורה תפילין ומזוזות יש לומר לאידך גיסא כיון שחקיקה כתיבה מיקרי, אלא דלס"ת תו"מ בעי דיו, מכל מקום כיון דהאות ע"י חקיקה אות מקרי, ממילא לסוגיא דגיטין הנ"ל להחמיר צריכין אנו לומר לא אתי כתב עליון ומבטל כתב תחתון. ודו"ק היטב כי זה הוא לענ"ד טעם המחמירין. ומכל מקום כתב בספר בני יונה שאין למחות ביד הסופרים הכותבים בעט ברזל ושכן כתב הוא עצמו, ועל כל פנים צריך להיזהר לענ"ד שלא ינהג בקולמוס בכבדות שלא יעשה חקיקה ואם היתה הקולמוס בלא דיו ונחקק האות ומראיתו לבן בלא דיו, אז לענ"ד אף בדיעבד צ"ע, אם לא שהחליק וסלק החקיקה ואח"כ כתב עליה". וע"ע מש"כ בהמשך דבריו, וז"ל: "וז"ל ספר מעון אריות בגליון י"ב ע"ב: ולא יכתוב בשל ברזל, ואע"ג דכל כה"ג לא מיקרי חק תוכות, מכל מקום לכתחילה טוב לכתוב בלא שום חקיקה, ועוד לפעמים לא הוי דיו בקולמוס שיכול לכתוב וחקק בראשונה, ואח"כ מעביר הקולמוס עם הדיו על החקק, ואפשר שלא יתכוון בשניה רק למלאות דיו ולא לשמה, הבנתי מספר מ"כ, עכ"ל.
כתב הרמ"ע מפאנו (שו"ת סי' צ"ג): "שאלה, גטי נשים שנעשו בדפוס כתיבה קרינן להו וכשרים או לא. תשובה: ישראל הבקי לשמה יעשנו בדפוס ויקבענו היטב על הספר בדיו ובכל דבר שהוא רושם אפי' לכתחלה, והעדים גם הם כל אחד רשאי לחתום שמו ע"י עצמו באופן זה ושפיר דמי. וכבר שמענו מן החברים מי שפסל אפי' בדיעבד ואמר שהנייר או הקלף הנכבש בחזקה בשעת ההדפסה כחקיקה דמי – ואנן בקיאינן באומנות זו ששכרנו בה פועלים הרבה ועמדנו עליהם ונתברר לנו שאין ממש בדברים הללו לא מסוגיית ההלכה ולא מעצמה של מלאכה, כי אפי' היו האותיות חקוקות בגופו של נייר ונקראות בו בלא דיו כה"ג הוי חק ירכות וכשר בגטי נשים ובשחרורי עבדים כדאיתא בפרק המביא תנין כ' ע"א. אף על גב דבס"ת תפלין ומזוזות חק ירכות נמי פסול שכל שהוא מעשה בגוף האות בעינן ביה כתיבה ולא חקיקה… אבל ס"ת שאינו כשר אלא על העור ובדיו הרי הם ב' גולמים ואפי' בחקיקת ירכות אין דרך כתיבה בכך, ובגט שאין דיו מעכב בו אפי' בדיו הכשרנו חקיקת ירכות בלבד מידי דהוה אראוי לבילה ואין בילה מעכבת בו". דהיינו דסבירא ליה דיש לחלק בין גט לסת"ם, שבגט כשר גם אם החקיקה קדמה לכתיבה, אך בסת"ם יש לפסול. והגט פשוט (ס"ק ט"ו) התקשה בדבריו מדוע פסל בסת"ם, וז"ל שם: "אמנם בספר תורה תפילין ומזוזות נראה דפוסל בהן הדפוס ולא ידעתי למה, ולשונו מגומגם, וקשה אצלי מ"ש אע"ג דבספר תורה חק ירכות נמי פסול" וכו', דאם חק ירכות הוא אמאי פסול. וע"ש שתירץ בדבריו דהפסול הוא שיש אותיות חקוקות ללא דיו. גם הבני יונה (סי' רע"א) ביאר כך את דברי הרמ"ע מפאנו, ודחאם, וז"ל (בני יונה הארוך ס"ק ד'): "כתב רמ"א בשם הגהות מרדכי בגיטין דיש דס"ל לכתוב ס"ת בקולמוס של קנה ולא בשל נוצה, וכן משמע (בסי' רכ"ה ס"ה בא"ה), דעכ"פ יש להקפיד מלכתוב בקולמוס של ברזל, אכן נוהגין הסופרים עתה לכתוב בקולמוס של ברזל, והנה הגם כי נראה בגמרא שהיו נוהגין לכתוב דווקא בקולמוס מקנים, כדאמרינן בתענית שזכה קנה לעשות ממנו קולמוס לס"ת וכן בשבת קנה כדי לעשות קולמוס, אבל במדינות אלו אין הקנים מצויים כל כך חזקים ואם יעשה ממנו קולמוסים על כרחך שיצטרכו לתקנם על כל שורה ועי"ז יהיה הכתב בכמה שינויים, ע"כ נהגו לכתוב בשל ברזל, דודאי אין בו חשש חקיקה כמו שכתבו הטעם, דהרי חק ירכות הוי. ומצאתי שם בגט חששו דאתי לחקוק תוכות, וע"כ נהגו שלא לכתוב בקולמוס של ברזל, וזאת הגזירה חדשה היא שלא מצאנוה בגמ', ואם החמירו בגיטין לא מצאנו אותה הגזירה בס"ת. ע"כ לעשות כתב שוה יותר עדיף מחששות רחוקות כאלה, ומכ"ש שגם הגזירה הזאת כמעט הוא בלי טעם, כי היאך שייך למגזר שיחקוק תוכות בהאי קולמוס שאינו נעשה לחקיקה כלל. והנה בתשובת ר' מנחם עזריה בסי' צ"ג כתב שיש לחוש שיחקוק האות מבלי משים בה דיו, ע"כ יש לחוש מה"ט בס"ת יותר מבגט, אבל זאת הגזירה לא מצאנו בש"ס דילן, ואנו אין לנו לעשות חששות מלבינו במה שלא מצאנו בש"ס, ע"כ עדיף טפי לעשות כתב מיופה ושוה ממיחש באלה דאין בקולמוס של ברזל ענין חקיקה כלל שמוציאה דיו כדרך כל הקולמוסים. ואי משום דיכול ג"כ לחקוק, לא איכפת לן, דמיד יתפשט הרושם ההוא על הקלף. לכן אין למחות בידי הסופרים. וכן כתבתי אני בקולמוס ברזל", עכ"ל. נמצא שלדעת הגט פשוט והבני יונה, סברת הרמ"ע מפאנו לפסול כתיבה בברזל (בסת"ם) היא כיון שיש לחוש שמא יחוק אותיות בלא דיו.
