שאלה
אם הכתובה נכתבה ביום מסויים בשבוע אך עריכת החופה עצמה הייתה אחרי השקיעה זמן רב האם יש בעיה עם זה?
תשובה
א. לכתחילה נכון לערוך את הכתובה בזמן החופה בלילה.
ב. אם כתבו את הכתובה ביום כדאי שיעשו קנין עם החתן קודם השקיעה.
ג. אם לא עשו קנין אין צורך לעשות כתובה חדשה ואף שהתאריך מוקדם.
ד. אין היתר לעשות שינוי בכתובה כזו.
מקורות
לכאורה יש לדון בשאלה זו מכמה אנפי כדלהלן: א. אם מותר לעשות חופה לפני השקיעה. ב. מדין שטר מוקדם שהחתימה נעשית בלילה. ג. אם מהני אף אם נחתם בלילה מדין עסוקים באותו ענין. ד. אם מהני אם עשו קנין לפני או אחרי השקיעה. ה. האם ישנה דרך לתקן כתובה באופן שנפסלה.
חופה לפני השקיעה
הנה נחלקו בזה מקדמא דנא הפוסקים אם מותר מן הדין לעשות חופה לפני השקיעה, המחמירים בזה נסמכו על מה שמובא בשו"ת הרא"ם (ח"ב סי' לה) שכתב לאסור לעשות חופה בלילה מפני שהלכה היא שאין עושין גט בלילה, והרי הוקש הויה – קידושין ליציאה – גט וכמו שאין מגרשין כך אין מקדשין בלילה, עכ"ד. וכן כתב בספר פרי אדמה (ח"ד דף כב ע"ג) שמנהג ירושלים לעשות חופה לפני השקיעה, מהטעם הנ"ל. אולם כיום מנהג הספרדים לקדש בלילה ללא חשש, וכפי שכתב בשו"ת רב פעלים (ח"א אבהע"ז סי' ו) וטעמו שם שכל מה שהקישו הויה ליציאה זהו רק בקידושי שטר ולא בקידושי כסף וביאה, ולכן כתב שאין בזה אף מידת חסידות, עכ"ד. וכן כתב בשו"ת רעק"א (ח"ב סי' עא). ובערוך השולחן (סי' כו סקי"ד).
שטר מוקדם
א. שטרות דעלמא
בענין שטרות דעלמא מובא בגמ' ראש השנה (ר"ה ב, ע"ב) שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרים, ומביאה הגמ' הטעם שהוא מפני שבעל החוב המחזיק בשטר דינו לגבות מהנכסים משועבדים על פי היום הכתוב בשטר , ממילא כאשר הוא בא לגבות מהלקוחות קודם הזמן הכתוב בשטר הם נפסדים. להלכה נפסק בשו"ע (חו"מ מג, ס"ז), ששטר מוקדם שנכתב בשוגג גובה רק מנכסים בני חורין, אולם אם נכתב במזיד אינו גובה בו כלל.
ב. גט וכתובה
במשנה בגיטין (יז.) הובא שגט שנכתב ביום ונחתם בלילה, פסול. שנחשב לגט מוקדם, ומבואר בגמ' (יח, ע"א) שם שכך הדין לגבי שטרות, והוא הדין בגיטין. והטעם בזה שחתימת הגט שהיא נחשבת לגמר המעשה היתה בלילה, וזמן הגט הרי היה בזמן הכתיבה שהיא ביום ולכן פסול מדברי חכמים. וכך הדין בכל דיני שטרות ששטר המוקדם באופן הנזכר שהכתיבה והחתימה היו בזמנים שונים פסול. ועיין בספר נהר מצרים (ח"ב הל' קדושין ס"ה) שכתב שאין להתיר לישא אישה בלילה בשום אופן וכפי שהובא בספר מנהגי ירושלים הל' קידושין אות ה, וכתב שם שבמצרים נשתרבב המנהג הזה לישא אישה בלילה, ורבו המכשולות בזה ולא עלה בידו לבטלו עד שביטלוהו ז' טובי העיר. וכתב שם בתו"ד: 'והיה אחרי הסמכתם איזה יחידים שהמשיכו זמן הקידושין עד הלילה היה בעצלתיים הנהיגו עצמם עד שחשכה וקדשו בלילה והוכרחו לקרוע הכתובה הראשונה ולחדש אחרת מפני הזמן שעבר ולא צלחה להם רח"ל כי לא עלה זיווגם יפה' וכו', עכ"ל. הרי שבכתובה כזאת שהכתיבה והחתימה היו בתאריכים שונים יש חשש לפסילת הכתובה.
