לחגוג בת מצווה לילדה אבלה

שאלה

קטנה שנפטר אביה לפני כמה חודשים ורוצה לעשות בשבת סעודת בת מצווה עם חברות (ככה מנהג הקהילה) האם יש מקום להתיר לה בתוך י"ב חודש במקרה שאם לא יעשו יהיה לה צער גדול. או לא?
במיוחד שמבואר בשו"ע קטן שהגדיל אין לו אבלות אלא שבבדי השולחן שם הביא שיטות האשכנזים להחמיר לשיטת השו"ע,.מה דעת הפוסקים הספרדים לענין זה?

תשובה

ניתן לעשות לה את המסיבת בת מצווה כדין סעודת מצווה שאם לא תתבטל וטוב עשו שקבועה לשבת, ויכולים להיות שם כל מי שבלעדיו תתבטל השמחה.

מקורות

בת מצוה יש דין של סעודת מצווה אם הבת תתדרוש בה.
ואיתא בירושלמי בסוף מ"ק על כל המתים אסור לילך בסעודה כל שלשים יום על אביו ואמו כל י"ב חודש אם היתה חבורת מצוה או קידוש החדש מותר, ע"ש.
ונביא את תמצית השיטות המקלות בב"י והגהות מיימון כתבו בפרק ו' (ד"ק ה"ז) שמותר להיות בחופה ובסמ"ג (הל' אבלות רמז:) כתב שרבינו יהודה והרב ר' יוסף מפי רבינו תם ור"י היו מתירים לבא לסעודת חתן וזה לשון המרדכי בפרק אלו מגלחין (סי' תתצא) רבינו טוביה היה מחמיר על האבל שלא לאכול בחופה תוך שלשים כי אם עם המשמשים וכו' וכן כתב הסמ"ק (סי' צז עמ' סה ובהגהות הר"ף אות) שההיתר של ששובין זה אם אוכל בחדר אחר והתוספות (מו"ק כב: ד"ה ולשמחת) ופסק הר"א דכניסה בלא אכילה [שרי דאין שמחה בלא אכילה] ושתיה"
וכתב השו"ע סי' שצ"א סעי' ג' "ליכנס לחופה שלא בשעת אכילה, לשמוע הברכות, יש מתירין ויש אוסרין; אלא עומד חוץ לבית לשמוע הברכות". וכתב הרמ"א בסעי' ב' "והמנהג שלא לאכול בשום סעודה בעולם כל י"ב חדש, אם הוא חוץ לביתו, ובתוך הבית מקילין שאוכל בביתו בסעודת ברית מילה, וכ"ש בשאר סעודות שאין בהם שמחה. אבל בסעודת נישואין יש להחמיר, כן נראה לי".
וכתב הערוך השולחן סי' שצ"א סעי' י' "ונלע"ד במקום ההכרח יש לסמוך על דיעות המקילות דהלכה כדברי המיקל באבל ובשמחת בניו ונכדיו וודאי מותר". כיון שיש חשש שיתבטל ויהיה צער לחתן וכן כתב להקל אג"מ ביו"ד ח"ב סי' קס"ט.
כתב בשו"ת זרע אמת ח"ג סי' קס"ח "בענין אמו של קטן הנכנס בר מצוה שהוא בתוך ל' לאבילות או יוכל בעלה אבי הבר מצוה הנ"ל לעשות השמחה הנהוגה והיא תשמח עמו תשובה וכו' אבל בנ"ד נראה לי להתיר וזה משום דזאת השמחה דעסקינן בנידון דידן היא תלויה בבעלה שהוא אבי הבן שנכנס בר מצווה שהוא שמח על שזכה שבנו נכנס בר מצווה ונפטר מענשו ג"כ והוא אינו אבל ואע"ג דגם האם שמחה מכל מקום אינה כמו יולדת ההולכת לבית הכנסת דעיקר השמחה היא שלה וא"כ דומה למה שכתב הרמ"א (שנהגו שלא להשתתף בשום סעודה) וכו' וכ"ש בנידון דידן שאינה סעודה ממש אלא חילוק מיני מתיקה ועוד דאפי' סעודה ממש יש פנים להתיר מהטעם הנ"ל אפי' למ"ד דאינה חשובה סעודת מצוה (אם לא שמחנכין את הנער לדרוש על הסעודה דאז הוי סעודת מצווה) זהו הנעל"ד".
וכתב בשו"ת חיים שאל חלק א סימן כא "שאלה אשה כי תזריע וילדה זכר ובעל הברית אבי הבן רוצה להביא כלי זמר בווילייא וביום המילה כמנהג העיר והיולדת היא בתוך שנת אביה יורנו אי שרי למעבד הכי ושכמ"ה", ועיי"ש שהביא את מחלוקת הראשונים הנ"ל וכתב "ומאפס פנאי לא עצרתי כח להתישב בדבר כראוי ולדקדק בדברי הראשוני' כדת מה לעשות. ובכן אבא לנ"ד ואקצר ואעלה דהנה מהרי"ל סי' קי"ו התיר לבעל ברית ליכנס לסעוד' וללבוש בגדי שבת בתוך י"ב חדש על אביו וכ' מרן בב"י דהלכה כמהרי"ל דבתראה הוא ומכ"ש הכא ביולדת עצמה בנ"ד דהיא מצותה שרי ועדיף טפי מסנדק דהוא בעל ברית דהתיר מהרי"ל גם ראיתי למהרשד"ם י"ד סי' ר"ב שהתיר לקרובים לחתן וכלה די"ט שלהם הוא ולא הוצרך הראב"ד לתת טעם במשיא יתום ויתומה להתיר שאם לא יאכל שם יתבטל המעש' אלא מפני שהוא איש נכר וכו' ע"ש ומכ"ש