אבלה להשתתף במסיבת סידור או בת מצוה

שאלה

אשה בתוך 30 לאבילותה, מה דינה ללכת למסיבת סידור של הילדה בבית הספר?
ומה דינה ללכת למסיבת בת מצווה של הכיתה בבית ספר?

תשובה

סעודת בת מצווה – שנעשה ביומה (שנהיית בת 12) חשיב סעודת מצווה, ואם לא נעשה ביומה אם ישירו לכבוד השי"ת וכן תדרוש ייחשב לסעודת מצווה, ואם לא, אם יש סעודה לא תשתתף, ואם אין יכולה להשתתף אבל בזמן שיש מוזיקה תצא.
וכיוון שכן אין לאבל להשתתף בה – אל"כ נערכת בביתו שאז יש להקל ובלבד שלא יהיה תזמורת.

מקורות

הנה הטעם שעורכים סעודה לנער שהגיע לגיל המצוות,
איתא בגמ' קידושין לא ע"א "אמר רב יוסף: מריש ה"א, מאן דהוה אמר לי הלכה כר"י, דאמר: סומא פטור מן המצות, עבידנא יומא טבא לרבנן, דהא לא מיפקידנא והא עבידנא, השתא דשמעיתא להא דא"ר חנינא: גדול מצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה, אדרבה, מאן דאמר לי דאין הלכה כרבי יהודה, עבידנא יומא טבא לרבנן", כלומר שאמר רב יוסף מי שיודיע לי שאני מצווה ועושה שמעלתו גדולה יותר, אני יעשה לכבוד זה יום טוב.
וע"כ כתב המהרש"ל בים של שלמה (פרק ז' דבבא קמא סימן לז), "וסעודת בר מצוה שעושים האשכנזים, לכאורה אין לך סעודת מצוה גדולה מזו, ושמה יוכיח עליה. ועושים שמחה, ונותנים למקום שבח והודיה, שזכה הנער להיות בר מצוה, וגדול המצוה ועושה, והאב זכה שגדלו עד עתה, להכניסו בברית התורה בכללה. וראיה להדיא ספ"ק דקדושין (ל"א ע"א) שאמר רב יוסף לבסוף, השתא דאמר ר' חנינא גדול המצוה ועושה כו', מאן דאמר לי שאין הלכה כר' יהודא, דאמר סומא פטור מן המצות, עבידנא יומא טבא לרבנן. אף על פי שהיה כבר חייב. אלא אבשורה שלא היה נודע לו עד עתה רצה לעשות י"ט. כ"ש על הגעת העת והזמן, שראוי לעשות י"ט. אכן הבר מצוה גופא שאין עושין בזמנו לא ישר בעיני…. ומכל מקום נראה, היכא שמחנכין הנער לדרוש על הסעודה מעין המאורע. לא גרע מסעודת חנוך הבית. ובכל הני סעודות מצוה דשרינן. מ"מ לא ירבה בהן, שיבטל ח"ו למודו הקבוע לו לגמרי. אלא לפעמים, לפחות אם אפשר להיות זולתו, והכל לפי העניין, ואיש ירא אלקים אשר בא לטהר יורו לו מן השמים דרך הישר בקו האמצעי. וגם כן איכא נפקותא בהך פיסקא לעניין אבלים, אי שרו לילך לאותם סעודות מצוה, כמו שאפרש בעז"ה בפרק אילו מגלחין".