עסוקים באותו ענין
ואולי יש מקום למצוא היתר בזה מצד דין עסוקים באותו ענין כמו שמובא בהמשך הסוגיא בגיטין שם (יח, ע"א) שנחלקו רב ושמואל אם כתובה נחשבת כמעשה בי"ד או לא. ששמואל סבר שכתובה כמעשה בית דין שכמו שמעשה בי"ד נכתבין ביום ונחתמין בלילה כך בכתובה חל שיעבודה ביום דהיינו בזמן הכתיבה. ומוכיחה הגמ' שם שרב לא סבר כשמואל וההוכחה היא מכתובתו של רב חייא שנכתבה ביום ונחתמה בלילה, ורב היה באותו מעשה ולא אמר כלום, ואין להוכיח משתיקתו של רב שהסכים לדין זה כי שמא שם 'עסוקים באותו ענין' ומובא בברייתא בשם רבי אלעזר ברבי צדוק שכל הדין ששטר שנכתב ביום ונחתם בלילה פסול, מדובר כשאין עסוקים באותו ענין אבל עסוקין באותו ענין כשר. ובעיקר הסברא שמעשה בית דין מועיל אף שהחתימה היתה בלילה כתבו תוספות (שם ד"ה מה מעשה בי"ד) שמשעת פסק הדין ישנו קול כמו בשטר שמשעה שעמד בדין יכול לגבות מנכסים משועבדים, עכ"ד. וביאור דבריהם שמשעת פסיקת הדין אף לפני שחתמו הדיינים יש דין מעשה בית דין על השטר לגבי חלות הדינים שבו. וכך הובא להלכה בשו"ע בדיני שטרות (חו"מ סי' מג סעי' טז) ז"ל, אם נכתב בלילה ונחתם ביום דלאחריו כשר שהיום הולך אחר הלילה אבל נכתב ביום ונחתם בלילה פסול במה דברים אמורים כשאין עסוקים באותו ענין אבל עסוקים באותו ענין כשר… עכ"ל. משמע שסתם כדברי רב שלא מהני באין עסוקים באותו ענין ודלא כשמואל. אך ודאי שגם שמואל יודה שמהני שכל שכן הוא שהרי מתיר בלא"ה. אולם כל זה בדיני שטרות אך לגבי כתובה שנכתבה ביום ונחתמה בלילה, רוב הראשונים בסוגיא פסקו כרב שפסול ודלא כשמואל, כן כתבו הרשב"א, הרמב"ן הר"ן והריטב"א. וכן משמע בפשטות מדברי תוס' (ד"ה אף כתובה) שכתבו שיש מקומות שנהגין לכתוב הכתובה בערב שבת ולחותמה במוצאי שבת ואין נכון לעשות כן משום תוספת דדילמא לית ליה קלא, עכ"ל. מבואר מדבריהם שכתובה שנכתבה ונחתמה בזמנים שונים אינה תקפה לגבי דין התוספת כתובה שאין לה קול. ועיין שם שכתבו שאם היה קנין אין לחוש כלל אף לתוספת כמו שמובא בגמ' ב"ב קעב, א, עכ"ד. משמע מדבריהם שרק מצד תוספת הכתובה דאין לה קול אין הכתובה תקפה אולם מצד עיקר הכתובה אית לה קלא. ההלכה בזה כאמור שרוב הראשונים פסקו כרב וכן כתב הרדב"ז (ח"ד עמ' קעד).
