כיסוי ראש לגרושה

שאלה

האם יש היתר לגרושה עם ילדה להוריד את הפאה?

תשובה

שאישה גרושה א. חייבת בכיסוי הראש. ב. אין להתיר לה בשום אופן להוריד את הפאה מראשה. ג. פאה מודרנית הנראית כשיער טבעי אינה נחשבת לכיסוי ראש.

מקורות

הנה קודם שבאנו לדון בהורדת הפאה לגרושה יש להקדים ולומר שקשה מאוד למצוא היתר זאת נראה מדברי הפוסקים עליהם נרחיב לקמן בדברינו, ואדרבה יש לדון ולראות כפתרון ראוי לצרכים מסוימים להיתר לאישה גרושה ללבוש פאה נכרית לאחר הגירושין אך לילך בגילוי ראש גמור קשה להתיר, ובראשית הדברים יש לעיין בהיתר לאישה נשואה לילך בפאה נכרית ברשות הרבים ואם דין זה שייך אף בגרושה.
דין הכיסוי הראש בנשואה
עצם החיוב של אישה נשואה לרשות הרבים בכיסוי הראש מובא בגמ' כתובות (עב, ע"א), שם מובאים האופנים שהעוברת עליהם יוצאת ללא כתובה, הא' העוברת על 'דת משה' כלומר, על דברים שכתובים מפורש בתורה, וכן העוברת על דברים שהם בגדר 'דת יהודית' כלומר, דברים שאינם כתובים במפורש בתורה אלא הינם בגדר תוספת צניעות. אחד מהדברים שהוא בגדר 'דת יהודית' מובא במשנה שם: "ואיזוהי דת יהודית יוצאה וראשה פרוע, והמדברת עם כל אדם" וכו', ובגמ' שם דנה לגבי מקור האיסור אם הוא מהתורה, והגמ' מקשה על עצם הדין שדין היוצאת ללא כיסוי הראש נחשב בגדר 'דת יהודית' ולא בגדר 'דת משה' הלא פסוק מפורש הוא לענין סוטה שנאמר "ופרע את ראש האישה" (במדבר ה, יח), ותנא דבי רבי ישמעאל מכאן אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש (מכאן למדו לבנות ישראל שגילוי ראש גנאי להם כמובא בספרי סוטה יד) ומתרצת הגמ' שזה ברור שאסור מהתורה לאישה לצאת לרשות הרבים ללא כיסוי ראש כלל, והרי זה בכלל 'דת משה' ומשנתנו שאמרה שהרי בכלל 'דת יהודית' מדברת באופן שיוצאת ב'קלתה', כלומר, בסל המונח על ראשה שמצויים בו חורים ומקצת השיער נראה דרכו שמצד 'דת משה' הדבר מותר אבל מצד 'דת יהודית' נחשב הדבר לאיסור. (ע"פ רש"י ד"ה קלתה). והנה יש שרצו לומר פירוש אחר בענין 'קלתה' והוא שלענין 'דת משה' צריך להיות כיסוי מלא ללא חורים, ומצד 'דת יהודית' צריך להיות כיסוי כזה שיכסה את רוב גופה ולא רק את הראש. (פרישה אבעה"ז סי' קטו ס"ט בדעת הרמב"ם אישות יג, א), אך יש שרצו לומר שגם לדעת הרמב"ם 'קלתה' היינו כיסוי עם נקבים כפי שפירש רש"י (כ"כ הב"ח אבהע"ז סי' קטו). ובהמשך מבואר בגמ' שבחצירה מותר ללכת אף ללא קלתה "דאם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שישבת תחת בעלה". וכן כתבו תוס' (שם, ד"ה ואלא בחצר). אולם עיין בבית שמואל (סי' כא ס"ק ה) שכתב שבחצר אין לאסור אלא משום צניעות אך ציין שדעת הסמ"ג והש"ג לאסור אף בחצר, עכ"ד.
וכך כתב הרמב"ם (פכ"א מהל' איסו"ב הי"ז) וז"ל, לא יהלכו בנות ישראל פרועי ראש בשוק אחת פנויה ואחת אשת איש, ע"כ. וכן הובא בשו"ע בהל' אישות (אבעה"ז סי' כא ס"ב) ז"ל, לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק אחת פנויה ואחת אשת איש, עכ"ל.