דין זה הביא המגן אברהם (סימן רכה סק"ד) "כ' בי"ח בליקוטים סי' כ"ט שמצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשו בנו בר מצוה כיום שנכנס לחופה ומשמע דהיינו ביום שנכנס לשנת י"ד וביש"ש פ"ז דב"ק כ' דאם הנער דורש הוי סעודת מצוה אפי' אינו באותו יום", וכן המשנ"ב בס"ק ו' והוסיף הכה"ח בס"ק י"א "וכן כתב בזוהר חדש פרשת בראשית דף י"ד ע"א דביום שנכנס רבי אלעזר לשנת י"ד רשב"י זמין למארי מתניתא למיכל בסעודתא רבא דעביד להו וכו' יעו"ש. וכן כתב בזוהר הקדוש פרשת משפטים דף צ"ח ע"א כל ההוא דזכי לתליסר שנין ולהלאה אקרי בן לכנסת ישראל וכל מאן דאיהו מבן עשרים שנין ולעילא וזכי בהו אקרי בן לקב"ה ודאי בנים אתם לה' אלהיכם יעו"ש. והטעם משום דבהתחלת שנת י"ד זוכה לבחינת נשמה כידוע, ועל כן נוהגין לדרוש ולעשות סעודה ביום שנכנס לבר מצוה כדי שעל ידי עסק התורה ומצות סעודה שעושין לכבוד הכנסו למצוה יזכה לבחינת הרוח היותר גדולה במעלה וקדושה. ואם אינו יודע הבן לדרוש דורשין לפניו, ואם אביו יודע לדרוש הוא יותר טוב משאר אדם".
וכתב בבן איש חי (פרשת ראה אות יז), "הזכר יתחייב במצות בן י"ג שנה ויום אחד…. וישתדל לעשות סעודה לאוהבים וריעים ויזמין בה תלמידי חכמים וירבה בסעודה ושמחה כיד ה' הטובה עליו, שמסעודה זו יהיה סניגוריא גדולה על ישראל שיאמרו מליצי יושר לפני הקדוש ברוך הוא …. וגם הבת ביום שתכנס בחיוב מצות אף על פי שלא נהגו לעשות לה סעודה, עכ"ז תהיה שמחה אותו היום ותלבוש בגדי שבת, ואם יש לאל ידה תלבש בגד חדש ותברך שהחיינו, ותכוין גם על כניסתה בעול מצות. ויש נוהגין לעשות בכל שנה את יום הלידה ליו"ט וסימן יפה הוא וכן נוהגים בביתינו".
ובשו"ת חוות יאיר סימן ע' נשאל לגבי מה הגדר של סעודת מצווה והשיב "תשובה קשה מאד לתת גדר לסעודת מצוה וכמ"ש הפילסוף הפרטים לא יכללום המספר ומעט מזעיר נמצא בפוסקים ורש"ל ביש"ש בב"ק בפ' מרובה על גמ' שם פ' רב ושמואל ורב אסי אקלעו לבי שבוע הבן ואמרי לי' לבי ישוע הבן ופי' רש"י פדיון הבן ותוס' בשם ר"ת סעודה שעושין ביום שנולד בן זכר וכתב רש"ל דמכאן מוכח דכל סעודה שאדם עושה שלא בדרך מריעות ושמחה אלא כדי ליתן שבח והודיה למקום או כדי לפרסם הנס הוי סעודת מצוה כי גם לפי' ר"ת הוא לפרסם הנס שנמלטה האשה וכו' ותמהתי על שלא הביא הגאון רש"ל שכ"כ במרדכי פרק מקום שנהגו סי' תתקי"ט נשאל למהר"ם היאך אוכלים בסעודות נשואין בת ת"ח לע"ה והשיב לכן נהגו לומר שירות ותשבחות להקב"ה להללו על החסד שעשה עם אדם וחוה לאפוקי שמחת מריעות או סעודות חנוכה שאוכלים אלו עם אלו. אכן בהגה' מרדכי כתב שסעודות שעושין בחנוכה ה"ל ג"כ סעודות מצוה מפני שנהגו לומר שירות ותשבחות באותן סעודות…. ולפענ"ד זה הכלל שבלשון בני אדם לא נכלל במלת סעודה רק כשמזמנין שם קרואים ולא נקרא סעודו' מצוה אלא כשאסיפות בני אדם הוא בשביל המצוה או היתר הדרוש שכבר יצא מפי הקדמונים מפני שהדרוש בא מחמת הסעודה וכל המסובים בני הסעודה מקשיבי' לקול הדורש שכך ראוי להיות דלא כמנהג מקולקל של ההמוניים מש"כ מה ששם קצת ת"ח שיש ביניהם ד"ת אינו מספיק כמ"ש לעיל".
