שאלה
האם מותר להשמיע מוזיקה בהכנסת ספר תורה בימי בין המיצרים?
תשובה
א. אין להתיר בשום אופן השמעת שירים בימי בין המצרים בין בכלי שיר בין בהשמעה ע"י טייפ, ואפילו מוזיקה וואקלית.
ב. בהכנסת ספר תורה (או בסעודת מילה, בר מצוה, שבע ברכות וכדו') ישתדלו להמנע מהשמעת כל סוגי המוסיקה ע"י כלי שיר ואף ע"י טייפ, ויש להתיר שירה בפה ללא כלי נגינה.
מקורות
דין שמיעת כלי זמר בשאר ימות השנה
הנה בעצם הדין שנהגו היתר היום בשמיעת שירים וכלי נגינה בשאר ימות השנה יש להזכיר מצד אחד את דברי המשנה בסוטה (מט): 'משבטלה סנהדרין בטל השיר בבתי משתאות שנאמר בשיר לא ישתו יין'. ובגמ' למדו זאת ממה שנאמר "זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם". מצד שני מובא בגמ' בגיטין (ז ע"א): ששאלו חכמים את מר עוקבא מנין לאסור זמר היום, והשיב להם שנלמד מהפסוק "אל תשמח ישראל אל גיל כעמים" והגמ' שם מבארת שהסיבה שמר עוקבא לא למד הלכה זו מהפסוק "בשיר לא ישתו יין" מפני שמשמעותו של פסוק זה לאסור רק שיר ע"י כלי נגינה, (כהמשך הפסוק שם "שבת משוש תופים, שבת משוש כנור"). וכן הובא בדברי הרמב"ם (הל' תעניות פ"ה ה"ד) זה לשונו: משחרב בית המקדש גזרו חז"ל שלא לנגן בכלי שיר ובכל מיני כלי זמר, וכל משמיעי קול של שיר אסור לשמוח בהם ואסור לשומעם מפני החורבן. ואפילו שירה בפה על היין אסורה, וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי שירות ותשבחות להשם יתברך אפילו על היין, עכ"ל. אולם בראשונים הובא שכל האיסור בכלי שיר אינו אלא דרך שמחה של הוללות ולא בשמחה של מצוה כפי שכתב המאירי (גיטין ז) שיש להתיר בשמחה של מצוה בשירי קודש שאין בהם דרך הוללות ופריצות, עכ"ד. וכך נפסק להלכה בשו"ע (או"ח סי' תקס ס"ג) והוסיף הרמ"א שיש להתיר לצורך מצוה כגון בבית חתן וכלה. ובאחרונים התירו כיום שמיעת מוסיקה ללא חשש ועיין בשו"ת חלקת יעקב (סי' סב אות ב'), להתיר שמיעת כלי נגינה דרך הרדיו או טייפ שגזירת חז"ל היתה בכלי זמר ממש. (ועיין מה שנכתוב לקמיה לגבי שמיעת שירים ע"י טייפ בימי בין המצרים).
דין שמיעת כלי זמר בימי בין המצרים
המשנה ברורה (או"ח סי' תקנא סקט"ו) הביא את דברי המג"א (שם סק"י) ונראה לי דאסור לעשות ריקודין ומחולות מי"ז בתמוז ואילך, ע"כ. וכ"כ האליה רבה (שם) לאסור בזה אפילו בלא אירוסין.
והנה המקור לאיסור שמיעת כלי נגינה בימי 'בין המצרים' לא הוזכר במפורש בפוסקים ואף המגן אברהם שהבאנו קודם לא הזכיר רק 'ריקודין ומחולות' מכל מקום פשוט לפוסקים לאסור אף בכלי נגינה שודאי שכוונת המגן אברהם לאסור כל דבר שמביא לריקוד ובכלל זה נגינה בכלי שיר, כן משמע מדברי הפרי מגדים (הו"ד במשנה ברורה בבה"ל ד"ה ממעטים) בשו"ת מנחת יצחק (ח"א סי' קיא אות ד). ובשו"ת אגרות משה (או"ח ח"א סי' כא אות ד) וכן דעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל (הליכות שלמה, בין המצרים, פי"ד ס"ג) שכל מנגינה שמעוררת לריקוד אסורה ואף שירה בפה אסורה, ובדבר הלכה (שם אות ה) הובא בזה"ל, "ואין חילוק בזה בין שירה בכלי לשירה בפה, אך לענין שמיעת פרקי חזנות מפי חזן אין הדבר ברור לאיסור, ומכל מקום נכון להמנע בימים אלו אף משמיעת שירים שאינם מביאים לריקוד ואפילו קטעי חזנות וכדו' וכדאי הוא בית אלוקינו להתאבל עליו גם בכגון דא" עכ"ל. וכן הובא בהליכות שלמה (ספירת העומר עמ' שס"ה), שחילק בין שירים רועשים המביאים לידי ריקוד שבזה המנהג לאסור, לבין שירים שקטים שיש להתיר. ועיין בדברי מרן הגר"מ אליהו לקמן לגבי גננות הנצרכות להשמיע שירים לילדים קטנים.