תוספת כתובה
ויש לדון עוד שהרי בכתובה שנכתבה לפני השקיעה אף מצד התוספת כתובה שיש בה שלית ביה קלא ואינה תקפה לדעת התוספות. לעומת דברי תוס' הרבה ראשונים סברי שכתובה שנכתבה בערב שבת ונחתמה בלילה מהני אף לענין התוספת, כן כתבו הראבי"ה (סי' תתקיט) והאור זרוע (סי' תשיג). אך עיין בבית שמואל (סי' סו סקי"ז) שכתב בזה"ל, נכתב ביום ונחתם בלילה כשר, אבל ת"כ פסול, עכ"ל. נראה שכוונתו לענין תוספת כתובה ששטר מוקדם פסול. אולם ברדב"ז (ח"ד סי' קעד) כתב שאם עשו קנין מהני אף לענין התוספת כתובה.
שעת החופה הרצויה בכתובה שנכתבה ביום ונחתמה בלילה
והנה אף אם נסמוך על מקצת הפוסקים שפסקו כשמואל ומכללם תוס' ודעימיה נראה שכל ההיתר הוא דווקא כשהחופה היתה קודם השקיעה אבל אם היתה לאחר השקיעה לא מהני. וכך נראה מלשון רש"י (ד"ה אף כתובה) שכתב בענין מעשה בי"ד וז"ל, משעת כתיבה דנכנסה לחופה דקירוב חתנות הוא חייל שיעבודה ואע"ג דלא אחתים, עכ"ל. משמע שהחופה היתה ביום ולכן חל השיעבוד לפי שמואל אף שנחתמה בלילה. אך רבינו ירוחם (חלק מישרים נתיב ח"ג ריש חלק השלישי) חולק וכתב שאף אם היתה החופה בלילה מהני אם נכתב ביום לשמואל, וכתב להקשות לפי דברי רש"י שאם היתה החופה ביום הרי פשיטא שמהני ומאי אתי שמואל לאשמועינן, ולכן הסיק שודאי מיירי שהחופה היתה בלילה ובזה מהני תנאי בי"ד אך כתב שלא מהני לגבי 'תוספת כתובה'.
אולם בפוסקים נראה שהורו הלכה למעשה כדברי רש"י שדוקא אם היתה החופה ביום מהני בנכתב ביום ונחתם בלילה, כן כתבו בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' סה), וכן כתב המהרש"ל (הגהות לחו"מ סי' מג סי"ז) וכן כתב הכנסת הגדולה (אבעה"ז סי' ס"ו הגהות ב"י אות ו).
ולפי ההלכה שפסקינן כרב כפי שהובא לעיל מרוב הפוסקים הראשונים בסוגיא דגיטין אם נאמר שבאופן שעסוקים באותו ענין מהני בנכתב ביום ונחתם בלילה, יש לעורר בזה מדברי הר"ן (גיטין ח, ע"ב מדפי הרי"ף) שכתב, שכל הדין שעסוקים באותו ענין כשר, הוא דווקא בשטרי הלוואה זאת משום 'דזוזי משעבדי ליה', כלומר כיון שהשיעבוד חל על הכסף של ההלוואה שמצוי בעת החתימה ולכן יש קול שבכוחו לקיים חלות שיעבוד על כסף ההלוואה, אבל בשטרי חיוב שהקנין לא נעשה עד הלילה מפני שבעת הכתיבה הוי רק 'מילי' והם לא משעבדי, ממילא לא שייך בזה דין עסוקים באותו ענין לומר שמהני בנחתם בלילה.
והנה בשו"ע (חו"מ סי' מ"ג סי"ז) כתב וז"ל, יש מי שאומר דהא דאמרינן דעסוקין באותו ענין כשר היינו דוקא בשטרי הלואה אבל בשטרי חיוב שהוא מתחייב בקנין או בשטר לא, ע"כ. וזה דעת הר"ן לעיל.
אך הש"ך (שם סקל"ו) כתב שמשאר פוסקים לא משמע כהר"ן.