וראה עוד בדגול מרבבה יו"ד סי' שצ"א שה"ה לענין אבל וכדמסיים הים של שלמה.
וא"כ ה"ה בבת מצווה שנהיה בת חיוב במצוות יש לעשות לה מסיבה באותו יום ואם עושים ביום אחר שתדרוש דרשה.
ב
טעם נוסף שבת מצווה יחשב כסעודת מצוה
כתב השו"ע סי' תר"ע סעי' ב' "ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות הרשות, שלא קבעום למשתה ושמחה. הגה: וי"א שיש קצת מצוה ברבוי הסעודות, משום דבאותן הימים היה חנוכת המזבח (מהר"א מפרא"ג). ונוהגין לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם, ואז הוי סעודת מצוה (מנהגים)".
כתב המשנ"ב בס"ק ט' "ואז הוי סעודת מצוה – ר"ל בצרוף זה וכ"פ הרש"ל והב"ח כהיש אומרים וכתב הרש"ל שכל שעושה כדי ליתן שבח למקום או לפרסם הנס או המצוה הכל סעודת מצוה". וכ"כ כה"ח ס"ק ט"ו.
וכתב הרב אברהם מוספייא הובא בקובץ התורני נועם ח"ז עמוד ד' שעושה סעודה ביום הבת מצווה נראה שנחשב לסעודת מצווה, וכן כתב בשו"ת ישכיל עבדי ח"ה או"ח סי' כ"ח "שבמקום שנהגו לעשות סעודה ושמחה גם לנערה ביום שנכנסה לעול מצות ודאי שהדבר ראוי והגון וכמו שמתבאר בבא"ח". והביאו בנתבי עם סי' רכ"ה וז"ל "ובזמנינו שנתפשט המנהג שגם לבנות עושים חגיגת בת מצוה והבא"ח והישכיל עבדי אישרו המנהג הטוב הזה…".
אמנם בשו"ת אגרות משה או"ח חלק א סימן קד כתב "בדבר ענין החפצים להנהיג איזה סדר ושמחה בבנות כשנעשו בנות מצוה, הנה אין לעשות זה בבית הכנסת בשום אופן אף לא בלילה, כי בבית הכנסת אינו מקום לעשות דברי הרשות אף בנבנו על תנאי, והטקס של בת מצוה הוא ודאי רק דברי רשות והבל בעלמא ואין שום מקום להתיר לעשות זה בבית הכנסת. וכ"ש בזה שהמקור בזה מהרפורמים וקונסרוטיבים. ורק אם רוצה האב לעשות איזה שמחה בביתו רשאי אבל אין זה שום ענין וסמך להחשיב זה דבר מצוה וסעודת מצוה, כי הוא רק כשמחה של יום הולדת בעלמא. ואי איישר חילי הייתי מבטל במדינתנו גם סדר הבר מצוה של הבנים שכידוע לא הביא זה שום איש לקרבו לתורה ולמצות ואף לא את הבר מצוה אף לא לשעה אחת, ואדרבה בהרבה מקומות מביא זה לחלול שבת ועוד איסורים. עכ"פ מה שכבר הונהג בפה וגם בא זה ממקור מצוה קשה לבטל, אבל לחדש זה בבנות שהוא בלא מקור מצוה כלל, אף בבית ודאי הי' יותר טוב למנוע אף שליכא איסור, אבל לעשות בביהכ"נ אף בלילה בשעה שאין מתפללין אסור.