אמנם, דעת המלאכת שמים (הנ"ל) שסברת הרמ"ע מפאנו פשוטה כיון דחיישינן שמא יחוק אותיות בלא דיו, ואח"כ ימלא אותם בדיו, ואפשר דלא אתא כתב עליון (הכשר) ומבטל כתב תחתון (הפסול, כיון שאין בו דיו והוא רק חקוק), והכתב התחתון הוא העיקר (עי' גמ' גיטין לעיל) – ופסול.
וז"ל קנאת סופרים (סי' ע"ט): ""ע"ד אם מותר לכתוב ס"ת בעט של ברזל. הנה כבר ראה בט"ז ובסי' רע"א שאוסר, ובבני יונה מתיר. ולפענ"ד נראה כדעת הט"ז והוא איסור גמור. דהנה הט"ז סבר דהפסול הוי מכח דהוי חק תוכות. וע"ז העיר דהוי חק ירכות וכשר, ולפענ"ד לאו מהאי טעמא הוא, רק נהי דהוי חק ירכות, מכל מקום כשכותב אח"כ בדיו הוי כתב על גבי כתב דפסול. ובזה נבין טעם החילוק בין הברזל לנוצה שנוהגין לכתוב בו, אף דגם הוא עושה חקיקה כמ"ש הט"ז, אך י"ל דבנוצה שאינו קשה כברזל אז בא הדיו תחילה על הנייר ואח"כ עושה חקיקה ובזה לא נחשב כתב על גבי כתב כיון דכבר הוי דיו על הנייר ואין ניכר החקיקה לא בפנים על הנייר ולא בחוץ, אבל ברזל הוא קשה יותר ועושה חקיקה קודם ביאת הדיו על הנייר ולא בחוץ, ואף אם בא החקיקה ביחד עם הדיו, נמי נחשב ככתב על גבי כתב, דכל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו… ולכך נראה לי עיקר שלא לכתוב בעט ברזל וכמנהג הראשונים. ואין לנו להקל בשום דבר במה שלא נהגו הראשונים".
וע"כ כתב מרן הרב בספר סת"ם החדש
פרק ה' סעי' ד' "אין לכתוב או להכשיר סת"ם שנכתבו בקולמוס העשוי מברזל או שאר מיני מתכות, כיון שכשכותב בקולמוס העשוי מברזל יש לחוש שתעשה החקיקה של האות (והדבר מצוי יותר כשנשאר מעט דיו בקולמוס, ואפילו אם נעשה כך באות אחת מכל הסת"ם – פסול) על גבי הקלף, לפני שהדיו מגיע לקלף".
זהב או כסף ובסעי' ו' כתב "אסור לכתוב סת"ם בקולמוס שעשוי מזהב או מכסף".
"כתב הרמב"ן על הפסוק (שמות כ', כ"ב): "ולא תבנה אתהן גזית, כי חרבך הנפת עליה ותחללה": וכתב שם בהערה ו' "וטעם המצוה בדברי רבותינו (במכילתא כאן) להדור מצוה שלא יונף המקצר על המאריך…. ואני אומר כי טעם המצוה, בעבור היות הברזל חרב והוא המחריב העולם, ולכן נקרא כך… וזהו הטעם שהזכירו הכתוב בפירוש: 'אשר לא תבנה אתהן גזית' … ואם בא לסתת אותן בכלי כסף או בשמיר שהזכירו רבותינו (סוטה מח ע"ב) הרי זה מותר, אף על פי שאינן שלמות". ולפ"ז אעפ"י שאין כאן את הטעם דלעיל שלא יונף המקצר על המאריך, מ"מ עיקר הטעם הוא מדין חקיקה (כתב על גבי כתב), וכמ"ש שם בהרחבה. וה"ה לנירוסטה.
ובסעי' ז' "סת"ם שנכתבו בקולמוס ברזל – טעונים גניזה, ואין לעלות לספר תורה שנכתב בקולמוס ברזל",
פלסטיק ובסעי' ח' "מותר לכתוב סת"ם בקולמוס העשוי מפלסטיק, ובלבד שהקולמוס אינו חורץ בקלף דהיינו שלא יהיה קשיח יותר מנוצה, [ומכל מקום עדיף לכתוב בנוצה]".