דין כיסוי ראש בגרושה ואלמנה ופנויה
ועיין בבית שמואל (שם) שכתב שמה שכתב השו"ע פנויה אין הכוונה לפנויה ממש שודאי יש להתיר לה לילך פרועת ראש אלא הכוונה לגרושה או אלמנה. עכ"ד, וכ"כ הב"ח והח"מ (סק"ב) והבה"י, והפרישה (סק"ג) ועיין בבאה"ט שהעתיק משם הבית שמואל שגם בעולה הדין כן.
ועיין במג"א (או"ח סי' עה סק"ג) שהכריח בדברי השו"ע באבעה"ז הנ"ל שאסר בפנויה שהכוונה לפנויה ממש והיינו באופן שסותרת קליעת שערותיה והולכת בשוק שבזה אסור אף בפנויה, וכתב שבפנויה נראה שיש לכסות ראשה מדין דרבנן מדיני צניעות בלבד ואינו איסור תורה עכ"ד. אך עיין בשו"ת ישועות יעקב באה"ע (סי' כא) שכתב שאף המג"א יודה להיתר במקום שנהגו הבתולות לילך סתורות להתיר ודבריו איירי במקום שאין מנהג.
עין בשו"ת אור לציון (א, יח) שרצה להקל בפאה נכרית לאלמנה וגרושה יובאו דבריו בזה לקמן. והנה בשו"ת אגרות משה שהוא מהמתירים בחבישת פאה נכרית כפי שנראה לקמן (בענף 'פאות של היום). כתב להתיר לצורך גדול בגרושה לילך ללא כיסוי ואף להוריד את הפאה, עיין בשו"ת אגרות משה (אבה"ע ח"א סי' נז) שם כתב לדון בעיקר דבריו באלמנה שמחוייבת לצורך פרנסתה במקום עבודתה להוריד את הפאה מראשה, וכתב לדון בזה ע"פ ב' הלשונות של רש"י בפירוש הלימוד מ'ופרע את ראש האישה' שללישנא קמא מכך שעושין כן לנוולה משמע שהוא איסור, וכ"כ הריטב"א, אך ללישנא בתרא ברש"י משמע שהוא רק בגדר מצוה עליה ולא בגדר איסור ממש וכתב רש"י שכן עיקר.
ולפי זה כתב שאם האיסור של אלמנה או גרושה לילך ללא כיסוי ראש הוא איסור יש לאסור אף במקום הפסד גדול אבל אם הוא רק חיוב עשה הרי הוי בכלל אונס ממון שחייב להוציא בממונו בשביל קיום עשה עד חומש מנכסיו. וכתב שכיון שהוא בגדר אונס לצורך פרנסתה ורווחת ביתה אינה מחוייבת להשאיר את כיסוי, אך כתב שכל זה דווקא באלמנה שהיא רק מצד 'דת יהודית' אך כפי הנראה מדברי הגמ' בכתובות שם שבאישה רגילה שהוי דאורייתא מצד דת משה מ'ופרע את ראש האישה' ודאי שאין להתיר אף במקום צורך גדול עכ"ד. נראה מדבריו שהתיר רק במקום אונס שתפסיד את מקור פרנסתה אך בעלמא אין להתיר בזה וכן עיין בשו"ת אגרות משה (ח"ד סי' לב אות ד') שנשאל בענין גרושה צעירה שחוששת שלא תמצא שידוך בגלל כיסוי הראש האם זה גם נחשב כאונס כמו לצורך פרנסה שאין לה מה לאכול, והשיב שגם זה נחשב לאונס ונסמך בדבריו על מה שכתב בתשובה הקודמת לגבי אלמנה, אלא שהוסיף שזה רק במקרים בהן היא מרגישה צורך שלא ידעו שהיא גרושה וכד'. לדוגמא, לצורך פגישות שידוכין וכדומה, אולם בשאר המקומות היא חייבת לשים כיסוי ראש כרגיל. משום שזה דת יהודית, אך ודאי נראה מדבריו שגרושה חייבת לכסות ראשה משום דת יהודית, ואם אינה מכסה הרי היא עוברת על דת יהודית, עכ"ד. אך כפי הנראה המקום והזמן גרמו בצוק העיתים להתירו של האג"מ ודווקא במקום אונס גמור אך נראה מדברי הפוסקים הראשונים והאחרונים שאין כל היתר לגרושה או אלמנה להוריד כיסוי וכ"ש פאה נכרית מראשה ונראה שאף במקום צורך גדול יש לאסור וכפי שמוכח מדברי הרמב"ם שיובאו לקמן בדברי האור לציון שרק במקום שקיבלו עליהם מנהג להתיר בענין דת יהודית יתירו ולא במקום שאין מנהג ובוודאי בנידו"ד דאין לחדש היתר בזה בשום אופן.