וכתב בחלק ב סימן צז לחלק בין בר מצווה לבין בת מצווה "והנכון לע"ד משום דאין ניכר חלוק בבת למעשה במה שנעשית גדולה יותר מקטנותה ול"ד לבן שניכר טובא שמעתה מצרפין אותו לכל דבר שבעי מנין עשרה ומנין שלשה. ועל ידיעה בעלמא כשלא ניכר למעשה אין עושין סעודה ושמחה אף שבעצם יש בזה אותה השמחה ממש. ומה שא"ר יוסף בב"ק דף פ"ז דמ"ד לי אין הלכה כר' יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן שמזה הוא המקור לעשות סעודה בבר מצוה כדהביא במחצה"ש ממהרש"ל ביש"ש, צריך לומר דג"כ הוא ניכר, ל"מ אם נימא דאם סומא פטור מן המצות לא מצטרף לעשרה אלא אף אם נימא שמצטרף דכיון שהוא בר דעת שייך שיצטרף אף שפטור ממצות, נמי באדם גדול כרב יוסף ניכר משום דמצד גדלותו נותנין לו לברך ולהוציא אחרים ואם הוא פטור אין יכול להוציא אחרים ולא היו יכולין ליתן לו לברך אף שהוא הגדול, עיין בפסחים דף קט"ז במה שר' יוסף הוציא בני ביתו באמירת אגדתא בליל פסח, ולכן היה זה דבר הניכר והיה שייך שיעשה סעודה. אבל כשלא ניכר במעשה ליכא מצוה לעשות סעודה".
וראה בשו"ת שרידי אש חלק ג' (סימן צג) שהאריך לדחות דבריו וכתב להוכיח שאין בזה חשש משום ובחוקותיהם לא תלכו, שאם לא כן בואו ונאסור התפלה ח"ו, שהרי גם המוסלמים נוהגים בו, בואו ונאסור ההספד וכו', ועל כרחך שבדבר שיש בו טעם והגיון, וגם אין בזה משום פריצותא, ליכא איסור ובחוקותיהם לא תלכו, וכמ"ש המהרי"ק ועוד פוסקים, ואם כן הוא הדין בנידון דידן.
היוצא שסעודת בת מצווה שנעשה ביומה חשיב סעודת מצווה, ואם לא נעשה ביומה אם ישירו לכבוד השי"ת וכן תדרוש ייחשב לסעודת מצווה.
ג
והנה כיון שיש לה דין של סעודת מצווה נדון בזה
שאיתא בירושלמי בסוף מ"ק על כל המתים אסור לילך בסעודה כל שלשים יום על אביו ואמו כל י"ב חודש אם היתה חבורת מצוה או קידוש החדש מותר, ע"ש.
וכתב השו"ע סי' שצ"א סעי' ג' "ליכנס לחופה שלא בשעת אכילה, לשמוע הברכות, יש מתירין ויש אוסרין; אלא עומד חוץ לבית לשמוע הברכות". וכתב הרמ"א בסעי' ב' "והמנהג שלא לאכול בשום סעודה בעולם כל י"ב חדש, אם הוא חוץ לביתו, ובתוך הבית מקילין שאוכל בביתו בסעודת ברית מילה, וכ"ש בשאר סעודות שאין בהם שמחה. אבל בסעודת נישואין יש להחמיר, כן נראה לי".
וכתב בים של שלמה מסכת בבא קמא פרק ז לענין סעודת בר מצווה שלאחר שהכריע שיש לזה דין של סעודת מצוה "וגם כן איכא נפקותא בהך פיסקא לעניין אבלים".
וכתב הפת"ש בס"ק ה' "וסעודת בר מצוה משמע ביש"ש פרק מרובה שדינו כסיום מסכת והיינו אם הנער דורש או שהוא ממש ביום שנעשה ב"מ. דגמ"ר".