לנגן לצורך פרנסה
ובכף החיים (או"ח סי' תקנא, ס"ק לט) התיר בזה בישראל המתפרנס מכלי זמר שמותר לו לנגן לצורך פרנסה (לשונו 'כדי פרנסתו', יבואר לקמן) אצל העכו"ם, והביא שכ"כ הפמ"ג (א"א אות טז). וכתב הפמ"ג שם שכל זה מותר חוץ מי"ז בתמוז עצמו וכן מר"ח אב. וכ"כ הבה"ל (שם, ס"ב ד"ה ממעטים), והביא בשם הבן איש חי שהוא הדין משום איבה מותר לנגן מי"ז בתמוז עד ר"ח, עכ"ד. ויש להדגיש מה שכתב בזה בשו"ת מהר"ם שיק (יו"ד סי' שסח) שדייק מדברי הפמ"ג שעיקר היתרו הוא 'כדי חייו', ולא משום שבזה אין לו כוונה לעצם הנגינה אלא להתפרנס, ולכן הכריח לפי זה שמי שיש לו מקורות פרנסה נוספים אין להתיר לו אף אצל העכו"ם. אך עיין בשו"ת חלק לוי (סי' קפד) שכתב שיש להתיר לצורך פרנסה לעשות ריקודין ומחולות לעכו"ם אף בשבוע שחל בו ט' באב ובתנאי שיש בזה 'כדי חייו' והוכיח כן מדברי המג"א (שם סקי"ט) שהתיר לעבריות לכבס בגדי נוכריות בצנעא או שניכר שהם בגדי עכו"ם, ע"כ. ולמד מכך שה"ה בנגינה לעכו"ם לצורך פרנסה שניכר שעושה כן בשביל העכו"ם.
למי שמרה נפשו
ישנם פוסקים שהתירו שמיעת מוזיקה לצורך מנוחת הנפש ובפרט שיש בני אדם שמיעת מוזיקה עבורם הוא דבר נצרך למנוחת נפשם, כפי שהובא ברמב"ם בשמונה פרקים (פרק חמישי) ואף למג"א לעיל שאסר ריקודים ומחולות יש להתיר. כן כתב הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג (שו"ת בניין אריאל, הרב, חאו"ח עמ' 63, 66(, וכן דעת הגרש"ז אוירבך (הליכות שלמה בין המצרים פי"ד), ועיין בדברי הגר"ח קנייבסקי (תורת המועדים שם) שכתב שמי שהוא עצבני ישמע ניגונים על בנושא החורבן.
שירים לילדים קטנים
דעת מרן הגר"מ אליהו זצ"ל (למועדים וימים פכ"ה ס"ח) הובאה בזה"ל: גננת הנצרכת להשמיע לילדים שירים על מנת להעסיקם ולהשתלט עליהם יכולה להקל להשמיע שירים עד ר"ח בין שירה בפה בין כלי שיר עד גיל חמש או שש וראוי שתשמיע שירים מענין הזמן והצפייה לגאולה, ע"כ. ועיין בדעת הגר"נ קרליץ (חוט שני שבת ח"ב עמ' שכה) שכתב להחמיר להשמיע שירי שמחה לילדים קטנים והתיר בשירים שאינם שירי שמחה. אולם דעת האגרות משה (ח"ד או"ח סי' כא אות ד) נראה להקל עד גיל חינוך בכל אופן.
שמיעת שירים מטייפ – מוזיקה וואקאלית
יש לדון בשמיעת שירים ע"י טייפ שהנגינה האסורה היתה דווקא ע"י כלי שיר ממש, אולם בפוסקים חלוקים בענין זה, עיין בדעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל בהליכות שלמה (בין המצרים פי"ד ס"ג) שהורה לאסור בימי בין המצרים אפילו בנגינה מ'טייפ'. (ולענין שירה בפה עיין לעיל מה שהבאנו בשמו) שאין הבדל בין שירה מכלי לשירה מוקלטת, ואסור אך כתב להתיר במה שקורין היום 'מוזיקה ווקאלית' שהשירה נעשית ללא ליווי של כלי שיר, וכן כתב בשו"ת אגרות משה (ח"א או"ח סי' קסו). אולם בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' קכז אות ב) אסר גם בשמיעת מוזיקה ווקאלית ללא כלי שיר המושמעת על ידי טייפ שלדעתו יש לדון את מכשיר הטייפ עצמו ככלי נגינה האסור בימים אלו. וכן דעת הגר"נ קרליץ (חוט שני שבת ח"ד עמ' שעט). וכן דעת הגרי"ש אלישיב (תורת המועדים ס"ה אות א).