חומרת האיסור
במקור חומרת האיסור לילך ללא כיסוי ראש, נראה מדברי הגמ' שפריעת ראש האישה הינו איסור תורה, וכך נקטו רוב הפוסקים (עיין באוצה"פ כא, ב ובס"ק כד), אולם בתרומת הדשן (סי' רמב) למד מלשון הרמב"ם שאין איסור אלא מדרבנן ולכאורה יש לבאר דבריו שהרי בגמ' נראה להיפך, וצריך לומר לדעתו שכוונת הגמ' שהלימוד של פריעת הראש הוי רמז ואסמכתא שלא נאמר במפורש לאסור באישה אחרת שאינה סוטה.
פאה נכרית בנשואה
יש לדון בפאה נכרית אם נחשבת בגדר כיסוי ראש לאישה נשואה ולפיכך נתיר לה לצאת בכך לרשות הרבים, נחלקו בזה הפוסקים מקדמא דנא יש אוסרים ויש מתירים. והנה ראש המתירים בזה הוא השלטי הגבורים (שבת סד, ע"ב) שהוכיח להתיר לאישה לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים, שמובא במשנה שם "יוצאת אשה בכבול ובפאה נכרית לחצר", ומבואר שם שלא אמרו שער באשה ערוה אלא רק בשער הדבוק לבשרה ממש, ומוכח שם שמדובר באישה נשואה שהרי בגמ' מובא הטעם 'שלא תתגנה בפני בעלה', וכך פירשו המפרשים ובהם רש"י (סופ"ק דערכין) ובערוך והרע"ב, שהנשים היו רגילות לקשור בשערן פאה נכרית כדי שתראה בעלת שיער הרבה, ע"כ. משמע שהשערות של פאה הנכרית יהיו נראות כשיער עצמו. ראיה נוספת מביא הש"ג מגמ' (נזיר כח, ע"ב) שם שנינו במשנה בנזיר שנדר באישה מגלחת וזה לשונה: "במה דברים אמורים בתגלחת טהרה, אבל בתגלחת טומאה יפר, ורבי מאיר אומר אפילו בתגלחת טהרה יפר, מפני שיכול לומר אי אפשי באשה מגלחת. ומובא בגמ'טעמו של תנא קמא שאינו סובר שמשום התגלחת יכול הוא להפר שהרי אפשר לה בפאה נכרית ואינה מתגנה עליו לעומתם רבי מאיר סובר שפאה נכרית אגב שיש בה זוהמא ואינו מגופה, מתגנה היא לבעלה, ולא ניחא ליה לבעל בכך. והנה אם פאה נכרית לאישה מותרת מה הנידון להיתר לרבי מאיר תיפו"ל לאסור בלאו הכי אלא מוכח שפאה נכרית מותרת, ואכן בשלטי גיבורים בגליון על אתר כתב: ונראה לי היתר מכאן לשערות שנשים נשואות נותנות בראשיהם, ע"כ. ואכן בשו"ע (או"ח סי' שג סעי' יח) כתב וז"ל, כל שאסרו חכמים לצאת בו לרשות הרבים אסור לצאת בו לחצר שאינה מעורבת חחוץ מכבול ופאה נכרית דהינו קליעת שער שקלעה בתוך שערה, עכ"ל. וכתב המשנ"ב (ס"ק ס) שמדובר בקליעת שיער תלוש שצוברתה על שערה מלמעלה כדי שתראה בעלת שער. ובמ"ב לעיל (ס"ק לו) כתב שכל ההיתר כאן הוא דווקא לחצר שאינה מעורבת ולא לרה"ר. אולם באחרונים (שש"כ פי"ח הע' לז ובחוט שני ח"ד פפ"ח סוס"ק ב) כתבו להתיר לצאת לרה"ר בפאה של היום שפאה של זמנם שימשה לקישוט בלבד ולכן היה אסור לצאת עימה לרה"ר או לכרמלית אך פאה של זמננו נחשבת כמלבוש גמור, עכ"ד. וכן הביא דברי הש"ג בכף החיים (שם, אות נה) וכן כתב הרמ"א (או"ח סי' עה, סעי' ב) שמותר לקרות