ומ"מ כתב גשר החיים כ"א ח ה' "וכל כנוסי מצווה כגון ברית מילה פדיון הבן בר מצוה תנאים סיומי מסכת אינן בכלל כנוסי מריעות של שמחה כינוסים כאלו שאין להם משמחים מיוחדים אעפ"י שהמצוה עצמה משמחת ושמהאי טעמא כתבו הראשונים שסעודת מצוה חמירה מסעודת מריעות כמש"ל רשאי האבל להיות שם שלא בזמן הסעודה".
וכתב מרן הרב בצרור החיים סי' קצ"א שאסור להשתתף בסעודת בר מצווה. וא"כ ה"ה לבת מצוה.
ב
כתב בשו"ת זרע אמת ח"ג סי' קס"ח "בענין אמו של קטן הנכנס בר מצוה שהוא בתוך ל' לאבילות או יוכל בעלה אבי הבר מצוה הנ"ל לעשות השמחה הנהוגה והיא תשמח עמו תשובה וכו' אבל בנ"ד נראה לי להתיר וזה משום דזאת השמחה דעסקינן בנידון דידן היא תלויה בבעלה שהוא אבי הבן שנכנס בר מצווה שהוא שמח על שזכה שבנו נכנס בר מצווה ונפטר מענשו ג"כ והוא אינו אבל ואע"ג דגם האם שמחה מכל מקום אינה כמו יולדת ההולכת לבית הכנסת דעיקר השמחה היא שלה וא"כ דומה למה שכתב הרמ"א (שנהגו שלא להשתתף בשום סעודה) וכו' וכ"ש בנידון דידן שאינה סעודה ממש אלא חילוק מיני מתיקה ועוד דאפי' סעודה ממש יש פנים להתיר מהטעם הנ"ל אפי' למ"ד דאינה חשובה סעודת מצוה (אם לא שמחנכין את הנער לדרוש על הסעודה דאז הוי סעודת מצווה) זהו הנעל"ד".
ונביא את תמצית השיטות המקלות בב"י והגהות מיימון כתבו בפרק ו' (ד"ק ה"ז) שמותר להיות בחופה ובסמ"ג (הל' אבלות רמז:) כתב שרבינו יהודה והרב ר' יוסף מפי רבינו תם ור"י היו מתירים לבא לסעודת חתן וזה לשון המרדכי בפרק אלו מגלחין (סי' תתצא) רבינו טוביה היה מחמיר על האבל שלא לאכול בחופה תוך שלשים כי אם עם המשמשים וכו' וכן כתב הסמ"ק (סי' צז עמ' סה ובהגהות הר"ף אות) שההיתר של ששובין זה אם אוכל בחדר אחר והתוספות (מו"ק כב: ד"ה ולשמחת) ופסק הר"א דכניסה בלא אכילה [שרי דאין שמחה בלא אכילה] ושתיה"
וכתב בשו"ת חיים שאל חלק א סימן כא "שאלה אשה כי תזריע וילדה זכר ובעל הברית אבי הבן רוצה להביא כלי זמר בווילייא וביום המילה כמנהג העיר והיולדת היא בתוך שנת אביה יורנו אי שרי למעבד הכי ושכמ"ה", ועיי"ש שהביא את מחלוקת הראשונים הנ"ל וכתב "ומאפס פנאי לא עצרתי כח להתישב בדבר כראוי ולדקדק בדברי הראשוני' כדת מה לעשות. ובכן אבא לנ"ד ואקצר ואעלה דהנה מהרי"ל סי' קי"ו התיר לבעל ברית ליכנס לסעוד' וללבוש בגדי שבת בתוך י"ב חדש על אביו וכ' מרן בב"י דהלכה כמהרי"ל דבתראה הוא ומכ"ש הכא ביולדת עצמה בנ"ד דהיא מצותה שרי ועדיף טפי מסנדק דהוא בעל ברית דהתיר מהרי"ל