אך לענין שירה בפה ללא כלי נגינה, דעת הגרש"ז אוירבך נראה (הו"ד לעיל הליכו"ש פי"ד ס"ג) שיש להתיר בתנאי שהם שירים שאינם מביאים לריקוד. אולם דעת הגרי"ש אלישיב (תורת המועדים שם) שדוקא שירה ביחידות מותרת משום שלא נחשב לשמחה ולא ברבים שנראה כשמחה. אולם משמעות דברי האגרות משה (ח"ד או"ח סי' כא אות ד) להתיר שירה בפה בכל אופן שכל האיסור דווקא בכלי נגינה ובדומה להם. ולכן התיר בשמיעת מוזיקה וואקלית כדלעיל. והנה דעת מרן הגר"מ אליהו זצ"ל (מאמר מרדכי – למועדים וימים פכ"ה ס"ו) נראה שיש לאסור אף בשמיעת מוזיקה וואקלית וכל שהותר הוא שירה בפה בסעודת מצוה.
סעודת מצוה
הנה בענין סעודות מצוה בימי בין המצרים כגון שמחת שבע ברכות, בית מילה, פדיון הבן, בר מצוה סיום המסכת, עיין בדברי החיד"א חיד"א בשו"ת חיים שאל חלק א' (סימן כא). שכתב שהמנהג להקל, אולם בכף החיים (או"ח סי' תקנא ס"ק מ) החמיר בזה ששם דן אם מותר להביא מנגנים לסעודת המילה ותלה הדבר בהקדם לדבריו קודם לכן (סקל"ג) שלדעת המתירים לעשות נישואין כיון שהוא צורך מצוה יש להתיר אף שהוא שמחה ממילא יש להתיר אף להביא בסעודת מילה, כן כתב השולחן גבוה (אות ט) ולמד כן מדברי הרמ"א שם בס"ב ש'לצורך מצוה הכל שרי' וכ"כ העולת שבת (אות א). אך דעת החיי אדם (כלל קלג אות יא) לאסור דלא מסמני מלתא, יש לאסור אף במילה, אך כתב בשם האליה רבה שאין נוהגין ליקח מנגנים אפילו במילה עצמה, אך כתב שמקום שנהגו היתר יש להם על מה שיסמוכו, אבל בלילה שלפני המילה יש למנוע מזה כפי שכתב שיירי כנה"ג בהגהות ב"י אות לג, עכ"ד. וכן דעת היעב"ץ בסידורו כפי שהביא משמו בספר יפה ללב חלק ב' (סימן תקס סק"ז) לאסור בכלי שיר אף בסעודת המילה. וכן דעת מרן הגר"מ אליהו זצ"ל (שם) שיש להתיר שירה בפה בלבד בסעודת מצוה כגון ברית מילה פדיון וסיום מסכת. וזה כפשטות דברי הכה"ח שכתב שרק במקום שנהגו יש להם על מי שיסמוכו אך נראה שנוקט לכתחילה שאין להתיר בזה. (וכפי שציינו שם שמקורו מדברי הכה"ח הנ"ל בס"ק טל שלא התיר אלא לצורך פרנסה) וכן כתב שם ששירה בפה מותרת רק בשבתות ובמוצאי שבתות וביום שישי אחר חצות היום. והנה בסעודת מצוה יש מהפוסקים שנקטו להתיר אפילו ריקודין ומחולות, כן כתב בשו"ת משנה הלכות (ח"ו סי' קט) ובמועדים וזמנים (ח"ח סי' שלח), וכתבו שם שאין לאסור אלא כלי זמר וטייפ אולם יש אוסרים אף בזה כן הובא באורחות רבינו (ח"ב עמ' קכח) בשם הגרי"י קנייבסקי במעשה בשבע ברכות שהתקיימו לאחר י"ז בתמוז וכן כתב בשו"ת שרגא המאיר (ח"ב סי' יג) שלא הותר לעשות ריקודין ומחולות אלא שירה רגילה בלא שמחה מיוחדת. אולם דעת הגרי"ש אלישיב (תורת המועדים שם) שאף שעקרונית יש לאסור אף בסעודת מצוה לנגן בכלי נגינה בשבע ברכות מכל מקום במקום שמקובל לנגן בשמחת שבע ברכות יש להקל. וזה כדברי הכה"ח לעיל. אולם עיין בשו"ת אבני ישפה (ח"א סי' קיג) שהביא בשם הגרי"ש אלישיב שאין לנגן בכלי זמר אף בסעודת השבע ברכות שאין רגילות בכך ונחשב הדבר כזלזול בימי בין המצרים.
העולה לדינא
א. אין להתיר בשום אופן השמעת שירים בימי בין המצרים בין בכלי שיר בין בהשמעה ע"י טייפ, ואפילו מוזיקה וואקלית. ב. בהכנסת ספר תורה (או בסעודת מילה, בר מצוה, שבע ברכות וכדו') ישתדלו להמנע מהשמעת כל סוגי המוסיקה ע"י כלי שיר ואף ע"י טייפ, ויש להתיר שירה בפה ללא כלי נגינה.