קריאת שמע כנגד שער פאה נכרית וכ"כ בלבוש שם. וכן דעת המגן אברהם (שם סק"ה) שהביא את דברי השלטי גיבורים שמותר אף לכתחילה וראייתו מהמשנה בשבת. וכן כתב המשנה ברורה (שם ס"ק טו), וכן כתב הפמ"ג (שם א"א סק"ה) שבמדינות שיוצאים בפאה נכרית לרשות הרבים סמכו על דברי השו"ע בשבת הנז' והביא ראיה מהגמ' בכתובות שהבאנו קודם שמקשה מ'ופרע את ראש האישה' דהוי דאורייתא, ולא מעמידה בפאה נכרית שאסור, שמע מינה שאין בזה אפילו איסור מצד 'דת יהודית' וודאי שיש להתיר, וכן כתבו להקל החתם סופר (בחידושיו על או"ח סי' עה ס"ב) ובשו"ת משפטי עוזיאל (תנינא אבהע"ז ס"ס צד) ובשו"ת שמש ומגן (ח"ב אבעה"ז סי' טו). וכן כתב בשו"ת שנות חיים (סי' שטז), ובשו"ת ישכיל עבדי (ח"ז אבעה"ז סי' טז) כתב לבאר דברי השלטי גיבורים שקים להו לרבנן שאין יצר הרע שולט אלא בדבר שמחובר לגוף האישה עצמה שהוא דבר שיש לו נפש חיונית משא"כ בשער תלוש שניטל ממנו הנפש החיונית פקע ממנו איסור הערוה שיהיה בתחילה בהיותו דבוק בגוף האישה והרי הוא כפגר מת שאין ליצר הרע שליטה בו ולכן התירו להסתכל בו שכיון שאין ליצר הרע שליטה בו הרי לא יבוא לידי הרהור אך סיים שם שאף השלטי גיבורים לא היקל אלא במקום שיש מנהג ידוע, עכ"ד עיי"ש. אולם יש מהפוסקים שכתבו לאסור כך מובא בספר באר שבע (סי' יח) שאין להתיר אלא אם הפאה מוסתרת מחת כיסוי שעלולים לטעות ולחשוב שמדובר בשיער טבעי ואז נראית כהולכת ללא כיסוי ראש וכתב שמה שכתב הש"ג שנהגו הנשים להתקשט ואף הוכיח כן מדברי המפרשים הראשונים שכתבו שכן המנהג 'רחמנא ליצלן מהאי דעתא שיהא מותר להראות עצמה כעוברת על דת משה' שודאי לא היו רגילות בזה אלא נשים ששערן מועט כדי שלא ירגישו בעליהן בניוולן אך לא בסתם אישה ששערה מרובה בלאו הכי, ואף מה ששנינו להתיר בשבת שם מדובר דווקא בחצר שאין רבים בוקעים בו, והקשה שנהי שהרי התנא כייל ותני עם דין הרישא שדרך רה"ר אסור, משמע שבחצר אף שרבים בוקעים בו מותר אף בפאה נכרית, ודחה שכל זה לענין שבת בלבד אך ודאי שבפאה נכרית ישנו עוד איסור משום דת יהודית. והביא ראיה נוספת מגמ' בנדרים (נ) שהנודר משחורי ראש מותר בנשים שנשים לעולם מכסות ראשיהן ופירש רש"י שעטופות כל שעה בלבנים ואם נאמר שמותרות בפאה נכרית הרי נחשבות כשחורי ראש, אלא מוכח לאסור בפאה נכרית ואין להתיר אף בפאה אלא אם היא מכוסה בכובע וכדומה. וכן כתב בזה בשו"ת תשובה מאהבה (סי' מז) שכתב שאף שרבוותא התירו בזה ובהם הש"ג והרמ"א והמג"א מ"מ יש לאסור מהמבואר בשו"ע יו"ד (סי' שמט ס"ב) ששיער המת אסור בהנאה, וכיון שע"פ רוב נעשה משיער מתים יש לחוש מצד זה, עיי"ש. וכן מצאנו את דבריו של שו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סי ט) שכתב להוכיח