גם ראיתי למהרשד"ם י"ד סי' ר"ב שהתיר לקרובים לחתן וכלה די"ט שלהם הוא ולא הוצרך הראב"ד לתת טעם במשיא יתום ויתומה להתיר שאם לא יאכל שם יתבטל המעש' אלא מפני שהוא איש נכר וכו' ע"ש ומכ"ש בנ"ד שהיולדת היא עצמה בעלת המצוה. גם מהראנ"ח ח"ב סי' נ' התיר לאבל בתוך י"ב לברך ז' ברכות לבן רבו אף שיש שם מזמוטי חתן וכלה ע"ש באורך (והי"ל איזה משא ומתן על דברי הר' באיזה ראיה שהביא שם ואין אני מופנה להאריך) וכ"ש בנ"ד. וגדולה מזו ראיתי בשו"ת זקן אהרן סי' רי"ג שהתיר לאבל תוך י"ב חדש לנגן בכלי זמר בפורים לאחרי' שהוא מלאכתו והוא יום שמחה שלו ע"ש באורך ורואה אני שהדברים ק"ו בנ"ד ליולדת שהיא שמחתה להקריב אשה פרי בטנה למולות דודאי שרי. ותו דהכא אבי הבן אינו חייב בזה והוא שליט להביא כלי זמר כמנהג ביום שמחתו והרי התור' פטרה לאשה מכבוד אב ואם הן בעודנו חי משום דרשות בעלה עליה ואף כי אחרי מותו מחויבת לעשות רצון בעלה.
והגם שכתב הרא"ש בתשובה כלל ז"ך סי' ט' דהבעל לכבוד אשתו נכון שילבש שחורים כל י"ב חדש לכבוד חמיו ושפיר קעביד. הכא בנ"ד שאני שהוא עושה לכבוד המצוה כמנהג העיר ואלים כבוד המצוה לאפקועי כבוד אשתו. ותו דאעיקרא כבר נתבאר דהיולדת עצמה שריות' היא גבה דיום טוב שלה הוא ויום שמחתה לכבוד ה' שזכתה לקיים מצותו יתברך הוד ברית בולדה ונרא' להתיר בפשיטות ויגל האיש ותשמח האשה והכל לשם שמים והנלע"ד כתבתי".
ג
וכתב הערוך השולחן סי' שצ"א סעי' י' "ונלע"ד במקום ההכרח יש לסמוך על דיעות המקילות דהלכה כדברי המיקל באבל ובשמחת בניו ונכדיו וודאי מותר". כיון שיש חשש שיתבטל ויהיה צער לחתן וכן כתב להקל אג"מ ביו"ד ח"ב סי' קס"ט.
ומצד משמשין
כתב הרמ"א סי' שצ"א סעי' ג' "יש מתירין לאבל לאכול בסעודת נשואין או ברית מילה עם המשמשין, ובלבד שלא יהא במקום שמחה כגון בבית אחר (כל בו וב"י בשם סמ"ק), ויש אוסרין (הגהות אשירי), וכן נוהגין, רק שהאבל משמש שם, אם ירצה, ואוכל בביתו ממה ששולחין לו מן הסעודה". ומה שכתב הרמ"א בשם יש מתירין ראה בט"ז ס"ק ה'. וא"כ העולה שדווקא אם משמש שם ואוכל במקום אחר וכן הדגיש מרן הרב שם סי' קצ"ב.
העולה
סעודת בת מצווה – שנעשה ביומה (שנהיית בת 12) חשיב סעודת מצווה, ואם לא נעשה ביומה אם ישירו לכבוד השי"ת וכן תדרוש ייחשב לסעודת מצווה, ואם לא, אם יש סעודה לא תשתתף, ואם אין יכולה להשתתף אבל בזמן שיש מוזיקה תצא.
וכיוון שכן אין לאבל להשתתף בה – אל"כ נערכת בביתו שאז יש להקל ובלבד שלא יהיה תזמורת.