ובחכמת שלמה (למהר"ש קלוגר) כתב שם ע"ד השו"ע שיש לומר שדין כתובה כדין שטרי חיוב ממש שמכיון שכל החיוב של הבעל כלפי האישה בכתובה מתחיל מזמן החופה וכן מוכח מדברי רש"י (שם) שכל דברי שמואל שכמעשה בי"ד דמיא מיירי דווקא כשהחופה היתה ביום ואז מהני כשנחתם בלילה, עכ"ד.
אולם בשו"ת שאילת שלום (תניינא סי' עא) חולק ורוצה לומר שאף לדברי הר"ן שלא מהני דין 'עסוקים באותו ענין' בשטרי חיוב מכל מקום מודה הר"ן בכתובה מכיון שיש חיבת חתנות קודם החופה אף שהחתימה נעשית אחר השקיעה בזמן החופה על ידי החיבה הזו חלים דיני השיעבוד של הבעל כלפי האישה קודם השקיעה, ומהני, עכ"ד. ויש להוכיח כדבריו מדברי הרמב"ן על סוגיא דגיטין יח, א שכתב בסברת שמואל שמקדשה "בההיא הנאה שנכנסה לחופה". משמע שחיבת הנישואין שעל ידם מתקדשת נעשו קודם החופה בזמן החתימה שהיא ביום.
והנה כיום סמכו גדולי הפוסקים על דין 'עסוקים באותו ענין' לענין כתובה שנחתמה בלילה, עיין בספר 'משפט הכתובה' (ח"ב עמ' רצב) שהביא בשם הגר"י זילברשטיין שכן דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל שכיום שיש קשר לחתן והכלה לפני הקידושין, ונחשב לקשר חזק כמו 'חיבת נישואין' ובפרט למנהג האשכנזים שעושין 'תנאים' בעת סגירת השידוך על ידי שטר או קנין ודאי שמהני דין עסוקים באותו ענין, והביא שכן כתב הגרש"א שטרן והגר"א וייס (חוברת דרכי הוראה קובץ ט סימנים יז- יח). ועיין שם שלדעתו קשה לסמוך על דין 'עסוקים' בכתובה שנכתבה ביום ונחתמה בלילה, ובפרט לדברי רש"י (גיטין יז, ע"א ד"ה אבל) ז"ל, כיון שהעדים מזומנים לכתוב אלא שבעל כורחם צריכים להמתין עד שיסיים הסופר את השטר אף על גב דאיתרמי ליה חתימה לאורתא כשר שהרי משעת כתיבה נמי אית ליה קלא, עכ"ל. משמע שהעדים צריכים להיות מזומנים בשעת הכתיבה והרבה מצוי שאין העדים מצויים בזמן כתיבת הכתובה, עכ"ד.
אולם כמה אחרונים כתבו שקשה היום לסמוך על דין 'עסוקים באותו ענין' עיין בשו"ת אגרות משה (אבה"ע ח"ד סי‘ ק אות ה) וכן בדברות משה (ב"מ סי‘ כ הע’ נג) שכתב להוכיח מדברי תוס‘ בבא מציעא (ז, ע"ב ד"ה בזמן) שכתבו שהמוצא כתובה לא חושש שמא נכתבה קודם האירוסין, ומוכח מדבריהם שאם קודם האירוסין לא שייך להחיל את הכתובה אף מצד עדיו בחתומיו זכין לו וודאי שאף אם היה קנין לא מהני. ולכן הוכיח שודאי כל הדין האמור בגיטין שנכתב ביום ונחתם בלילה כשר הוא רק בזמן הקודם שהיו מקדשין קודם הנישואין שהיה שייך להתחייב בכתובה קודם אולם בזמננו שהקידושין נעשין בשעת הנישואין ודאי דלא מהני, עכ"ד. וכן כתב בזה הגרש"ז אוירבך (מנחת שלמה ח"ג סי‘ קג ס"ק יח ויט) הביא מה שכתב בזה בספר כתובה כהלכתה שיש לסמוך על דין עסוקים באותו ענין אם כתיבת הכתובה נעשתה סמוך לקנין אף שהחתימה נעשתה אחר השקיעה, ודחה דבריו מטעם שהרי זה 'שקר גמור' שהרי בכתובה כתוב שהעדים מעידים שהאישה 'הוה ליה לאינתו' ובשו"ע בחו"מ סי' מב ס"ה ובנו"כ מבואר שאין השטר נחשב כ'ראיה' אלא כשטר מחייב כשטר קנין, ואם כן התאריך שנכתב הוא ביום ואם חתימת העדים נעשתה בלילה הרי העדים חותמים על שקר, עכ"ד.