מדברי הגמ' בכתובות לעיל לגבי 'קלתה' שודאי פאה נכרית לא עדיפא מקלתה שאסור משום 'דת יהודית'. ודחה את הראיה מדברי הרמ"א באו"ח סי' עה שהתיר לקרוא ק"ש כנגד פאה נכרית ששם מיירי באשתו ובקריאת שמע אך ודאי שאין ללמוד מכאן היתר לכל אישה, עכ"ד. וכן כתב להחמיר בזה החיד"א בברכי יוסף (סי' שג סק"ב) ודחה הראיה משבת שהתם מיירי דווקא בפאה שתחת הסבכא כאמור, ועוד ששם מיירי בחצר שאין רבים בוקעים בו. ועיין בספר אפי זוטרי (אבהע"ז סי' כא סק"ט) שכתב לאסור בפאה נכרית משום פריצותא ומראית העין שדבר מגונה הוא שילכו הנשואות כמו הבתולות וכתב שלכל הפחות יכסו ראשן בצעיף מפני הרואים, וראוי למורים להודיע האיסור ברבים, עכ"ד.
פאות של היום
עיין בדברי אחרונים לעיל שחלקם הגדול התירו לצאת בפאה נכרית של היום לרשות הרבים ועיין בשו"ת אגרות משה (אה”ע ח”ב יב) שכתב לרב אחד שרצה לאסור על אשתו לחבוש פאה נוכרית, שאף שיש מחמירים, מכל מקום רבים המקילין, ולכן כתב שם שאינו יכול למנוע מאשתו הרבנית ללבוש פאה נוכרית, ואף שהוא רוצה להחמיר, אינו יכול להטיל את חומרותיו עליה, עכ"ד. וכן כתב בשו"ת אור לציון (חלק א' סימן י"א), וראייתו מדברי הרמ"א להתיר אף לצאת לשוק בפאה נכרית וכתב שכן דעת הרמב"ם והשו"ע (עיין דבריהם לעיל) ועיין שם בתו"ד שהוכיח מדברי הרמב"ם שהכל תלוי במנהג שבהל' אישות (כד, יב) משמע שאין לצאת ללא כיסוי לרה"ר והרי זה כעוברת על דת יהודית, ובפי"ג הי"א משמע שרק במקום שנהגו שאישה יוצאת לשוק עם רדיד על ראשה יש לנהוג כן, אלא הוכיח שהכל תלוי במנהג, וכתב שכן מוכח בדברי השו"ע שבסי' קטו ס"ד באבהע"ז העתיק לשון הרמב"ם בפכ"ד ואילו בסי' עג ס"א העתיק דברי הרמב"ם האחרים בפי"ג, מוכח כמשנ"ת ועיין בהמשך דבריו שם שכתב להתיר באלמנה וגרושה לחבוש פאה נכרית, עכ"ד. וכן נראה מדעת מרן הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א בשו"ת הרב הראשי, (תשנ-תשנג עמ' 348,) שם כתב להשתמש בפאה נוכרית בשעת צורך גדול רק בחלק מהשיער ורוב השיער יהיה מכוסה בצעיף. וזה רק בשבתות וימים טובים אך בימות החול רצוי בכיסוי ראש בלבד, עכ"ד.
והנה בשו"ת מהרי"ל (קונטרס אחרון, רג) כתב, שכל היתרו של השלטי גיבורים הוא דווקא שניכר לכל שלא נעשה משיער של עצמה אבל בשיער שנראה שערה הטבעי יש לאסור בזה מצד מראית העין כמו שמצאנו לענין איסור דם דגים ובפרט באיסור ערוה שיש חשש הרהור, ואף את ראייתו מסוגיא דשבת יש לדחות שכל זה לענין חצר שאינה מעורבת אך לרשות הרבים מנין לנו שיהיה מותר, עכ"ד.
והנה כל זה בפאה שנראית כפאה ולא בפאות המצויות כיום הנראות כשיער טבעי ממש ובפרט לפי מה שכתב באפי זוטרי לעיל שיש בזה משום מראית העין ופריצותא בפאות אלו ודאי שיש לחשוש לזה.