בנ"ד שהיולדת היא עצמה בעלת המצוה. גם מהראנ"ח ח"ב סי' נ' התיר לאבל בתוך י"ב לברך ז' ברכות לבן רבו אף שיש שם מזמוטי חתן וכלה ע"ש באורך (והי"ל איזה משא ומתן על דברי הר' באיזה ראיה שהביא שם ואין אני מופנה להאריך) וכ"ש בנ"ד. וגדולה מזו ראיתי בשו"ת זקן אהרן סי' רי"ג שהתיר לאבל תוך י"ב חדש לנגן בכלי זמר בפורים לאחרי' שהוא מלאכתו והוא יום שמחה שלו ע"ש באורך ורואה אני שהדברים ק"ו בנ"ד ליולדת שהיא שמחתה להקריב אשה פרי בטנה למולות דודאי שרי. ותו דהכא אבי הבן אינו חייב בזה והוא שליט להביא כלי זמר כמנהג ביום שמחתו והרי התור' פטרה לאשה מכבוד אב ואם הן בעודנו חי משום דרשות בעלה עליה ואף כי אחרי מותו מחויבת לעשות רצון בעלה.
והגם שכתב הרא"ש בתשובה כלל ז"ך סי' ט' דהבעל לכבוד אשתו נכון שילבש שחורים כל י"ב חדש לכבוד חמיו ושפיר קעביד. הכא בנ"ד שאני שהוא עושה לכבוד המצוה כמנהג העיר ואלים כבוד המצוה לאפקועי כבוד אשתו. ותו דאעיקרא כבר נתבאר דהיולדת עצמה שריות' היא גבה דיום טוב שלה הוא ויום שמחתה לכבוד ה' שזכתה לקיים מצותו יתברך הוד ברית בולדה ונרא' להתיר בפשיטות ויגל האיש ותשמח האשה והכל לשם שמים והנלע"ד כתבתי".
ב
וכתב עוד שו"ת שאילת יעבץ חלק ב סימן קפ "ואם אסור להכנס לבית המשתה תוך ל' או תוך י"ב חודש דאביו ואמו בשבת, כתבתי בחבורי דכל סעודה של שמחה. כמו דחתן וכלה בז' ימי משתה, ודאי אין חילוק בין שבת לחול, שהרי אין ז"י בלי שבת, וכ"ש בשבת שיש בו שמחה יתרה מבחול, פשיטא דאסור בימי משתה דחו"כ (מ"מ נרא' שאם הוא קרוב לחו"כ יש מקום להקל משום דמחזי כפרהסיא, אם נמנע מלעשות ולא גרע מתוך ז' דאינו נוהג דבר של פרהסיא, ואם קראוהו לעלות לתור' מחויב לעלות, ה"נ הרי הוא קרוא אל המשת' מסתמא, כ"ש בתוך ל') אלא מיהא בסעוד' שאין בו שמח' כל כך. כמו של שבוע הבן שעושין בליל שבת לזכר הנולד. או אפילו דברית מילה, יש להקל בשבת, אצ"ל לסעוד אצל חברו לעונג שבת בלבד, דשרי לאבל אחר שבעה. וכן לסעודה שעושין בשבת כשהיולדת עומדת והולכת לבה"כ, וכל זה אף לדברי חומר המנהג, שזכר בהגה דש"ע (ס"ב) שלא לאכול בשום סעודה כל יב"ח חוץ לביתו, היינו דווקא בחול בלבד, כך נ"ל, ופשוט דשאר אבל תוך ל'. שוה בענין זה לאבל דאו"א תוך יב"ח, בין להחמיר בין להקל".
ראה מש"כ בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ג יו"ד סי' כ"ז), וז"ל: "בשבת אין אבלות ובפרט אין אבלות בפרהסיא (מבואר בגמרא מו"ק כ"ד ע"א), ובירושלמי (ברכות פרק ב' הלכה ז', מו"ק פרק ג' הלכה ה') אמרו: 'להודיעכם שאין אבל בשבת', והמקור: 'ברכת ה' היא תעשיר' – זו ברכת שבת, 'ולא יוסיף עצב עמה' – מכאן שאין אבלות בשבת'. ומרן הברכ"י (יו"ד סי' שצ"ג ס"ק ב') כתב על רבנו האר"י ז"ל שלא שינה את מקומו בשבת בבית הכנסת (וראה בענין זה בתשובת הרדב"ז ח"ב סי' ת"ר). ועל-כן, מי שנמצא בשנת אבל על אביו או אמו ויש בבית הכנסת קידוש של ברית מילה, בר מצוה, חתונה וכיוצא באלו – אין שום מניעה שישאר. ושליח צבור בודאי צריך לקרוא את הפסוקים כנהוג שזהו תפקידו (ובענין טעם מנהג אמירת 'ואברהם זקן' לחתן ראה בשו"ת התשב"ץ ח"ב ל"ט). וכבר הובא ברמ"א (יו"ד סי' שצ"א סעי' א' ובגשר החיים ח"א פרק כ"א סעי' ח', ד') שרב בתוך שנת אבלות על אביו או אמו – יכול לערוך חופה וקדושין שזהו תפקידו… אבל בסעודת בר מצוה, ברית מילה, קידוש וכיו"ב בשבת – כולם רשאים להשתתף".
ניתן לעשות לה את המסיבת בת מצווה כדין סעודת מצווה שאם לא תתבטל וטוב עשו שקבועה לשבת, ויכולים להיות שם כל מי שבלעדיו תתבטל השמחה.
העולה
ניתן לעשות לה את המסיבת בת מצווה כדין סעודת מצווה שאם לא תתבטל וטוב עשו שקבועה לשבת, ויכולים להיות שם כל מי שבלעדיו תתבטל השמחה.