קנין
בתוס' גיטין (שם) בענין כתובה שנכתבה בערב שבת כתבו שאם היה קנין ודאי שמהני, ונראה שדבריהם אמורים אף לשיטת רב שמועיל באופן שהיה קנין מערב שבת אף שנחתם במוצאי שבת.
ואכן כך הובא להלכה בבית יוסף (אבהע"ז ריש סי' סו) בענין כתובה. וכ"כ הרדב"ז (שם) לענין התוספת שמהני אם עשו קנין. וכן כתב בשו"ת אגרות משה (שם) שזאת העיצה היעוצה אם ישנו חשש שהחופה תתאחר לאחר השקיעה. (ועיין בנהר מצרים הל' כתובות אות ג שכתב שנהגו שהחתן והכלה והקרובים והעדים באים לבי)
ויש לבאר שהרי לשו"ע (אבהע"ז סי' נה ס"ב) שהחופה היא הבאת האישה לביתו של הבעל, וחלק מהפוסקים סברי שאין להתייחד ללא כתובה אם כן יש לחתום אך ורק לפני היחוד בבית החתן ומנהג הספרדים לחתום אחר הקידושין כמובא בספר יפה ללב (סי' סו סק"ד) וכן בנהר מצרים (חופת חתנים סי' סו אות יב) ובנתיבי עם (שם ס"א) וכן כתב בשו"ת הר הכרמל (סי' ב) שיש לעשות את הקנין אחר הקידושין בעת הקראת כתובה כי אז הקנין נעשה בפני הכלה, עכ"ד. וכפי שמובא במהר"ם מינץ (סי' קט) שאין שייך קנין לפני הנישואין שעדיין עינה אשתו, עכ"ד. ואם כן יש כאן 'מחזי כשיקרא'. ובלבוש (סי' סו ס"י) כתב שהרי בכתובה כתוב 'וצביאת כלתא דא והוה ליה לאינתו', כלומר שהעדים מעידים שהכלה נתרצתה לקבל את הקידושין ולהיות לו לאישה ואם חותמין לפני הקידושין הרי מיחזי כשיקרא, עכ"ד.
ולפי זה כדאי שיעשו את הקנין בפני העדים שיהיה חלות קנין וכאשר חותמין בשעת החופה יראו להם הכתובה בדקדוק.
אולם דעת התשב"ץ (ח"ג סי‘ שא) שאין לחשוש למיחזי כשיקרא בכך שעשו הקנין קודם שכתב שיכול הסופר לכתוב 'וקנינא' קודם הקנין ולא חיישינן למחזי כשיקרא שכל שחוששין לזה הוא דוקא בדבר שהשקר יכול להתברר כדין המובא בגט פשוט (גיטין קעב, ע"א): "כי קיימיתו בהיני כתבוהו בהיני ואע"ג דמימסרן לכו מלי בשילי" ושם יכול להתברר דבריהם אם כתבו רק המקום שנמסר להם הדברים ולא כתבו את מקום החתימה 'אבל בדבר שאחר גמר מעשה הוא אמת, אע"פ שבשעת הכתיבה אינו כן, לא חיישינן למחזי כשקרא אחר שנגמר הדבר נראה שהוא אמת', עכ"ד.