ועיין בספר 'עוז והדר לבושה' לרב פסח אליהו פאלק זצ"ל (פרק ה', פאות) שכתב שאף הדעות המתירים (השלטי גיבורים הרמ"א ודעימיה הנ"ל) חבישת פאה בוודאי לא התכוונו לפאות המודרניות של ימינו הנראות כשערה הטבעי של האישה, והביא שבשו"ת חסד לאברהם (אבעה"ז סי' פז) כתב שבפאות אלו 'תורה אחת להן ואסור מהתורה', עכ"ל. וכ"כ כעין זה בשו"ת ישועות יעקב (או"ח סי' עה אות ג). ובהמשך דבריו שם הביא גילוי דעת שפורסם בשנת תש"נ מגדולי הפוסקים שם נכתב שפאות המודרניות אלו יש בהן איסור חמור (על המכתב חתומים הרבנים הגרי"ש אלישיב והגר"ש הלוי וואזנר והגר"נ קרליץ זצ"ל) ואף בספר הצנע לכת (עמ' 94) הביא כן בשם גדולי החסידות שאסרו פאות אלו, ועיין שם בדברי הגר"פ פאלק ששוחח עם מעצבת פאות הנחשבת למומחית גדולה מעבר לים ותיארה בפניו שעבודתה בענין פאות אלו נעשית בשלמות עד כדי ששדכן ידוע הציע לביתה (החובשת פאה מסוג זה) הנשואה זה כמה שנים שידוך בחושבו בטעות שהיא רווקה. אחת הטעמים העיקריים שם לאסור פאה מודרנית היא שעיקר ההיתר שהותר להסתכל בפנויה לצורך נישואין בלבד (כמובא בשו"ע אבהע"ז סי' כא ס"ג) וכמובא בגמ' קידושין (מא, ע"א) וכדי שלא יהיה טעות בין פנויה לנשואה יש לנשואה לכסות ראשה, ובוודאי שאם נחשיב פאה ככיסוי ראש יש לחבוש פאה שנראית ככיסוי ולא כשיער טבעי.
ויש לומר בזה שלפי הטעם שכיסוי הראש בא להבדיל בין רווקה לנשואה יש להתיר לגרושה לכאורה לחבוש אף פאה שנראית כשיער טבעי למרות שהדבר נאסר לגמרי בנשואה, אולם לפי הנראה בפשיטות בפוסקים לעיל באבהע"ז כא, ב לאסור בגרושה לילך ללא כיסוי כלל יש לדון ולומר שפאה מודרנית הנראית כשיער טבעי בגדר כיסוי וודאי שיש לאסור, ועל אחת כמה וכמה להוריד לגמרי את הפאה שנחשבת ככיסוי מהראש וודאי שאין להתיר, ואף האגרות משה הנ"ל שהתיר נראה שכורח המקום והזמן הכריחוהו להתיר.
ועוד יש לעורר בזה שכשם שבבחורה רווקה יש להקפיד שיהיה שערה בכלל גדרי הצניעות (כמובא בספר עוז והדר לבושה עמ' 252) כמובא במהרי"ל הל' נישואין (סי' יא) ובמג"א (או"ח עה, ג) ובמור וקציעה (סי' עה) ובשו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' קצט), שאסור לה שיהיה שערה באופן שמושך תשומת לב מיוחדת אלא שיהיה באופן שיהיה עד הכתף וכדו', עכ"ד. ונראה שקל וחומר באישה גרושה שהוא חמור יותר שיש להקפיד בעניינים אלו שתחבוש פאה הנכללת בכלל גדרי הצניעות המקובלים ועיין בזה בדברי המג"א באו"ח הנז' לעיל שהכריח בדברי השו"ע באבעה"ז הנ"ל שאסר בפנויה שהכוונה לפנויה ממש והיינו באופן שסותרת קליעת שערותיה והולכת בשוק שבזה אסור אף בפנויה, עכ"ד. ובמיוחד בגרושה שיש לה ילדים שצריכה להזהר בזה מצד חינוך ילדיה.
העולה לדינא
שאישה גרושה א. חייבת בכיסוי הראש. ב. אין להתיר לה בשום אופן להוריד את הפאה מראשה. ג. פאה מודרנית הנראית כשיער טבעי אינה נחשבת לכיסוי ראש.