אם לא עשו קנין
ובהיותי בזה ראיתי שיש שכתבו שבכה"ג שלא עשו קנין ונכתב ביום והחופה בלילה יוסיף המסדר קידושין שורה דקה בין סיום הכתבוה לבין חתימתם ושם יכתוב שהכתובה נכתבה ביום ונחתמה רק בלילה בתאריך פלוני ודין קיומי והכל שריר וקיים ואחר שיכתוב כן יחתמו העדים תחת זה ואז השטר כשר כמבואר בשו"ע חו"מ סי' מ"ג ס"י, ובנתה"מ בביאורים סק"י כתב שיכתוב כן לפני השיטה האחרונה, ובנתיה"מ בחידושים סק"י כתב שצריך גם להעביר קולמוס ולמחוק את התאריך המוקדם הכתוב למעלה באופן שיאר בשטר רק התאריך הנכון הכתוב למטה זאת כדי למנוע חשש שהאישה שמקבלת את השטר תגזור אחר כך את התיקון וישאר רק השטר המוטעה בידה, עכ"ד. ולכן כתבו אותם אחרונים שכדאי שיכתוב כן לפני השיטה האחרונה ולא יצטרך למחוק. ע"כ. ויש לומר שאף שנראה מדברי האגרות משה והגרש"ז אוירבך לעיל שבזה לא מהני, נראה שיש לסמוך על כתובה כזו לכתחילה בלי שום חשש ואין לבצע שום שינוי בכתובה בכדי להכשיר אותה . ובפרט לדעתו של מרן הגר"מ אליהו זצ"ל (קיצור שו"ע בדרכי הלכה עמ' תרפד) ש'כיום שרוב ככל הכתובות משתמשים בטופס מודפס ורק צריכים להוסיף את (התורף) השמות והסכום והזמן אם טעה אפילו בדברים שבטופס אין בשום אופן למחוק או לכתוב על מחיקה או על טיפקס וכדו'. ואם אין בנמצא יש אפשרות למחוק בהעברת קולמוס ולעשות קיום למחיקה כדין. ולא מועיל מה שחותמין מן הצד כמו בצ'ק וכדומה', ע"כ.
ויש להוכיח כן להדיא ממה שנכתב בשו"ת רב פעלים (ח"ג אה"ע סימן ג) שאף אם נפסלו הקידושין מחמת שטר מוקדם כל הפסול שיש לדון בו הוא רק לענין איסורי מצד חלות הקידושין שלא נגמרו הקידושין מכל מקום הרי הבעל מחייב את עצמו ב'קנין גמור ושלם', וטעם נוסף בזה כתב שהרי יש כאן 'הודאת בעל דין' וכמו שבממון מהני לענין פסול 'מוקדם' שלא שייך לומר מצד הודאת בעל דין ורק לענין הקידושין לא סמכינן על הודאה זו ולא לענין כתובה, עכ"ד. מבואר מדבריו שאף אם לא עשו שום קנין והשטר היה מוקדם אין פסול בדיני כתובה שהשיעבוד נעשה מחיים דלא כהאג"מ הגרשז"א לעיל.
ועיין בפסקי הרב ברוך יצחק לוין (פסקי דין, ירושלים, דיני ממונות ובירורי יהדות ח"ד,עמ‘ רצ"ה) שכתב שיש לסמוך בכתובה כזו שנכתבה ביום ונחתמה בלילה על עדי מסירה וכתב שיש לסמוך בזה על דברי הלבוש הנ"ל. שעושים קנין ובפרט שנמסרה בפני עדי מסירה ונסמך בדבריו שם ע"ד תוס' גיטין יח, א שכתבו בשם ר"י שסגי בעדי מסירה על הכתיבה וכיון שיש לזה קול מהני. וכתב שכן נהגו גדולים לסמוך על עדי מסירה באופן שהחופה היתה אחר השקיעה וכך היה מעשה שהיו נוכחים בו הגרא"ז מלצר והגר"א קוטלר זצ"ל.
העולה לדינא
א. לכתחילה נכון לערוך את הכתובה בזמן החופה בלילה. ב. אם כתבו את הכתובה ביום כדאי שיעשו קנין עם החתן קודם השקיעה. ג. אם לא עשו קנין אין צורך לעשות כתובה חדשה ואף שהתאריך מוקדם. ד. אין היתר לעשות שינוי בכתובה כזו.